עוטף עזה – לא רק צבע אדום
07/10/2024שנה לטבח
עוטף עזה. עד ה-7.10 זה היה שם עלוּם למדי לרבים מתושבי מדינת ישראל. וכיום? מי לא שמע? רצח, אונס, הרס, שריפה, ביזה, חטופים ומפונים מיקמו אותו בראש סדר היום.
אולם ה"עוטף", או בשמו הרשמי "חבל אשכול", על קיבוציו ומושביו, אינו רק בתים הרוסים, חלומות מרוסקים וזיכרונות מאירועים, שקשה להאמין כי אכן התרחשו?
ב"עוטף" יש גם נופים, פרחים ובעלי חיים רבים. גם הם, כתושבי האזור, ישובו ויתאוששו מהשריפות ומאבק שרשרות הטנקים. עוד יבוא היום ונשוב לטייל וליהנות מהם בבטחה.
שמורת בתרונות בארי
שמורת טבע בתרונות בארי נמצאת בסמוך לקיבוץ בארי, אחד מהסמלים הכואבים ביותר לזוועת ה-7.10, מסתתר "מכתש בארי", כפי שהוא מוכר בשמו העממי. המשקיף עליו ממזרח ניצב מעל מדרונות תלולים, המתנשאים כדי 10–15 מ' מבסיסם, והם מחורצים ומבותרים ועל כן שמה של שמורת טבע זו "ביתרונות בארי". במבט ראשון נדמה כי אכן מכתש לפניך, אולם מבט מעמיק יותר יגלה כי צדו המערבי פרוץ ופתוח. נחל סחף, שמי הגשמים שזרמו בו חרצו ובתרו את אדמת הלס הצחיחה והמישורית ויצרו את "המכתש", ממשיך מערבה, לעבר נחל הבשור, גן לאומי הבשור – פארק אשכול .
באביב השמורה שופעת פרחים. אדמומיות הכלניות בולטת מכל עבר. מציאותן כאן אינה מהווה כיום הפתעה לאיש. אולם המפגש הראשון איתן היה מפתיע בהחלט. בספר "ארץ הצבי והיעל", ספר הסוקר את כל שמורות הטבע בישראל, ונכתב בסוף שנות ה-70, הן אינן נזכרות כלל. גם וותיקי קיבוץ נירים, שעלו על הקרקע באותו מועד כקיבוץ בארי – מוצאי יום כיפר תש"ז, לא הכירו כלניות בסביבתם. אולי אחת פה, אחת שם. "דרום אדום" היא תופעה שהחלה רק מראשית שנות ה-2000. כיצד ולמה? לאיש, גם לבוטנאים המוסמכים, אין תשובה ברורה. ועוד נשוב אליהן.
באביב המאוחר יותר לוכדות את העין מקבציה של העירית הגדולה. קבוצות קבוצות. הצאן והבקר אינם אוכלים את עליה ובמקומות של עומס רעיה רב, היא משתלטת על השטח. כאן יש כמה ריכוזים מרשימים.
החוקר אפרים הראובני סבר כי קדמונינו קראו לצמח זה בשם יבלית. זו הנזכרת במקורותינו כמקור לדבק. ברפואה העממית השתמשו בשורשי העירית להסרת יבלות. האם זהו מקור השם יבלית? (היום נקרא בשם זה עשב רע ללא כל קשר לעירית בה מדובר).
רוב הצמחים הגדלים בשמורה אינם מעוררים עניין רב אצל מי שאינו בוטנאי או חובב צמחים. נוכל למצוא בהם: שמשון סגלגל, זקנן שעיר, מתנן שעיר, קורנית מקורקפת, אספרג ארוך-עלים וסירה קוצנית. אך יש צמח הראוי לאזכור במיוחד: דבורנית דינסמור. היא נקראת על שמו של בוטנאי אמריקאי שחי במושבה האמריקאית בירושלים. במבט חטוף נבחין בדמיון בין הפרח שלה לדבורה ולהבין את מקור שמה. זוהי השכיחה בין הדבורניות בארץ וכאן, לערך, היא מגיעה לגבול תפוצתה הדרומי.
צב, צבי וכוח
בתחומי השמורה היו גם בעלי חיים רבים. איני יודע מי מהם שרד לאחר השריפות שפקדו את האזור בתקופת "הבלונים" ותמרוני הטנקים בשנה האחרונה. אני מקווה כי כתבה זו אינה בבחינת רקוויאם למה שהיה.
