אתרי מורשת עולמית בישראל – התחלות ומה שאחריהן - סקירה כללית

מאמר זה הינו המשך למאמר על נושא מורשת עולמית של אונסקו (גיליון אפריל 2024 של 'חדשות בעתיקות') 

אתחיל בתזכורת קצרה על מדינת ישראל בהקשר למורשת עולמית, אמשיך בפן האישי שלי – איך התגלגלתי לכתוב את התיק הראשון שהוגש לאונסקו על ידי מדינת ישראל באמצעות רשות הטבע והגנים ואסיים בסקירה סכמתית של האתרים הרשומים כיום (שנת 2024), שעליהם יורחב הדיבור בגיליונות הבאים. מאמר מיוחד יוקדש בעתיד לכמה מועמדויות עם סיפורים מיוחדים, שלא צלחו, עד כה, את ההכרזה.

רקע

מדינת ישראל הצטרפה כחברה באונסקו בשנת 1949, חתמה על האמנה בשנת 1999 ואשררה את חתימתה בשנת 2000 ומאותה שנה הייתה רשאית להגיש מועמדויות של אתרים להכרזתם כאתרי מורשת עולמית. בעקבות החתימה על האמנה הוקמה בתוך הוועד הישראלי לאונסקו שבמשרד החינוך, ועדת מורשת עולמית של ישראל בראשות האדריכל מייק טרנר. הוועדה, בהשתתפות מייק טרנר, ד"ר אליעזר פרנקנברג מרט"ג ומהנדס יעקב שפר מרע"ת, הרכיבה בתוך 3 חודשים את הרשימה הטנטטיבית הישראלית (שהושלמה ב -30.6.2000)^[1] וכבר באותה שנה הוגשו שתי מועמדויות ראשונות מטעם מדינת ישראל – מצדה בהכנה של רט"ג ועכו העתיקה בהכנה של רע"ת. אתרי מורשת עולמית מצויים ב-168 מדינות מתוך 195 המדינות החתומות על אמנת המורשת, כלומר, ב – 27 מהמדינות החתומות על האמנה לא הוכרזו עדין אתרי מורשת עולמית.

הפן האישי

לאחר אשרור החתימה של מדינת ישראל על אמנת המורשת והרכבתה של הרשימה הטנטטיבית, במהירות ראויה לציון, בשלו התנאים להגשת מועמדויות ישראליות לרשימת המורשת העולמית. באותו הזמן, בשנת 2000 הגיע לשיאו פרויקט הפיתוח הגדול במצדה והיה לקראת סיומו. אני הייתי חברה בוועדת ההיגוי של הפרויקט והאחראית על עבודות השימור, השחזור והמסרת התכנים בבמת ההר של מצדה, שהיא אזור העתיקות והמוקד ההיסטורי של האתר; הסיפור ההיסטורי מוכר לנו כפי שסופר על ידי ההיסטוריון יוספוס פלביוס, סיפור שהפך למיתוס מפורסם ברחבי הגלובוס. רט"ג הייתה מן החלוצות במדינה בהכנת מועמדויות של אתרים לרישומם ברשימת המורשת העולמית והוחלט בארגון, שיהיה זה ראוי להגיש תחילה את המועמדות של מצדה.

אני, כארכיאולוגית לשעבר וכמי שמעורה בסיפורה ההיסטורי של מצדה ובפיתוח המודרני שלה, נחשבתי, ככל הנראה, כעשויה להיות המתאימה לכתוב את תיק המועמדות.  מעשה שהיה כך היה: יום אחד ניגש אלי אדריכל זאב מרגלית, שהיה אז מנהל אגף שימור ופיתוח ברט"ג, ושאל אותי אם אהיה מוכנה לכתוב תיק מועמדות על מצדה לאונסקו. שאלתיו: "מה זה?" ענה: "לא יודע…" כחובבת אתגרים החלטתי לקחת את הכפפה הזאת לידי, ולכתוב על נושא שעליו לא שמעתי מעודי. זאב הפנה אותי לאנשי אונסקו בישראל וכן לאדריכל גיורא סולר, שהכיר את הנושא לפני ולפנים בתוקף תפקידיו באיקומוס הבינלאומי ודרכם התחלתי את עבודתי בנושא. ההתחלה הייתה מאד לא ברורה, הן רעיונית והן מעשית – במהלך כתיבת התיק, הייתי מקבלת פקסים מפוזרים ממרכז מורשת עולמית של אונסקו בפריס, פרק פה, חלק של פרק שם, ולקח זמן עד שהיה בידי מבנה קוהרנטי של תיק ההגשה והבנה של מה נדרש. אציין, כי מצב זה השתנה לטובה, כאשר במהלך השנים הוועד הישראלי לאונסקו תרגם את ההנחיות האופרטיביות ליישום האמנה ולהכנת המועמדות וכל העיסוק בנושא הפך מסודר וברור, במקביל לעלייה במודעות לנושא בקרב הציבור הרחב.

