אתגרים בשמירת טבע

מינים פולשים הם (בעלי חיים/צמחים) שחרגו מתחום תפוצתם הטבעי כתוצאה מפעילות האדם והתבססו בסביבה חדשה. בעוד ששינויים בתפוצתם של בעלי חיים וצמחים היא תופעה טבעית, התערבות האדם, מכוונת או לא, מאיצה את התהליך באופן מלאכותי ומזיק.

ההשלכות המרכזיות:

1. השפעה אקולוגית: המינים הפולשים מהווים איום משמעותי על המערכות האקולוגיות המקומיות. הם דוחקים את רגליהם של מינים מקומיים, משנים את מבנה בתי הגידול, ומהווים את הגורם השני בחשיבותו לאובדן המגוון הביולוגי בעולם.
2. נזק לענפים שונים במשק:
• הערכת נזק שנתי של מאות מיליונים למשק הישראלי
• נזק לענף החקלאות שבו מינים פולשים מהווים נגעים חקלאיים. הם גורמים לפגיעה ישירה בחקלאות דרך נגעים המזיקים ליבולים ולפגיעה עקיפה בייצוא החקלאי
• נזק לתשתיות (כבישים, מדרכות, מערכות ביוב ומבנים) וכן לרכושו של האדם
• השפעה שלילית על ענף התיירות – ענף התיירות מושפע ממינים פולשים בגלל עקיצות ומטרדים אחרים שמרחיקים תיירים וטיילים, והרס אתרי טיול בטבע.
3. השלכות בריאותיות:
• הפצת מחלות זואונוטיות מסוכנות ולעיתים אף גורמים למוות
• גרימת עקיצות, גירויים ותגובות אלרגיות
• פגיעה באיכות החיים

בישראל קיימים מאות מינים פולשים, הן של בעלי חיים והן של צמחים. בין בעלי החיים הפולשים הבולטים ניתן למצוא את נמלת האש, המיינה ההודית והנוטרייה. בתחום הצומח בולטים מינים כמו האמברוסיה המכונסת, השיטה הכחלחלה.

ההתמודדות עם תופעת המינים הפולשים:

1. מניעה וחקיקה:
• איסור מוחלט על ייבוא מינים זרים ללא אישור רשמי
• הרחבת רשימת המינים הפולשים בתקנות הגנת הצומח
• קידום תיקוני חקיקה למניעת נזק ארוך טווח
• גיבוש נהלי שיתוף פעולה בין-משרדיים

2. טיפול ופיקוח:
• השקעה בטיפול מוקדם ומניעה, שנמצאו כדאיים כלכלית ע"פ דו"ח>>

• פעילות מערכתית של משרדי הממשלה
• תקצוב מתאים לגופים האחראיים
• ניטור והדברה מקצועיים

ההמלצות לציבור הן:

• רכישת צמחים ממשתלות מפוקחות בלבד
• הקפדה על חוקי הייבוא
• דיווח לרשויות על זיהוי מינים פולשים
• הימנעות מהפצה לא מבוקרת של מינים זרים

ההתמודדות עם תופעת המינים הפולשים מחייבת שילוב של פעולות מניעה, אכיפה, ניטור וטיפול, לצד שיתוף פעולה הדוק בין כל הגורמים הרלוונטיים כולל הציבור הרחב.

הההבדל המהותי ביניהם הוא שהמינים המתפרצים הם מינים מקומיים שאוכלוסיותיהם גדלות הרבה מעבר לכושר הנשיאה הטבעי של השטח. זה קורה בעיקר בגלל השפעת האדם, המספק להם משאבים כמו מקורות מזון מתוצרת חקלאית, מפסולת ופחי אשפה, פגרי בעלי חיים ממשק החי, האכלה מכוונת ע"י תושבים, אתרי מסתור מלאכותיים וכד'.

הם גורמים לנזקים למערכת הטבעית, לאדם ולבריאותו ולחקלאים. הנזקים נגרמים בשטח הפתוח וגם בשטח עירוני בנוי.

טיפול במינים מתפרצים כמו חזירי בר, תנים ואנפיות הבקר הוא רב-שלבי ונעשה במקביל לשימור המערכת האקולוגית והקטנת הנזקים לאדם. הפעולות העיקריות כוללות:

הפחתת זמינות המזון

הצעד הראשון במאבק במינים מתפרצים הוא צמצום מקורות המזון הזמינים עבורם. הדבר נעשה על ידי סניטציה מוגברת, פינוי תכוף של אשפה, והקפדה על סגירת פחים באופן שלא יאפשר גישה של בעלי חיים. בפרויקט צמצום הקונפליקט עם חזירי הבר צמצמו את מקורות מזון בתגבור פינוי האשפה היומי כולל בערב, קיבוע והחלפת פחים לדגמים שחזירים וחיות אחרות אינם יכולים לפתוח. ניקיון מוגבר בגנים ציבוריים ואכיפה נגד האכלה מכוונת.