גולת הכותרת בין בעלי החיים היו הצבאים. חרף חוקי שמירת הטבע הם נותרו חששניים מאד וגם בתחומי השמורה הם שמרו על מרחק בטוח. שלא כיעלים, המתהלכים כיום בחופשיות, בחוצות ישובים אחדים, כמצפה רמון ועין גדי, הצבאים ממהרים להתרחק. מה שבטוח – בטוח.
הצבי הוא בעל חיים זריז ומהיר ולא בכדי חז"ל השתמשו בו כסמל המהירות ואמרו: "רץ כצבי". הצבאים האלה הצליחו להימלט מהשריפות. מה שלא ניתן כנראה לומר על הצבים. ספק אם שרדו. כאן זחלה אוכלוסייתו הדרומית ביותר של צב היבשה. שריונם של הצבים כאן בהיר יותר משריוני הצבים הצפוניים והכתמים השחורים שעל גבם קטנים יותר. קצת דרומה לכאן נמצא כבר צב החולות.
זוחל נוסף שחי כאן הוא הכוח. זוהי הלטאה הגדולה בישראל. אורכה 120–150 ס"מ, צבעה חום-צהבהב ומשתנה בהתאם לצורך לוויסות חום-הגוף – כהה יותר בבוקר ובהיר יותר בצוהריים. חרף גודלו של הכוח קשה למדי להבחין בו: ראייתו חדה ולרוב הוא יגלה אותנו בטרם אנו נגלה אותו. הוא קופא אז על מקומו וצבעו משתלב בשטח. הכוח מתפרנס ממכרסמים, מלטאות ואף מחרקים ומחלזונות. אויביו הם טורפים ועופות דורסים. הוא מתגונן מפניהם בצליפות מהירות וחזקות של זנבו הארוך ובנשיכות עזות.
הכוח פעיל-יום וחובב חום. בלילה הוא שוהה מחילה עמוקה, אותה חפר בעצמו. בחורף הוא שרוי בה בתרדמה ארוכה, במשך כשישה חודשים. היו ימים שתפוצתו הגיעה עד חולון.
קיבוץ סופה ואיריס הנגב
מבארי לסופה. לקיבוץ ולמשלט. הם נמצאים כ-25 קילומטר מדרום-מערב לבארי. הקרב על מוצב סופה מסמל גבורה בלתי נתפסת של 16 לוחמים שהגנו עליו מול עשרות מחבלים.
בשולי המוצב, כאנטי-תזה מושלמת למשלט, פרחו איריסי הנגב. אלה נכחדו כבר מזמן, אך כקילומטר ממנו מצוי ריכוז גדול ויפה.
איריס הנגב הוא "אח קטן" לאיריסים הגדולים והדורים המוכרים מצפון הארץ, כאיריס הארגמן או איריס הגלבוע. הוא הדרומי שבהם וצומח באזורים שחונים, על קרקע חולית מיוצבת. בשנים מעוטות משקעים כמעט ואינו מבצבץ מהקרקע ואינו פורח כלל. בשנים גשומות הוא ממהר לצמוח וגם לפרוח. זה צמח אנדמי לנגב המערבי, בין כביש באר-שבע – קציעות ועד לגבול רצועת עזה. כאן וזהו. בעולם כולו כאן ורק כאן.
בשנים הגשומות פורחים באזור זה גם שדות רחבים וצפופים של סביון הערבות.
ההבחנה בין סביון הערבות לסביון האביבי, המוכר והידוע, הוא עניין למומחים בלבד. אבל סביון הגדל בין באר שבע לעוטף, ומקו זה ודרומה – סביר כי יהיה סביון הערבות. וסביון הערבות אינו היחיד היוצר משטחי צבע.
בשנים גשומות במיוחד באזור זה, שטחים דרומיים מסופה מתכסים בפריחה כזו (צולם ליד בני נצרים ב-20.2.2022). מרבדים מרבדים. מכל צד ועבר. "המדבר המתעורר" במיטבו. את הצבע הלילכי תורם מנתור המדבר. את הצהובים שברקע אנחנו כבר מכירים – סביון הערבות.
באותן שנים גם גדות נחל הבשור שופעות פריחה
וגם בעלי חיים
בימי החורף נמצאים בשדות "העוטף" דורסים רבים. רובם ככולם, מן הסתם דיות. הדיה מרבה לדאות באוויר ומכאן שמה. הדיות הן חברותיות ולרוב מתלהקות – באכילה ובלינה. לעיתים ללהקות גדולות.
