תחנה 4: מבואת הכניסה | Entrance area
Trip Talk השומרוני הטוב
להאזנה, לחצו כאן >>
נכנסנו אל מבנה המוזיאון שבו שלושה אגפים: שומרוני, נוצרי ויהודי, שבו אנו נמצאים כעת. בחדר מוצגות שלוש הרפליקות, ההעתקים, שהוזכרו קודם. שימו לב לציון בתחתית הפסיפסים. נביט אל פסיפס מספר 2 הלקוח גם הוא מבית הכנסת בעזה. בחפירה הארכאולוגית הוא נמצא ליד פסיפס החיות הגדול שראינו בחוץ והוא ישלים לנו את התמונה כדי להבין את הסיפור שמאחורי הפסיפסים. בפסיפס מוצג דויד המלך בדמותו של אורפאוס, ראש למשוררים ולמוזיקאים במיתולוגיה היוונית . לבוש בגדי קיסר ביזנטי ופורט על נבל. הביטו על הלביאה וראו כי היא גדולה יותר מן הג'ירפה שמאחוריה. באמצעות הפרספקטיבה המחיש האמן את קרבתה של הלביאה לדויד: הלביאה, מלכת החיות, משתחווה למלך בשם החיות כולן. גם בשם הג'ירפה שמאחוריה וגם בשם החיות שנמצאות בפסיפס הגדול, שעמד במקור בסמיכות, כהמשך לפסיפס זה. אלמנטים אלו בפסיפס מראים על ההיכרות של קהילת יהודי עזה בתקופה הביזנטית, היא תקופת התלמוד, את המיתולוגיה והאמנות המקובלות בתרבויות הסובבות. יוצרי הפסיפס השתמשו במוטיבים מקובלים באמנות בימיהם, אך עדיין בחרו לציין שהמלך הוא המלך דויד.
נפנה את מבטנו אחורה, אל פסיפס מספר 4..
הפסיפס הוא רפליקה, העתק, של פסיפס מסוף המאה השלישית שנמצא בסוסיא, עיר הכוהנים התלמודית. נקרא ביחד את הכתוב בפסיפס: 'זכור לטובה קדושת מרי רבי (מורי ורבי) איסי הכהן המכובד בירבי שעשה הפסיפוס הזה וטח את כתליו בסיד מה שנתנדב במשתה רבי יוחנן הכהן הסופר בירבי בנו, שלום על ישראל אמן'. הפסיפס אינו בעל ערך אמנותי כמו הפסיפסים מעזה, אבל הקריאה במילים שכתובות בו מכניסה אותנו אל עולמה של קהילת הכוהנים התלמודית שחיה בסוסיא הקדומה. הכתובת מתארת משתה, כפי הנראה משתה כלולות. החתן הוא בנו של רבי יוחנן הכוהן, הסופר המכובד. איסי הכוהן, כפי הנראה ממכובדי הקהילה, תרם באירוע זה סכום נכבד לטיוח בית הכנסת ולריצופו ברצפת פסיפס. כתובות הקדשה ותודה לתורמים מעין אלו היו מקובלות מאוד אז, כמו גם היום. אם תחפשו היטב בחדר הזה, תוכלו לגלות גם כתובות הקדשה לתורמות.
כדי להגיע לתחנה 5 נעבור אל האגף השומרוני הממוקם מאחורי פסיפס דויד, באולם 2.
טקסט מונגש:
תחנה 4: מבואת הכניסה
נכנסנו אל מבנה המוזיאון. יש בו שלושה חלקים: החלק השומרוני, החלק הנוצרי והחלק היהודי, שבו אנו נמצאים עכשיו. נסתכל על פסיפס מספר 2 שהגיע לכאן גם הוא מבית הכנסת בעזה. בחפירה הארכיאולוגית מצאו אותו החוקרים ליד פסיפס החיות הגדול שראינו בחוץ. הפסיפס הזה יעזור לנו להבין את הסיפור של הפסיפסים. בפסיפס מוצג דוד המלך מהתנ"ך כאילו היה אורפאוס. אורפאוס היה משורר וכותב מוזיקה מפורסם במיתולוגיה היוונית. רואים את דוד? הוא לבוש בגדים של קיסר, ומנגן על כלי נגינה שנקרא נבל. הסתכלו על הלביאה ותראו שהיא גדולה יותר מהג'ירפה שנמצאת מאחוריה. השיטה הזו נקראת פרספקטיבה, והיא נועדה להראות שהלביאה קרובה יותר לדוד המלך והג'ירפה רחוקה. האנשים שיצרו את הפסיפס רצו להראות שגם הלביאה, מלכת החיות, משתחווה למלך בשם כל החיות. הם השתמשו ברעיונות שהיו מקובלים באמנות בעבר ובחרו לציין שהמלך הוא המלך דוד.עכשיו אתם יכולים להסתובב ולהסתכל על פסיפס מספר 4.
