בין הנס לנפלא – חג חנוכה

בחנוכה אנחנו שרים על הניסים ועל הנפלאות.

מדוע נאמר גם ניסים וגם נפלאות? מה ההבדל ביניהם?

נס הוא מאורע הגיוני ונתפס בשכל הישר. הנס הוא העיתוי והמקום שנעשה למאן דהו.

נפלאות הם מעשים על-טבעיים ונשגבים, מחוץ לבינתו של אדם. לנפלא אין הסבר לוגי, הוא עומד לגמרי מעל הטבע.

נחזור אל נס החנוכה שהתרחש לעם היהודי בימי בית חשמונאי. בשנת 164 לפנה"ס, אחרי סידרה של ניצחונות על הצבא ההלניסטי, טיהרו החשמונאים, בפיקודו של יהודה המכבי, את בית המקדש. בזמן טיהור המקדש נמצא בו פך שמן קטן. פך השמן היה אמור להספיק להבערת מנורת שבעת הקנים יום אחד, אולם אירע נס והיא בערה שמונה ימים.

בספרי מקבים נאמר שהחג נחוג שמונה ימים, אך לא מוזכר נס: "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם" (מקבים א' ד נא-נד). גם יוסף בן מתתיהו לא הזכיר את הנס בכתביו. אפילו בברכת ההודאה על הניסים אשר בברכת המזון המבורכת בחנוכה הנס אינו נזכר. "בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו […] בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל גָּמוּר וּבְהוֹדָאָה וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה".

ציון ראשון של נס אנו מוצאים בסכוליון למגילת תענית: "בעשרים וחמשה בו חנוכת שמונה ימים" (סכוליון למגילת תענית כג). הסכוליון הוא ספר שבו מצוינת רשימת הימים הטובים שבהם קרו לעם ישראל ניסים ולכן אסור להתענות בהם. ובתלמוד הבבלי נאמר: "מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון (ימי חנוכה שמונה הם) דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (בבלי, שבת כא ע"ב).

אחד האירועים החשובים שהתרחשו במצפה, שלפי השערה אחת היא נבי סמואל של היום, הוא המלכתו של שאול למלך על עם ישראל על ידי שמואל הנביא: "וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל ה' הַמִּצְפָּה […] וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָו […] וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא […] וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם […] וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה'" (שמואל א' י יז-כד).

סיפור מעניין שנוגע לנס פך השמן ולמכבים נקשר לאתר נבי סמואל דרך המלכתו של שאול על ידי שמואל במצפה באותו פך השמן שמצאו החשמונאים. צבי הירש מציין בספרו "קב הישר" כי פך השמן שנמצא בבית המקדש הוא אותו פך שבשמנו משחו את מלכי ישראל: "ואחר כך באו בני חשמונאי לבית המקדש ולא מצאו כי אם צלוחית אחת של שמן אשר היתה חתומה בטבעת של כהן הגדול אשר באותו צלוחית היו מושחין מלכי ישראל וכל כהן גדול שהיה טעון משיחה נמשח באותו פך של שמן המשחה והיה בו רק כשיעור הדלקת יום אחד ואלהי השמים אשר שיכן שמו במקדש עשה נס שהיה השמן ההוא דולק שמונה ימים" (קב הישר פרק צו).

בתמונה: החנוכייה שהודלקה בכותל אחרי אלפיים שנה מודלקת ברוב כבוד בקבר שמואל הנביא

כאמור, ניסים קורים בזמן הנכון ובמקום הנכון. נס פך השמן קרה ליהודה המכבי אחרי ארבעה ניצחונות בקרבות נגד ההלניסטים. עתה משהיה עטור ניצחונות, הגיע יהודה המכבי אל ירושלים והצליח לשחרר את בית המקדש ולהשיב את עבודת האל כהלכה. יהודה המכבי מצטייר כאדם מיוחד וכמצביא מצטיין, שהשכיל לאחד את העם נגד אויב משותף ויכול לו, וזכה להיות נוכח בנס מיוחד במינו, הוא נס פך השמן. בקרב השלישי יצא יהודה המכבי לקרב אמאוס מהמצפה, היא נבי סמואל. [למעלה כתוב שיש רק השערה שמצפה היא נבי סמואל]

עוד סיפור מרתק הנקשר לנבי סמואל ולחנוכה הוא סיפורה של החנוכייה שמדליקים באתר בכל חנוכה. חנוכייה זו מיוחדת במינה: היא החנוכייה הראשונה שהרב גורן הדליק בכותל המערבי בירושלים אחרי שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. החנוכייה נמצאה מוזנחת ומפורקת במחסנים של משרד הדתות, שופצה וחזרה לשימוש, ומאז מדליקים אותה כל שנה בכל שמונת ימי החג במקום שבו פעל שמואל הנביא.

ניתן לסכם ולומר שמציאת כד השמן בימיו של יהודה המכבי היא נס המסמל יותר מכול את הצלחתו של המצביא והמנהיג יהודה המכבי, ואת הימצאותו במקום הנכון ובזמן הנכון (זה מה שנקרא מזל טוב). בעירת המנורה שמונה ימים תמימים בעת חנוכת בית המקדש היא פלא. הנס הגדול והחשוב הזה התרחש בימיו של יהודה המכבי דווקא, ולא בימי אחיו או בהמשך השושלת החשמונאית, כיוון שהוא דמות המפתח במשפחת החשמונאים. יהודה החל את מרד החשמונאים והיה המצביא הראשון שיצא לקרבות נגד הכובש ההלניסטי הגדול והעצום, וברובם ניצח. הצלחתו באה פעמים רבות גם מפני ששם את מבטחו באלוהים, כפי שהוא ציין, למשל: "היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים, ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט. הן לה' התשועה, ורוב חיל לא ימלט" (מקבים א' ג יח-יט), אך שלא כמו אחיו יונתן ושמעון, יהודה לא לקח לעצמו את הכהונה הגדולה. ואכן, המסורת היהודית תולה את היעלמותה של השושלת החשמונאית בשילוב ההנהגה המדינית בהנהגה הדתית – שילוב שאפיין את משפחת יהודה המכבי ולא היה מקובל על חלקים מהעם.

ומציון קבר שמואל הנביא, שהפריד בין מלוכה לשיפוט, ראוי להגיד "בשנה הבאה בירושלים הבנויה".

צילום: עמוס טל