תברואה (סניטציה): צמצום הגורמים המושכים את החזירים לשכונות, כמו מזון ומים זמינים, הפחתת פסולת עירונית המפוזרת ברחובות וליד פחי אשפה ומניעת גישה של חזירי בר אליה באמצעותריקון פחי אשפה וניקוי השטח בשעות הערב. הצבת פחים ואשפתונים מיוחדים, הפחתת מקורות מים זמינים וטיפול בנזילות ביוב, שתילה של עצים ללא פרי או של עצים מניבי פרי שחזירים לא אוכלים.

גידור

אמצעי נוסף למניעת התפשטות המינים המתפרצים הוא גידור שטחים מסוימים כדי למנוע כניסת מינים אלו לאזורים בהם הם גורמים נזק. הדבר חשוב במיוחד ביישובים, חוות חקלאיות ושטחים פתוחים בהם יש מקורות מזון זמינים שמושכים בעלי חיים כמו תנים וחזירי בר.

ביישובים, למשל, כמו קיבוץ פרוד, גידור פיזי שנעשה בשיתוף עם המועצה האזורית ורשות הטבע והגנים הצליח להרחיק חזירי בר מיישובים ולמנוע מהם גישה לאשפה ולמקורות מזון נוספים.

בעין חרוד בריכות דגים הוקפו בגדרות חשמליות כדי למנוע את כניסת התנים למתחם ולצמצם את הזמינות של מקורות המזון.

דילול אוכלוסיות כמוצא אחרון

במקרים בהם צמצום מקורות המזון וגידור אינם מספקים, נדרש לפנות לצעדים נוספים של ויסות אוכלוסיות. דילול אוכלוסיות נעשה כאשר אין ברירה אחרת וכתוצאה ישירה מגידול לא טבעי במספר הפרטים. הדילול נעשה על פי חוק בלבד ועל ידי גורמים מוסמכים בלבד.

במקרים מסוימים, כמו עם התן הזהוב, נדרש גם לשם מניעת התפשטות מחלות מסוכנות כגון כלבת.

ניהול וניטור אוכלוסיות

חלק נוסף בתהליך הטיפול במינים מתפרצים כולל מעקב מתמשך אחר דפוסי הפעילות של המינים ואוכלוסיותיהם כדי להבין את היקף הבעיה ואת הדינמיקה שלה. לדוגמה, ברשות הטבע והגנים נערכים ניסויים לצמצום השפעתן של אנפיות הבקר על המערכת האקולוגית, תוך כדי מעקב אחר מושבות הקינון שלהן ומניעת התפשטות נוספת.

טיפול מקצועי, רב-מערכתי וממושך הוא הכרחי כדי לשמור על האיזון האקולוגי ולצמצם את הפגיעה של מינים מתפרצים במערכות הטבעיות ובאדם.

מסדרונות אקולוגיים הם מרחבים קרקעים המחברים בין שטחים טבעיים סמוכים המאפשרים בכך מעבר של בע"ח ותפוצת צמחים ביניהם. שטחים פתוחים, מאפשרים תנועה חופשית של בעלי חיים והפצת צמחים במרחב. הם מקשרים בין שמורות טבע ואזורי ליבה שבהם מתקיימות אוכלוסיות טבעיות, ובכך מונעים את הניתוק הגנטי והפיזי בין אוכלוסיות של מינים שונים. קישוריות זו חיונית להבטחת הישרדותם לטווח ארוך של מינים רבים, שכן היא משפרת/גודל שטח להם לחפש מזון, למצוא בני זוג ולהגיב לשינויים סביבתיים.

המעברים האקולוגיים, לעומת זאת, הם נקודתיים של מבנים ייעודיים או אזורי מעבר טבעיים, המאפשרים לחיות בר לחצות בבטחה מכשולים מלאכותיים כמו כבישים ותשתיות תחבורה. מעברים אלה, הן עיליים (גשרים) והן תחתיים (מנהרות), מצמצמים את הסיכון לדריסות ומאפשרים המשכיות בתנועת בעלי החיים.

