חולון החוף בישראל: האם זהו סופה של היסטוריה מפוארת?

חולון החוף (Ocypode cursor) – מין קטן וזריז של סרטנים, שלחלוטין אינו מזיק לאדם, יש היסטוריה ארוכה באזורנו. הוא אף הוזכר בכתביו של אריסטו מלפני 2,300 שנה כמין נפוץ בחופי פיניקיה (לבנון וצפון ישראל של ימינו).המין המקומי של הסרטנים שבחוף הים התיכון של ישראל, מצוי בסכנת הכחדה על-פי האמנה להגנה על הסביבה הימית ואזור החוף של הים התיכון (אמנת ברצלונה 1995). חולון החוף הוא אף נכס טבע מוגן בישראל בהתאם לחוק הגנים הלאומיים, שמורות הטבע, אתרי הנצחה ואתרים לאומיים, התשנ"ח-1998.

חולוני חוף, צילם גיא לויאן

מצבע הגוף ועד העיניים: התאמות לחיים בסביבה החופית

הסרטנים הקטנים הללו התפתחו לחיים בסביבת החופים הטרופיים של אפריקה ושל מזרח הים התיכון. יש להם התאמות רבות לחיים בסביבה החופית – החל מצבע גופם המתמזג עם הסביבה החולית, דרך הגוף הנישא על גפיים ארוכות ודקות המאפשרות הרחקה של הגוף מהחול הלוהט, ועד לעיניים הנישאות על "גבעולים" ומעוטרות בציצית זיפים למניעת חדירת חול והגדלת שדה הראייה בסביבה המישורית של החוף. כיוון שהחולונים צריכים להשאיר את הזימים שלהם רטובים כדי לנשום, הם חיים בסמיכות לקו המים, בשטח החולי של החוף, בתוך מחילות שהם חופרים. מחילות אלו מגיעות עד לשכבה הרטובה של הקרקע.

לסרטנים יש תפקיד חשוב בשמירה על בריאות וניקיון החוף. כאוכלי-כל, הם ניזונים מחומר אורגני שהם מוצאים בחוף, החל בפגר של דג וכלה בפסולת ידי אדם. למעשה, החולונים הם עובדי התברואה הטבעיים של האזור. אולם מספר הסרטנים לאורך החוף הישראלי של הים התיכון נמצא כיום בשפל של כל הזמנים והוא מהווה כדי עשירית ממספר הסרטנים שהיו נפוצים באזורנו בשנות ה-60.

חולון החוף, צילם כפיר גייר

הגורם האנושי

במחקר חדש, בהובלת ד"ר בלה גליל ומנחם גורן ממוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט, בחנו את הקשר בין פעילות אנושית בחוף לנוכחות הסרטנים. במחקר ספרנו ומדדנו את פתחי מחילות הסרטנים בארבעה חופים מוכרזים לא-עירוניים (בצת, דור, ניצנים וזיקים). יש לציין כי בחופי הרחצה העירוניים, המין נעלם כמעט לחלוטין. אתרי הדיגום נסקרו בכל חודשי הפעילות של הסרטנים, לפני ואחרי הפעילות הנמרצת בחופים במהלך סוף השבוע (ימי חמישי וראשון).

תוצאות המחקר מדאיגות. הן מראות דעיכה משמעותית במספר הסרטנים בין ימי חמישי לראשון. בנוסף, המספר הכולל של הסרטנים שנמצאו במחקר הנוכחי הוא כעשירית ממספר הסרטנים שדווחו מהאזור לפני חמישה עשורים. בחופים מסוימים, כמו למשל בזיקים, לא נמצאו סרטנים כלל.

מתברר שהסיבות לירידה הדרמטית במספר הסרטנים, נעוצות, כמו במקרים רבים, בפעילות האדם. בחוף זיקים למשל, אתר שכאמור לא נמצאו בו סרטנים כלל, מתבצע "סירוק חופי" – ניקוי מכני של החול המתבצע באמצעות חרישת החוף. הפעולה מחליפה למעשה את אכיפת האיסור על הכנסה והשלכה של פסולת לחופי רחצה.

התוצאה: הפגיעה באוכלוסיות סרטני החולון היא קטלנית. הצעירים נקטלים בתוך המחילות הקצרות שהם חופרים, בעוד הבוגרים שאולי שורדים את החריש במחילות עמוקות יותר, נאלצים לכלות משאבים רבים בשיקום המחילות שנהרסו או לעבור לאזורים מופרעים פחות.

בדומה ל"סירוק החופי", גם תנועת כלי רכב על החוף מהווה פעולה הרסנית נוספת הפוגעת אנושות באוכלוסיית הסרטנים. בין אם מדובר באזרחים פרטיים או בגורמים מורשים – התוצאה זהה, והנזק למחילות הסרטנים חמור. המחקר החדש מציג הוכחות שבחופים שבהם ישנה פעילות אנושית נרחבת – כמות הסרטנים קטנה יותר.

צילם כפיר גייר

ניטור חופי קבוע

הפתרון לאיומים על חולון החוף מחייב את הגברת ההגנה על רצועת החוף תוך כדי ניטור חופי קבוע של אוכלוסיית הסרטנים כחלק מפעולות הניטור השוטפות של ישראל. במקביל, יש לשקול הגבלה של פעילות אנושית (כמו למשל תנועת כלי רכב ממונעים) באתרים ובזמנים רגישים כדי לאפשר לאוכלוסיות להתאושש. בנוסף, למרות שהתזונה של הסרטנים אינה בררנית והם למעשה אוכלי-כל, הם אינם מותאמים לתזונה על פסולת אנושית שמצויה בשפע בחופי הרחצה ובסביבתם.

לסיכום, חולון החוף הוא נכס ביולוגי לאומי שחובה עלינו לשמור עליו. המפתח, כמו תמיד, נעוץ בחינוך והעלאת המודעות הציבורית, למען הסרטנים – ולמעננו.

ד"ר עמרי ברונשטיין הוא ביולוג ימי המתמחה באקולוגיה מולקולרית בבית הספר לזואולוגיה, הפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת ת"א. מחקריו עוסקים בהבנת התהליכים שמובילים ליצירת מינים חדשים. בעבודתו הוא משלב שיטות ממגוון דיסציפלינות, בהן אקולוגיה, גנטיקה, מורפולוגיה השוואתית, וביולוגיה רבייתית, כדי לנסות ולענות על שאלות הקשורות בתהליכי ההתמיינות והתפוצה של בעלי חיים בסביבה הימית.