גן לאומי הכרמל
27/06/2024"ההר הירוק כל ימות השנה" (יורם טהר-לב)
בפארק הכרמל. מרחבים פתוחים, יערות וחורשים, ירוק כל ימות השנה. מגוון פרחים וציוצי ציפורים. אחד מיעדי הטיולים המבוקשים בארץ. רבים נוהרים אליו בשבת, בחג ובסתם יום של חול: לטייל בשבילים, לצפות מהמצפורים, ליהנות מהנופים, להריח את הפרחים, להקשיב לציפורים, לאכול במסעדות שבכפרים הדרוזיים.
לאחרים – תן שולחן-פיקניק מוצל ודי להם.
מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 התנהלו בארץ מאבקים רבים לשמירת הטבע. רבים הסתיימו בהצלחה, אחרים בכישלון. מבין כל אלה דומה כי המאבק על הכרמל הוא המוצלח והחשוב מכולם. חמש שכונות תוכננו, עוד בשנות ה-30 של המאה ה-20, על פסגות-הכרמל הגבוה. הן השתרעו על פני כ-13,000 דונם. הוסיפו להן כבישי גישה ושאר תשתיות: קווי מים, צינורות ביוב, כבלי חשמל וטלפון וחשבו – מה היה נותר מהנוף הטבעי הזה?
ב-1951 ייעד "התכנון הפיזי לישראל" את הכרמל כ"פארק לאומי" (המושג גן לאומי התקבע רק ב-1962), אך מבט במפה יגלה לנו כי הפארק שתוכנן אז השתרע רק בשולי ההר. ליבו ופסגותיו, מיטב נופיו, היו בחוץ.
לפי תכנון פיזי לישראל (1951)
בעבודת-שכנוע קשה, שנראתה בתחילה כחסרת סיכוי, הצליחו "הירוקים" של אז, בניצוחם של פרופסור אמוץ זהבי והח"מ להביא להפקעתן של תוכניות אלה. להעמיד את הכרמל כולו (כמעט…), על מורדותיו ופסגותיו, כגן לאומי ושמורות טבע. כמובן – תוך שמירת זכויותיהם של הישובים הדרוזיים על אדמותיהם.
בזה לא תמו המאבקים. הדיו טרם יבשה על צו-ההפקעה ושלושה בעלי מחצבות, לחצץ ולמלט, ביקשו להגדיל של שטחיהן. אחת הבקשות השתרעה על פני 4,000 דונם. בהפגנה המונית, הראשונה להפגנות הציבוריות עד אז, נישאה על אחת הפסגות הקריאה "כרמל – ולא כר-מלט". אף אחת מתוכניות ההרחבות האלה לא מומשה. הכרמל ניצל פעם נוספת.
ארבע חברות צומח
הבוטנאים גורסים כי באזוריה הגשומים של ארץ ישראל קיימות ארבע חברות חורש ויער. כל אחת והתנאים האקולוגיים הדרושים לקיומה והחשובים שבהם: האקלים, הקרקע והטופוגרפיה. הכרמל מספק את התנאים לכל אחת ואחת מחברות אלה. סיור לרוחבו של הכרמל, משפך נחל אורן ועד לצומת העמקים, עשוי להיות שיעור מאלף בגיאובוטניקה.
תחילה נפגוש בחברת החרוב המצוי והאלה הארצישראלית. החרובים – עצים עגולי-צמרת ואילו אלות המסטיק משתרעות ככרים, ירוקים כהים ודחוסים, ביניהם. באביב פורחים כאן פרחים רבים ובהם גם הכרמלית הנאה, אף כי אינה שומרת אמונים לכרמל לבדו, ובגולן נפוצה אף יותר.
חברת החרוב ואלת המסטיק אוהבת חום. עם העלייה בגובה, כבר ברום כ-300 מטר מעל פני הים, היא מפנה את מקומה לחברת האלון המצוי והאלה הארץ ישראלית.
חברת האלון המצוי והאלה הארצישראלית יוצרת חורש סבוך וצפוף של שיחים, לעיתים בגובה בינוני, לעיתים גבוהים. לכל אחד ואחד מהם גזעים אחדים, וזאת בניגוד ליער, בו לעצים יש גזע אחד בלבד. החורש הזה נראה ירוק כל ימות השנה אף כי כמחצית ממרכיביו עומדים בשלכת.