הפסיפס הזה הוא העתק של פסיפס מסוף המאה השלישית. זאת אומרת שהוא נבנה בשנים האחרונות ולא בעבר הרחוק כמו הפסיפס המקורי מעזה שראיתם קודם. את הפסיפס המקורי מצאו בסוסיא, עיירת- הכוהנים התלמודית, והעתיקו אותו. בואו ונקרא ביחד את מה שכתוב בפסיפס: 'זכור לטובה קדושת מרי רבי (מורי ורבי) איסי הכהן המכובד בירבי שעשה הפסיפס הזה וטח את כתליו בסיד מה שנתנדב במשתה רבי יוחנן הכהן הסופר בירבי בנו, שלום על ישראל אמן'. הכתובת מתארת משתה שהיה מסיבה גדולה עם הרבה משתתפים, ואנו חושבים כי ככל הנראה המסיבה הזו הייתה משתה כלולות בליל חתונה. החתן הוא בנו של רבי יוחנן הכוהן, הסופר המכובד. איסי הכוהן, כפי הנראה ממכובדי הקהילה, תרם באירוע זה סכום נכבד לשיפוץ בית הכנסת ולריצופו ברצפת פסיפס. כתובות הקדשה ותודה לתורמים מעין אלו היו מקובלות מאוד אז, כמו גם היום. אם תחפשו היטב בחדר הזה, תוכלו לגלות גם כתובות הקדשה לתורמות.
נעבור אל האגף השומרוני הממוקם מאחורי פסיפס דוד, באולם 2.
Station 4: Entrance area: the David mosaic and the Susiya mosaic
You’ve entered the museum, which has three wings: Samaritan, Christian and Jewish. You’re now in the Jewish wing, where the three replicas mentioned earlier are on display. Look at mosaic number 2, which was also taken from the Gaza synagogue. It was found in an archaeological excavation near the large animal mosaic you saw outside and it will complete the picture, so you can understand the story behind the mosaics. It shows King David as Orpheus, chief poet and musician in Greek mythology. He wears the clothing of a Byzantine emperor and plays a lyre. Look at the lioness and see how much bigger she is than the giraffe behind her. The artist used perspective to illustrate the close relationship between the lioness and King David. The queen of beasts bows to the king in the name of all the animals, including the giraffe behind her as well as all the animals in the large mosaic, which was originally close by, a continuation of this one. The elements in the mosaic show that the Jewish community of Gaza in the Byzantine period – which is the period of the Talmud – was familiar with the mythology and art of the surrounding cultures. The creators of the mosaic used common artistic motifs of their day, but still depicted King David as the ruler.
Look back now at mosaic number 4.
This mosaic is a replica of a mosaic from the end of the third century, which was found at Susiya, the Talmudic city . Read the inscription: “Remembered be for good the sanctity of my master and rabbi Isai the priest the honorable the venerable, who made this mosaic and plastered its walls with lime which he donated at a feast Rabbi Yohanan the priest the respected author his son. Peace on Israel. Amen.” The inscription describes a feast, apparently a bridal feast. The groom is the son of Rabbi Yohanan the priest, the venerable scribe. Isai the priest, apparently a prominent member of the community, contributed a sizeable sum to plaster the synagogue and pave its floor with a mosaic. Inscriptions of this type dedicated to and thanking donors, were very common then and still are today. If you look around closely in this room, you’ll be able to find a dedication inscription to women donors.
To reach station number 5, head to the Samaritan wing, behind the David mosaic, in Hall 2.
אולי יעניין אותך גם
קטגוריות
גני שמורה קשורים
דפים קשורים