נקודות לביקור - מורשת של זרימה על הירדן והכנרת – שמורת הבטיחה מפתיעה

בקעת הבטיחה היא ארץ הפתעות בלתי נגמרת. עוד מימי קדם היה אזור צפון הכנרת בעל חשיבות עליונה עבור האדם בשל שפע המים והאדמות הפוריות והאפשרות לחצות את הירדן בבטחה. ממלכת גשור התנכ"ית שלטה באזור, תלמידיו של ישו נאספו לכאן מכל כפרי הסביבה, ניסיונות מוצלחים יותר או פחות להתיישב במקום ולעבד את הקרקע התקיימו לאורך השנים, וקרבות קשים ומרים על השליטה באזור התחוללו עד שנות השישים של המאה העשרים.

אתם מוזמנים לצאת ולבקר בכמה מנקודות העניין בבקעת הבטיחה, לשמוע ברקע כמה משירי הירדן והכנרת, לראות את המים זורמים לאיטם אל הכנרת ולדמיין ימים סוערים בהרבה.

גשר אריק, צילום: נעמה מנספלד

גשר אריק

בצפון בקעת הבטיחה זורם נהר הירדן, הנהר הגדול בישראל. מימיו נובעים במקורות הירדן, למרגלות החרמון, מתחברים בצפון עמק החולה וזורמים בעוז בתעלות שנחפרו עם ייבוש ביצת החולה בשנות החמישים. בגשר הפקק חוזר הירדן לאפיקו הטבעי, הפראי, הגועש, ואז הוא נקרא הירדן ההררי. כשמגיע הירדן לבקעת הבטיחה הוא נרגע, כאילו הגיע למי מנוחות. הוא אינו צריך עוד להילחם בסלעי בזלת ולהתחתר, וכעת הוא יכול לזרום בבטחה ובשקט אל הכנרת.

גשר אריק מאפשר מעבר של כלי רכב מעל נהר הירדן, רגע לפני חיבורו של הנהר עם ימת הכנרת. הגשר המודרני הוצב במקום בסוף שנות ה־90 של המאה ה־20, והוא עשוי בטון. בעבר היו כמה גשרים בנקודה זו, במנדט הבריטי ואף בתקופה הרומית. הגשר קרוי על שם אריק סגן אריק שמיר, קצין מוערך בצנחנים, שטבע במקום בקיץ 1970.

איך מגיעים? בווייז: גשר אריק, על כביש 87, בין צומת אלמגור לצומת בית ציידה.

ניתן להגיע ולצפות בזרימת הירדן מצידו הצפון־מזרחי של הגשר או מצידו הדרום־מערבי. היזהרו בדרכים!

גשר הדודות מזרח., צילום: נעמה מנספלד

גשר הדודות

הפתעות רבות מזמן גשר הדודות: צמחיית נחלים, אבני בזלת אימתניות, ירדן שוצף ומרגש, ומדי פעם אקליפטוס שמטיל צילו ומאפשר מנוחה בחיקו. למעשה מדובר נקודת חצייה היסטורית, שקישרה את הגליל אל הגולן בבקעת בית ציידה. שמו של הגשר ניתן לו לאחר תקרית בסוף שנת 1975, שבה רכב שהסיע מתנדבות, "דודות" מהאגודה למען החייל בצפת, ניסה לחצות את הירדן. היה זה יום חורפי של חודש דצמבר. המים היו גבוהים וזרמו בעוצמה, המנוע כבה והרכב נתקע באמצע נהר הירדן. במהלך הניסיונות להיחלץ מתוך הרכב סחפו המים שתי מתנדבות. אחת מהן הצליחה להיאחז בסלע וחולצה לאחר שעתיים, אך חנה אייזנברג נסחפה וטבעה למוות. במקום מוצבת אנדרטה בצדו המזרחי של הנהר.

במקום קיימת גם פינת הנצחה לזכרו של גיא גמליאל, חייל מודיעין שדה שנהרג במהלך אימון צליחת נהר הירדן.

כיום הגשר הרוס, ואי אפשר לחצות עליו את הירדן עם רכב. אתם מוזמנים להתרשם מהזרימה, מהיופי ומהשקט שהירדן מזמן.

איך מגיעים?

יש שתי דרכי גישה אל הגשר. לבאים מהצד המערבי של הירדן, על כביש 8277 מוורד הגליל לכיוון אלמגור: פונים אל היישוב כרכום, ולפני הפנייה ליישוב יורדים בדרך עפר מזרחה אל הירדן. בווייז: ירידה לירדן.

לבאים מרמת הגולן, מהצד המזרחי של הירדן: קילומטר אחד דרומית ליישוב חד נס יש כביש גישה המוביל אל הצד המזרחי של הירדן וגשר הדודות. בווייז: גשר הדודות – צד מזרחי.

אנדרטת גוליבר., צילום נעמה מנספלד

פעולת כנרת – אנדרטת גוליבר בחוף כינר

פעולת כנרת, או בשמה הרשמי "מבצע עלי זית", היא פעולת תגמול צבאית, שנערכה ב־11 בדצמבר 1955 על ידי צה"ל נגד מוצבי צבא סוריה בפאתי רמת הגולן, על שפת הכנרת.

