תחנה מס' 2: פינת הישיבה The seating area محطة رقم 2: زاوية الجلوس

• להאזנה לחצו כאן >>

• להאזנה מונגשת בעברית >>

• For listening, press here  >>

• Scroll down for English text 

• للاستماع اضغطوا هنا

• دحرجوا إلى النص باللغة العربية في الأسفل

בנחל רפאים נובעים כמה מעיינות, ולידם התפתחה התיישבות של בני אדם כבר בִּתקופות פרהיסטוריות. המעיינות סיפקו לתושבים מים לשתייה, לרחצה ולהשקיית גינות ירק קטנות. מאוחר יותר, גידלו ברוב השטח כרמים ומטעים של עצי תאנה, גפן וזית, כמו בבוסתן שלפנינו. בימי קדם הייתה למטעים חשיבות עצומה, משום שאפשר היה לגדל אותם במדרונות הרי ירושלים ללא תוספת השקיה. חשוב לא פחות – את הפירות של עצים אלו אפשר לעבד למוצרים, שמשתמרים זמן רב – תכונה חשובה מאוד בעולם קדום נטול אמצעי קירור.

הביטו בעץ התאנה, שבצילו אנו חוסים. פירות התאנה העניקו טעם מתוק, שהיה חסר בעת העתיקה בטרם התגלה הסוכר. למשל בספר שמואל א' מסופר שאביגיל, אשת נבל הכרמלי, הביאה לדוד מנחה, ובה צימוקים ותאנים מיובשות כדי לפייסו, ולמנוע ממנו להרוג את בעלה.

אבל עם כל הכבוד לטעם המתוק, פרנסת התושבים התבססה בעיקר על כרמי גפן וזית, שמהם הפיקו שני מוצרים יקרי ערך: יין ושמן זית. יין הוא אמצעי לשימור הקלוריות הגלומות בענבים, ובימי קדם הוסיפו יין למים כדי לשפר את טעמם. בשל חשיבותו הרבה הוא משמש מאז ועד היום רכיב בטקסי פולחן.

גם שמן זית שימש לפולחן, ומלבד זה גם למאור, לתמרוקים ולרפואה. מי שהיה יכול לגדל זיתים, כאילו החזיק במרבצי האנרגיה של העולם הקדום. לא לחינם משחו בשמן זית את מלכי ישראל בהכתרתם, ואת הכוהן הגדול בהיכנסו למלא את תפקידו בבית המקדש.

גידול גפן וזית עיצב את נוף הרי ירושלים במידה ניכרת. הסיבה היא, שכדי לגדל גפנים ועצי זית, אי אפשר לשתול אותם סתם כך במדרונות ההרים ולקוות שיהיה טוב, שכן העצים לא יחזיקו מעמד בקיץ היבש. מה עושים? המגדלים הקדמונים מצאו פתרון פשוט ועם זאת מתוחכם: הם בנו מדרגות חקלאיות – טרסות – לרוחב המדרונות. המדרגות מונעות סחיפה של אדמה, ובכך משמרות את הקרקע, מגדילות את השטח המעובד, קולטות את מי הגשם ואוגרות לחות בקרקע.

עד היום עצים אלו מסמלים את מורשת המקום.

הביטו מצד לצד במדרון נחל רפאים שמולנו ותראו שרידי טרסות לאורך מאות מטרים. על פי ההערכות, הטרסות כיסו בעבר כמחצית מן השטח ההררי, והן נוף התרבות והמורשת של הרי ירושלים.

החקלאות באזור ידעה עליות ומורדות, לפי מספר המתיישבים בו. בתקופה העות'מאנית, מהמאה השש-עשרה עד ראשית המאה העשרים, החקלאות בהרי ירושלים הייתה ממוקדת באזורים הנוחים לעיבוד, ועין חניה השתלב אז במערך החקלאות ההררית המסורתית.

הכוונה: מכאן נמשיך בשביל הסלול אל מרגלות הנימפיאון, ליד הבריכה התחתונה. תזהו את הנימפיאון לפי זרם המים הרועש הבוקע ממנו ונשפך.

טקסט מונגש:

תחנה מספר 2: מקום ישיבה ליד עץ התאנה

בנחל רפאים יש כמה מעיינות (בריכות טבעיות של מים שמגיעים מהאדמה).

אנשים החליטו לחיות ליד המעיינות כבר לפני המון שנים.

בזכות המעיינות היו לאנשים מים כדי לשתות, להתקלח ולהשקות גינות קטנות עם ירקות.

מאוחר יותר, אנשים גידלו פה עצים של תאנה, עצים של זית ושיחים של גפן (ענבים), כמו בגינה של עצי הפירות שליד התחנה הזאת.