הקמה ושימור של מסדרונות ומעברים אקולוגיים מציבים מספר אתגרים משמעותיים:

• תכנון מורכב: מורכבות בתכנון מעברים שישרתו נתיבי תנועה טבעיים של חיות בר, זיהוי מיקומים אופטימליים תוך התחשבות במגוון שיקולים אקולוגיים והנדסיים, ותכנון סביבתי המדמה את בית הגידול הטבע
• עלויות גבוהות: הקמת מעברים, במיוחד עיליים (מיליוני דולרים), דורשת השקעה כספית משמעותית והוצאות תחזוקה שוטפות ונלוות.
• התאמה למינים שונים: יצירת מעברים המתאימים למגוון רחב של בעלי חיים ומניעת שימוש אנושי במעברים.
• שילוב בתכניות פיתוח: הטמעת המסדרונות והמעברים בתכניות מתאר ותשתית קיימות ועתידיות.
• מודעות ציבורית: העלאת המודעות לחשיבות הנושא בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות.
• ניטור והערכה: מעקב מתמשך אחר יעילות המעברים וביצוע התאמות נדרשות.

בדו"ח מחקר של תכנון כבישים ומעברים אקולוגיים מוצעים מספר פתרונות לאתגרים אלו:

• תכנון מיטבי: העדפת מעברים עיליים או ויאדוקטים על פני מעברים תחתיים, שימוש בחומרים טבעיים בבניית המעברים ותכנון רוחב מרבי ואורך מינימלי של המעברים.
• שיפור בטיחות: הימנעות ממחסומי הפרדה ומעקות מיותרים, מניעת צמחייה צפופה בצידי כבישים והרחקת גורמי משיכה כמו פחי אשפה פתוחים מאזור הכבישים.
• ראייה מערכתית: שילוב שיקולים אקולוגיים בתכנון הארצי, זיהוי אזורים קריטיים לשימור הקישוריות האקולוגית ותיעדוף אזורים להקמת מעברים חדשים.

המשך יישום והרחבה של מערך המסדרונות והמעברים האקולוגיים, מחקר ופיתוח, שיתוף פעולה והרחבת המודעות חיוניים להמשך שרידותן של אוכלוסיות חיות הבר בישראל ולשמירה על המגוון הביולוגי.

זיהום אור מוגדר כעודף אור מלאכותי בשמי הלילה. זהו תוצר לוואי של התפתחות תעשייתית ועירונית, הנובע מתאורה מלאכותית ומפיצה אור מיותר. דוגמאות למקורות זיהום האור כוללים תאורת חוץ ופנים של מבנים, פרסום חוצות, תאורת כבישים, רחובות, מגרשי ספורט ועוד.

למעשה, רוב תאורת החוץ בלילה אינה יעילה, היא מספקת יותר אור מהנחוץ ואינה מכוונת בהכרח, זיהום האור בולט ומזיק במיוחד באזורים עירוניים, אך השפעתו זולגת הרחק אל תוך השטחים הפתוחים ואל שמורות הטבע.

זיהום אור אינו מתייחס רק לזיהום האסתטי בו לא מבחינים כבר בכוכבים שבשמיים, אלא לזיהום אור אקולוגי הגורם לנזק לתפקודן התקין של המערכות הביולוגיות.

השפעות זיהום האור על המערכות הביולוגיות בטבע:

• פגיעה במחזוריות הביולוגית: זיהום אור משבש את השעון הביולוגי של בעלי חיים וצמחים, המסתמכים על מקצב טבעי של אור וחושך לפעולות חיוניות כמו רבייה, תזונה ומנוחה.
• הפרעה לניווט: ציפורים נודדות וצבי ים, למשל, מתבלבלים מהאור המלאכותי ועלולים לסטות ממסלולם הטבעי, לעתים עם תוצאות קטלניות. הציפורים המנווטות ע"פ אור כוכבים בלילה, סוטות ממסלול הנדידה, מסתנוורים מהאורות ואף מתנגשות בבניינים. אבקועים של צבי הים הבוקעים בחוף, מנווטים את דרכם ע"פ האור ובמקום להמשיך לים נמשכים לאור המלאכותי בכיוון ההפוך.
• שינוי בדפוסי טריפה והזנה: חרקים נמשכים לאור מלאכותי, מה שמשנה את זמינותם כמקור מזון ומשפיע על שרשרת המזון כולה.
• השפעה על מבנה אוכלוסיות: מינים מסוימים מסתגלים טוב יותר לתאורה מלאכותית, מה שעלול לדחוק מינים אחרים ולשנות את המאזן האקולוגי. לדוגמה מיני עטלפים הניזונים מחרקים עלולים לדחוק מיני עטלפים אחרים שנמנעים ממקומות מוארים ומנגד העטלפים המתרגלם לסעוד ליד עמודי תאורה הופכים להיות טרף קל לדורסי הלילה.

אתגרים בהתמודדות עם זיהום אור:

• ישראל היא אחת המדינות הסובלות ביותר מזיהום אור.
• חוסר מודעות לבעיה והשלכותיה האקולוגיות.
• התנגשות בין צרכי פיתוח ותשתיות לבין שמירה על הטבע.
• קושי ביצירת אזורי חיץ בין אזורים מוארים לשטחים טבעיים.

