שיח משתף בין רט"ג לקהילות: מודל חדש לניהול שמורות טבע וגנים לאומיים

מגמה חדשה: שיתוף ודיאלוג

בעידן של ירידה באמון הציבור כלפי מוסדות המדינה, התחזקה החברה האזרחית, נפתחו מסגרות סטטוטוריות חדשות והדרישה למעורבות ציבורית מתרחבת בהדרגה.

מחקרים חברתיים מצביעים על המורכבות הכרוכה בכניסת רשויות מדינתיות, ובפרט רשויות שמירת טבע, לאזורים בהם חיות אוכלוסיות מקומיות (קהילות שגרות בסמוך לשמורת טבע או לגן לאומי).

התחזקות האזרחים והציבור בארץ ובעולם הביאה עמה שינוי בתפיסת הקהילות את עצמן ואת הממסד. לבעלי עניין בקהילה יש משאבים, כוח, מומחיות ומקצועיות, וצרכים שהם מבקשים לממש. מנגד, הקהילה רואה בשלטון בעל כוח פוליטי, מנהלי/פרוצדורלי וכלכלי.

כאשר נושא סביבתי נוגע ישירות לחיי הקהילה, היא מגלה עניין ורצון עז להיות מעורבת. במקרים בהם צורך זה אינו מקבל מענה, עלולים להתפתח עימותים ומערכת יחסים שלילית בין הקהילה לממסד שבמקרה הזה מייצגת רט"ג.

רשות הטבע והגנים הבינה את הצורך של הקהילות להיות שותפות רצויות, יוזמות ומעורבות בבחירת כיווני פעולה. לא ניתן להתעלם מהעובדה שהאנשים והקהילות הם בעלי צרכים, עמדות, תפיסות וידע ציבורי ומקצועי, והם נתפסים כשחקן לגיטימי בתהליך קבלת ההחלטות.

בשנתיים האחרונות, פיתחה רט"ג מודל עבודה חדש המבוסס על הבנת צורכי הקהילה ונכונות לתת להם מענה, תוך שמירה על האינטרסים של הרשות באמצעות שיח משתף, דיאלוג ובניית הסכמות.

כלי עבודה חדש: שיח משתף ובניית הסכמות

המודל החדש מתווסף לכלי העבודה הקיימים של רט"ג, הכוללים אקולוגיה, תכנון ופיתוח, אכיפה ופיקוח, חוויית ביקור, חינוך והסברה ועוד. הוא מביא את נושא העבודה עם קהילות כתחום דעת מקצועי, התורם לתהליכי קבלת ההחלטות בניהול שמורות וגנים.

השינוי הוא גם ברמת התודעה, ומכוון ליצירת תהליך עבודה הכולל ראייה כנה של צורכי הקהילה, הקשבה ועבודה בשותפות, במטרה להטיב עם כל השותפים ולבנות מערכת יחסים בריאה המבוססת על אמון.

כלי זה נמצא בתהליכי הטמעה בתוך הארגון, בקרב מנהלים, אנשי מקצוע ומנהלי השטח. מיסוד הנושא כתחום דעת מקצועי ברט"ג, יאפשר בניית תשתית עבודה קבועה עם קהילות, בניית יחסי אמון וקשרי עבודה רלוונטיים עם בעלי עניין מתוך הקהילה, זיהוי סכסוכים וחיכוכים בהתהוות, מניעת קונפליקטים עתידיים, בניית קונצנזוס, מיתון קונפליקטים ופתרון סכסוכים ומחלוקות.

מתודולוגיה של שיח משתף

רט"ג מכירה בצורך לקיים דיאלוג עם קהילות עמן מתקיימים קונפליקטים, ובהכרח לקיים ולנהל שיח סביב צרכים ואינטרסים בצורה פתוחה ומשתפת, לקראת גיבוש הבנות בהסכמה, ובכדי לשמור על נכסי הטבע והמורשת בצורה מיטבית.

מודל העבודה מבוסס על שותפות ודו-שיח לקראת בניית הסכמות עם קהילות וכולל היעזרות באיש מקצוע חיצוני לארגון (mediator), המומחה בשיח בין גופי ממסד לבין קהילות.

אי הסכמות יכולות להתפתח על רקע כמה סיבות מרכזיות כמו: חוקים והגבלות על גישה לאתר, מורכבות של כניסת מבקרים לאזור, רגשות שליליים כלפי גופים ממשלתיים, פגיעה בכלכלת הקהילה, העדר תקשורת ושיתוף פעולה בין הקהילה לגוף הממשלתי ועוד. יתרה מכך, במקרים רבים הקהילה מבקשת לקחת חלק בתהליכי קבלת ההחלטות עוד משלבי התכנון ובצמתים הרלוונטיים, דבר שעליו ניתן לתת מענה מקצועי.

תהליך העבודה כולל שני שלבים:

1. אבחון, מיפוי והערכה (Assessment) של נושאים, צרכים, אינטרסים, בעלי עניין, חששות וחסמים, הן בקרב הקהילות הסמוכות והן בקרב רט"ג.
2. בניית הסכמות ותשתית ארוכת טווח (Consensus building) – תהליך שיח לדיון בנושאים משותפים, בניית הסכמות לטווח הקצר, ופיתוח מסוגלות לשיח מתמשך לטווח הארוך.

