מחצבות קדומות בגנים הלאומיים ובשמורות הטבע בישראל

בנוסף למחצבות הגיר הגדולות, נמצאו גם מחצבות של כורכר, בזלת וצור, ששימשו לבנייה ולהכנת כלים מגוונים. מחצבות קדומות לא שימשו רק להפקת חומרי גלם לבנייה; חציבת מתקנים כמו בורות מים, מנהרות וגיתות סיפקה גם היא אבנים לבנייה וחומרים למליטה ולטיח.

הבנאים, אנשי הכלכלה והלוגיסטיקה הקדומים, גילו הבנה ותחכום בבחירת אתרי החציבה, והתחשבו בסוג הסלע, בדרכי הגישה, בקרבה למקורות מים ובמרחק לאתר היעד. לעיתים חצבו ממש בשטח היישוב שהקימו, ולעיתים בקרבתו. בפועל, כל סלע ומצוק שהתאים לכך נחצב ונוצל. לעיתים הפכו את המחצבה או המערה בסלע למתקן בשימוש מאוחר, כמוצר נלווה.

פריטי אבן מעובדים, שנחשפו בשטח המחצבות בגלבוע, צילום: דרור סגל

גם בשמורות טבע ובגנים לאומיים נחשפו מחצבות רבות, חלקן בתוך האתרים והשאר בקרבתם. מחצבות אלו מספקות לנו הצצה ייחודית לאופן שבו השתמשו הקדמונים במשאבי הטבע, ומשלבות בין ההיבט ההיסטורי-ארכיאולוגי לבין הסביבה הטבעית. במאמר זה נציג מספר דוגמאות למחצבות כאלה ברחבי ארץ ישראל ההיסטורית.

המחצבות הרומיות בגלבוע

כביש 6666, המתפתל ממחצבת בית אלפא המודרנית אל מעלה הגלבוע, חצה בשנות השישים מחצבה רומית-ביזנטית גדולה וחילק אותה לשניים. סביב המחצבה הזו קיימות לפחות ארבע מחצבות קדומות נוספות. המחצבה הראשית גדולה במיוחד, וניכר כי הייתה בה סדנה ראשונית לעיבוד הפריטים. מרבית האבנים הועברו לכיוון העיר  בית שאן (ניסה-סקיתופוליס), שהייתה אחת הערים המרכזיות באזור בתקופה הרומית והביזנטית.

פריטי אבן מעובדים, שנחשפו בשטח המחצבות בגלבוע, צילום: דרור סגל

הבחירה במיקום המחצבה לא הייתה מקרית. הגלבוע מספק סלעי גיר איכותיים, והקרבה לדרכי הגישה המרכזיות הקלה על הובלת האבנים לאתרי הבנייה. המחצבה נמצאת כיום מעט מחוץ לשמורת הגלבוע, אך יש לה פוטנציאל רב לפיתוח כאתר מבקרים לחובבי גיאולוגיה וסביבה. ייתכן שחלק מהאבנים שנחצבו כאן הובלו דרך הנחלים אל העיר, תוך ניצול תוואי הנחל הטבעי להובלה.

פריטי אבן מעובדים, שנחשפו בשטח המחצבות בגלבוע, צילום: דרור סגל

מחצבות הבזלת לבית שאן

אבני הבזלת לבניית העיר בית שאן נחצבו מצפון לגן הלאומי, ברכס ממערב לקיבוץ חמדיה. הבזלת היא סלע וולקני קשה וחזק, המתאים במיוחד לבנייה מונומנטלית וכבסיס ליצירת אלמנטים אדריכליים מרשימים. ייתכן שמהנדסי המסילה החיג'אזית, שנבנתה בתחילת המאה ה-20, ניצלו את דרכי המחצבות הרומיות להנחת הפסים, בשל התוואי הנוח.

מחצבות הבזלת שסיפקו את האבן, לבניית העיר בית שאן, בתקופה הרומית והביזנטית, צילום: דרור סגל

סלעי בזלת נחצבו גם בתחומי הגן הלאומי, בערוץ נחל חרוד. החציבה בסמוך למקורות מים הקלה על תהליך העיבוד וההובלה, שכן המים שימשו לשטיפה ולריכוך והפרדת הבלוק מהסלע. הבזלת שנחצבה שימשה לבניית מבני ציבור, תיאטראות, בתי מרחץ, גשרים, רחובות ומתקנים נוספים בעיר בית שאן.

