מדריך קולי בפארק נבי סמואל

   להאזנה מונגשת בעברית, לחצו כאן >>

טקסט מונגש:

מוזיקה

אבי: ברוכות וברוכים הבאים לפארק נבי סמואל, המזוהה במשך שנים רבות עם מקום קבורתו של שמואל הנביא ומקודש לשלוש הדתות המאמינות באל אחד: היהדות הנצרות והאיסלאם.

מאיה: היי, אתם ב"Ear-Tzion" עם מאיה ואבי. אנחנו זוג שאוהב את ירושלים וּמטייל בה המון! הסיורים האלה הם בשביל שאנשים נוספים ייהנו מהקסם של העיר הזו! והיום נסייר בפארק נבי סמואל בשיתוף רשות הטבע והגנים. הסיור עם הנגשה קולית. הזמן של הסיור יהיה  בערך שלושים דקות. התחנות של הסיור מסומנות במפה שבקישור וניתן לעבור לתחנה מסוימת בהתאם לזמנים המופיעים בה אבל סִמְכו עלינו ולכו בעקבות האוזניים.

אבי: נעמוד עם הגב לכניסה לאתר ונסתכל על מבנה התפילה המרכזי בראש ההר, המשמש כיום גם כמסגד, ונתקדם למדרגות משמאלנו. המדרגות עשויות מעץ ומובילות לרחוב ההלניסטי. הירידה היא מהרְחבה הנמצאת בין השירותים לגשר.

מוזיקה

אבי: אחרי שירדנו במדרגות נסתכל לכיוון שמאל ונראה את קיר העץ. בצד השמאלי של הקיר, ממש בקצה המבנה מעץ, נזהה שרידים של מקווה טוהרה מהתקופה הרומית מלפני 2000 שנה. נוכל לראות אפילו את התעלה שהובילה אליו את המים.

מאיה: אנחנו יכולים להבין שאם מצאנו כאן מקווה טוהרה ייתכן שהייתה כאן בהר קהילה יהודית בתקופת בית המקדש השני.

אבי: נחזור למרכז הרחבה ונחפש גם את בריכת השיקוע ברצפת הזכוכית ליד המדרגות, ככל הנראה זאת  בריכת השיקוע של המקווה. הבריכה עמוקה מתעלת המים ומשמשת לסינון בוץ ואשפה מהמים המועברים למקווה.

מאיה: בואו נסתכל עכשיו במדרגות שמהן ירדנו לרחבת העץ. מימין ומשמאל רואים שרידים של מבנים עגולים משוחזרים. משמאל למדרגות נראֶה מבנה שנבנה מחדש מאבן אדומה בעל חצי כיפה פתוחה. בתוכו אפשר לראות גם מעין רשת מאבן כזאת, בחלקו הפנימי התחתון. יש לכם רעיון מה זה?

אבי:  זהו ככל הנראה כבשן ליצירת כלים.   באתר נמצאו כבשנים מהתקופה האומיית, התקופה המוסלמית הקדומה מהמאה ה-7 לספירה – ונראה עוד כמה גם בהמשך הסיור.

מאיה: אל התחנה הבאה נרד בעוד כמה מדרגות לכיוון הרחוב ההלניסטי, ונתקדם לבור המים שנמצא במרכז הרחוב, ממש מולנו.

מוזיקה

מאיה: רואים את בור המים במרכז הרחוב עם הסורְגים שבתוך ריבוע האבן?

אבי: בור המים שלצידנו ניצב בכיכר העיר, אבל יש בו משהו קצת מוזר…  כשמושכים דליים מתוך בור הם אמורים לשפשף את אבני השפה מהצד הפנימי של הבור, במקום שבו נמצאים הסורְגים. אבל כאן אנחנו רואים את השפשוף דווקא בחלק החיצוני של אבן השפה, בשוליים של הריבוע מאבן. רואים את השפשוף? איך אפשר להסביר את זה?

מאיה: חוקרים חושבים  שכנראה עמדה פה חצוּבָה שקשרו אליה דליים. החצובה היא מכשיר שעוזר ליציבות ואליה קשרו את הדלי והורידו אותו למרכז הבור בלי לשפשף את השוליים הפנימיים שלו, ודווקא משיכת החבל החוצה היא שיצרה שפשוף, בשוליים החיצוניים של הבור. כפי שניתן לראות בחלק החיצוני של ריבוע האבן.