פתרונות והתמודדות:

• הגברת המודעות לבעיית זיהום האור והשלכותיה.
• יישום תכנון תאורה חכם ויעיל בשטחים פתוחים ובסמוך לשמורות טבע. יצירת אזורי חיץ לשימור משטרי תאורה טבעיים בשמורות טבע.
• פיתוח מדיניות ותקנות לצמצום זיהום אור.
• ניטור השפעות זיהום האור על מערכות אקולוגיות.
• שיתוף פעולה בין גופי שמירת טבע, רשויות וגופי תשתית לגיבוש פתרונות תכנוניים.
• שיתוף הציבור בתהליך השמירה על שמי לילה טבעיים כמשאב חשוב.

רשות הטבע והגנים פועלת באופן אקטיבי להתמודדות עם הבעיה, תוך דגש על מחקר, תכנון נכון, והגברת מודעות ציבורית לחשיבות שמירה על הלילה הטבעי עבור המערכות האקולוגיות ואיכות החיים האנושית.

לפרטים נוספים על זיהום אור>>

עם הגידול המתמיד באוכלוסייה, התפתחות התעשייה והרחבת התשתיות, אנו עדים לעלייה משמעותית בחשיפה כרונית לרעש בשטחים הפתוחים. מקורות הרעש מגוונים וכוללים תחבורה, תעשייה, פעילות ביטחונית ואפילו פעילויות פנאי וטיילות.

מדינות רבות, ובהן ישראל, קבעו אמצעי אסדרה לצמצום מקורות הרעש והחשיפה אליהם, מתוך דאגה לבריאות האדם. אך מה שנתפס כרעש נמוך יחסית עבור האדם, כמו 40 דציבל, עלול להיות משמעותי מאוד עבור בעלי חיים ולהשפיע על כל היבטי חייהם.

זיהום רעש משפיע על המערכות האקולוגיות בישראל, כאשר רוב בעלי החיים תלויים בצלילים לצורך הישרדותם.

על מי זה משפיע?

העופות מושפעים באופן משמעותי מזיהום רעש המשבש את דפוסי השירה והתקשורת הקולית שלהם. הוא משנה את דפוסי התנועה במרחב ומקשה על מציאת בני זוג ורבייה מוצלחת, דבר המוביל לירידה בגודל האוכלוסיות.

היונקים חווים שיבושים משמעותיים בתקשורת הקולית ובהתנהגות היומיומית שלהם, כולל ירידה ביכולת למצוא מזון ולתקשר עם בני מינם, כאשר רמות הסטרס הגבוהות משפיעות ישירות על הצלחת הרבייה והישרדות האוכלוסיות.

הרעש משפיע אפילו על ההתנהגות התקשורתית של זוחלים ודו-חיים ופוגע ביכולתם למצוא בני זוג, דבר המשפיע על המשך קיום אוכלוסיותיהם בטבע.

דרכי פתרון: מחקר ותכנון

הקמת מאגר ידע לאומי וקידום מחקרים בתחום השפעות הרעש על המערכות האקולוגיות יאפשרו הבנה מעמיקה יותר של התופעה ופיתוח פתרונות מתאימים.

מיפוי רעש ארצי מקיף יאפשר זיהוי אזורים רגישים וקביעת ספי רעש מתאימים, כאשר החלת מגבלות רעש על גבולות שמורות טבע והטמעת שיקולי רעש בתוכניות פיתוח יסייעו בשמירה על המערכות האקולוגיות.

למידע נוסף על השפעת רעש על בעלי החיים>>

מפרץ אילת התברך בתנאים מקומיים ייחודיים שהביאו ליצירת שונית אלמוגים ומערכות אקולוגיות נוספות בעלות מגוון ביולוגי מהעשירים בעולם. שונית מפרץ אילת חשובה במיוחד למחקר בשל עמידותה יוצאת הדופן בפני עליית טמפרטורת המים, בזמן ששוניות רבות בעולם קורסות בשל התחממות הימים. עם זאת, הים והחופים במפרץ נתונים ללחץ גדול ממקורות רבים, המציבים אתגרים משמעותיים לשימורם.

הגנה חלקית על בתי הגידול

האתגר: שלוש שמורות הטבע הימיות המוכרזות במפרץ אילת שומרות רק על חלק קטן מבתי הגידול, ורוב האזורים הערכיים אינם מוגנים מבחינה סטטוטורית מפני תוכניות פיתוח.
פעילות רט"ג: קידום הכרזת שמורות נוספות להגדלת ייצוג בתי גידול, והתוויית קווים מנחים לממשק מקיים שיאפשר פעילות אדם גם באזורים שיוכרזו כשמורות. התוכנית מתמקדת בארבעה אזורים: חוף הסרטנים, אזור עשב הים בצפון המפרץ, חוף קצא"א, ואזור השוניות המזופוטיות.