חורש האלון והאלה מהווה את מרבית הנוף הירוק הטבעי בהרי צפון-הארץ ומרכזה. האלון המצוי והאלה הארצישראלית "מנגנים" בו הכינורות ראשונים" אך ב"תזמורת" גם עצים נוספים ובהם כליל החורש, קטלב, עוזרר קוצני, אגס סורי ואחרים. במפנים צפוניים מצטרפים אליהם שיחים האופייניים לחורש לח כער אציל, אשחר רחב-עלים ומורן החורש. יש הגורסים כי דמותו של החורש הזה, על שיחיו הסבוכים, הוא פועל יוצא של "מלאכי החבלה" שהתנכלו לו במהלך הדורות. עקרו אותו, כרתו אותו, שרפו אותו שוב ושוב, למטרות שונות, ובהן לתעשיית פחמים.
חורשת ה-40 היא ייצוג מעניין וחריג של חברה זו בכרמל. מהיכן השם 40? 40 גרסאות… ראוי לזכור כי המספר ארבעים שב ונשנה בהקשרים שונים. זהו מספר בעל משמעות סמלית, ללא קשר למשמעותו הכמותית: המבול נמשך 40 יום ו-40 לילה, משה היה על ראש הר סיני 40 יום וארבעים לילה, השטן ניסה את ישוע 40 יום ולילה, ותשקוט הארץ 40 שנה ולעלי בבא היו 40 שודדים. כך או אחרת חורשת ה-40 מקודשת לדרוזים ולמוסלמים, ובמשך דורות איש לא העז לפגוע בעציה. עצי האלון התפתחו לעצים הנישאים על גזע, עם מרחב מחיה ביניהם. האם אפשר כי זו הייתה דמותו של החורש לו שמרו עליו? אין לכך תשובה חד-משמעית והמדענים חלוקים בדעותיהם.
אורנים – ולא של קק"ל וסחלבים
חברת האלון המצוי והאלה הארצישראלית מפנה את מקומה בפסגות הכרמל לחברת אורן ירושלים. השינוי הזה מותנה בטיב הקרקע: במקום בו הסלעים הקשים, האפורים, ואדמת הטררה-רוסה המתפתחת מהם, מתחלפים בסלעים רכים, לבנבנים, וקרקע בהירה, רנדזינה שמה, חברת האלון המצוי נעלמת. מופיע יער אורנים.
יערות האורן האלה, במרומי הכרמל, הם יערות טבעיים. איש לא שתל, איש לא נטע. מהטבע. השוני ביניהם ליערות הנטועים ניכר לעין. העצים כאן מגוונים בדמותם, בגילם והמרווח ביניהם אינו אחיד כחיילים במסדר.
אורנים טבעיים יש גם במקומות מעטים אחרים בארץ. לדוגמה ב"מסרק" שבהרי יהודה או ברכס ראש הנקרה. אבל אין עוד בארץ מרחבי יער אורנים טבעי כבכרמל. נדייק – כמו שהיו בכרמל. רובם היו – בלשון עבר. הם נשרפו. ב"עורקי" גזעו של האורן מצוי שרף. זהו חומר דליק הבוער בטמפרטורות גבוהות. וכך – כל עץ כמוהו כחבית חומר דלק. השריפות מתפשטות ביער זה במהירות ומכלות את עציו. ובניגוד לעצי חורש אחרים, העשויים להתחדש לאחר שריפה מצוואר השורש, לעץ אורן שנשרף אין תקומה. נשרף – מת. ויערות אלה בכרמל נשרפו פעם אחר פעם. אלפי דונם בכל פעם. הנוראה שבשריפות התרחשה בדצמבר 2010. 44 בני אדם קיפחו בה את חייהם. מיליוני עצים עלו באש. כאן התאמתה האמרה האומרת: מעץ אחד אפשר להכין מיליון גפרורים. בגפרור אחד אפשר לשרוף מיליון עצים…
השריפה אינה מבחינה בין אורנים לאלונים. הכול בער. נותר רק אפר וגזעים מפוחמים.
לרוב העצים בחורש הטבעי כוחות חיות חזקים. הם מתעוררים לחיים אחרי מה שנראה כמוות. על הצומח הארצישראלי עברו במהלך הדורות שריפות רבות. אף על פי כן הוא עדיין כאן וימשיך להיות כאן. רק לעצי אורן ירושלים אין תקומה. די שחלק מצמרתו נשרף והוא ימות. כדרכם של עצים – הם מתים זקופים. אולם על האפר שנותר אחרי השריפה נובטים המוני אורנים. ייקח להם "רק" כמאה שנה לחזור לממדיהם טרום השריפה.
דומה כי נתן יהונתן כתב את שירו "יש פרחים" כנבואה למה שיתרחש בכרמל:" שדה דמים היה שם קודם ועכשיו הוא שדה פרגים".