יישום הלכה למעשה

כיום מתקיימים תהליכי שיח בדרגות התקדמות שונות במספר אתרים, ביניהם:

• שמורת טבע בריכת חורף דיר חנא
• שמורת טבע עין אפק
• הר גריזים
• שמורת טבע נחל פרת
• אזור פתחת ניצנה
• מצפה רמון ומכתש רמון
• חיבור קהילות לחלקו הצפוני של שביל ישראל (בעיקר שמורות טבע הר מירון ונחל דישון) – מיזם משותף עם מפעל הפיס

רט"ג בעיצומו של מחקר הערכה מעצבת למודל העבודה, וגם לעיצוב תהליכי עבודה עם קהילות סמוכות לשמורות ימיות-חופיות ושילוב הקהילה בתכנון הרחבת שמורת טבע גבעות אלונים שפרעם.

בנוסף, רט"ג מרחיבה את המעגלים למערכת החינוך כחלק מתפיסה הוליסטית של ניהול קשרי קהילה:

• פותחו ונכתבו 6 מערכי הדרכה בנושא דיאלוג עם תלמידי בתי ספר לקראת גיבוש הבנות לפתרון ומניעת קונפליקטים.
• מתבצע תהליך הפקת 6 יחידות לימוד דיגיטליות, בשותפות עם עמותת 'סנונית', בנושא פתרון קונפליקטים בין רט"ג לקהילות סמוכות לשמורות וגנים.

דוגמאות מהשטח

הר גריזים וקהילת השומרונים

הר גריזים הוא האתר הקדוש ביותר לקהילה השומרונית. הקהילה רואה באתר צורך קיומי ומבקשת לממש בו את פולחנה הדתי בלבד, בעוד רט"ג רואה בו גם גן לאומי המספר את סיפור השומרונים. האתגר הוא למצוא איזון בין הצרכים השונים, תוך התחשבות בכשירות וההתאמה התרבותית בתהליך השיח.

לדוגמה, נושא ההנגשה באתר, האם לשתף את הקהילה? איך? מה הגבולות? מה רמת השיתוף? האם לתת להם תקציבים לפתח בעצמם את המקומות החשובים להם? מה משמעות השיתוף? האם ניהול משותף של האתר? (יתרונות וחסרונות).

שמורת טבע עין אפק וקרית ביאליק

שכונת נאות אפק היא הראשונה בארץ שהוקמה לאחר הכרזת השמורה הסמוכה. נדרשת בניית תשתית ומנגנון לניהול שיח שוטף עם הקהילה והרשות המקומית למניעת קונפליקטים ובניית אמון, בעיקר סביב סוגיות של שמירת טבע כגון כניסת חיות בר ליישוב, כניסת חיות בית לשמורה, זיהום אור, מינים פולשים ומתפרצים.

יישובי פתחת ניצנה

הרציונל הוא יצירת תשתית לשיח של בעלי עניין בקהילה עם רט"ג סביב אינטרסים משותפים או מנוגדים בתחום התיירות, כגון מיזמי פיתוח באתרים קולטי קהל ונסיעת רכבי שטח בשמורות טבע.

מצפה רמון ומכתש רמון

המיקוד הוא על הבנת הצרכים של בעלי עניין מתוך הקהילה, ליווי השיח הקיים עם תיירנים סביב פעילויות במכתש, ושיתוף הקהילות בקונפליקט המובנה של כניסת יעלים ליישוב.

בריכת חורף דיר חנא

הבריכה משמשת כמוקד חברתי ותרבותי לקהילה מזה מאות שנים, מקור גאווה של התושבים ומקום הפנאי והנופש שלהם. בעוד רט"ג מתקשה לממש את ייעודה כשמורת טבע ולקיים מערכת של שלולית חורף, בעיקר בשל התנגדות הקהילה לייבוש הבריכה בקיץ. לאחר תהליך עבודה משותף, הושגו הסכמות המשרתות את צורכי הקהילה והטבע כאחד.

שמורת טבע נחל פרת וקהילות נחל פרת

נופי פרת, אלון וכפר אדומים. היישוב אדם (גבע בנימין) ובסמוך לשמורת טבע עין פרת היישוב ענתות (עלמון)

המחוז ביקש לאמץ מודל קבוע של שיתוף פעולה עם בעלי עניין בקרב הקהילות הסובבות את נחל פרת. דבר שיבוא לידי ביטוי בהבנת צרכי התושבים המקומיים תוך כדי שמירה על האינטרסים של רט"ג. הקהילה ממוקמת צמוד לנחל, החצר הקדמית שלהם והם חלק מהמערכת הכוללת שיש לנהל אותה בצורה מקצועית.

נעשה מחקר איכותני, שיח משתף, ראיונות ופגישות להבנת צורכי הקהילה, ופותחה מערכת דיגיטלית לשיתוף הקהילות ולקראת בניית תשתית של מערכת יחסים הדדית.

לסיכום

המודל החדש של רט"ג לשיתוף קהילות בניהול שמורות טבע וגנים לאומיים מייצג מעבר מגישה של עימות לגישה של שיתוף פעולה. באמצעות דיאלוג ובניית הסכמות, הרשות מצליחה לקדם את שמירת הטבע והמורשת תוך התחשבות בצורכי הקהילות המקומיות.

הניסיון מלמד כי עבודה חד-צדדית אינה מקדמת את האינטרסים של רט"ג ואף מעכבת את מימוש מטרותיה, בעוד שיתוף פעולה מוביל לתוצאות חיוביות לכל הצדדים. גישה זו מאפשרת ניהול מקיים יותר של המשאבים הטבעיים והתרבותיים של ישראל, תוך יצירת מערכות יחסים בריאות יותר בין הרשות לקהילות.