לחץ מבקרים על השונית

• האתגר: מאות אלפי מבקרים פוקדים את שוניות האלמוגים מדי שנה. ניטורים שערכה רט"ג במסגרת "המחנה האקולוגי" הראו כי באזורים בהם לחץ המבקרים גבוה והאכיפה דלילה, שיעור השבירה של אלמוגים שנגרמה מצוללים גבוה יותר ועושר הדגים נמוך יותר. מחקר השוואתי הראה שדגים מתרחקים מאזורי שונית בעת לחץ מבקרים גבוה וחוזרים למקום בהיעדרם.

פעילות רט"ג:

• הדרכה והסברה בקרב חניכי קורסי צלילה.
• הסברה ואכיפה בקרב הנופשים לגבי השלכת אשפה בחופים.
• גיבוש תוכנית הסדרת הצלילה בתחום שמורות הטבע הימיות.
• ניתוב המבקרים בשמורות מחופיהן אל הים בעזרת גשרים מרחפים מעל שולחן השונית וחבלול.
• אכיפה בשמורות, שהוכחה כמשמעותית להפחתת פגיעות בשונית.
• קידום הקמת שוניות מלאכותיות להפחתת לחץ הצוללים, המשנרקלים והמחקר על השונית הטבעית. שוניות אלו ישמשו גם לקליטת אלמוגים מועתקים מעבודות תשתית בים ולמיזמים חינוכיים.

זיהום ים ומזהמים מהיבשה

האתגר: גורמים רבים מאיימים על הים, בהם שינוע נפט, חקלאות ימית והתפלת מים. חנקות המוזרמות דרך תעלת הקינט מעודדות התרבות אצות המאיימות על עשבי הים והאלמוגים.
על פעילות רט"ג בנושא ראו בתשובה הבאה

זיהום אור

האתגר: בדיקות שערכה רט"ג הראו זיהום אור משמעותי לאורך חופי המפרץ. בחופים הצפוניים מקורות זיהום האור העיקריים הם המלונות ומוקדי תיירות בעיר אילת, ובחופים הדרומיים הם נמל אילת, מזח קצא"א, מסוף מעבר הגבול טאבה ותאורת כביש 90.

פעילות רט"ג: בתגובה לזיהום האור, הוציאה רט"ג מסמך הנחיות לתכנון תאורה במפרץ אילת סמוך לחופים. הרשות מקיימת גם שיח עם הגורמים המזהמים ועם גורמים המקדמים תוכניות פיתוח במפרץ, במטרה להקטין את זיהום האור בסביבה הימית. במקביל, נמצא שאזור ערכי מאוד בקרבת השונית החוגרת בשמורות הטבע הימיות נשאר עדיין חשוך יחסית, והרשות פועלת לשמר מצב זה.

הסדרת דיג במפרץ אילת

האתגר: הצורך בהסדרת פעילות הדיג במפרץ אילת לשמירה על האיזון האקולוגי ועל מינים מוגנים.

פעילות רט"ג:

• אכיפת פקודת הדיג ונוהל רישיונות דיג בעזרת פקחי היחידה הימית הארצית והמרחב הימי.
• מאמץ אכיפה ייעודי לשיטות דיג מותרות ולמינים מוגנים האסורים בדיג, משולב בהסברה לדייגים.
• איסוף ותיעוד מידע על הדיג במפרץ
  בנוסף, גובשה מדיניות בשיתוף בעלי עניין מהציבור וחוקרים מהאקדמיה לגבי יבוא והחזקה של מינים מוגנים באקווריומים והסחר בהם. המדיניות נקבעה ברוח האמנה הבין-לאומית CITES ולפי רשימת המינים המוגנים בישראל, במטרה למנוע חדירת מינים זרים פולשים, פגיעה בערכי טבע בסכנת הכחדה, ופגיעה במינים מקומיים מאיסוף לשם סחר.

פגיעה באוכלוסיות שרידיות

האתגר: בחוף הצפוני של מפרץ אילת שרדה אוכלוסייה יחידה וקטנה של סרטנים מהמין חולון ים סוף, וניטורים הראו שנוכחות האדם מפריעה לסרטנים אלה. כמו כן נמצאות במפרץ אוכלוסיות קטנות של צבי ים ירוק וצב ים קרני, אך כמעט לא נותרו להם חופים מתאימים להטלה בשל פיתוח נרחב של החופים ופעילות אנושית רבה.