אבי: נמשיך ישר ברחוב ההלניסטי וניכנס ימינה לבית עם הסככה מעץ. זהו שחזור יפה של בית פרטי מתקופת בית המקדש השני.

מוזיקה

מאיה: נפנה ימינה במדרגות וניכנס לתוך הסככה המרכזית שמולנו.

מוזיקה

מאיה: ניכנס לבית ונסתובב במתחם המגורים. ברוכות וברוכים הבאים לבית מגורים בן כ-2,300 שנה.

אבי: יפההה, לא הייתי מתנגד לגור כאן. זהו כנראה בית של אדם עשיר מאוד, בית גדול ומרווח.

מאיה: כשאנחנו עומדים עם הגב לכניסה נוכל לראות בצד שמאל חלונות קטנים בתוך הקיר, שלא מובילים לשום מקום. יש לכם רעיון למה נועדו החלונות האלה?

אבי: החלון הגבוה משמאל שימש ככל הנראה, כמחסן, למזון וּשתייה. החלון הקטן מימין בגובה הרצפה שימש למעשה כאמבטיה פרטית. אפשר לראות אפילו את ספסל הישיבה למתרחצים בחלקו השמאלי!

מאיה: אתם מוזמנים להעיף מבט גם בחדר הפנימי. תכף ממשיכים.

מוזיקה

אבי: ביציאה מהבית עם הסככה נסתכל אל צד ימין בבורות הצמודים לקיר: בור מרובע ובור עגול.

מאיה: הבורות האלה נועדו לבישול מחוץ לבית וסביבם התגלו שכבות פיח מתקופות שונות.

אבי: ממש אפשר לדמיין כאן את החיים בימי הבית השני. נחזור עכשיו לרחוב ההלניסטי.

מוזיקה

מאיה: לפני שנמשיך ימינה לרחוב, נתסכל ישר ומולנו נוכל לראות מתחת לְמעקה הברזל תעלת מים מרכזית. על חלק מהתעלה יש כיסוי וחלק מהתעלה נשאר פתוח. מוזמנות ומוזמנים להביט פנימה בחלק הפתוח.

אבי: תעלות המים נבנו לראשונה בתקופה היוונית-הלניסטית, ונוכל לראות את המסלול שלהן לאורך כל המתחם. תעלות מים משמשות לאיסוף מי גשם בדרך כלל, אך התעלות ברחוב שלנו יועדו ככל הנראה  לביוב! מדהים שכבר לפני אלפי שנים דאגו לניקוז מרכזי!

מאיה: נמשיך ללכת ברחוב ההלניסטי וניצמד לגדר האבן בצד שמאל.

מוזיקה

אבי: נתבונן בחפירות הארכיאולוגיות העמוקות שיהיו משמאלנו.

מאיה: נסתכל בזהירות במרחב התחתון ששימש ככל הנראה גת. הגת היא משטח דריכה שעליו היו מניחים את הענבים ודורכים עליהם על מנת להוציא את המיץ מהענבים. כך היו מזרימים את המיץ לכדים, סוגרים את הכדים והופכים את המיץ ליין.

אבי: רואים בתוך המשטח למטה, על הרצפה, כדים? ולידם גומחות עגולות זו ליד זו? גומחות עגולות אלה מהתקופה הפרסית ככל הנראה שימשו כמקום בו היו מניחים את הכדים עם היין כדי שלא יזוזו או יתגלגלו.

מאיה: בטח אתם כבר מבולבלים… ראינו מקווה טוהרה מהתקופה הרומית, כבשן מהתקופה האומיית, בית מהתקופה ההלניסטית, גומחות ליין ושמן מהתקופה הפרסית ועכשיו אנחנו הולכים לצפות בחומה מפוארת מהתקופה הצלבנית – מה זה כל הבלאגן הזה??

אבי: כן כן, כזה הוא נבי סמואל – אתר יוצא דופן שמעיד על רצף של התיישבות תקופה אחרי תקופה  – ומכאן ניתן להבין את חשיבותו הגיאוגרפית וההיסטורית במרחב הארץ ישראלי. נמשיך ללכת ברחוב ההלניסטי.

