חודש אדם וים - יוני 2026
הים התיכון מעניק לנו חמצן, מזון והשראה – אך נמצא תחת לחץ תמידי. לאורך חודש יוני, בו מצוין יום האוקיינוסים העולמי, רשות הטבע והגנים מזמינה אתכם לשורת סיורים, פעילויות ועמדות הסברה בחופים ובשמורות הימיות.
גם השנה, נשים דגש מיוחד על שמורות טבע ימיות וגנים לאומיים ימיים, ככלי מרכזי לשמירה על הים וערכיו – למען האדם והים.
בואו לגלות את הקשר ההדוק בין בריאות הים לרווחתנו, וללמוד איך שומרים על האוצר הכחול של ישראל.
הצטרפו אלינו ונחזיר אהבה לים!
>>לכל הפעילויות של חודש אדם וים>>
אדם וים: מדוע כה חשוב לשמור על הים ועל החיים שבו?
לא נגלה לכם סוד אם נספר כי ברמה הכלל עולמית, כמחצית מהחמצן המיוצר על פני כדור הארץ מקורו בים. הכחול האדיר הזה, התופס כ-70% משטח כדור הארץ, פועל גם כמנגנון המרכזי לוויסות האקלים על פני הגלובוס, לקביעת הרכב האטמוספירה, ול"בליעת" עודפי הפחמן הנפלטים אליה.
לסביבה החופית והימית מגוון עצום של תפקודים: נתיב תחבורה והובלת חומרי גלם וסחורות, נמלים, מקור אנרגיה חשוב (גז טבעי ונפט, ובעתיד אף רוח וגלים), מקור עתידי למרבית המים המתוקים עבור מדינת ישראל (בזכות מתקני ההתפלה) וכן מקור למזון, חומרי גלם וחומרי טבע לתעשיית התרופות. וחשוב לא פחות: הים וחופיו הם אתרי בילוי, נופש, תיירות וספורט הזמינים לכלל האוכלוסייה בישראל.
חלק מהשימושים הללו מצריך הקמת מתקנים ומבנים. וכך, לצד חיזוק תלותנו בים ובחוף, גובר האיום על הבריאות והיציבות של הסביבה החופית והימית והחשש לניצול יתר של משאבי טבע, פגיעות פיזיות בבתי הגידול, זיהומים והימצאות מתקני תשתיות רבים סמוך לים ובתוכו.
מעבר לשיקולי האקולוגיה, יש גם שאלה מוסרית: התערבות האדם בטבע וזכות הקיום של כלל היצורים החיים בו. שימור סביבות ימיות שלמות מבטיח תפקוד יציב של המערכות האקולוגיות, על כל מרכיביהן הביולוגיים. הים והחיים שבו זקוקים להגנה בדיוק כמו אלו שעל היבשה.
לכל הפעילויות של חודש אדם וים>>
מה עושה רשות הטבע והגנים כדי לקדם את השמירה על הסביבה הימית?
קידום ההכרזה על גנים לאומיים ושמורת טבע – בים, בחוף וביבשה, מצוי בבסיס פעילותה של רשות הטבע והגנים, ומעוגן בחוק. רשות הטבע והגנים הוסמכה על ידי המשרד להגנת הסביבה ליישם את "הפרוטוקול לשימור אזורים מוגנים במיוחד בים התיכון". באופן זה, כדי להגן על מערכות אקולוגיות ועל מגוון המינים הביולוגי בסביבה הימית, גיבשה רשות הטבע והגנים תוכנית לאכרזת שמורות טבע ימיות וגנים לאומיים ימיים ברוח פרוטוקול זה.
אך אכרזה וניהול של שמורות טבע ימיות הן רק חלק מפעילויות רבות הנעשות תדיר על ידי אנשי רשות הטבע והגנים בכל שטח הים והחוף. אלו כוללות, בין השאר, חינוך והסברה, אכיפה, עריכת סקרים ומחקרים, תחזוקה וניקיון, פעילות ענפה בוועדות התכנון השונות ועוד.
בשנת 2018 הוקמה היחידה הימית של רשות הטבע והגנים, האמונה על פיקוח ואכיפה במרחב הימי של ישראל. היחידה פועלת להגנה על שמורות טבע ימיות וערכי טבע מוגנים, שמירה על דיג בר־קיימא, ניהול נכון של משאבי הים והגנה על המערכת האקולוגית הימית כולה.
