גיטרן אטלנטי: מינימום הגנה, מקסימום הסוואה

יש סיכוי לא רע שבביקור האחרון שלכם בים חלפתם לצדו, אך לא באמת הרגשתם בנוכחותו החמקמקה. מסתבר שבין גלי הים התיכון, במי אפסיים, נצפה לעיתים בעל חיים קטן וארוך בצבע  החול, שצורתו מזכירה גיטרה. זהו גיטרן אטלנטי (Glaucostegus cemiculus), סוג של דג סחוס (בדומה לקרוביו הכרישים) הנפוץ בים התיכון ובמזרח האוקיינוס האטלנטי.

הצעירים מבלים בחוף

כמו במקרים רבים בעולם הטבע, הגודל עשוי להטעות: הגיטרנים שנצפים בחופים הם גיטרנים צעירים, לפעמים בני יומיים, לפעמים בני כמה חודשים. מעט פנימה, אל הים העמוק יותר, וכבר נוכל לפגוש גיטרנים בוגרים שגודלם מגיע גם לשני מטרים. אז מדוע הצעירים מבלים בחוף? ואיפה אפשר לראות אותם?

בקיץ מגיעות נקבות הגיטרן האטלנטי לחוף הרדוד החולי בישראל, כנראה בשעות הלילה, ומשריצות את הצאצאים. בחודשים הבאים ישהו הגיטרנים הצעירים במים הרדודים שבחוף החולי, אזור שבו המים חמים מאוד וכמעט לא נמצאים בו טורפים. מדי פעם גיטרנים צעירים ייצאו מהמים ו"יישבו" על החול הרטוב לזמן קצר, עד שיחזרו לחיק המים בעצמם, לעתים לאחר שייבהלו מאדם או מכלב שעברו באזור. הצעירים נשארים במים המאוד רדודים כחודשיים וחצי, ולאחר מכן ימשיכו לבלות באזור, אך כבר לא ניתן יהיה לראות אותם מהחוף.

כאמור, צבעו של הגיטרן האטלנטי כצבע החול. מלבד תכונה זו הוא חסר הגנה לחלוטין – ללא קוץ בזנב או שיניים חדות. מסיבה זו, בעת סכנה הוא מתחפר בחול ומסווה את עצמו, ובכך מתגונן מטורפים. הוא אוכל סרטנים, רכיכות ודגים קטנים, להם הוא אורב בחול ואף חש בהם בעזרת החוש החשמלי המיוחד המאפיין את כל דגי הסחוס.

גיטרנים מגיעים לעולם בהשרצה. כלומר, העוברים גדלים בתוך גוף האם אבל ניזונים משק חלמון כמו בהתפתחות בביצה. לאחר ששק החלבון נצרך, ניזונים העוברים מנוזל רחמי בגופה של האם עד להשרצתם לאחר מספר חודשי היריון. בהיריון אחד יכולים להתפתח גם עד 20 צעירים, אבל לרוב נראה היריונות של 9-8 עוברים. הם מגיחים לעולם בגודל של 35-25 סנטימטרים, הישר אל שלב בחייהם שבו הם נתונים לסכנות רבות כמו טריפה, מחלות טבעיות ותנאים סביבתיים מאתגרים. בדומה לדגי סחוס אחרים, גם קצב הרבייה של הגיטרנים נמוך, ומאחר שהם פגיעים מאוד לשיטות דיג שונות, אוכלוסיות הגיטרן האטלנטי מוגדרות בסכנת הכחדה חמורה.

גיטרן אטלנטי, צילם ברק עזריאלי

ההגנה הקריטית של אזור האומנה

החוף החולי הרדוד משמש לגיטרנים אזור אומנה המספק לצעירים הגנה קריטית לשלב החיים הרגיש שבו הם נתונים. אזור אומנה יאופיין בכך שניתן לראות בו צעירים כל שנה. אותם צעירים יישארו בו לאורך זמן (מספר חודשים) ולרוב לא יהיה ניתן לראות בו פרטים בוגרים.

לאחר שנים של מעקב, חוקרי עמותת כרישים בישראל  בשיתוף עם תחנת המחקר מוריס קאהן  של אוניברסיטת חיפה, גילו שאזור החוף של נחל דליה (חוף מעיין צבי-מעגן מיכאל) נמצא כאזור אומנה משמעותי לגיטרן האטלנטי, ועל כן הוכרז השנה על ידי ארגון השימור העולמי כאזור חשוב לכרישים ובטאים.

לעיתים קרובות קורה שגיטרנים נתפסים בציוד דיג או נכלאים בבריכות שפל בחוף. במקרים אלו כדאי לזכור שלגיטרנים אין קוצים, ניתן להחזיק אותם ולתמוך בגוף ולשחרר אותם חזרה במהירות. אם קרס נתפס בפה הגיטרן, חשוב לשחררו מאוד בעדינות כדי שלא ייגרם נזק ללסת השבירה. חשוב מאוד לזכור שדג מחוץ למים (או בשלולית מים חמים) לא יכול לנשום ולכן יש חשיבות להחזיר אותו לים במהירות האפשרית.

מלבד חוף דליה, ניתן לצפות בתופעה בחופים חוליים רבים לאורך הארץ, ביניהם חוף הקריות, מגדים, בת ים, אבטח ואשדוד, בהם נמצא גם ריכוז גדול של צעירים. בחודשי הסתיו, עמותת כרישים בישראל עורכת סיורים לתלמידים ולקהל הרחב כדי ליהנות וללמוד על התופעה הייחודית והמרתקת של חיי הגיטרנים.

***

ד"ר עדי ברש חוקרת את האקולוגיה של כרישים ובטאים למעלה מעשור. כיום היא חוקרת פוסט דוקטורט במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, ומנהלת את עמותת "כרישים בישראל" הפועלת למחקר, הנגשה וחינוך. העמותה מפעילה פרויקט מדע אזרחי גדול האוסף מהציבור תיעודים על מפגשים עם דגי הסחוס בים התיכון ובים סוף.

אם זכיתם.ן לצלם כריש או בטאי, מוזמנים.ות להיכנס לקבוצת הפייסבוק של העמותה ולשתף את התצפית.