מאיה: נעלה במדרגות מימין ונביט בחומה המפוארת שמולנו.

מוזיקה

אבי: וואוהו, איזה יופי של קיר ניצב כאן! לפני שנעלה במדרגות יחד, נעמוד בְּפִינת החומה ונסתכל עליה. חלק מהאבנים כאן נראות ממש כמו אבני הכותל המערבי!

מאיה: הסתתים, אותה עבודה של בנאים שזאת היתה עבודתם, ייצרו מאבן רגילה, בעזרת פטישים ואיזמלים, אבן בצורת מלבן, שאותה אנחנו רואים היטב באבני פינת החומה, והיא באמת דומה מאוד לסיתות ההרודיאני בכותל המערבי. אבל למעשה זוהי חומה צלבנית משוחזרת.

אבי: הצלבנים הִגִּיעוּ לארץ ישראל מאירופה בִּשנת 1099 כדי לשחרר אותה מהשלטון המוסלמי. למרות שהשפיעו על המרחב רק 150 שנה בערך, מבצריהם המרשימים מלווים את הנוף הארץ ישראלי עד היום.

מאיה: הקיר הצלבני היפה שלצידנו שוחזר מאבנים שנמצאו באתר. ככל הנראה אבני הגיר של נבי סמואל נחשבו איכותיות וקדושות.

אבי: נתקדם ונתחיל לעלות במדרגות. תוך כדי העלייה נסתכל על החומה מימין ונחפש באבנים חתימות מקוריות של סתתים שבעזרת הפיטישים והאיזמל חצבו חתימות מיוחדות על הסלעים .

מאיה: מצאתם משהו? נעצור מדרגה אחת לפני האחרונה במקטע הראשון של המדרגות  ונחפש את החתימה של הסתת בחומה.

אבי: נסתכל בסימן באבן האמצעית, הממוקמת בערך בגובה העיניים שלנו. החתימה נמצאת בחלק העליון, מעל חלקה הבולט של האבן. רואים סימן של חץ המצביע שמאלה? אז מה בעצם מסמן הסימן הזה?

מאיה: הסימן הוא סוג של חותמת, כמו על יצירת אומנות. לכל סתת הייתה חתימה ייחודית.

אבי: חוץ מזה, ככל הנראה כל סתת קיבל את שכרו רק כשהאבן שסיתת הוצבה בקיר, כך שהחתימה היא גם סוג של קבלה חזותית.

מאיה: וכך קיבל הסתת גם תשלום מיידי וגם זכה שיראו את החתימה שלו לנצח! נמשיך לעלות במדרגות וניכנס דרך החומה לאולם הצלבני. בדרכנו לאולם נוכל למצוא עוד חתימות מקוריות של סתתים בחומה.

מוזיקה

אבי: ניכנס ימינה לתוך החומה וּנטפס בִּזְהירות במדרגות התלולות לקומה העליונה.

מוזיקה

אבי: נכנסנו עכשיו לאולמות הצלבניים. מוזמנות ומוזמנים להסתובב בחדרים הקרובים ובבורות האחסון בקומות התחתונות של המתחם בזמן שאנחנו נסביר לכם מה קורה כאן. אפשר גם לצאת לְמרפסת התצפית מהחדר התחתון, אבל אל תתרחקו כי את ההדרכה נמשיך מתוך המתחם.

מאיה: החללים הפנימיים האלה כל כך מרשימים! כאשר מסתכלים על המבנה מבחוץ אי אפשר לנחש שהם קיימים בחומה. רואים שזה תכנון אדריכלי צלבני.

אבי: המלך הצלבני בָּלְדווין השני ציווה מייד לבנות כאן כנסייה המקודשת לנביא שמואל, ותקופה קצרה שכן על ההר גם מסדר צלבני בשם דומה.

אבי: לפי מוחמד אל מַקְדַסִי, שהיה חוקר מומחה בגיאוגרפיה מהמאה ה-10, שמו של המקום היה 'דיר שמוויל', מנזר שמואל, ככל הנראה זכר למנזר שהיה קיים כאן בתקופה הביזאנטית, עוד לפני הצלבנים.