בין האורנים צומח שיח קוצני ופרחיו צהובים. במבט ראשון קל לטעות בו לחשוב כי מדובר בקידה השעירה. אבל פרחיה קטנים יותר, חיוורים יותר ואינם ריחניים כלל. זוהי רתמה קוצנית, והכרמל הוא האזור היחיד (כמעט) בארץ שנוכל להכירה.
באביב מתרחשת במרחבים שבין עצי האורן חגיגה צבעונית. הלוטם המרווני בלבן והלוטם השעיר בוורוד הם רכיביה העיקריים. כאן גם מקומם של סחלביים לא מעטים, ביניהם נדירים כסחלב הנקוד.
על שורשיו של הלוטם השעיר נטפלת רימונית הלוטם. זהו צמח קטן, מרבית חייו הם תת-קרקעיים. רק בפריחתו, המתרחשת באפריל, הוא מגיח מהאדמה ומתגלה במלוא יופיו. דומה שאין צורך אז בהסבר על מה ולמה נקרא רימונית. לא קל לאתרו מתחת לסבך שיחי הלוטם – אתגר מעניין ומפצה.
רימונית הלוטם. גדלה בארץ בעיקר במרומי הכרמל אך גם בהר הילל ובגוש עציון.
בסמוך לרימונית הלוטם פורחים שני מיני סחלביים: סחלב קדוש ודבורנית גדולה. באזור חורשת ה-40, שבמרומי הכרמל מצא ריכוזו הגדול ביותר, ומן הסתם הנוח ביותר לצפייה. סחלב זה התגלה ב-1759 בארץ ישראל. ומהיכן תוארו קדוש? יש הסבורים כי בגלל מציאתו בארץ ישראל. ויש סבורים כי השפית המתפצלת לשלוש אונות מזכירה את השילוש הקדוש.
ובאותו אזור ממש גדלה גם הדבורנית הגדולה. בעיניי – היפה בסחלבי הארץ ומזכירה בצבעיה את מיטב הסחלבים הטרופיים.
ואם בסחלבים עסקינן אי אפשר שלא להזכיר את הסחלב הנקוד. זהו סחלב נדיר מאד. פעם היה שכיח בשמורת הסחלבים ליד חורשת טל. זה היה פעם. כיום כמעט נעלם בה. בכרמל הוא מופיע פה ושם.
ובין פרחי הכרמל ראוי להזכיר את הרומוליאה הצידונית. אחד מפרחי החורף המעטים בארץ. רוצים ביקרה? חפשו אותה בכרמל. זהו האזור היחיד בארץ בו היא גדילה ותחום תפוצתה העולמי משתרע גם בלבנון. זהו.
להשלמת מלאי חברות הצומח שבכרמל חסרה עדיין חברת אלון התבור והלבנה הרפואי. גבעות אלונים-שפרעם, הנראות ממרומי הכרמל, הן מעוזה העיקרי של חברה זו. בצפון מזרחו של הכרמל, ליד צומת העמקים יש לה ייצוג לא גדול. חברה זו יוצרת יער, יער ממש. יער שעציו נישאים על גזע אחד. כל מרכיביו – אלון התבור אך גם הלבנה הרפואי והאלה האטלנטית הלבנה הרפואי שרויים בשלכת בימי החורף. נוף חריג בין חורשי הארץ.
הר אלף המערות
אחד מכינוייו של הכרמל הוא "הר אלף המערות". לא ספרתי, אבל יש רבות. המערות פעורות בצוקים הרבים המצויים באזורים שונים ברחבי ההר, במיוחד במערבו, כמו ב"חוטם הכרמל" ובכניסה לנחל אורן. באחדות ממערות אלה התגורר האדם הקדמון.
האתר החשוב ביותר של האדם הקדמון בכרמל נמצא בנחל מערות, ובעיקר במערת התנור. חפירת המערות החלה ב- 1929 ונמשכה בהפסקות עד למחצית השנייה של שנות ה-70. נחשפו 25 מטר של שכבות ארכיאולוגיות ובהן שרידים המעידים על התיישבות אדם קדמון בכרמל כבר לפני 500 אלף שנה. במערות נמצאו עדויות למעבר מחברות של לקטים-ציידים לחיים בישוב של קבע שתושביו מתבססים על חקלאות. מערה זו היא אחד מהמקומות היחידים בעולם שבהם ניתן לזהות תהליך זה. נחל המערות הוכתר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
מעניין מה היה אומר האדם הקדמון (במערת אורנית) לשכנים ממול לו התרחשה תחיית המתים
"דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם"
בצוקים נפערות לא רק מערות. יש בהם גם כוכים. אלה משמשים כמקום קינון של מיני דורסים אחדים, ובעיקר נשרים. בשנות ה-40 של המאה ה-20 היו בצוקי הכרמל ארבע מושבות-קינון של נשרים. לפי האומדן הן מנו כ-65 זוגות. לאחר קום המדינה כולן נכחדו. במשך שנים רבות אי אפשר היה לראות נשרים בשמי הכרמל.
