הדרך הרומית בהר עמשא - תולדות המחקר, מחשבות ותוכניות לעתיד
10/11/2024להר עמשא נגיע בנסיעה לכיוון צפון-מזרח בכביש צר ומפותל החוצה את יער יתיר (כביש 316) בדרום הר חברון ומצפון לבקעת ערד. אם נמשיך מהר עמשא לכיוון דרום, נעבור בסדרת סרפנטינות תלולות ולבסוף נגיע לצומת תל ערד
הר עמשא צמוד לדרך עתיקה המכונה "הדרך הרומית", מעניין כי זאת רחבה ונוחה בהרבה מהדרך המודרנית המובילה ליישוב.
דרכים עתיקות
דרכים עתיקות בכלל וכאלו שמכונות בפי חוקרים ומטיילים "דרכים רומאיות" מוכרות לנו מראשית המחקר בארץ ישראל במהלך המאה ה19. אכן, דרכים נסללו בארץ ישראל וסביבתה מאז התקופה הרומית, אולם מוכרות לנו גם כאלו שנטען לגביהן כי הן קדומות ובוודאי כאלו מאוחרות שצורתן הכללית דומה (שני קירות מקבילים ותוואי בתווך שביניהן). זאת, ללא ספק עד הופעת האספלט בתקופת המנדט הבריטי.
נתיבן של דרכים מקומיות קדומות נקבע בין יישוב לשדותיו; בין יישוב ליישוב ברמה האזורית ובין מרכזי אוכלוסייה משמעותיים גם ברמה הארצית, ואפילו מחוץ לגבולותיה המודרניים של ארץ ישראל. שונה מכל אלו הינה הסלילה בתקופה הרומית, החל ממחצית המאה הראשונה לספירה, אז הופיע בארץ ישראל שלטון חדש שהביא עימו מבירת האימפריה ברומא, את מאפייני הסלילה האימפריאלית. לסלילה זו, בניגוד לקודמותיה וגם במקרים רבים לאלו שלאחריה, עד העת המודרנית, מאפיינים ייחודים.
הכבישים הרומים האימפריאליים שונים מדרכים אזוריות, מקומיות ואף ארציות שמוכרות לנו ברחבי הארץ. אלו, נסללו בצורה סטנדרטית בכל רחבי האימפריה הרומית, בידי חיילות הנדסה מיומנים, לפי אמות מידה ושיטות עבודה שנהגו ברומא. לאורכם הוצבו אבני מיל ועליהם צוינו ביוונית או בלטינית שמות הקיסר/ים שבזמנם בוצעו עבודות הסלילה או השיפוץ של הדרך וכן נקודות מוצא של הדרך ויעדה. אלו היו תמיד מחנות צבא רומיים ו/או ערים מרכזיות (פולייס), ולראייה הביטוי השכיח – כל הדרכים מובילות לרומא.
דרך רומית אימפריאלית
דרך רומית אימפריאלית הינה למעשה "כביש" המאפשר גם תחבורה גלגלית. ניכר תמיד, על סמך נתיבה, רוחבה ושכבות התשתית שהונחו ביסודותיה כי בתכנונה וסלילתה הושקעו עבודה רבה. כבישים אלו נסללו לטובת תנועת חילות צבא ומנהל, בכל מזג אוויר ובכל תוואי שטח, בנתיבים נוחים ולמעבר של שתי עגלות משא רתומות, זו מול זו ולהליכה. דרכים אלו שופצו לעיתים תכופות ואחזקתן הופקדה בידי תושבי הערים ו/או חיילות הצבא. תיארוכם של כבישים אימפריאליים נקבע ראשית על סמך אבני המיל שהוצבו לאורכם, בוודאי כאשר נמצאו כתובות חקוקות או צבועות. בהעדרן של אבני מיל, ניתן להציע תיארוכן בעזרת חפירה ארכיאולוגית של שכבות המילוי בתשתית הדרך והממצאים בה (בשונה מהממצא שנאסף על גביה).
סמוך להר עמשא מוכר קטע דרך של ארבע קילומטר מהתוואי המכונה להלן "הדרך הרומית". זו זוהתה בשנות השבעים של המאה הקודמת ע"י ד"ר זאב משל. מאז, נסקרה הדרך, מופתה ונבדקה במחקרים רבים שנערכו באזור . קטע הדרך שהשתמר לסירוגין, נראה היטב על פני השטח מאזור בית יתיר בצפון ועד למחצבת דרגות בדרום. מקובל על חלק מהחוקרים כי המשכה של דרך זו במעלה ההר לכיוון חברון וירושלים שבצפון ובמורד ההררי לכיוון ממשית ועבדת שבדרום.
הדרך מגשרת בשיפוע נוח על הפרשי גובה של 260 מ'. רוחבה (כולל הקירות התוחמים) נע בין 4.8-7 מ' והיא תחומה קירות הבנויים אבני שדה. לרוחב הדרך תועדו קירות צרים הבנויים כמדרגות בשיפוע הדרך, היוצרים יחידה מלבנית תחומה שפולסה לעיתים ע"י מילוי אדמה ואבני שדה. יחידות אלו מכונות על ידי חלק מהחוקרים "ארגזים מבנים". גודלם של ארגזים אלו אינו אחיד ונקבע לפי תוואי השטח והשיפוע. עוד נמצא כי מקטעים מהדרך היו מרוצפים אבני שדה מרווחות. כל אלו מעידים על תכנון והשקעה רבה גם בעבודה.
במספר מקומות לאורך תוואי הדרך נראים שני תוואים. ממיפוי מדוקדק שערכו יואל פיקסלר ועמוס קלונר נראה כי בדרך האחת אין התייחסות לשיפוע והשיקול היה אורך הדרך לעומת נוחות הדרך. נראה כי במקרים אלו, במהלך הזמן סודרו מספר "קיצורי דרך" שנבנו בשיטה שונה. יתכן כי הדרך המכונה כאן "הדרך הרומית" שימרה תוואי של דרך אחרת, קדומה יותר.
