תחנה 10 - מאגר המים Station 10 - The Water Reservoir

•  🎧  להאזנה לחצו כאן >>

•    להאזנה מונגשת בעברית, לחצו כאן >> 

• For listening, press here   🎧  >>

Scroll down for English text 👇🏼👇🏽

אורך המאגר המרכזי הוא כ-260 מטרים, גובהו בין שמונה לעשרה מטרים ורוחבו משתנה. ממדידות שנעשו הסיקו החוקרים  שנפח המים במאגר הוא 4,300 מטר מעוקב – כמות שהספיקה לצריכה השוטפת של העיר ציפורי במשך שנים-עשר ימים!

בוני מאגר המים של ציפורי ניצלו נתונים גיאולוגיים אופטימליים וחצבו אותו לאורכו של שבר גיאולוגי: דופנו הצפונית היא סלע גיר קשה ודופנו הדרומית היא סלע קירטון רך. השכבה העליונה של הקירטון היא שכבה קשה של סלע נארי בעובי כשני מטרים. תנאים גיאולוגיים אלו הכתיבו את כיוון החציבה ואת אופייה, וכך כל הרחבה או חציבה של מדרגות לתחזוקה נעשו בקירטון הרך, כלומר לכיוון דרום.

לאחר החציבה ציפו את קירות פנים המאגר בטיח כדי למנוע חלחול של מי המאגר בעד סדקי הסלע. הטיח השתמר באופן מרשים ונוכל לראות אותו כשנלך בתוך המאגר.

ככל הנראה המאגר נחצב בתחילת המאה השנייה לספירה, וסיפק מים לעיר ציפורי עד רעש האדמה בשנת 363. ברעש האדמה הוא ניזוק, אך שופץ והמשיך לפעול, ובקיר ניכרים סימני השיפוץ – למשל בשכבת טיח כפולה ובחגורת חיזוק על הקשת בכניסה למאגר.

נתקדם לאורך המאגר הקדום. הסתכלו בשכבות הטיח הכפולות. בדרך תראו מדרגות חצובות. הן שימשו לתחזוקת האתר. נתקדם במנהרה נמוכה ונגיע לגרם מדרגות העולה מן המאגר.

עם גילוי המאגר נעשתה חפירה והוצאו ממנו כמויות עצומות של שפוכת אחרי סינון. החופרים החליטו להשאיר בקצהו כ-60 מטרים לא חפורים, ונוכל לראות אותם בצאתנו מהמאגר. באותה נקודת יציאה ניתן לראות גם את המשך מפעל המים ואת המעבר

למנהרת המאגר. מאחורי הקיר היה מגוף, שלצערנו לא נמצא בחפירה, ואחריו צינור עופרת בקוטר ארבעה צול. הצינור הוביל את המים למנהרת הפירים וממנה לאמת מים עד אזור בית חג הנילוס. חלק משרידי האמה נראים על פני השטח.

חובבי אתגרים מוזמנים להמשיך לפי השלט, מצוידים בפנסים, למסלול תת-קרקעי קסום במנהרת הפירים בעלת ששת הפירים. אפשר ללכת במנהרה מפיר מספר ארבע עד פיר מספר שש – כ-90 מטרים במעמקי האדמה.

אנו מאחלים לכם הנאה בהמשך סיורכם. נשמח לראותכם שוב כאן בגן לאומי ציפורי או באתרי רשות הטבע והגנים ברחבי הארץ.

טקסט מונגש:

תחנה מס' 10 – בתוך מאגר המים

אורך המאגר המרכזי הוא כ-260 מטרים, גובהו בין שמונה לעשרה מטרים ורוחבו משתנה. חוקרים שמדדו את המאגר, גילו שכמות המים במאגר היא 4,300 מטר מעוקב, זו כמות שכנראה הספיקה לחיי היום יום של העיר ציפורי במשך שנים-עשר ימים!

המאגר הזה יושב בדיוק על סדק גדול שקיים בין הסלעים באדמה. צד אחד של הסדק עשוי מסלע גיר קשה, והצד השני עשוי מקירטון רך. הרומאים שחצבו את המאגר הזה ידעו שקיים כאן סדק, וכך הם בחרו את המקום הזה, כדי לבנות את המאגר. סלע הגיר הוא חזק יותר ושומר על המאגר חזק ויציב. הבנאים חצבו את המאגר בתוך הקירטון הרך, והרחיבו את המאגר אל תוך הקירטון הרך, וגם המדרגות חצובות בסלע הקירטון. רואים שבהמשך המאגר סגור בחלקו העליון? כאילו שיש מעליו גג. זהו סלע נארי קשה בעובי של שני מטרים.