פעילותה כוללת אכיפת תקנות ופקודת הדיג בים התיכון, בכנרת ובמפרץ אילת, וכן אכיפת איסורי דיג בשטחים רגישים ובהם אזורי קווי הגז הימיים, בהתאם להנחיות משרד האנרגיה. היחידה פועלת מול כלל שיטות הדיג, המגזרים והעוסקים בתחום, במטרה לאזן בין השימוש במשאבי הים לבין שמירה על בריאותו ועתידו של המרחב הימי.
הים במספרים: נתונים ועובדות מפתיעות
מה שטח המים הטריטוריאליים של ישראל? מהו אורך רצועת החוף? מה שטח השמורות הימיות בישראל? ועוד נתונים מפתיעים.
- שטח המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל הוא כ-4,000 קמ"ר, שטח שגודלו כחמישית מהשטח היבשתי של המדינה.
- המים הכלכליים של ישראל (איזור שאינו שייך למדינה, אך היא רשאית לנהל ולנצל את אוצרות הטבע שבו כראות עיניה), שבהם נמצאים קידוחי הגז הגדולים שנמצאו עד היום, דוגמת תמר, דלית ולוויתן, משתרעים עד למחצית המרחק עם קפריסין, ושטחן גדול משטח המדינה עצמה.
- בסביבה הימית הוכרזו עד כה שמורות טבע בשטח של 5.8% משטח המים הריבוניים, ובנוסף – 2.3% משטח המים הכלכליים. (ביבשה, לעומת זאת, השמורות משתרעות על פני יותר מעשרים אחוז משטח המדינה),
- אורך קו החוף הרשמי לאורך הים התיכון הוא 197 ק"מ, והוא גובל בכמה ערים מרכזיות המעצבות את החוף העירוני כפי שאנו מכירים אותו היום. רק מעט מזה פתוח לציבור הישראלי.
- כ- 75% משטח המים הישראליים בים התיכון מצוי בתחום חופי רדוד ועומק המים בו אינו עולה על כ- 200 מטרים. רק כ- 975 קמ"ר מהשטח מצוי בעומק רב יותר ועומקם המרבי של המים הטריטוריאליים הוא 1,181 מטרים.
- 55 מיליון בני אדם רוחצים מידי שנה בחופים המוכרזים בישראל, שאורכם 17 ק"מ בלבד.
- בשנת 1949 לכל תושב בישראל היה בממוצע 31 ס"מ חוף. כיום נותרו לכל תושב פחות מ- 2.5 ס"מ חוף בממוצע.
משקיות ניילון ועד שפכים תעשייתיים: באילו גורמים תלויה איכות הסביבה הימית?
מאז ומתמיד הסביבה החופית והימית היא מקום מפגש בין האדם לטבע. כאמור, הים שימש חברות ותרבויות כמקור רב-ערך למזון ולחומרי גלם, נתיב תחבורה והשראה רוחנית ואמנותית.
מגוון השימושים האנושיים בים ובסביבה החופית הוא עצום, משימושים מסחריים ותעשייתיים כמו דיג-יתר באמצעים הפוגעים בדגים ולמעשה בכל החי הימי. דרך התפלת מי שתייה, נמלים, תחנות כוח, בניית איים מלאכותיים, קידוחי נפט וגז, עד שימושי פנאי ונופש כגון חופי רחצה, צלילה, ספורט ימי, מרינות ומעגנות.
בעשורים האחרונים הפכה קרקעית הים מצע לצינורות ולכבלים, והים עצמו, למרות ניסיונות המשרד להגנת הסביבה לצמצם את התופעה ככל הניתן, הפך לכלי קיבול להזרמות שפכים עירוניים ושפכי תעשיה שבהם חומרים מזיקים. בנוסף, מוצרים על בסיס נפט וכן פסולת מוצקה כניילונים ומוצרי פלסטיק, שפגיעתם במערכת האקולוגית רבה וארוכת טווח, עדיין מגיעים לסביבה הימית.
בהקשר זה, כדאי לדעת כי ההשפעות הסביבתיות האפשרויות של רכז התמלחת ממתקני ההתפלה (יותר מ-1.5 מיליארד מטרים מעוקבים של תמלחת התפלה שיוחזרו לים מדי שנה) לא ידועות עדיין, ורק בעתיד ניתן יהיה לדעת מהן השלכות ההתפלה על הסביבה הימית.