באותה תקופה הצמחים האלה היו מאוד חשובים. למה?

• דבר ראשון, באיזור של הרים אפשר לגדל את העצים האלה רק עם המים של הגשם, בלי להשקות.
• דבר שני, באותה תקופה לא היו מקררים.

אפשר להפוך את הפירות של העצים האלו לאוכל שנשמר (לא מתקלקל) הרבה זמן.

 

מה עשו עם הפירות של העצים האלה?

• באותה תקופה, עוד לא היה סוכר כמו שאנחנו מכירים היום.

התאנים נתנו טעם מתוק, כמו סוכר.

אנשים השתמשו בתאנים כדי שהאוכל יהיה מתוק.

• הענבים, הפירות של הגפן, היו החומר שהכינו ממנו יין.

אנשים משתמשים מאז ועד היום ביין באירועים של דת.

• הזיתים איפשרו לאנשים לאכול זיתים ולהכין שמן זית.

הזיתים היו מאוד חשובים באותה תקופה.

באותה תקופה לא היה חשמל.

אנשים השתמשו בשמן זית בשביל להדליק אור, כמו נר, לרפואה ולאירועים של דת.

 

כדי לגדל שיחים של גפן ועצים של זית, האנשים בנו טרסות.

טרסות אלה מדרגות חקלאיות, מאדמה, לרוחב ההר.

הטרסות עוזרות שהאדמה לא תסחף. כלומר, לא תזוז עם המים.

כך האדמה נשמרת.

כך יש יותר מקום לגדל פירות וירקות.

המדרגות החקלאיות קולטות את המים של הגשם ושומרות את המים באדמה.

 

תסתכלו אל ההרים הגבוהים.

למטה, יש חומות ארוכות ונמוכות מאבן.

אלה הטרסות.

אנשי מקצוע חושבים שפעם הטרסות כיסו חצי מהשטח של ההרים.

כיום אפשר לראות שם כמה מהטרסות שהצליחו להישמר מפעם.

הטרסות האלה הן סמל של התרבות שהייתה בהרים של ירושלים.

השם של האיזור הזה הוא "מדרון נחל רפאים".

 

סיימנו את ההסבר על התחנה.

[אפקט צלצול נעים של פעמון]

לאן עכשיו?

אנחנו ממשיכים מכאן בשביל אל מבנה מאבן בצורה של עיגול, ליד הבריכה שלמטה.

אפשר לזהות את הנימפיאון לפי רעש חזק של זרם של מים.

 

Station 2: The seating area

A number of springs emerge in the Rephaim Stream valley, nearby which humans settled, as far back as prehistoric times.

The springs provided the inhabitants with water for drinking, bathing and irrigating small vegetable gardens. Later, grapes, figs and olives were cultivated in most of the area, like the orchard you see here. In ancient times the orchards were hugely important, because they could be cultivated on the terraces of the Judean Mountains without additional irrigation. And just as important – their fruit could be processed into products that keep for quite a long time – which was critical in  the ancient world, long before refrigeration was invented.

Look at the fig tree in whose shade you’re standing. Figs provide a sweet flavor that was missing in antiquity, before sugar was discovered. For example, in the Bible, the book of First Samuel says that Abigail, the wife of Nabal the Carmelite brought David a gift, containing dried figs and raisons to appease him and prevent him from killing her husband.

But with all due respect to the sweet taste of figs, the inhabitants based their livelihood mainly on grapes and olives, from which they made two valuable products – wine and olive oil. Wine is a way to preserve the calories in the grapes, and in antiquity, wine was added to water to improve its taste. Because of its great importance, it’s part of religious rituals to this day.

Olive oil was also used in rituals, as well as for light, cosmetics and medicine. You might say that a farmer who raised olives was in possession of the energy fields of the ancient world. Not for nothing did they use olive oil to anoint the kings of Israel on their coronation, and anoint the high priest when he entered the Temple to perform his duties. The cultivation of grapes and olives largely shaped the landscape of the Jerusalem Mountains. That’s because to raise grapes and olives, you can’t just plant them on mountain slopes and hope everything will be alright – these trees wouldn’t survive the dry summer. What to do? The ancients found a simple yet sophisticated solution:  They built agricultural terraces across the slopes. The terraces stopped the soil from eroding and kept it in place, thus increasing the cultivated area, absorbing the rainwater and holding the moisture in the soil.

To this day, these olive trees symbolize the heritage of this place.