מחצבות הבזלת שסיפקו את האבן, לבניית העיר בית שאן, בתקופה הרומית והביזנטית, צילום: דרור סגל

מחצבות בפארק המעיינות וגן השלושה

בשטח  פארק המעיינות, ליד נביעת עין חומה, ובלב גן לאומי גן השלושה (הסחנה) ליד המפל, נמצאו סימני חציבה ברורים. המחצבות הללו מציגות את השילוב בין פעילות אנושית לסביבה הטבעית העשירה במים. בפארק המעיינות הפכו חלק מהמחצבות למתקנים חקלאיים, גיתות, מערות אחסון ועוד. החציבה וגם התעשייה החקלאית ניצלה היטב את קרבת מקור המים הזורמים.

מחצבה ומתקן בפארק המעיינות, נותר במקום בלוק שלא הושלמה חציבתו וניתוקו מהסלע, צילום: דרור סגל

המחצבה בלב גן השלושה, אנו עומדים בלב גן השלושה, על שרידי מחצבה קדומה. מאחורינו המפל וגוש סלע שניתק מהסלע המרכזי ונפל למים. תופעה זו מעניינת, שכן חלק מהגיאולוגיה כאן צעירה מהארכיאולוגיה, והצוק ניתק לאחר ימי השימוש במחצבה. הדבר מעיד על תהליכים גיאולוגיים פעילים באזור, כמו רעידות אדמה ושחיקת סלעים.

החפיר בכוכב הירדן

הבנאים הקדמונים חסכו מאמץ ועלויות ככל שניתן, במיוחד בבניית מבצר צלבני גבוה כמו כוכב הירדן  (בלוואר). באתר זה השיגו מטרה כפולה: חצבו בצמוד למבנה המבצר מחצבה להפקת אבן בזלת קשה ומתאימה לביצורים, ובמקביל יצרו תעלה עמוקה ורחבה ששימשה כחפיר. החפיר ניתק את המבצר מסביבתו ואפשר הגנה מושלמת על השוהים בו. האבן שנחצבה שימשה לבניית החומות העבות והמגדלים, והחפיר העמוק הקשה על התוקפים להגיע אל החומות. השילוב בין המחצבה לחפיר הוא דוגמה לאופן שבו השתמשו הקדמונים בטופוגרפיה ובמשאבי הטבע לצרכים צבאיים ואדריכליים.

החפיר סביב מבצר כוכב הירדן, צילום: דרור סגל

 מחצבות בשמורת הכרמל

בהר הכרמל ובמורדותיו קיימות מחצבות רבות מימי קדם. המפורסמת שבהן היא "מחצבת קדומים" הגדולה, לצד הכביש. נראה שנלקחו כאן כמויות גדולות של אבן לבנייה, לרוב באבנים קטנות יחסית, מה שמוסיף יופי ויזואלי למחצבה. צורת החציבה והחתכים הגיאומטריים בסלע יוצרים נוף ייחודי ומרשים.

הכרמל עשיר בסלעי גיר ודולומיט, שהיו מבוקשים לבנייה. הקרבה ליישובים הקדומים ולאתרי הנמל באזור הפכה את המחצבות לנגישות ולשימושיות במיוחד. המחצבות הללו מספקות מידע חשוב על שיטות החציבה והטכנולוגיה שהייתה נהוגה בתקופות הקדומות.

מחצבות קדומים, המחצבה הקדומה בשמורת הכרמל, צילום: החברה להגנת הטבע

חוף הכרמל ומישור החוף הצפוני

במורדות המערביים של הכרמל, מדרום לחיפה, מצויות מחצבות רבות בסלע הכורכר. הכורכר הוא סלע חול מקוּשָׁר^[1], המאפיין את מישור החוף הישראלי. הוא קל יחסית לחציבה ולעיבוד, ולכן היה חומר גלם נפוץ לבנייה, במיוחד באזורי החוף.

חלק מהמחצבות נמצאות בתחומי גנים לאומיים ושמורות טבע, ואחרות בקרבת אתרים ארכיאולוגיים. ריכוז מחצבות גדול נמצא באזור קיסריה, ג'אסר א-זרקא ועוד. מרבית האבן נחצבה לבניית העיר הרומית והביזנטית של קיסריה, כולל מבנים מפוארים כמו התיאטרון, ההיפודרום והנמל.

חורבת מלח, צילם אייל שפירא

דוגמאות למחצבות כאלה ניכרות באתר המרשים חורבת מלח ליד כפר חנניה, ובחפירות רשות העתיקות ליד פורדיס ובאור עקיבא. מחצבות אלו מצביעות על הפעילות הכלכלית הענפה שהתרחשה באזור במהלך התקופות השונות, ועל הקשרים המסחריים בין היישובים השונים.