 תמונת מצב מאז שנת 2000 עד הלום

מצדה ועכו העתיקה נרשמו בשנת 2001, שנה אחת בלבד לאחר אשרור החתימה על אמנת המורשת, ברשימת המורשת העולמית. אירוע זה התקבל בהתרגשות רבה ובשמחה גדולה  בישראל, שכן היה בו כדי להציג פן חיובי ונאור של המדינה לעולם. בכך נפתחה הדרך במדינת ישראל וברט"ג להגיש מועמדויות של אתרים נוספים, תהליך שנמשך כמה שנים, עד ההכרזה הישראלית האחרונה – הנקרופוליס של בית שערים בשנת 2015; לאחר מכן העשייה להכנת המועמדויות נקטעה, שכן ב-22 בדצמבר 2017 מדינת ישראל הודיעה על פרישתה מאונסקו, בעקבות פרישת ארה"ב מהארגון באוקטובר 2017, בשל ההטיה הממושכת שלו נגד ישראל. פרישת ישראל מאונסקו נכנסה לתוקף ב- 31 בדצמבר 2018, עם זאת, ישראל לא ביטלה את חתימתה על אמנת המורשת אך הפסיקה לחלוטין להגיש מועמדויות של אתרים^[2].

באתרים המוכרזים ישראל מקפידה לנהוג לפי הנחיות אונסקו בשימוש בסמלי אונסקו ומורשת עולמית (שילוט, דגלול, דפדפות) ושמירה על רמת ניהול, שימור, ניטור ותחזוקה מחייבים על פי דרישות אונסקו.

דגלי מדינת ישראל, רט"ג ואונסקו יחד עם סמל מורשת עולמית כפי שמונפים בכניסות לאתרי רשות הטבע והגנים בהתאם להנחיות מרכז מורשת עולמית של אונסקו., צילום: ארכיון רט"ג

בסיפא של מאמר זה יופיעו שמות האתרים המוכרזים בישראל, ושמות האתרים ברשימה הטנטטיבית של ישראל. האתרים המוכרזים בישראל יסוקרו בגיליונות הבאים, כאשר לכל אתר יש סיפור היסטורי ספציפי לו, ובמקביל יש לו סיפור משלו בהכנת תיק המועמדות, שכן כל הכנה שונה מרעותה והינה בעלת סוגיות בלעדיות לה.

אתרי מורשת עולמית במדינת ישראל

במדינת ישראל ישנם  9 אתרים הרשומים ברשימת המורשת העולמית והם כוללים 16 הכרזות משום שחלק מההגשות הן הגשות סדרתיות. עד כה הוכרזו בישראל רק אתרי תרבות ומקרה אחד הוא גם בסיווג של נוף תרבות.

אתרים סדרתיים כוללים מרכיבים השייכים:

•  לאותה קבוצה היסטורית-תרבותית
•  אותו סוג אתר המאפיין את האזור הגיאוגרפי
•  (לאתרי טבע) – אותה תצורה גיאוגרפית-מורפולוגית, לאותו תחום ביו-גיאוגרפי או לאותה מערכת אקולוגית. ובתנאי שהסדרה כולה, ולא בהכרח כל אחד ממרכיביה בנפרד, היא בעלת ערך עולמי יוצא מן הכלל.  [מתוך ההנחיות האופרטיביות ליישום האמנה למורשת עולמית (1972), בתרגום הוועד הישראלי לאונסקו, סעיף 137].
  

נופי תרבות הם אתרי תרבות המייצגים שילוב של עבודת טבע ובני אדם. הם מאפיינים את ההתפתחות של ההתיישבות האנושית על פני זמן, תחת השפעה או אילוצים פיסיים ו/או הזדמנויות המייצגות כוחות חברתיים, כלכליים, תרבותיים, פנימיים וחיצוניים של הסביבה הטבעית שלהם. [מתוך ההנחיות האופרטיביות ליישום האמנה למורשת עולמית (1972), בתרגום הוועד הישראלי לאונסקו, סעיף 47].