Look from side to side on the slope of the Rephaim Stream valley opposite you and you’ll see the remains of terraces across hundreds of meters. It’s estimated that the terraces once covered about half of the mountainous area, and they are the cultural landscape and heritage of the Jerusalem Mountains.

Agriculture around here knew ups and downs, depending on how many people lived here. In the Ottoman period, from the sixteenth to the beginning of the twentieth centuries, agriculture in the Jerusalem Mountains focused on areas that were easy to cultivate, and the Haniya Spring was incorporated into traditional mountain farming in those days.

Direction: From here, continue on the trail to the foot of the nymphaeum, near the lower pool. You’ll recognize the nymphaeum by the gurgling stream that flows out of it.

 

محطة رقم 2: زاوية الجلوس

 

توجد عدة ينابيع في وادي رفائيم، وتطورت بجانبها بلدات سكنها الإنسان منذ عصور ما قبل التاريخ.

وفرت الينابيع للسكان مياه للشرب والاستحمام ورَي الحدائق النباتية الصغيرة.

في وقت لاحق، زرعوا في غالبية مساحة الموقع كروم العنب وبساتين أشجار التين والكروم والزيتون، كما هو في البستان الذي أمامنا.

كانت البساتين في العصور القديمة ذات أهمية كبيرة، لأنه كان من الممكن زراعتها على سفوح جبال أورشليم القدس بدون رَي إضافي.

بنفس القدر من الأهمية – يمكن تحويل ثمار هذه الأشجار إلى منتجات تدوم لفترة طويلة – وهي ميزة مهمة للغاية في العالم القديم الذي افتقد إلى وسائل التبريد.

انظروا إلى شجرة التين التي نحتمي تحت ظلها. أعطت ثمار التين طعمًا حلوًا كان مفقودًا في العصور القديمة قبل اكتشاف السكر.

على سبيل المثال، في سفر صموئيل الأول قيل إن أبيجايل، زوجة نابال الكرملي، أحضرت قربانًا لداود، مع الزبيب والتين المجفف من أجل مصالحته ومنعه من قتل زوجها. وكذلك ذكرت اشجار التين و الزيتون في القران الكريم  .

ولكن مع كل الاحترام للطعم الحلو، فإن عيش السكان كان يعتمد بشكل أساسي على كروم العنب والزيتون، حيث كانوا ينتجون منهما مُنتجين قيمين: النبيذ والدبس وزيت الزيتون.

النبيذ والدبس هو وسيلة للحفاظ على السعرات الحرارية الكامنة في العنب، وفي العصور القديمة كان النبيذ يضاف إلى الماء لتحسين مذاقه.

نظرًا لأهميته الكبيرة، فقد استُخدم منذ قديم الزمان وحتى يومنا هذا كعنصر في طقوس العبادة.

 

زيت الزيتون أيضاً استُخدم لطقوس العبادة، بالإضافة إلى ذلك استُخدم أيضًا للإنارة /والمستحضرات/ والأدوية.

الشخص الذي يستطيع أن يزرع الزيتون ، كما لو كان يمتلك مصادر الطاقة والثروة في العالم القديم.

لم يكن عبثًا أنهم مسحوا ملوك إسرائيل بزيت الزيتون عندما توجوا.

 

شكّلت زراعة الكروم والزيتون المناظر الطبيعية لجبال أورشليم القدس إلى حد كبير. والسبب هو أنه من أجل زراعة الكروم وأشجار الزيتون، لا يمكنك فقط زراعتها على سفوح الجبال ، لأن الأشجار لا تصمد في فصل الصيف الجاف.

 

ماذا يجب أن نفعل؟ وجد المزارعون القدامى حلاً بسيطًا ولكنه ذكي: لقد بنوا مسطحات زراعية – مُدرّجات – على عرض المنحدرات.

تمنع المُدرّجات انجراف التربة

وبالتالي يتم الحفاظ على التربة وزيادة المساحة المزروعة وامتصاص مياه الأمطار وتخزين الرطوبة في التربة.

حتى يومنا هذا ، ترمز هذه الأشجار إلى تراث المكان.

 

انظروا من جانب إلى آخر على منحدر وادي رفائيم أمامنا وسترون بقايا مسطحات زراعية على طول مئات الأمتار.

بحسب التقديرات، كانت المُدرجات تغطي في الماضي حوالي نصف المنطقة الجبلية، وهي المشهد الثقافي والتراثي لجبال أورشليم القدس.

 

توجيه: من هنا سنواصل السير على الطريق المعبدة حتى سفح النيمفيون النافورة ، بالقرب من البركة السفلية.

سوف تتعرفون على النيمفيون النافورة  من خلال جريان الماء الصاخب الذي يخرج منه ويصب.