רשות שמורות הטבע, כדי לעודד ולשחזר את אוכלוסיות הנשרים, הקימה כלוב לאקלום ולרבייה של לנשרים ודורסים אחרים, במסגרת חי-בר כרמל. יגאל מילר, פקח רשות הטבע והגנים, הקים וניהל את גרעין הרבייה. במשך שנות עבודתו גידל כ-180 גוזלי נשרים, ושיקם כ-90 נשרים פגועים מהרעלות והתחשמלות. ויש תוצאות. שוב, לאחר הפסקה שנמשכה כ- 70 שנה, יש קינון של נשרים בכרמל. בביקור בחי בר בשעות אחה"צ אפשר לראות נשרים רבים מתקבצים לגג כלוב האקלום לטרום לינה.
במשך היום הנשרים מתפזרים במרחב, אך מדי ערב הם שבים מתכנסים ומתכנסים עליו. כולם מטובעים בטבעות אלומיניום ברגליהם ומתויגים בכנפיהם בתג גדול על מנת – לאפשר את זיהויים גם בעת המעוף.
חי-בר וחיות בר בכרמל
"חי-בר" היא יוזמה של אורי צאן ורשות הטבע והגנים, בניצוחו של אברהם יפה, במטרה לשקם ולשחזר את עולם החי הקדום של ארץ ישראל – "החי התנכ"י". החי-בר בכרמל הוא השלמה לחי-בר שנמצא ליד יוטבתה. שם הוא מיועד לבעלי חיים מדבריים, כראם וכפרא, ואילו בכרמל הוא נועד לבעלי החיים של צפון הארץ. הובא אליו אייל הכרמל, אך תהליך השבתו נתקל בקשיים רבים, ומצבו בטבע אינו ברור. חשוב יותר, ומוצלח יותר היה השבתו של היחמור. בעל חיים זה היה בסכנת הכחדה עולמית. ב-1978 הובאו ארצה מאירן, על סף המהפכה החומינסטית, פרטים אחדים. הם התאקלמו יפה בחי-בר והתרבו. צאצאיהם חיים כיום בגליל העליון ובהרי -יהודה.
ברחבי הכרמל יש שפע של בעלי חיים גם מעבר לגדרות החי-בר. לא כל החזירים נמצאים בתחומי חיפה. הם נותרו גם בכרמל. כאן הם ליליים ואין כל דמיון בין התנהגותם השקטה והבטוחה בחיפה לחששנותם בטבע. מנגד – השפנים פעילים ביום אך חרף ההגנה שהגן הלאומי מעניק להם הם נותרו חששניים וקשה למדי לראותם.
מתחת לצוקי נחל אורן מתפתל ערוצו של נחל אורן. אפרורי רוב ימות השנה, אך באביב המאוחר הוא הופך ל"נחל" וורוד מפריחת ההרדופים. בחורף גשום מים זורמים בנחל במשך ימים אחדים. לעיתים זו זרימה שטפונית. עם תכנון הגן הלאומי הנחל נסכר באחד מפיתוליו. מאחוריו נוצר אגם קטן.
בכרמל אפשר לא רק לראות בעלי חיים. אפשר גם לשמוע אותם. ציוצי ציפורים מכל עבר וגם "שירת" זכרי השפנים, המכריזים על הטריטוריות שלהם. קולות היללה שלהם נשמעים בעיקר בשעות הלילה, אך אפשר לשמעם כבר בשעות בין הערביים. בעבר זה היה "פס הקול" של המדינה. מדי ערב, בכל מקום ואתר. הרעלה גדולה בשנות ה-60, שנועדה למנוע את הכלבת, כמעט וחיסלה אותם (ויחד איתם המוני בעלי חיים נוספים). שנים אי אפשר היה לשמעם או לראותם. עם השנים הם התאוששו ושוב נשמעים קולות יללותיהם. ואולי יותר מדי?…
לא ניפרד מהכרמל מבלי "להריח" את השושן הצחור. אותו פרח שהמלאך גבריאל מחזיק בידו בבואו לבשר למריה על הריונה, וצויר בציוריהם של גדולי האימפרסיוניסטים. השושן צומח בין צוקים וסלעים גדולים והכרמל מהווה את מעוזו החשוב ביותר בארץ. חפצתם לראותו – המתינו עד ראשית חודש מאי.
אולי יעניין אותך גם
גני שמורה קשורים