אזורים ימיים בכחול הגדול

נדמיין את התרחיש הבא: 2 אזרחים הודים צועדים ברחובות ארצם, כשלפתע מגיחים 2 אזרחים איטלקים ויורים בהם למוות. מה יקרה כעת? כנראה שלרובנו התשובה ברורה.

עתה נשנה את התפאורה ללב ים: אותם אזרחים הודים נורים למוות על ידי אותם אזרחים איטלקיים. מה תאמרו עתה? מי יעצור אותם? מי ישפוט והיכן?

מקרה כזה התרחש בפברואר 2012, במרחק של 20.5 מייל ימי (כ-38 ק״מ) מחופי הודו. משמר החופים ההודי עוצר את האיטלקים ששימשו שמאבטחים על גבי מכלית איטלקית, מכוונם לנמל הקרוב ואלו מואשמים ברצח.

העלילה מסתבכת. נחזור אליה בהמשך.

 התרחשויות בים מזמנות אתגר, שכן זוהי זירה שונה בתכלית מכל המוכר לנו ביבשה.

גם בהיבט הסביבתי הנחות העבודה משתנות. לאחרונה, הוכרזה לראשונה שמורה ימית באזור הכלכלי הבלעדי של ישראל. מהו אותו אזור?  מי רשאי לפעול שם ומהן, למשל, סמכויות הפיקוח שם? כיצד ניתן להימנע מ״הסתבכות״ במרחב עצום זה?

לשם כך יש להבין שבניגוד ליבשה, שם חלה ריבונות מלאה של המדינה בכל שטח המדינה, הרי שהים אינו יחידה אחת, והוא מחולק באופן מלאכותי ל״אזורים״, לכל אחד מאפיינים משלו, ביניהם המים הטריטוריאליים, האזור הסמוך והאזור הכלכלי הבלעדי. אלו נקבעו במסגרת המשפט הבינלאומי המנהגי ובאמנות, שהמרכזית שבהן היא ״אמנת הים״. כאן אתייחס בכלליות לשניים מבין האזורים הימיים הקיימים- המים הטריטוריאליים והאזור הכלכלי הבלעדי.

מים טריטוריאליים משתרעים עד 12 מיילים ימיים (כ-22 ק״מ) מקווי הבסיס (החוף) ובהם נמשכת ריבונות מדינת החוף. לפיכך, מדינת ישראל, באזור של כ-4,000 קמ״ר יכולה להפעיל סמכויות מלאות מתוקף ריבונותה אך מחויבת, בד בבד, לאפשר לכלי שיט של כל אחת מהמדינות ל״מעבר בתום לב״ (Right of Innocent Passage) .

לעומת זאת, באזור הכלכלי הבלעדי (Exclusive Economic Zone-“EEZ”) המשתרע מעבר למים הטריטוריאליים לכיוון הים הפתוח, אין למדינה ריבונות כי אם אוסף של ״זכויות ריבוניות״ וסמכויות שהיא יכולה להפעיל בהתאם, בנוגע לניצול זכויות כלכליות. לצד אלה יש לה גם חובות. כך, בשטח של כ-22,000 קמ״ר יכולה ישראל להפעיל סמכויות מוגבלות, המתקיימות לצד זכויות של מדינות אחרות דוגמת חופש השיט בים הפתוח והזכות להניח תשתיות.

מפת האזורים הימיים בישראל, מקור: המרכז למיפוי ישראל

וכך עברנו מתפיסת ״ריבונות״ לפיקציה משפטית ייחודית. למעשה, הוא מרחב בינלאומי מטיבו. האזור הכלכלי הבלעדי אינו חלק משטח המדינה, כי אם שטח בו למדינה יש זכויות ייחודיות, אבל היא בהחלט לא היחידה שפועלת שם. באזור הכלכלי הבלעדי פועלות ישויות רבות, בעלות אינטרסים ומלאומים שונים. נוכל למצוא שם ספינות דיג, תענוגות, מחקר, כלי שיט של צבאות שונים, חיפושי גז ונפט, איים מלאכותיים, מתקני הפקה והולכה של גז ונפט ועוד. כ ו ל ם רוצים ליהנות מכל הטוב שגלום במרחב העצום הזה. לכן, הדבר מחייב הקפדה יתרה על אופן החלת הדין ואכיפתו בפועל.

אמנת הים, לצד אמנות נוספות, מחייבת את המדינה, בין השאר, להגן על הסביבה הימית באזור הכלכלי הבלעדי. לשם כך רשאית המדינה להכריז על אזור ימי מוגן (Marine Protected Area-MPA), בו קיימת מגבלה על פעולות שונות שעלולות לפגוע בסביבה. כיום, כ-8% מהאוקיינוסים מכוסים על ידי אזורים כאלה וקיימת קריאה למדינות במרחב הבינלאומי להגיע ליעדים גבוהים יותר. אכיפת החוק באזור זה אינה דומה לאכיפה בטריטוריה של המדינה.

בחזרה לזירת הרצח בה פתחנו…

משהעתקנו את העלילה למרחב הימי, נטרפו הקלפים בצורה אחרת. התדיינות החלה בין השחקנים בזירה הבינלאומית – איטליה והודו. לאחר מסכת של התדיינויות משפטיות בטריבונלים בינלאומיים בין הודו לאיטליה נקבע, שאין להודו סמכות שיפוט כלפי המאבטחים שכן אלו פעלו בתפקיד רשמי מטעם איטליה. עם זאת נקבע, כי איטליה הפריעה לחופש השיט של הספינה ההודית בים הפתוח וכי איטליה תשלם פיצויים להודו בגין נזק לנפש, לרכוש ולצוות שנותר בחיים.

 לסיכום, המקרה המתואר לעיל הוא טיפה בים ההתרחשויות סביבנו, וממחיש את המורכבות הקיימת במרחב הימי. האתגרים הם רבים ושונים מאלה הקיימים ביבשה ובמקרה של מדינת ישראל, הגידול המואץ של השנים האחרונות, במספר בעלי העניין והשימושים המתרחבים באזור הכלכלי הבלעדי מערבית לחופינו, מחדדים את הצורך לפעול בתבונה ובליווי משפטי מתאים, למיצוי נכון של כלל הזכויות בו במקביל לשמירה החיונית על הסביבה ועל ערכי התרבות הקיימים בו.