הסיבה הרשמית למבצע הייתה תקריות ירי שיזמו הסורים ממוצבים שממזרח לכנרת לעבר סירות דיג וסירות משמר של חיל הים.

המטרה העיקרית של המבצע הייתה להשתלט על המוצבים הסוריים שלאורך החוף המזרחי של הכנרת, מעין גב ועד שפך הירדן, ולפוצץ אותם. מטרה משנית הייתה לקחת בשבי חיילים סורים, שישמשו כקלף מיקוח בתמורה לשחרורם של ארבעה חיילי צה"ל שנפלו בשבי ב"מבצע צרצר".

במבצע נהרגו שישה לוחמי צנחנים, ביניהם מפקד הפלוגה, יצחק בן מנחם (גוליבר), שנפגע מרימון באזור כפר עקב. ארבעה עשר חיילים נפצעו.

שני לוחמי צה"ל עוטרו על פעולותיהם במבצע זה: מאיר הר ציון ועובד לדיז'ינסקי. השניים עוטרו בצל"ש, שהומר בשנת 1973 לעיטור העוז.

הסורים הוכו מכה קשה. אבדותיהם הסתכמו ביותר מחמישים הרוגים ובשלושים שבויים. המבצע היה כה מוצלח, עד כי ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, טען כי "הפעולה הייתה יותר מדי טובה", וזאת בשל הגינוי שגונתה ישראל באו"ם בשל מה שנחשב להפעלת כוח מוגזמת. חילופי השבויים התקיימו ב־29 במרץ 1956.

אנדרטה המספרת את סיפור הקרב ומנציחה את הנופלים הוקמה בחוף כינר, במקום נפילתו של גוליבר.

איך מגיעים?

ווייז: מלון כינר. האנדרטה נמצאת בצידו הצפוני של חוף כינר. ניתן להמשיך צפונה כמה עשרות מטרים, על שביל סובב כנרת, ולהגיע אל שרידי הכפר עקב. שם אפשר ליהנות מפינת חמד עם עצי אקליפטוס גדולים ומחופה של הכנרת.

הבטיחה, צילום: שחר וייס פלד

בית הבק

בית הַבֶּק (נקרא גם חירבת אלערג') הוא קבוצת מבנים מאבני בזלת, הניצבים כ־500 מטרים ממזרח לשפך הירדן לכנרת, בחורשת אקליפטוסים גבוהים. בתחילת המאה ה־20 התגוררה במקום קבוצת חלוצים מאוקראינה, שלקחה חלק באחד מניסיונות ההתיישבות הראשונים סביב הכנרת.

המבנים קרויים על שמו של בעל המקום, עבד א־רחמן באשה אל־יוסף, שנודע בכינויו הַבֵּק. אל־יוסף היה בעל אדמות כורדי במוצאו, שהחזיק אדמות חקלאיות בבטיחה, בסמוך לחוף הכנרת ממזרח לשפך הירדן, ובדרום רמת הגולן. בסוכות 1904 התיישבו בבית הבק כעשרים אריסים יהודים – דוגמה יחידה לאריסות יהודית מסוג זה. אל־יוסף קיווה שהיהודים החרוצים יצליחו  לעבד את אדמותיו כראוי והדבר ישמש לו מקור לרווחים.

האריסים היהודים היו בעלי ניסיון חקלאי מאירופה, ורצו לשבת ליד אדמותיהם ממש. הם לא שעו לאזהרות על הסכנה שבדבר. למען האמת, האזהרות להתרחק מהכנרת ומהביצות של שפכי הנחלים הושמעו בקול רפה למדי. מבחינה חקלאית הם זכו אומנם להצלחה, אך הם נפלו קורבן בצורה אכזרית ביותר למחלת המלריה. הדרך היחידה להשיג אספקה ותרופות הייתה בעזרת סירות, והערבים שהשיטו סירות אלו דרשו מחיר גבוה. כשנה לאחר בואם נאלצו המתיישבים לעזוב את המקום.

בהמשך כבשו הסורים את השטח והפכו אותו למוצב סורי.

בחורף 1955, במהלך "מבצע עלי זית", כבש כוח של צנחנים את בית הבק יחד עם שאר מוצבי צפון־מזרח הכנרת.

כיום בית הבק הוא חלק משמורת הטבע הבטיחה. הוא נמצא בסמיכות למושבות קינון, לתגליות ארכאולוגיות מרגשות ולשביל סובב כנרת, מה שמאפשר למטיילים רבים להגיע למקום וליהנות מהשקט, ללא חשש ממלריה או צורך להפריש הכנסות לטובת בעל אדמות זה או אחר.

איך מגיעים?

בווייז: בית הבק. כ־200 מטרים מזרחית לגשר אריק החדש פונים דרומה אל דרך עפר מסומנת אדום. נוסעים עליה בזהירות עד שמגיעים לשער. מחנים את הרכב וצועדים עד שמגיעים למבנים הישנים ולתצפית נפלאה על ימת הכנרת.