דוגמא לדפדפת בית שערים, אתר הרשום ברשימת המורשת העולמית

השימוש בסמלים אלה הוא בהרשאה של אונסקו/מרכז מורשת עולמית

רשימת אתרי המורשת העולמית בישראל ושנות הכרזתם:

  [העיר העתיקה של ירושלים וחומותיה, הוגשה ע"י ממלכת ירדן בשנת 1981 ומופיעה ברשימת המורשת העולמית של אונסקו בפני עצמה, כאתר שלא משתייך לאף מדינה]

מפת האתרים של ישראל, הרשומים ברשימת המורשת העולמית, מתוך: https://whc.unesco.org/en/list/

הרשימה הטנטטיבית של ישראל ושנת ההגשה של האתרים:

הרשימה הטנטטיבית כוללת 18 אתרים, שרובם הוגשו ברשימה הטנטטיבית המקורית בשנת 2000, ומיעוטם נוספו מעט מאוחר יותר לאחר הרחבת הרשימה. ההנחיות האופרטיביות של אמנת אונסקו מאפשרות להרחיב את הרשימה הטנטטיבית על פי כללים ברורים. יצוין כי הנקרופוליס של בית שערים, האתר האחרון שהוכרז בארץ, לא נכלל ברשימה המקורית משנת 2000. העדכון האחרון ברשימה, מטעם ישראל, נעשה בשנת 2015. הרשימה הטנטטיבית מעידה על הפוטנציאל העשיר הטמון בנכסי המורשת של המדינה ויש לקוות שבמוקדם או במאוחר מדינת ישראל תגיש מועמדויות נוספות מרשימה זו לרישום האתרים הללו ברשימת המורשת העולמית. רוב האתרים ברשימה הינם אתרי מורשת תרבות והיוצאים מן הכלל צוינו ברשימה מטה:

הרשימה הטנטטיבית של ישראל ושנת רישומם

תכנון לעתיד

בגיליונות הבאים נציג סדרת מאמרים על כל אחד מאתרי המורשת העולמית בישראל, עם התמקדות מיוחדת באתרי רשות הטבע והגנים, תוך חשיפת הסיפור המלא מאחורי הכנת תיק ההגשה ומאחורי התהליך מול אונסקו. בסקירה של כל אתר יפורטו הקריטריונים המיוחדים שהביאו להכרזתו, ערכיו האוניברסליים היוצאים מן הכלל (Outstanding Universal Value) ואופן הניהול, התחזוקה, השימור והניטור של אתרים אלה בהתאם למחויבותה של מדינת ישראל לאמנה של אונסקו להגנה על המורשת העולמית ובהתאם לאינטרס הישראלי-המקומי שלנו לשמור את האתרים הללו למעננו ולמען הדורות הבאים. יודגש, כי למרות פרישתה של ישראל מאונסקו המדינה ממשיכה לשמור על מחויבותה לאמנת ההגנה על המורשת העולמית ומנהלת בקפידה את האתרים המוכרזים בהתאם לדרישות הקפדניות של אונסקו.

סדרת המאמרים המתוכננת תחשוף את הקוראים למגוון העשיר של אתרי המורשת העולמית בישראל החל מאתרים ארכיאולוגיים בני תקופות שונות ועד למורשת המודרנית. האתרים המוכרזים ממלאים תפקיד חשוב גם ברמת הקהילה המקומית הלומדת להכיר ולהוקיר את נכסיה ולהגן עליהם ובמקביל הם משולבים במארג כלל עולמי רחב של המודעות להגנה על נכסי תרבות וטבע בעלי משמעות לכלל האנושות.

שלט כניסה לאתר מצדה עם סמלי אונסקו ומורשת עולמית וסמל רטג. השילוט מופיע בשפות עברית, ערבית ואנגלית כיאה לאתר מורשת עולמית, צילום: רות כהן

הערות

[1] הרשימה הטנטטיבית היא מצאי של אתרים שהמדינה סבורה שהם בעלי ערך אוניברסלי יוצא מן הכלל (OUV) וראויים להיות כלולים ברשימת המורשת העולמית. כל אתר מוצע לאחר ביצוע בדיקת היתכנות המזהה את הפוטנציאל שלו לעמוד בקריטריונים של אונסקו. על הרשימה להיות מאושרת על ידי "מרכז מורשת עולמית" של אונסקו ורק מתוכה ניתן להגיש מועמדויות של אתרים.

[2] נושא היחסים של מדינת ישראל עם ארגון אונסקו הינו מורכב ועבר תמורות רבות במשך השנים, ולא זו הבמה לעסוק בנושא. למתעניינים, ניתן לקרוא מעט מנושא זה בויקיפדיה, בערכים "אונסקו" ו"הוועד הישראלי לאונסקו" (כולל הערך המורחב "ירושלים")