מאיה: האולמות הצלבניים שאנחנו מסתובבים בהם עכשיו היו מבצר צבאי עם מעברים נסתרים בעת מלחמה, וחדר אוכל ומחסנים בזמן שגרה, ממש בדומה לאולמות האבירים בעכו.

אבי: שימו לב שכמעט אין חלונות במתחם, והחלונות הקיימים קטנים מאוד. החלון הגדול בחדר הורחב בתקופה מאוחרת יותר.

מאיה: ההסבר לגודל הקטן של החלונות הוא שמי שתיכנן אותם דאג שהלוחמים לא יפגעו על ידי אנשים מבחוץ.

אבי: ובאירופה היה גם תמיד קר ולכן בנו חלונות קטנים כדי שלא יחדור קור לבית. לא פשוט להתאים את האדריכלות שאתה מכיר לאקלים המקומי.

מאיה: ובאמת הצלבנים לא שרדו כאן תקופה כזאת ארוכה… בתוך זמן קצר כבש את המקום סלאח א-דין האיובי והוא נתן הוראה להרוס את המצודה כדי שהצלבנים לא יחזרו אליה.

אבי: נצא מהצד הנגדי לצד שממנו נכנסנו לחומה. היציאה תהיה מהחדר עם החלון הגדול. נרד במדרגות שבנויות בצורת חצי עיגול הסמוכות אליו, ונעלה לצד השני.

מוזיקה

אבי: בקצה המדרגות נפנה ימינה, נתקדם כמה מטרים ונביט בשרידי בית הבד העתיק שיהיה מימיננו. בית הבד היה מקום שבו היו מכינים שמן. חפשו את השילוט.

מאיה: רואים בצמוד לקיר את העיגול בתוך האבן המרובעת? בשביל לייצר שמן מזיתים נדרש לרסק אותם ולסחוט אותם. זהו ככל הנראה בסיס של עֵקֶל שעליו סחטו את הזיתים בבית הבד.

אבי: נעבור את בית הבד ונבחין במדרגות צרות העולות מצד שמאל שלנו וּמובילות לרחבת הכניסה ולמתחם המרכזי.

מוזיקה

מאיה: נעלה במדרגות.

מוזיקה

מאיה: אחרי שהִגענו לקצה המדרגות, נעמוד ליד הגדר ומצד ימין נוכל לראות את שכבות השרידים השונות של נבי סמואל. כמה כבשנים אתם רואים מהתצפית הזאת?

אבי: נוכל לראות שרידי כבשן אחד לפחות ממש מתחתינו, עם הכיפה מהלבנים בצבע אדום, בדומה למה שראינו כשהתחלנו את הסיור. בנוסף לכך נמצאו פה גם המון ידיות כדים שעליהן חרוט בערבית שם המקום המרכזי שבו עשו את הכדים – נבי סמואל.

מאיה: מהמקום שבו אנו עומדים עכשיו ניתן לראות עוד תקופה היסטורית. נחפש מולנו בנוף סורֵג חלון יחיד כמה עשרות מטרים מאיתנו. לא מצאתם? נסתכל לכיוון הכניסה לאתר ונוכל לזהות אותו בין האנטנות, במרכז החפירות. רואים? זהו סורֵג מהתקופה העותמאנית, המהווה שריד של הכפר הערבי ששכן כאן עד 1971 [אלף תשע מאות שבעים וְאחת]. חלק מצאצאי התושבים של הכפר מתגוררים עד היום בכפר הפלסטיני מאחור, הסמוך לכניסה לאתר.

אבי: בואו ונסתכל עכשיו מאחורינו בקיר המבנה, בכיורים שקרובים לקיר ונמצאים מתחת לחלון. מזהים? מתקן זה הוא דוגמה טובה לדו-קיום הבין-דתי באתר, שכן גם היהודים וגם המוסלמים נוהגים להיטהר בו לפני התפילה.

מאיה: הִגיע הזמן להיכנס סוף סוף למבנה המרכזי. נתקדם ונרד במדרגות לְכִיוון הכניסה הראשית למתחם.

מוזיקה

מאיה: לפני שניכנס נביט בְּשלט חרוט בערבית מעל משקוף דלת הכניסה המרכזית. מזהים? מה כתוב בו?

