דקר הסלעים: להכיר מקרוב את 'האייקון הים תיכוני'

והנה עובדה ש(אולי) לא ידעתם על דקר הסלעים: הפרט הקשיש ביותר שנחקר הגיע לגיל המופלג של 60 שנים. את גילו העריכו באמצעות ספירה של טבעות הגידול שמצויות בעצמות השמע שלו.

דקר הסלעים (Epinephelus marginatus), המשתייך למשפחת הדקריים, מכונה בפי רבים גם לוקוס אדום. כיאה לשמו, הוא חי בבתי גידול סלעיים, כאשר פרטים צעירים חיים קרוב יותר לחוף – ובמים הרדודים. מדובר בטורף דומיננטי וגדול ממדים, בעל תפוצה גיאוגרפית רחבה לאורך ולרוחב הים התיכון, במזרח ובדרום מערב האוקיינוס האטלנטי ועד לדרום תעלת למאנש, במערב האוקיינוס ההודי ואפילו בחופי דרום אפריקה. הדקר חי בשוניות סלעיות, במערות ובנקיקים באזורים רדודים ועד לעומק של כ-200 מטרים, וכטורף-על יש לו תפקיד מכריע בוויסות המערכת האקולוגית. פרטים צעירים ניזונים מסרטנים, דגים, צדפות ותמנונים וככל שהם גדלים, הולך וגדל אחוז הדגים בתפריט היומי שלהם.

רוב הפרטים: נקבות

דקר הסלעים מתהדר במאפיינים ביולוגיים והתנהגותיים ייחודיים שמשפיעים באופן דרמטי על הרגישות שלו לפעילות האדם. מדובר בדג טריטוריאלי ולא חששן במיוחד, מאריך חיים שגדל בקצב איטי ומגיע לבגרות רבייתית בגיל מאוחר. בנוסף, הוא מחליף במהלך חייו זוויג "הרמפרודיט קדם-נקבי" (Protogynous- hermaphrodite). במילים פשוטות: כל הפרטים הצעירים מתבגרים כנקבות, ולאחר מספר שנים חלק מהנקבות הבוגרות והגדולות הופכות לזכרים. מסיבה זו, מרבית הפרטים באוכלוסייה הם נקבות, ורק מעט – הגדולים יותר – הם זכרים.

הנקבות הגדולות שלא מחליפות זוויג יכולות לייצר יותר ביצים ולכן הן הפוריות ביותר. הרבייה עצמה מתקיימת מדי שנה באתרים קבועים עם מורכבות טופוגרפית גבוהה. במהלך הרבייה, מתקבצות נקבות הבשלות להפריה, מטילות את הביצים הבשלות לגוף המים – וזכר יחיד או מספר מצומצם של זכרים מפרים את הנקבות בזו אחר זו. התקבצויות הרביה האלו, בהן יכולים להתאסף עשרות פרטים של דקר הסלעים ביחד עם מיני דקרים נוספים (דוקרנית אדומה ודקר אלכסנדרוני), זכו על ידי דייגים לכינוי החגיגי "חתונות", ואף הפכו לאטרקציות דיג במשך שנים. שיא אירועי הרביה מתרחשים בחודשי מאי-יוני.

אותו ים – משקל שונה

קצב הגדילה, ההתבגרות הרבייתית וגיל חילוף הזוויג מושפעים מתנאים סביבתיים והם אינם אחידים בכל תחום התפוצה. כך למשל, בחופי ישראל, קצב הגידול של דקר הסלעים נמוך יותר מקצב הגידול שלו במערב הים התיכון, כך גם הממדים המרביים יהיו קטנים יותר וגיל הרביה – מוקדם יותר. במחקר שנעשה בחופי ישראל נמצא כי נקבות מגיעות לבגרות רבייתית בגיל שלוש (כשאורכן 40 ס"מ ויותר) ותהליך חילוף הזוויג לזכר יכול להתחיל בנקבות בוגרות בנות שבע ואילך. לרוב, משקלם של הפרטים הגדולים בחופי ישראל אינו עובר את ה-14-12 ק"ג, ובמערב הים התיכון מתועדים פרטים שמשקלם נושק ל-30 ק"ג.