פעילות רט"ג:

• ביצוע ניטור של אוכלוסיית חולון ים סוף ב-2018 וב-2020, בו תועדו כמה מאות מחילות
  הניטור נעשה במקטעי חוף שונים זה מזה בריכוז הפעילות האנושית ובאופייה
• השתתפות במיזם ציבורי של המרכז הארצי להצלת צבי ים, במסגרתו זוהו 9 פרטים של צב ים ירוק ו-14 פרטים של צב ים קרני בשנים 2015-2021.

פגיעה בערכי טבע בעבודות תשתית בים

האתגר: במי מפרץ אילת משוקעים תשתיות, עצמים וגרוטאות שהתיישבו עליהם בעלי חיים ישיבים כגון אלמוגים, העלולים להיפגע מעבודות תחזוקת תשתיות או מהוצאת עצמים מהמים.

פעילות רט"ג:

• יזמה פרוטוקול להעתקת מאות עד אלפי אורגניזמים מדי שנה.
• מפקחת על העברתם למקומות חלופיים מתאימים.
• כל עבודת תשתית בים מתואמת מראש עם הרשות.
• הנפקת היתרים מבוקרים לפגיעה בערכי טבע למחקר ולחינוך.

עליית טמפרטורת המים

האתגר: למרות שמחקרים מראים שאלמוגי מפרץ אילת עמידים בפני טמפרטורות מים גבוהות, ועד כה הם לא נפגעו מתופעת התחממות כדור הארץ (בניגוד לשוניות אלמוגים רבות בעולם), יש חשש שעלייה קיצונית בטמפרטורה עלולה לגרום לנזק.

פעילות רט"ג: נערכה להצללת השונית בשמורות הטבע הימיות במקרה שטמפרטורת המים תעלה מעל ערך קריטי

מזכר ההבנות שנחתם בין חברת קצא"א ו-MED-RED Land Bridge להובלת נפט מהמפרץ הפרסי דרך מפרץ אילת מעלה חששות כבדים. תנועה מוגברת של מכליות נפט תגביר משמעותית את הסיכון לתאונות וכשלים טכניים. המבנה הגאוגרפי הייחודי של המפרץ, המתאפיין ברוחות חזקות ומבנה צר, מהווה גורם סיכון נוסף ובמקרה של דליפה הזיהום יתפשט במהירות לאזור החופי ושוניות האלמוגים.

השפעות על המערכת האקולוגית

זיהום ים בדלק מאיים על כל שרשרת המזון הימית. הפגיעה באלמוגים היא רב-מערכתית: נזק לרקמות, פגיעה ביכולת ההזנה והרבייה, שיבוש בניית השלד הגירני, והפרעה לפעילות האצות השיתופיות החיוניות לתהליך הפוטוסינתזה. אירוע דליפה משמעותי אחד עלול לגרום נזק בלתי הפיך למערכת האקולוגית העדינה.

חשיבות בינלאומית

מפרץ אילת מהווה נכס טבע ייחודי ברמה עולמית. שוניות האלמוגים שבו, מהצפוניות בעולם, מציגות עמידות יחסית לתופעת הלבנת האלמוגים הפוגעת בשוניות ברחבי העולם. עמידות זו נובעת ממאפיינים גנטיים ייחודיים שהתפתחו בתהליכי ברירה טבעית בים האדום. זיהום נפט עלול לפגוע ביתרון חשוב זה.

היבטים ביטחוניים עכשוויים

המצב הביטחוני מוסיף שכבת סיכון משמעותית. אילת חשופה לאיומים שעלולים לפגוע במכליות ובמתקני הנפט. האיום החות'י כבר משפיע על תנועת המכליות באזור, והיעדר אמצעי הגנה מספקים, כמו מגופים נוספים בקווי הנפט, מגביר את הסיכון לאסון סביבתי.

אתגרי ממשל ורגולציה

קיים פער משמעותי בין הצורך בהגנה על המערכת האקולוגית לבין המדיניות המתגבשת. חילוקי דעות בין גופי הממשל השונים והעברת סמכויות מהמשרד להגנת הסביבה מקשים על יצירת מערך הגנה אפקטיבי.

השלכות כלכליות ארוכות טווח

מעבר לפגיעה הסביבתית הישירה, זיהום במפרץ אילת יפגע קשות בתיירות האקולוגית באזור. המפרץ מהווה מנוע כלכלי חשוב לעיר אילת ולמדינת ישראל כולה, ופגיעה במערכת האקולוגית תשפיע ישירות על מקור הכנסה משמעותי זה.

דליפת נפט היא אחד האסונות הסביבתיים החמורים ביותר. בדצמבר 2014 התרחש אסון כזה בשמורת עברונה, כאשר דליפה מצינור קצא"א גרמה לזרימת כ-5,000 מ"ק נפט גולמי בשמורה. הנפט זרם לאורך שישה קילומטרים וזיהם שטח של כ-140 דונם.