מעלות
במחקר מקיף שערכו יגאל טפר ויותם טפר במרחבים גדולים של ארץ ישראל, כולל בסביבת הר עמשא תועדו מעלות מדורגים רבים, מרביתם חצובים וחלקם בנויים. המעלות החצובים נמצאו על פי רוב בשטחים טרשיים ובמעברים טופוגרפיים, לעיתים כחלק מרשת דרכים מסועפת, כדוגמא בגליל המערבי, שייעדה מצפון לדרום ונתיבה לצד היישובים. בהרי ירושלים, תועדה מניפת דרכים המתכנסת אל העיר מכמה כיוונים.
המעלות תועדו לעיתים לצד כבישים רומיים אימפריאליים (לדוגמא במעלה בית חורון) ובמקומות אחרים אובחנה כרונולוגית יחסית המאפשרת להציע מוקדם ומאוחר. החוקרים העריכו כי מעלות מדורגים אלו משקפים תופעה ציבורית-קהילתית נרחבת והתקנתם נעשתה על ידי ולשימוש של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל בתקופה הרומית לצרכי עליה לרגל לבית המקדש בירושלים.
בעוד דרכים רומיות אימפריאליות בכל רחבי האימפריה, יהיו תמיד ללא מדרגות לרוחבן, בשל ייעודן לתחבורה גלגלית, כל שאר טיפוסי הדרכים הכפריות, הארציות והאחרות כולל המעלות המדורגים, יועדו מלכתחילה למעבר של אדם ובהמה בלבד, ולעיתים יימצאו לאורכן גם מדרגות.
שיטת הסלילה
מכאן שאחת השאלות המרכזיות להבנת "הדרך הרומית" בהר עמשא נותרה: שיטת סלילתה. בחפירה שנערכה לאורכה מטעם רשות העתיקות ובניהולה של דוידה אייזנברג-דגן, נבחנו קירות הרוחב לאורכה במטרה לברר האם אכן שימשו כמדרגות לרוחבה, או שלמעשה הן עדות טכנית לשיטת סלילתה ולהרמת מילוי לאורכה.
לפי ההנחה הראשונה, קירות הרוחב נבנו מלכתחילה כמדרגות ואינן מתאימות למעבר עגלות משא. לפי ההנחה השנייה, בניית הארגזים הינה אלמנט ארכיטקטוני שמטרתו להתגבר על שיפוע וליצור תוואי מפולס כמקובל בדרכים רבות שאינן מדורגות. הבנתנו את אופן הבנייה ומטרתה, עשוי לשמש להערכתנו גם נקודת הכרעה בשאלת תפקודה. כך או כך, אין בשלב זה פתרון כרונולוגי ותיארוך וודאי של הדרך.
אבני המייל
בחקר הדרכים האימפריאליות נעזרים החוקרים בממצא מנתוני אבני המייל לאורכן. אבני מיל כאלו טרם תועדו לאורך מעלה הר עמשא. למרות זאת, נראה כי תוואי הדרך מופיע באופן סכמתי במפת פויטינגר, מפה שהועתקה בימי הביניים ממפה עתיקה המבוססת ככל הנראה על נתונים הרלוונטיים לאזורנו ותיארוכם במאות הב'-הד' לסה"נ. יחד עם זאת, אין משני ממצאים אלו, תמיכה בתיארוך תוואי הדרך שליד הר עמשא ומכאן גם ביעדי סלילתה ומטרותיה.
תחנות דרכים
לאורך "הדרך הרומית" בהר עמשא תועדו בורות ומאגרי מים חצובים, מגדלי שדה ששימשו גם לשמירה והגנה ואתרי דרך נוספים ביניהם גם כאלו שהוגדרו כתחנות דרכים. חלק מאלו מתוארכים החל מתקופת הברזל, בעוד אחרים מהתקופה הרומית והביזנטית. הדרך הקדומה המתועדת כאן, סומנה מטעם שביל ישראל ומשמשת חלק ממסלול החוצה את הארץ לאורכה מצפון לדרום ולהפך. "מלאכי הדרך" בהר עמשא ממשיכים את מסורת תחנות הדרכים והאירוח העתיקים ומאפשרים לכל ההולכים בשביל זה מקום מנוחה ואספקה.
תחזוקה ושימור
קטעי "הדרך הרומית" שבקרבת הר עמשא שרדו תקופות היסטוריות ממשוכות מאז נסללו. במרוצת השנים הדרך לא תוחזקה, חלק מאבני השוליים זזו ממקומם ואדמת סחף ועשבים מכסים את תוואי הדרך. לאור זאת ובשל חשיבות התוואי העתיק התגייסו רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים, מועצה אזורית תמר וקרן קיימת לישראל למיזם שימור והנגשה במטרה שדרך זו תהיה חלק ממכלול תיירותי נרחב ביער יתיר. במסגרת זו צפויות עבודות נוספות כולל ניסיון לתארך הדרך ולפתור צפונותיה. הפיתוח כולל מבואה, שבילי הליכה וסינגלים לרווחת המטיילים הפוקדים את האזור. כחלק ממאמץ זה ובכדי ש"הדרך הרומית" תחזור לגדולתה, נערך בימים אלו מיזם שימורי, מטעם מנהל חינוך וקהילה של רשות העתיקות.
כולכם מוזמנים לקחת חלק. לרישום קבוצות ניתן לפנות ל לצבי פירר zvif@israntique.org.il.
אולי יעניין אותך גם
קטגוריות
דפים קשורים