מאפייני החיים הייחודיים הופכים את דקר הסלעים לפגיע במיוחד לדיג, והעובדה שמדובר בדג מבוקש שנידוג בשיטות דיג מגוונות, ספורטיביות ומסחריות, הביאה לדעיכה מתמשכת בגודל האוכלוסיות בכל אזורי התפוצה. עקב כך, החלו מאמצי שימור והגנה לאישוש אוכלוסיות דקר הסלעים באזורים שונים בעולם, והכלי שהוכח כיעיל ביותר להגנה על דקר הסלעים הוא הגדרת אזורים קבועים האסורים לדיג, כמו שטחים ימיים מוגנים.

דקר הסלעים, אייר טוביה קורץ

בזכות שמורות הטבע הימיות

שמורת ים ראש הנקרה-אכזיב היא השמורה הימית הגדולה והמגוונת ביותר בישראל שאיסור הדיג נאכף בה ברציפות במשך שנים, ומתועדת בה אוכלוסייה גדולה ומתרבה של דקר הסלעים. במסגרת סקרים ויזואליים ימיים שנערכו ב-2015, 2017, 2019 ו–2021 (בהובלת רשות הטבע והגנים וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב) בארבע שמורות ימיות בישראל ובאתרי ביקורת הסמוכים אליהם, נמצא שמספר דקרי הסלעים הבוגרים (המתרבים) בשמורה הצפונית הוא הגבוה ביותר והוא אף במגמת עלייה. בנוסף, נראתה עליה מסוימת בסך שכיחות דקר הסלעים ביתר השמורות שנסקרו (שקמונה, הבונים וגדור), שהורחבו בשנים האחרונות ותוגברה האכיפה המתקיימת בהן. אמצעים נוספים המסייעים בצמצום הפגיעה בדקר הסלעים בישראל הם תקנות הדיג האוסרים דיג של פרטים צעירים (קטנים מ-40 ס"מ), הגבלת המכסה היומית בשיטות דיג ספורטיביות ואיסור של דיג דקרים בעונת הרביה (בחודשים מאי-יוני).

למרות שבשנים האחרונות נראים סימני התאוששות ראשוניים באוכלוסיית דקר הסלעים בחופי ישראל, יש לזכור שמדובר בדג מאריך חיים שגדל לאט. לכן, מאמצי השימור והמעקב צריכים להיות ממושכים. מעבר לכך, ניתן לאמץ גישות נוספות ולשפר את ההגנה על דקר הסלעים על ידי קביעת גודל מקסימלי המותר לדיג, שמיושם כבר במספר מדינות, להגנה על הפרטים הגדולים והפוריים ביותר. ובעונת הרביה, יש לצמצם את כל שיטות הדיג שעלולות לפגוע בפרטים בתקופה כה קריטית להמשכיות.

***
ד"ר שבי רוטמן היא אוצרת אוסף הדגים, חברת הסגל הבכיר וחוקרת במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל-אביב. היא עוסקת בחקר דגי מים מתוקים ודגי ים משנת 2007, מתמחה בטקסונומיה, ביולוגיה, אקולוגיה ופרזיטולוגיה של דגים, ומתמקדת בדגים קריפטיים, במינים פולשים ובאינטראקציות בין טפיל לדג המאכסן.

***
טוביה קורץ הוא מאייר ישראלי בסגנון ריאליסטי, המתמחה באיור טבע, בעלי חיים וצמחים וכן באיורי היסטוריה צבאית ואמצעי לחימה. בשנות ה-70 הוא עבד כאנימטור בטלוויזיה החינוכית. תיק עבודותיו כולל גם את הפתיח לתוכנית "רגע עם דודלי", הנפשות ל"רחוב סומסום" ואת הפתיח לתוכנית הילדים "פרפר נחמד". כיום, בגיל 77, ממשיך טוביה לאייר איורי טבע ונוף עבור מוסדות בינלאומיים, בולים של חברת דואר ישראל ואת החי והצומח עבור רשות הטבע והגנים.