לאחר החציבה ציפו את קירות המאגר מבפנים בטיח שהוא חומר מיוחד, כמו מלט ששומר על המים שבמאגר, שלא יחלחלו החוצה אל האדמה. כך הדפנות של המאגר נשארות אטומות. הטיח השתמר בצורה יפה מאוד.

חוקרים חושבים  שהמאגר נחצב בתחילת המאה השנייה לספירה, וסיפק מים לעיר ציפורי עד רעידת האדמה בשנת 363. ברעידת האדמה נגרמו נזקים למאגר המים, אבל שיפצו אותו והוא המשיך לפעול. בקירות של המאגר תוכלו לראות סימנים של השיפוץ. יש מקומות בטיח שאפשר לראות שתי שכבות של טיח, אחת על השנייה. כך יודעים ששיפצו את המאגר.

המדרגות שאתם רואים בתוך המאגר שימשו לתחזוקה. נתקדם במנהרה נמוכה ונגיע אל מדרגות העולות כלפי מעלה מן המאגר.

כאשר גילו את המאגר, נעשתה חפירה והוצאו ממנו כמויות עצומות של אדמה. את האדמה סיננו כדי למצוא שברי חרס מהתקופה העתיקה. החופרים החליטו להשאיר בקצה כ-60 מטרים לא חפורים, ונוכל לראות אותם כשנצא החוצה.

המים מהמאגר הזה זרמו אל העיר ציפורי במסלול ארוך. מקצה המאגר זרמו המים אל מנהרה ארוכה. זוהי מנהרת הפירים. ועוד מעט תוכלו לזחול בתוכה. הפירים של המנהרה הם פתחים שאפשר היה לרדת בהם אל המנהרה כדי לתחזק אותה. מקצה המנהרה המשיכו המים לזרום באמת מים פתוחה שהגיעה עד אזור בית חג הנילוס שראינו בתחילת המסלול. אפשר לראות על פני השטח חלק ממה שנשאר מהאמה.

אם אתם חובבי אתגרים, אתם מוזמנים להמשיך לפי השילוט, למסלול תת-קרקעי קסום בתוך מנהרת הפירים בעלת ששת הפירים. קחו אתכם פנסים! אפשר ללכת במנהרה מפיר מספר ארבע עד פיר מספר שש – כ-90 מטרים במעמקי האדמה.

שמחנו לארח אתכם היום בגן הלאומי ציפורי! נשמח לראותכם שוב בקרוב באתרים נוספים של רשות הטבע והגנים.

Station 10 – The Water Reservoir

The reservoir is about two hundred and sixty meters long, between eight and ten meters high and its width varies. From measurements that scholars have taken, they calculate that the reservoir had a volume of four thousand three hundred cubic meters of water – enough water to provide for the needs of the city of Zippori for twelve days!

The builders of the Zippori reservoir took advantage of optimal geological conditions – they hewed it along the length of a fracture in the rock: Its northern wall is hard limestone and its southern wall is soft chalk. The upper layer of the chalk is a layer of hard nari rock about two meters thick. These geological conditions dictated how and in which direction the reservoir was dug, and that’s why every expansion or cutting of steps for maintenance was done in the soft rock, that is, to the south. After the walls were hewn, they were coated with plaster to prevent the water in the reservoir from seeping out through cracks in the rock. The plaster has been impressively preserved and you can see it as you walk through the reservoir.

The reservoir was apparently first hewn in the second century CE, and provided water to the city of Zippori until the earthquake of three sixty-three CE. The reservoir was damaged in the earthquake, but it was renovated and continued in operation. You can see signs of the renovation in the wall – for example, a double layer of plaster and a belt to reinforce the arch at the entrance. As you walk through, take a look at the double layers of plaster. On the way you’ll also see rock-cut steps, which were used for maintenance. Pass through a low tunnel and you’ll reach a staircase up from the reservoir.

After the reservoir was discovered, it was excavated, and huge amounts of debris were left after sieving. The excavators decided to leave some sixty meters unexcavated at the end, which you can see as you exit the reservoir. At the exit point you can also see the continuation of the water system and the passage to the reservoir tunnel. Behind the wall was a valve, which unfortunately was not found in the excavation, and after it was a lead pipe measuring about ten and a half centimeters. The pipe channeled the water to the Shaft Tunnel and from there to an aqueduct in the area of the Nile Festival House. Some of the remains of the aqueduct can be seen on the surface.

If you’re up for a challenge and have a flashlight with you, you can follow the sign to the fascinating underground tunnel with its six shafts. You can walk through the tunnel from Shaft Four to Shaft Six – about ninety meters underground.

Enjoy the rest of your visit. We’ll be happy to see you again at Zippori National Park or at other Israel Nature and Parks Authority sites throughout the country.