שימושים נוספים בחוף ובים, כגון נמלים, תחנות כוח, תשתיות גז ונפט והטמנתם של כבלי חשמל ותקשורת בקרקעית הים, מייצרים מציאות של תחרות על שטח ויקר ערך זה, ופגיעה בסביבה ובמגוון האקולוגי בים, בחוף ובמפגש ביניהם. שימושים אלה מסכנים גם את הנוף החופי הייחודי של ישראל שאותו יוצרים מצוקי הכורכר, טבלאות הגידוד והחופים החוליים וכן את האתרים הארכיאולוגיים על קו החוף, שהם בעלי חשיבות היסטורית-תרבותית עמוקה.
לסיכום חלק זה ניתן לומר, כי גורמי הפגיעה בים מרובים, ונובעים מפגיעה פיזית בבתי הגידול הימיים והחופיים, זיהום הסביבה הימית, וכן מניצול יתר של מיני חי וצומח, פלישת מינים זרים למערכת הימית המקומית ועליה בטמפרטורת מי הים. כל אלה מחלישים את יציבותה של המערכת האקולוגית ואת יכולתה להתאושש מפגיעות נוספות.
אלו בתי גידול מאפיינים את קרקעית הים התיכון?
ניתן לסווג את בתי הגידול בים התיכון הישראלי בהתאם לאופי הקרקעית.
בתי גידול בעלי תשתית רכה:
מדובר בבתי גידול בעלי תשתית של חול נודד, המאפיינים את רוב השטח הימי של ישראל בים התיכון. אלו נפוצים יותר ככל שמדרימים. אגב, ככל שמעמיקים, הולכת כמות החול וקטנה, והקרקעית הופכת להיות קרקעית של בוץ דק. בניגוד לרושם הראשוני, הקרקעית הרכה מאוכלסת בבעלי חיים כמו אלמוגים רכים ונוצות ים, וכן במינים רבים של דגים הצמודים אליה.
בתי גידול בעלי קרקעית קשה:
מדובר ברכסי כורכר על קו המים או אפילו ברכסים תת-ימיים. כורכר הוא שם מקומי למגוון רחב של אבני חול העשויות גרגרי קוורץ וחומרים נוספים. לעיתים מדובר בהמשכו של רכס יבשתי שחלקו מכוסה בים, ולעתים הם מצויים במרחק מהחוף וטבולים לכל אורכם. רכסי כורכר תת-ימיים הבולטים מעל קרקעית הים החולית הסובבת אותם ואינם מכוסים בה, מכסים פחות מ-10% משטח הקרקעית של מימי ישראל. כמסלע מיוצב, בתי גידול אלו מאכלסים חברת עשירה של אורגניזמים, ובעיקר גני ספוגים המכילים מינים רבים של ספוגים הצמודים לקרקעית הים, וכן דגים, רכיכות, תמנונים, דיונונים ועוד. גני הספוגים מושכים אליהם דגי ים פתוח הנהנים משפע המזון המצוי בהם.
רכסי הכורכר שבשפת הים נתונים לתהליכי בליה פיזיקלית וביולוגית המותירה טבלאות סלע אופקיות – “טבלאות גידוד”. פני הטבלה נחשפים לאוויר בזמן השפל, ומצויים מתחת לפני הים בשעות הגאות. מעניין לדעת כי האורגניזמים המצויים על פניהן (כגון שושנות ים, רכיכות, בלוטי ים, צלחיות, אצות ודגים) מאופיינים במנגנונים המאפשרים להם להתקיים בתנאי לחות וטמפרטורה המשתנים באופן קיצוני במהלך היממה ובהתאם למחזורי הגאות והשפל.
בתי גידול נדירים:
מבין הידועים שבהם ניתן למנות איזורים רחבי מימדים כגון הקניון העמוק בראש הנקרה שתחילתו במרחק 3.5 מזרחית לקו החוף בלבד והוא גולש לעומק של 850 מטרים או גלישת קרקע עצומה המכונה גלישת פלמחים שבה מתקיימים גנים של אלמוגי עומק ובריכות תמלחת המהוות בית גידול ורבייה לכרישי עומק.