חורבת טווסים ליד פורדיס , חפירת רשות העתיקות, צילום: דרור סגל

חורבת טווסים ליד פורדיס, חפירת רשות העתיקות, צילום: דרור סגל

בית גוברין-מרשה

הגן הלאומי הגדול של בית גוברין-מרשה מכיל שורה של אתרים ארכיאולוגיים מרשימים החל מהתקופות הקלאסיות. בעיקר בבית גוברין מצויות מערות פעמון ואחרות, שנחצבו תחילה כמחצבות להפקת חומרי בנייה. הסלע הרך יחסית באזור זה, הקרוי "נארי", איפשר חציבה קלה ויצירת חללים גדולים. יש הסוברים שהאבן נחצבה בעיקר לבניית העיר רמלה שנוסדה כעיר חדשה מהיסוד בתקופה האומאית.

לאחר החציבה בצורת פעמון, נעשה בחללים שימושים שונים: אגירת מים, אחסון ואפילו מגורים. חלק מהחללים נחצבו למטרות ייעודיות כמו קולומבריום לגידול יונים, בתי בד ומערות קבורה. המערות בבית גוברין מהוות דוגמה למחצבות תת-קרקעיות לאספקת אבן שאינן ניכרות על פני השטח כמחצבות פתוחות. הן מציגות את היכולת הטכנולוגית וההנדסית של הקדמונים ליצור חללים מורכבים ובטוחים לשימושים מגוונים.

גן לאומי בית גוברין, מחצבה בצורת מערת פעמון, צילום: מנו גרינשפן

ירושלים

ירושלים וסביבתה בנויה על מרבצי סלע, בעיקר סוגי גיר שונים בצבעם ואיכותם. השימוש האינטנסיבי והבלתי פוסק באבן למטרות בנייה מונומנטלית הביא לחציבת מחצבות רבות ומגוונות בעיר, חלקן ניכרות על פני השטח גם כיום. אופי המסלע הביא גם לחציבת מערות קבורה רבות, מתקני מים ועוד.

מחצבות בקרבת הר הבית

מחצבות גדולות בקרבת הר הבית סיפקו אבני ענק לבניית מבני הציבור בתקופות השונות, ובמיוחד בימי הבית השני. אבני היסוד של הכותל המערבי, המבנים ההרודיאניים ואחרים, נבנו באבנים שנחצבו במחצבות אלו והובלו לאתר הבנייה. התהליך דרש תכנון מדוקדק ויכולות לוגיסטיות גבוהות.

מערת צדקיהו

מערה ענקית חצובה כולה, שימשה כמחצבת אבן ונוצרה במשך דורות של חוצבים. המערה משתרעת מתחת לעיר העתיקה, והחלל העצום שנוצר בה שימש בהמשך למסתור, אכסון ואולי אף לפולחן. האגדה קושרת את המערה לבריחתו של המלך צדקיהו מפני הכַּשְׂדִּים.

מערת צדקיהו, מתוך ויקיפדיה

מחצבה בכתף הינום

מחצבה קטנה ונאה למראה נמצאת בכתף הינום, צמוד למוזיאון בית בגין. ניכרים בה היטב הנגטיבים של הוצאת הבלוקים, המאפשרים לנו להבין את שיטות החציבה והעיבוד של התקופה. המחצבה נחקרה על ידי רשות העתיקות ונמצאו בה ממצאים המעידים על פעילות חציבה אינטנסיבית.

מחצבות נוספות נמצאות במשכנות שאננים, באזור הר חוצבים, במזרח העיר ובעיר העתיקה. מחצבות אלו שימשו לספק את הצורך ההולך וגובר באבן לבנייה, עם התפתחות העיר לאורך הדורות.

המחצבות הגדולות בהר חוצבים, צילום: שי הלוי רשות העתיקות

 חשיבות המחצבות הקדומות

המחצבות הקדומות מהוות עדות מוחשית ליכולתם הטכנולוגית וההנדסית של הקדמונים. הן משקפות את ההתפתחות החברתית, הכלכלית והתרבותית של היישובים השונים. המחצבות מספקות לנו מיידע חשוב על שיטות החציבה, כלי העבודה שהיו בשימוש, ואפילו על ארגון העבודה והחברה.

בנוסף, המחצבות מאפשרות לנו להבין את היחסים בין האדם לסביבתו, וכיצד השתמש במשאבי הטבע בצורה מושכלת. הן מציגות דוגמאות לשילוב בין צרכים פונקציונליים לבין יצירת נוף תרבותי ייחודי.