אבי ציפורי (מערבית): 1345 להג'רה, שנת ההגירה של מוחמד, זה בעצם שנת 1927.

מאיה: זהו אבי ציפורי, מורה לערבית המתנדב באתר:

אבי ציפורי (מערבית): 1345 להג'רה, שנת ההגירה של מוחמד, זה בעצם שנת 1927.

אבי: היג'רה היא המונח המתאר את שנת האפס בלוח המוסלמי, הנקודה בזמן שהמוסלמים התחילו לספור את השנים שלהם בלוחות השנה. שנת האפס היא השנה שבה יצא הנביא מוחמד מהעיר מכה לעיר למדינה שנמצאות בערב הסעודית. 1345 בלוח השנה המוסלמי היא שנת 1927 [אלף תשע מאות עשרים וָשבע] לפי הספירה הנוצרית המקובלת. בשנה זו הייתה רעידת אדמה חזקה בארץ ישראל והיא פגעה קשה במבנה, הבריטים החליטו לתרום חלק מהסכום הנדרש לשיפוץ.

מאיה: המבנה נפגע לא רק מרעידת האדמה. הוא נהרס עוד קודם לכן במלחמת העולם הראשונה, כשהטורקים ניסו לכבוש את המתחם מחדש כמעט 10 פעמים! ניסיונות שעלו במאות הרוגים וּפְצועים לשני הצדדים.

אבי: הִגִּיע הזמן להמשיך. ניכנס פנימה מהדלת שמולנו ונסתכל על המבנה המרשים מבפנים.

מוזיקה

מאיה: זהו ללא ספק מבנה יפהפה וּמְיוחד, ועל אף ההיסטוריה שמתארת מלחמות רבות סביבו, חלק גדול מהזוהר שלו קיים עד היום.

אבי: הקירות העצומים כאן בנויים מאבני גזית שהן אבנים טבעיות בעובי כמעט שני מטרים והגובה של המבנה מרשים ביותר. אני ממש יכול לדמיין את הצלבנים מתפללים כאן. (מוזיקה) נסתכל על התקרה הגבוהה עם הקמרונות הצולבים שהם למעשה הקשתות שנמצאות בתקרה. זהו שחזור של אדריכלות אירופית מורכבת מאוד.

מאיה: נסתכל לנקודה ממנה נכנסו לחדר. רואים מסביב לכניסה מעין חלק ששקוע בקיר, גומחה מעוגלת כזאת?

אבי: הגומחה הזו היא בעצם האַַפְּסיס, המציין את כיוון המזרח, שאליו מתפללים הנוצרים.

מאיה: בתקופה המוסלמית ביטלו את חשיבות האַפְּסיס בכך שהפכו אותו לנקודת הכניסה למתחם.

אבי: וּבַחלק שבקדמת החדר, מאחורי הסורְגים, ניתן לראות מתחת לחלון גומחה אחרת בולטת בקיר, הקרויה מִחראב. גומחה זו מצביעה על כיוונה של אבן הכַּעְבָּה בעיר מכה, הקִיבְּלָה, שהיא המקום שאליו מתפללים המוסלמים.

מאיה: באולם אפשר לראות גם דלת פשוטה המובילה למסגד פעיל שמארח מאות מתפללים בִּימי שישי וּבַחגים – אתם מוזמנים להציץ פנימה!

אבי: נבי סמואל הוא מרחב מקודש לִשְלוש הדתות וגם השליטה במרחב כאן מחולקת: את ציון קברו של שמואל מנהל 'המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים', ואת המסגד וחלק מהקומה השנייה מנהל הוואקף המוסלמי – מרחב של דו-קיום דתי בלב פארק נבי סמואל.

מאיה: נמשיך עכשיו לכיוון ציון קברו של שמואל הנביא ובהמשך נעלה גם לַתצפית היפהפייה, אל דאגה. כשגבנו לכניסה נפנה בקצה הימני של החדר לכניסה קטנה וּלמסדרון צר המוביל לציון הקבר.

מוזיקה

מאיה: ניכנס לציון קברו של שמואל הנביא. שימו לב שהכניסה מחולקת לִגְברים מצד משמאל וּלְנשים מצד מימין. אפשר להקשיב לנו גם מחוץ לקבר, אבל הרגישו נוח להיכנס. זהו אתר השייך לפארק, ואנחנו מבקשים רק לכבד את המתפללים וללבוש לבוש צנוע. בואו וניכנס לציון הקבר.