לעומתם התגלו בשנים האחרונות בתי גידול בעלי מימדים קטנים אבל בעלי ייחודיות אקולוגית רבה, כמו ה"אבעבועים" -מכתשים קטנים הנוצרים בקרקעית הים כתוצאה מפעפוע גז מהקרקעית למים ומאכלסים בתוכם וסביבה הרכב מיוחד של חיידקים, תולעים, סרטנים וצדפות.
האזור הפלאגי:
בית הגידול של המים הפתוחים, המכיל את עיקר הביומסה (המסה הכוללת של כל החומר האורגני) הימית ובו מתרחשים רוב התהליכים האקולוגיים.
לסיכום, בבתי הגידול שהוזכרו כאן מצוי מגוון מינים עשיר הכולל אלפי מינים של צומח וחסרי חוליות, מאות מיני דגים הכוללים דגי גרם (בעלי עצמות) ודגי סחוס (כרישים, חתולי ים ועטלפי ים), זוחלים (צבי ים) ויונקים ימיים (דולפינים, ליוויתנים וכלבי ים). במילים פשוטות: מדובר בחיות בר, בדיוק כמו חיות הבר המצויות על היבשה. וכמותן, גם הן זקוקות להגנה.
כיצד אני יכול לשמור על הסביבה החופית והימית?
גם אנו יכולים לסייע בשמירה על הסביבה הימית והחופית. נכון, בכל הקשור לקידוחי גז, הקמת מתקני התפלה, או הרס המצוק לאורך החוף – יכולתנו כפרטים בודדים מוגבלת, ומצטמצמת להגברת המודעות בנושא. אך מעבר לכך, ישנן כמה פעולות שאם כל אחד מאיתנו יקפיד להימנע מהן – תירשם השפעה חיובית מצטברת על הסביבה החופית והימית.
כך למשל, הימנעות מנהיגה בחוף (האסורה על-פי חוק) או השלכת פסולת בחוף, פסולת שעשויה להיסחף אל הים ולפגוע בחיים המאכלסים אותו. אל אלה מצטרפים כמובן, הימנעות משהייה בלילות או הבערת אש בשמורות טבע חופיות או ברצועות חוף המשמשות בעלי חיים שונים (למשל, אתרי הטלה של צבי הים). ובכל מקרה, בכל פעולה שנעשה או נמנע ממנה – אין תחליף להיגיון הבריא.
לא אוספים צדפים וקונכיות: דרך נוספת לשמירה על הסביבה החופית והימית
צדפים וקונכיות הם שרידים של יצורים חיים השייכים לקבוצת חסרי החוליות. הן בעצם השלד החיצוני העוטף את החיה שנמצאת בפנים ומספק לה הגנה. (בדומה לחילזון שאנחנו מכירים מהיבשה).
הצדפים והקונכיות עשויים מחומר גירני, ולאחר מות בעל החיים יש להם תפקיד חשוב במערכת האקולוגית, הם ממוחזרים אל המערכת הימית. חלקם נשארים כחלק מהסלע ובונים את השונית, וחלקם נשחקים והופכים לחול ולסלעי כורכר.
לסידן הפחמתי שבצדפים תפקיד משמעותי ביצירת כורכר, הוא משמש מעין דבק המחבר את החול ויוצר את הסלעים והמצוקים לאורך החוף הישראלי.
החומרים המרכיבים את הצדפים והקונכיות מומסים בחזרה למים, שומרים על המאזן הכימי שלהם והופכים זמינים ליצורים אחרים. דרך נוספת ויפה במיוחד למיחזורן של קונכיות במערכת האקולוגית היא על ידי סרטני נזיר. אלו סרטנים חסרי קונכייה או שריון על בטנם, המעגנים את עצמם בתוך קונכיות "נטושות". בכל גדילה הסרטן מחליף קונכייה, בדומה להעברת בגדים מאחים גדולים לקטנים.
הצדפים והקונכיות הם ערך טבע מוגן. אסור לאסוף אותן. אפשר לצלם ולהשאיר על החוף.
הצטרפו אלינו ונחזיר אהבה לים!
לכל הפעילויות של חודש אדם וים>>
כל המידע על פעילות הרשות לשמירה על הים >>
אולי יעניין אותך גם
גני שמורה קשורים
דפים קשורים