 סיכום

• המחצבות הקדומות בשטחי הגנים הלאומיים ושמורות הטבע מהוות חלק חשוב מהמורשת ההיסטורית והתרבותית של ארץ ישראל. הן מעידות על הידע ההנדסי, הכלכלי והחברתי של הקדמונים, ועל האופן שבו השתמשו במשאבי הטבע בצורה מושכלת ויעילה. המחצבות מאפשרות לנו להבין טוב יותר את תהליכי הבנייה והפיתוח של היישובים הקדומים, ואת הקשרים בין האדם לסביבתו. הן מציגות שילוב מרתק בין טבע, היסטוריה ותרבות, ומהוות מוקד עניין למבקרים ולחוקרים כאחד.
• הציבור המבקר באתרים מוזמן לשים לב ולהתרשם מתופעה זו, ולהעמיק את ההיכרות עם ההיסטוריה העשירה של הארץ. הבנת התהליכים הללו יכולה לתרום לשימור המורשת ולהערכה מחודשת של הנוף התרבותי והטבעי שלנו.
• חלק מהתמונות, נלקחו מפרסומים בעבר, רק כדוגמא והמחשה של אתרי מחצבה ברחבי הארץ. אנו מודים לאותם חוקרים ומקורות, שפורסמו בעבר לציבור הרחב. ציינו את מקור התמונה, בהתאם לכתוב בפרסום המקורי.

ביבליוגרפיה נבחרת למאמר זה:

• אבנר, ר. וזלינגר, י. (2015). בית קברות, מחצבה ושרידי כנסייה בכתף הינום. עתיקות, 80, עמ' 23-54.
• בן-דב, מ. (1975). מבצרי הצלבנים בארץ ישראל: פרק באדריכלות צבאית. קדמוניות, ח/4 (32), עמ' 102-113.
• גורזלזני, א. (2007). מחצבות אבן בחורבת גילן שבהרי מנשה. עתיקות, 55, עמ' 37-44.
• גצוב, נ. (2004). גומות שתילה לעצי פרי במחצבות-פיר מהתקופה הרומית המאוחרת בגליל המערבי. עתיקות, 48, עמ' 99-104.
• וקסלר-בדולח, ש. (1998). מתקנים וחציבות בגילה ובירושלים. עתיקות, 34, עמ' 179-194.
• זילברבוד, א. ורפפורט, י. (2011). ירושלים, ארזי הבירה, דו"ח סופי, גיליון 123 לשנת 2011. רשות העתיקות, ירושלים.
• מינסטר, צ. ואילני, ש. (2002). מחצבות עזובות בתחומי מפות אפיקים ובית שאן: סקר גיאולוגי וסביבתי. הקרן לשיקום מחצבות, משרד התשתיות הלאומיות והמכון הגיאולוגי.
• סגל, ד. (2013). אבן השיטו הבונים: כיצד הגיעו אבני הגיר לבניית בית שאן הרומית-ביזנטית. עת-מול, 229, עמ' 31-33.
• סגל, ד. (2017). נוף תרבות אורגני מתמשך: גן השלושה בעמק בית שאן ותפקודו בעבר כסוג של "אסקלפיון". אתרים, 7, עמ' 107-112.
• סגל, ד. (2019). מערך המחצבות שסיפקו את האבן לבניית העיר בית שאן (ניסה-סקיתופוליס) בתקופות הרומית והביזנטית. מחקרי יהודה ושומרון, כ"ח(1), עמ' 101-116.
• סגל, ד. (2022). הקשר בין מחצבות עתיקות למקורות מים – אזור בית שאן כמקרה מבחן. אופקים בגאוגרפיה, 101–102, עמ' 301–311.
• ספראי, ז. וששון, א. (2001). חציבה ומחצבות בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. ירושלים: אריאל.
• שבטיאל, י., סגל, ד. ואמיר, א. (2018). מערת המחצבה התת-קרקעית הגדולה בכרמל. אופקים בגיאוגרפיה, 94, עמ' 145-163.
• שילה, י. והורוביץ, א. (1975). שיטות חציבה ומחצבות לאבני גזית מתקופת הברזל. קדמוניות, ח' (30-31), עמ' 68-71.
• Segal, D. (2020). Erdbeben und Felsstürze verändern archäologische Landschaften: Neue Forschungen aus Israel. Antike Welt, 5.20, pp. 56-62.

הערה:

[1] בספר "חציבה ומחצבות בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד" (2001), ז' ספראי וא' ששון דנים בסוגי הסלעים שנחצבו בארץ ישראל בתקופות הקדומות, ובמיוחד בסלע הכורכר. הם מתארים כיצד הכורכר, שהוא דוגמה לסלע חול מקוּשָׁר, נוצר מתהליך גיאולוגי שבו גרגרי חול החופים מתלכדים באמצעות חומר מלכד, לרוב סידן פחמתי (קלציט). התוצאה היא סלע קשיח יותר מחול רגיל, אך עדיין קל יחסית לחציבה ולעיבוד. המחברים מסבירים שסלע הכורכר היה נפוץ במיוחד במישור החוף הישראלי ושימש רבות לבנייה בתקופות קדומות בשל זמינותו וקלות החציבה. הם מתארים את שיטות החציבה בכורכר, את כלי העבודה שהיו בשימוש, ואת המתקנים והמבנים שנבנו מהאבן הזו.