הדיה סתגלנית בדרישותיה למזון ומגוון מזונותיה רחב. היא מרבה לאכול באשפתות, וזה מזונן העיקרי של רוב אלפי הדיות הנראות בארץ בימי החורף. מספרן מגיע לאלפים. אך היא גם צדה בלי חיים בשדות: מריונים מצויים, זוחלים וציפורים – בעיקר פצועים וחלשים. היא מתפרנסת גם מחסרי חוליות שונים ובעיקר מחרקים כטרמיטים.
לקראת ערב הדיות מתקבצות למקומות לינה קבועים. לרוב על עצים גבוהים. הן מתקבצות למקומות אלה ממרחקים. בתחילה הן מתכנסות בשדה חרוש, על עצים פזורים או על גדרות. מכאן, בסמוך לחשיכה, אל אתר הלינה.
הדיות מעל ואילו על הלס זוחלת שנונית באר שבע. לאדם מן הישוב זו לטאה, אז מה? לטאה. לזואולוגים היא חגיגה גדולה. זוהי לטאה אנדמית לאזור זה. לא ניתן למוצאה בשום מקום אחר ברחבי העולם אלא על אדמות הלס של הנגב המערבי.
בהשוואה ללטאות אחרות שנונית באר שבע מגושמת ואיטית. שתי תכונות אלה הופכות אותה, לעיתים מזומנות, לפריט מזון לחנקן הגדול. החנקן צופה מעל עץ ומשיבחין בשנונית הוא עטה עליה. לעיתים הוא נושא אותה ל"שוחם אכילה" – של ענף עץ. לעיתים הוא משפד את הלטאה על קוץ – לרוב של אטד. נטיעת עצים במישורי הלס יוצרת עמדות תצפית באזורים שהיו מחוץ לתחום לחנקנים. כך הנטיעה מרחיבה את תחום מחייתו למרחבי לס פתוחים, ומעמידה בסיכון את המשך קיומה של השנונית. לא בכדי האקולוגים גורסים שהכול קשור בהכול.
נחל הבשור
במבט ראשון חבל אשכול הוא ישובים ושדות חקלאיים על מרחבי לס. לכאורה חסרי עניין למטייל. מוצאו של הלס הוא במדבריות סיני, צפון מצרים ולוב. הוא נישא כאבק פורח בסופות. באזור זה הלחות עולה וזו גורמת להדבקת גרגיריו ולשקיעתם. כך, אגב, קורה בשולי הרבה מדבריות בעולם.
אך זו אינה התמונה השלימה. ראינו כבר את שמורת בתרונות בארי. הגיע הזמן להעניק לנחל הבשור את הכבוד מגיע לו.
נחל הבשור מנקז את כל המרחב שבין שדה בוקר לדרום הרי חברון ועל כן עצמת שיטפונותיו עזה ביותר. ב-11.11.1944 חלפו בו כ-780 ממ"ק לשנייה. להשוואה – הספיקה המרבית בירדן, ליד "גשר הפקק" הייתה 225 ממ"ע לשנייה. לא פלא שלאורך הנחל נבנו, ע"י קק"ל, שלושה מאגרי ענק, לקלוט חלק ממים אלה, והם עשויים להכיל 7 מיליארד קוב מים.
עוצמת שיטפונות כזו מבתרת את הלס ומתחתרת לעומקו. ערוץ הנחל מתפתל כנחש ירוק כ-20 מטרים מתחת לכתפי הנחל. ירקותו בולטת שבעתיים בקיץ, על רקע המדרונות החשופים והבוהקים.
את רוב המסה הירוקה תורמים בעיקר שני מיני אשל: אשל היאור (ענפיו בהירים יותר והוא פורח רוב ימות השנה) ואשל מרובע (הכהה יותר והנדיר יותר ופורח בעיקר באביב). פה ושם מתלווה אליהם המלוח הקיפח וליד המעיינות שבערוץ, כעינות הבשור ועין שרוחן, גם סבכי קנה מצוי. הצמחייה הזו חוסמת לעיתים, במשך הקיץ, את מלוא רוחב האפיק. עד השיטפון הבא, המגלגל אותה מדרכו.
הירוק הזה משכיח לרגע כי אנו נמצאים על גבול הישימון. הצמחייה הצפופה מהווה ניגוד עז לנוף המדרונות החשופים וצהבהבים האופייניים לאזור ובהם רותם המדבר, אטד, שרביטן ריסני ועוד. גדתו המערבית של הנחל משופעת במתינות יחסית, שכן חולות ממישור החוף גולשים על פניה. מאידך – מדרונותיו המזרחיים זקופים וחרוצים בבתרונות רבים ועמוקים. אלה היוו אתגר ל"פרשי הטרקטורונים" רודפי "האקסטרים". את התוצאות של "דהירה" יכולים לראות בצילום.
