שומרים על הים

הרשימה ארוכה למדי וכוללת, בין הרשימה ארוכה למדי וכוללת, בין השאר, שמירה על אקלים ממוזג, רזרבות מים להתפלה, חמצן, דגה, חקלאות ימית, מחצבים, תגליות נפט וגז, חומרי טבע נדירים, מקור לתרופות חדשות ועולם גדול ומתפתח של תיירות פנים וחוץ על שלל מרכיבי הנופש, הפנאי והחוויה.

הים התיכון מעניק לישראל רווחה כלכלית, הזדמנויות ואיכות חיים.

לקריאה נוספת על חשיבות השמירה על הים>>

תכנית האב לשמורות ימיות במים הריבוניים של ישראל בים התיכון, שהוכנה על ידי רשות הטבע והגנים, נסמכת על פרוטוקול אמנת ברצלונה לשמירה על המגוון הביולוגי בים התיכון והעקרונות המופיעים בנושא "אזורים מוגנים במיוחד והמגוון הביולוגי בים התיכון" ועל אמנת המגוון הביולוגי של האו"ם.

על פי התכנית, היעד הוא הכרזה של 20% של שמורות טבע ימיות בים התיכון. כיום, שמורות הטבע הימיות המוכרזות בים התיכון משתרעות על פני כ- 5.8% מהמים הריבוניים של ישראל, ו- 2.3% משטח המים הכלכליים שלה. כ-2.1% נוספים הן שמורות טבע מאושרות. כדאי לציין שלאחרונה עדכנה אמנת המגוון הביולוגי הבינלאומית את היעד לשימור ל-30% אחוזים משטחי הימים והאוקיינוסים בעולם עד שנת 2030.

• שמורת ים ראש הנקרה – אכזיב
• שמורת ים שקמונה ושמורת ים ראש כרמל הצמודות זו לזו
• שמורת ים דור הבונים
• שמורת איי דור ומעגן מיכאל
• שמורת ים גדור
• שמורת ים ים אבטח
• שמורת ים שקמה
• ים אבטח – הרחבה
• • אזור ימי מוגן – גלישת פלמחים
• שמורת טבע ים האלמוגים באילת
• שמורת טבע הים הדרומי באילת
• שמורה ימית הבטיחה בכנרת

הים מייצר כמחצית מהחמצן בכדור הארץ, מכסה כ-70% משטחו, ומשמש כמנגנון מרכזי לוויסות האקלים, לקביעת הרכב האטמוספירה ול"בליעת" עודפי הפחמן הנפלטים אליה.

הסביבה הימית מאוימת על ידי דיג-יתר, הזרמת שפכים עירוניים ותעשייתיים, השלכת פסולת פלסטיק וניילון, קידוחי גז ונפט, הקמת תשתיות (כמו נמלים וכבלים בקרקעית הים) והחזרת רכז תמלחת ממתקני התפלה לים (שהשפעותיו ארוכות הטווח עדיין אינן ידועות).

הים הוא משאב טבע ייחודי ובעל חשיבות עצומה למערך האקולוגי העולמי, לאוויר שאנו נושמים, למים שאנו שותים ולאוכל שאנו אוכלים, וכשהים סובל מניצול יתר כולנו ניזוקים.

תפקידה של היחידה הוא לשמור על דיג בר-קיימא, לנהל נכון את המשאב הימי ולהסתכל על הים בראייה כוללת, בהיותו חלק ממערך אקולוגי רחב יותר.

לחצו כאן לפרטים נוספים על היחידה הימית >> 

הצדפים והקונכיות הם ערך טבע מוגן על פי חוק. יש להם תפקיד חיוני במערכת: החומר הגירני שבהם מומס חזרה למים ושומר על המאזן הכימי, הסידן הפחמתי שבהם משמש כ"דבק" ליצירת סלעי כורכר ומצוקים, וחלק מהקונכיות הריקניות משמשות כבית חיוני עבור סרטני נזיר הגדלים וזקוקים למחסה.

קידום ההכרזה על גנים לאומיים ושמורת טבע – בים, בחוף וביבשה, מצוי בבסיס פעילותה של רשות הטבע והגנים, ומעוגן בחוק. רשות הטבע והגנים הוסמכה על ידי המשרד להגנת הסביבה ליישם את "הפרוטוקול לשימור אזורים מוגנים במיוחד בים התיכון".

חינוך והסברה, אכיפה, עריכת סקרים ומחקרים, תחזוקה וניקיון, פעילות ענפה בוועדות התכנון השונות ועוד.

הימנעות מנהיגה בחוף (האסורה על-פי חוק) או השלכת פסולת בחוף, פסולת שעשויה להיסחף אל הים ולפגוע בחיים המאכלסים אותו. אל אלה מצטרפים כמובן, הימנעות משהייה בלילות או הבערת אש בשמורות טבע חופיות או ברצועות חוף המשמשות בעלי חיים שונים (למשל, אתרי הטלה של צבי הים). ובכל מקרה, בכל פעולה שנעשה או נמנע ממנה – אין תחליף להיגיון הבריא.

הים מהווה כר פורה לפעילויות אנושיות רבות, בהן ספורט ימי. בחלק משמורות הטבע הימיות חל אמנם איסור על שיט ממונע (מידע מפורט ניתן למצוא באתר רשות הטבע והגנים), אך דווקא פעילויות כגון שיט לא מנועי, קיאקים, שנירקול או צלילה – מקודמות בברכה.

למעשה, דווקא בשל היותה של השמורה הימית שטח מוגן שבו עושר של בתי גידול רבים ומגוונים, הרי שחוויית הספורט הימי בה מתעצמת במידה ניכרת לעומת זו שבמרחבים ימיים שאינם שמורות טבע. וחשוב אף יותר: בשל האיסור על שיט ממונע ודיג, שמורות הטבע הימיות הן מרחב בטוח עבור העוסקים בספורט ימי לא מנועי.