מוזיקה

אבי: אנחנו נכנסים עכשיו לתוך ציון קברו של שמואל הנביא. אתם מוזמנים לשבת, להביט במתפללים ולספוג מעט מאווירת הקדושה.

מאיה: בתוך ציון הקבר, שנמצא בתוך קריפטה קדומה שהיא החדר מתחת לכנסייה הצלבנית, נראה אבן עתיקה הקרויה סָרקופג שהיא למעשה ארון קבורה עתיק, ומכוסה בְּפָרוכת.

מרדכי לאש: על פי המקורות ועל פי המדרשים דמותו של שמואל היא מאוד מאוד מעניינת.

מאיה: זהו מרדכי לאש, חוקר מאוניברסיטת אריאל שכתב את עבודת הגמר שלו בלימודים על אתר נבי סמואל.

מרדכי לאש: מצד אחד הוא היה השופט האחרון בעם ישראל והוא זה שהעמיד את המלך שנתן את הכתר לשאול. אחרי שקיבל  שאול את הכתר הלך והכתיר את דוד למלך על עם ישראל. על דמותו המעניינת של שמואל המדרשים אומרים  שהוא "שקול כמשה ואהרון". וזה מעורר תמיהה איך שמואל שהוא דמות מאוחרת יחסית בסיפור התנ"ך, נחשב בעיני חוקרי התנ"ך לאדם שהיה דומהגם למשה וגם לאהרן.

אבי: ואי אפשר שלא לשאול: האם אכן שמואל קבור כאן?

מאיה:  בדיקות ארכיאולוגיות מזהות את הקריפטה הזאת כחלק בלתי נפרד מהכנסייה הצלבנית מהמאה ה-11. כלומר ייתכן שהייתה פה מערה עתיקה יותר לציון קברו של שמואל מתחת למבנה, אבל היא עדיין לא נמצאה.

אבי: וגם הקבורה בְּסָרקופגים, כמו ציון קברו של שמואל, מוכרת רק מהתקופה היוונית-רומית, בערך אלף שנים אחרי פטירתו של שמואל.

מאיה: ההגעה של היהודים לאתר הִתחילה רק לאחר התקופה הצלבנית, בסביבות המאה ה-12, ומאז בכל כ"ח באייר, יום פטירתו של שמואל, היו מַגיעים למקום אלפי יהודים ממצרים, מסוריה ומִבָּבֶל להדליק נרות וכמובן להתפלל.

אבי: בשנים האחרונות הפך ציון הקבר לאתר עלייה לרגל פופולרי מאוד, ובכל שעות היום והלילה נוכל לראות כאן מתפללות ומתפללים מכל גווני האוכלוסייה.

מאיה: נעלה חזרה ממערת קברו של שמואל הנביא. נחזור לכניסה המרכזית למתחם, שממנו נכנסנו, והפעם נעלה לתחנה האחרונה ולשיא של הסיור, התצפית המיוחדת מגג המבנה.

מוזיקה

מאיה: הִגעתם לנקודה שממנה נכנסנו, באולם הכנסייה הצלבני? עכשיו נעלה בזהירות במדרגות הצרות בְּפִינת החדר, מצד ימין לדלת שממנה נכנסנו. לפעמים יש תור לעלייה או לירידה, אז בואו נהיה סבלניים.

מוזיקה

מאיה: וואואו. מושלם פה, נכון? זאת אחת התצפיות הכי טובות שיש על ירושלים והסביבה!

אבי: קדימה. נסתכל לכיוון  מזרח, כאשר יצאנו מהדלת נפנה ימינה וימינה לכיוון ההפוך מהכיוון שממנו נכנסנו לגג. עכשיו, נעמוד ליד הגדר ונראה את הצריח של המסגד גבוה גבוה מצד ימין שלנו. האם אתם רואים את האנטנות של הכפר מולנו? נתחיל עכשיו את ההסבר על התצפית, ונסתכל על הנוף מצד ימין לשמאל. מוזמנות ומוזמנים להיעזר בשילוט.