זה אולי המקום להדגיש – הרבה מדובר על הלכלוך שמטיילים פוחזים מותירים אחריהם. אבל – בואו ונזכור – לכלוך הוא משהו הפיך. לא נעים לראותו ולטייל בין שייריו, אבל את הלכלוך ניתן לאסוף והיה כלא היה. לא כך עקבות גלגלי הטרקטורונים. אותם לא ניתן למחות. להיפך – עם הזמן הם הולכים ומעמיקים, הולכים והורסים את פני השטח. כך כאן – בנחל הבשור, אך כך גם במדבר יהודה ובחולות מישור החוף. תבורך רשות הטבע והגנים, שרק לאחרונה חִגְרה את השמורות האלה במעקה בלתי עביר והוציאה את המדרונות האלה אל מחוץ לתחום לכלי המשחית האלה.
לאחר השיטפון
השיטפון מותיר אחריו שלוליות מים אחדות. בייחוד ליד המעיינות. לא בכדי אחד משמותיו הערביים של הנחל הוא "ואדי שאללה", שפירושו "נחל השלוליות".
אל שלוליות אלה באים לשתות בעלי חיים רבים. יוני סלע אוכלות זרעים בשדות ובאות למים לשתות ולרכך את מזונם היבש. הן מרבות גם להסתתר בצל החגווים ולקנן בכוכים. לעיתים בשכנות להן מקננים שרקרקים. יוני הסלע כאן מעורבות ביוני בית שהתפרעו, ולכן נראה ביניהן גם יונים לבנות, חומות ושחורות.
אל המים באות גם קטות, בעיקר קטה חדת-זנב. מדי בוקר אפשר לשמוע ממרחקים את קולן "קט, קט, קט" שהקנה להן את שמן.
יש שנים בהן מאות, ואולי אלפי, קטות כאלה משוטטות ברחבי הנגב המערבי. להקות להקות. בשנים אחרות הן כמעט ואינן נראות. בין סבכי הערוץ חומקות סופיות, לעיתים עם אפרוחיהן. בחורף הן מקבלות תגבורת מאירופה. אז אפשר לראות בשלוליות אלה גם אגמיות וברווזים, בעקר ברכיות.
באזורים אחרים של הנחל נותרת בערוץ קרקע סדוקה. הלס תופח במים ונסדק כשהוא מתייבש.
לאחר השיטפון נותרות על הענפים התחתונים של האשלים מטליות כמו חיתולים של פעם, שנתלו לייבוש. אלה הן אצות, שמתרבות במי הנחל בגלל זיהומים המתנקזים אליו.
על גדות הנחל
במרחבים שמעל ערוץ הנחל מתנשאים עצים אחדים. לרוב יהיו אלה עצי אשל הפרקים. הם עשויים להתנשא עד כ-10 מטרים. עיקר תפוצתו של אשל זה בעמק הערבה ובמזרח הנגב. כאן הם נטעו ביד אדם, בחצרות הבתים בכפרים ערביים וליד בארות. הוא גדל ללא השקיה ומתפתח לעץ גבוה ומצל, היוצר קורות מתאימות לבניין.
לעיתים כדאי להתקרב ולראות את גזעי העץ מקרוב
בשנים גשומות מבצבצים במשטחים אלה מקבציה של סתוונית הנגב. לעיתים היא פורחת בלבן, לעיתים בוורוד. שלא כאחיותיה שבצפון, הפורחות עוד לפני הגשם, או מיד אחריו, סתוונית זו פורחת בעיצומו של החורף.
פה ושם, על גדות הנחל, צומחים חצבים. מאחר וזהו אזור חם בהשוואה לרוב תחומי פריחתו האחרים, הוא מקבל את "מנת קור," הדרושה לפריחתו, מאוחר יותר בהשוואה לאחיו שבצפון הארץ. על כן פריחתו כאן מאוחרת יותר.
לידו פורח לעיתים גם החצב הגלוני. גם הוא כשאר מבשרי הסתיו מקדים עלים לפרחים. כשהם יגיחו מהקרקע, לאחר היורה, נראה עלים צרים ומסולסלים. הם יעידו בברור, גם ללא פרחים, במי המדובר.
אולי יעניין אותך גם
גני שמורה קשורים