הנפט התפשט במהירות דרך ערוצי זרימה קטנים בשמורה. הוא כיסה את פני הקרקע החרסיתית בשכבה רעילה וחדר לעומק של עשרות סנטימטרים. הזיהום פגע מיידית בצמחייה ובבעלי החיים במקום.

שרידי הנפט נשארים בקרקע עשרות שנים. עדות לכך היא דליפה קודמת משנת 1975, שעקבותיה ניכרות עד היום. הנפט מונע נביטה של צמחים חדשים ופוגע בהתפתחות שורשיהם. כתוצאה מכך נפגעת המערכת האקולוגית כולה.

התוצאות הראו שנפט גולמי אינו מאפשר נביטה של שיטים ומיני צומח אחר, ושזרעי שיטים שכן נבטו הצמיחו עצים עם פחות עלים והם לא שרדו זמן רב, מפני שהרכיב הרעיל בנפט לא אפשר התפתחות נאותה של השורש המרכזי. כלומר, כל עוד קיים באדמה הרכיב הרעיל, לא יתפתחו עצים מהנבטים שמצליחים לנבוט. יתר על כן, גם בריכוזי נפט נמוכים מאוד נפגעת נביטת עצי השיטה, ולראיה תוצאות דומות התקבלו גם בבדיקת קרקעות שזוהמו ב-2014 וב-1975.

אתגרי השיקום

מיד לאחר הדליפה הוכנס ציוד מכני לאצירת הנפט במצבורים. צוותי החירום שאבו את הנפט הנראה לעין ופינו קרקע מזוהמת. הם גם הסירו פירות של עצי שיטה שהיו טבולים בנפט, כדי למנוע פגיעה בבעלי חיים.

בשלב מאוחר יותר נוסתה שיטה חדשנית של טיפול פיזיקלי-ביולוגי. השיטה כללה שימוש בחיידקים מיוחדים לפירוק הנפט. החיידקים הוחדרו לקרקע באמצעות מערכת השקיה מיוחדת שנפרסה בשמורה.
למרות הצלחה ראשונית בניסוי מצומצם, הטיפול בשטח הנרחב נכשל בשל הקושי בטיפול בשטח גדול והטרוגני.

הפגיעה במערכת האקולוגית

המחקר והניטור שבוצעו בשנים 2016-2020 חשפו את עומק הפגיעה במערכת האקולוגית. שרידי הנפט נשארים בקרקע לתקופה ארוכה במיוחד, כפי שמוכיח המקרה של דליפת 1975 שעקבותיה ניכרים עד היום.

הנפט הגולמי מונע לחלוטין נביטה של עצי שיטה ומיני צומח אחרים. גם במקרים הנדירים שבהם זרעים מצליחים לנבוט, העצים מתפתחים עם מעט עלים ולא שורדים זמן רב בגלל פגיעה בהתפתחות השורש המרכזי. אפילו ריכוזי נפט נמוכים מאוד מספיקים כדי לפגוע בנביטת עצי השיטה, שהם מיני מפתח במערכת המדברית.

ההשלכות העתידיות

כיום חזרה רשות הטבע והגנים לשיטה של הסרת שכבת הקרקע המזוהמת, בה מסירים שכבה בעובי של עשרות סנטימטרים ומפנים אותה מהשמורה. זהו תהליך מורכב שדורש תכנון והסדרה מיוחדת.

האסון בעברונה מלמד שיש חשיבות עליונה למניעת דליפות נפט. שיקום מלא כמעט אינו אפשרי, והתהליך נמשך עשרות שנים. נדרשת השקעה רבה במניעה, בפיקוח על תשתיות מסוכנות ובפיתוח תוכניות חירום למקרה של אסון.

זיהום נחלי הדרום הוא אתגר משמעותי לשמירת הטבע בישראל, כפי שהתבטא בשני אירועים חמורים בשנים האחרונות. האירוע המשמעותי הראשון התרחש ביוני 2017, כאשר כ-200 אלף קוב של מי תעשייה מזוהמים זרמו לנחל אשלים בעקבות פריצת בריכה במפעלי רותם-אמפרט. הזיהום, שנמשך מעל 48 שעות, הכיל ריכוזים גבוהים של חומרים מסוכנים כולל פלואור, זרחן, גופרית, נתרן ומתכות כבדות.

הפגיעה האקולוגית הייתה קשה במיוחד, עדר יעלים שלם מצא את מותו, לצד מושבות עטלפים, שועלי צוקים, עופות וזוחלים. הצומח המדברי נפגע קשות, וקרומי הקרקע האופייניים למדבר נהרסו. חמש שנים לאחר האירוע, ממצאי תוכנית הניטור המקיפה הראו כי הנזק עדיין משמעותי בכל שכבות המערכת האקולוגית.