מאיה: נסתכל ישר וננסה למצוא מצד ימין שלושה מגדלים גבוהים בודדים, אחד על כל גבעה. אפשר להיעזר בשילוט שבתצפית. המגדל הראשון מימין הוא כנסיית העלייה הרוסית על רכס הר הזיתים. על פי המסורת הנוצרית מכאן עלה ישוע לשמיים 40 יום לאחר תחייתו. עוד על תחייתו של ישוע תוכלו לשמוע בפרק שלנו בכנסיית הקבר.

אבי: המגדל השני, המרכזי, הוא מתחם אוגוסטה ויקטוריה. בנייתו החלה בשנת 1898 [אלף שמונֶה מאות תשעים וּשמונה] על ידי הקיסר וילהלם השני, שהקדיש אותו לאשתו האהובה ויקטוריה.

מאיה: המגדל השלישי מוכר בשם מגדל תומר על הר הצופים, והוא שייך לאוניברסיטה העברית. וגם שם יש לנו סיור קולי!

אבי : נמשיך בקו הרכס משמאל למגדלים. נראה ירידה קלה לגיא ואחריה גבעה חשופה ועליה שלד של מבנה ומימינו אנטנות. רואים אותן?

מאיה: הגבעה נקראת בערבית 'תֵּל אֶל פוּל'. כבר בתחילת המאה ה-20 זיהה הארכיאולוג ויליאם אולברייט (William Albright) שזוהי העיר המקראית 'גבעה', הידועה בשם גבעת שאול.

אבי: וכשהראות טובה נוכל לראות על הגבעה אבנים שבורות שהיו פעם מבנה, ולא סתם מבנה, ארמון שעדיין בבנייה! הארמון הנטוש שמולנו בתֵּל אֶל פוּל תוכנן להיות בית קיץ ונופש של חוסיין מלך ירדן. הארמון הִתחיל להיבנות בשנת 1966 [אלף תשע מאות שישים וָשש], אבל בגלל מלחמת ששת הימים בין ישראל וירדן, נעצרה הבניה של הארמון, והוא נשאר אנדרטה חיה לתקופת השלטון הירדני במזרח ירושלים עד היום.

מאיה: על המשך הרכס משמאל לתֵּל אֶל פוּל נוכל לראות אנטנה ארוכה וגבוהה מאוד, מאחורי האנטנות הקרובות אלינו, שמסביבה גבעה שעליה יש עצים. האנטנה הגבוהה והאנטנות הקטנות סביבה מסמנות את המקום של מחנה נחמיה, מפקדת פיקוד מרכז של הצבא, סמוך לשכונת נווה יעקב.

אבי: נסובב את הראש עכשיו שמאלה, ונתקדם צפונה כשצריח המבנה בגבנו. נפנה את מבטנו לכביש במרכז העמק מתחתינו. הוא יהיה נקודת הציון שלנו להמשך התצפית.

מוזיקה

אבי: בחלק הנמצא בדיוק מתחתינו, בתוך האתר וצמוד למתחם הקבר, אנחנו רואים מעין משטח אבן חצוב ומסודר שהיה כנראה חניה עצומה לסוסים בתקופה הצלבנית! במקום נמצאו מתקנים להאכלת הסוסים וגם שקתות לִשתייה. רואים אותם בצידי המתחם? למעשה הייתה זו חניית הלילה האחרונה לפני הגעת הצליינים לירושלים, אלה האנשים הבאים ממדינות אחרות לראות את המקומות הקדושים לנוצרים.

מאיה: רואים את העמק שבו עובר כיום הכביש? זהו עמק גבעון המקראי. מצד ימין לכביש בעמק שוכן כיום הכפר הפלסטיני אל ג'יב אשר ככל הנראה שמו משמר את השם מתקופת התנ"ך, גבעון.

אבי: רואים גבעה שעליה יער עצים בין רַחֲבת הסוסים שמתחתינו לכפר אל ג'יב? הגבעה היא תל עתיק, ונמצאו בו המון כדי יין וידיות קנקנים עם כתובות עבריות ובהן המילה 'גבעון'.

מאיה: על פי המסופר בספר יהושע, כמה מלכים שכונו 'ברית הדרום' יצאו למלחמה נגד ממלכת גבעון, בת בריתה של ישראל. בני ישראל החליטו לעזור לגבעון, ניצחו את צבאות הדרום והרגו את המלכים שלהם. במהלך המלחמה אירע נס מפורסם, אשר הפך למטבע לשון מוכר –

אבי: "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו".

מאיה: ומאחורי התל והכפר אל ג'יב נוכל לראות הרבה בניינים במזרח ירושלים וברמאללה.

אבי: נסתכל חזרה אל הכביש המרכזי שבעמק. בקרבתו ומשמאל לאל ג'יב נוכל לראות שכונות של המועצה המקומית גבעת זאב.

מאיה: נתקדם ונעמוד בפינת הגג השמאלית, הקרובה אלינו.

מוזיקה

אבי: מפינת הגג נזהה שני עצי אורן גבוהים ועתיקים לידנו, ממש צמודים למבנה. האורנים כבר נראים בכמה ציורים של המקום מהמאה ה-19.

מאיה: נסתכל עכשיו בין שני עצי האורן הקרובים אלינו ונראה על גבעה רחוקה, בין האורנים, את מגדל המים האפור של המועצה המקומית מבשרת ציון.

אבי נתקדם בצמוד לגדר באופן שצְריחַ המסגד יהיה משמאלנו ועצי האורן מימיננו עד שנביט דרומה  בעיר ירושלים.

מוזיקה

מאיה: עכשיו אפשר להבין מדוע קראו הצלבנים למקום 'הר השמחה': אפשר לראות את כל אזור ירושלים ממקום אחד!

אבי: כשהאורנים העתיקים מימיננו וצריח המסגד משמאלנו, נראה בתחתית הגבעה שמולנו את הכפר הפלסטיני בית איכּסא.

מאיה: השכונה הקרובה אלינו, מצד שמאל לכפר בית איכסא, היא שכונת רמות, הקרויה על שם עירו של שמואל – 'רמה'.

אבי: מהכפר בית איקסא נעו במלחמת העצמאות כוחות הפלמ"ח שניסו לכבוש את נבי סמואל, בקרב קשה ועקוב מדם, שהסתיים עם שלושים ושמונה הרוגים ועשרות פצועים. אנדרטת זכרון לקרב נמצאת בשביל מתחתינו.

מאיה: מאחורי שכונת רמות נראה את גשר המיתרים הלבן ואת המגדלים החדשים של הכניסה לעיר.

אבי: מצד ימין לגשר המיתרים ניתן לראות את שכונת קריית משה, את אזור התעשייה גבעת שאול, את בית הקברות 'הר המנוחות' במדרון, ומעליהם וימינה גם את הר אורה ואת רכס גוש עציון. איזו תצפית יפה!

מאיה: ומשמאל לגשר המיתרים ניתן לראות את שכונת רוממה וּבַהֶמשך נראים חלק מהעיר העתיקה ורכס הר הזיתים, שבו התחלנו את התצפית. זו נקודה נהדרת לסיים בה את הסיור.

אבי: הִגַּענו לסיום הסיור שלנו, אבל אתם כבר כאן! אנחנו ממליצים להמשיך לבקר בפארק הכולל מעיינות, שולחנות פיקניק וגן מקלט לצמחים בסכנת הכחדה.

מאיה: שמחנו להתארח באוזניכם בפארק נבי סמואל! אם אהבתם את הסיור, נשמח מאוד שתפיצו אותנו! ואם תרצו ללמוד עוד, עומדים לרשותכם סיורים נוספים שלנו בכל פלטפורמות ההסכתים, וכבר בטלפון שלכם! נשמח אם תכתבו לנו איך היה לכם בתגובות לפרק וגם לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק, ובטיקטוק! שם נעדכן על פרקים חדשים לצד תכנים מרתקים והמלצות על אתרים וטיולים.

אבי: פרק זה נעשה בשיתוף רשות הטבע והגנים, אז צריך לפרגן גם להם בלייק! ותודה למרדכי לאש, לאבי ציפורי ולעמותת שק"ל על הנגשת המלל לסיור. אנחנו היינו מאיה ואבי, ב-Ear tzion,  תודה שהצטרפתם!

מאיה: הִגיע הזמן לסלפי לא?

מוזיקה