בעקבות הסכם גישור שאושר בינואר 2024, הוקצו 75 מיליון ₪ לשיקום הנחל ולניטור מתמשך. רשות הטבע והגנים מובילה תוכנית שיקום מקיפה הכוללת החלפת קרקע במקטעים שונים, ניטור מתמשך של איכות המים והקרקע, ומעקב אחר התאוששות המערכת האקולוגית.

לאחרונה התמודדה הרשות עם אתגר נוסף כאשר בריכת איגום שפכים במזבלת אלמיניה בבית לחם החלה לזרום לנחל דרגה. פקחי רשות הטבע והגנים, בשיתוף המנהל האזרחי, פעלו במהירות לחסימת זרימת הזיהום ולניטור ההשפעות הסביבתיות.

אירועים אלו מהווים תמרור אזהרה ומחייבים היערכות מוגברת. הרשות נערכת לביצוע סקר סביבתי מקיף של מפגעים פוטנציאליים ברחבי המדינה, במטרה למנוע אסונות עתידיים ולשפר את המוכנות להתמודדות עם אירועי זיהום.

שיתוף הפעולה בין הרשויות השונות, רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, רשות המים והמארג (התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע) , הוא דרך להתמודדות עם אתגרי שמירת הטבע, המשלב מחקר מדעי, ניטור מתמשך ופעולות שיקום אקטיביות.

למידע על ניטור אקולוגי בנחל אשלים>>

בשבעה באוקטובר נכנסה מדינת ישראל כולה למלחמה, ואיתה נכנס גם הטבע הישראלי לקו האש.

המלחמה הובילה לסגירת אתרים נרחבים, פינוי תושבים מבתיהם וגיוס מסיבי של עובדים למילואים. למרות המצב המורכב והיעדר תיירות חוץ, הרשות המשיכה במשימתה לשמור על הטבע ואתרי המורשת, להתמודד עם שריפות ולתחזק את האתרים הסגורים, כל זאת תוך כדי סיוע למאמץ המלחמתי ולאזרחים שפונו מבתיה.

שריפות: נזקי השריפות מהווים את הפגיעה המשמעותית ביותר בטבע. כ-340 אלף דונם נשרפו ברחבי הארץ, כשמתוכם כ-196 אלף במחוז הצפון. הגולן ספג את הפגיעה הקשה ביותר עם כ-116 אלף דונם שרופים.

תנועת כלים כבדים: הפעילות הצבאית גרמה לנזקים נרחבים בשטח. תנועת כלים הנדסיים, פריצת צירים חדשים והקמת עמדות צבאיות פגעו בתשתיות ובבתי הגידול הטבעיים. הרעש המתמשך משפיע על התנהגות בעלי החיים.

מגבלות ניטור: מגבלות ביטחוניות מקשות על הניטור והמעקב. צוותי הרשות אינם יכולים להיכנס לשטחים רבים, מה שמונע אומדן מדויק של הנזקים ומעקב אחר מצב בעלי החיים והצומח.

התשתיות באתרי הטבע ספגו פגיעה קשה. נגרם נזק לחניונים, מתקני קליטת קהל, מערכות חשמל ומים, מבנים ושבילי טיול.

בעלי החיים סובלים משיבוש חמור בשגרת חייהם. רבים נאלצו לנטוש את בתי הגידול הטבעיים שלהם ולחפש מסתור ומזון באזורים חדשים.
האתגרים התפעוליים משמעותיים. 16 אתרים בקו החזית הצפונית נסגרו, עובדים רבים גויסו למילואים, וחלה ירידה דרמטית במספר המבקרים ובהכנסות.

שיקום ותקווה

תוכניות השיקום ידרשו משאבים רבים. העלויות מוערכות במאות מיליוני שקלים, כולל שיקום בתי גידול, מניעת התפשטות מינים פולשים ושיקום תשתיות המבקרים.
למרות המצב המורכב, אנחנו אופטימיים ומקווים שהמערכת הטבעית תצליח להשתקם. חלק מהשטחים שנפגעו יתאוששו באופן טבעי עם בוא הגשמים, ואנו נערכים לסייע בשיקום האזורים שיזדקקו לכך.

חשיבות שמירת הטבע והנגשתו לציבור חיונית, במיוחד בעתות משבר, שכן הטבע משמש כמקור משמעותי לחוסן נפשי ופיזי עבור הציבור הישראלי ומספק מפלט במציאות הנוכחית.

לכתבות נוספות בנושא המלחמה>>