לא אובדי אצות: החקלאות הימית בישראל פורחת
03.03.2024באקלים הצחיח שלנו, שבו החקלאות המסורתית מתמודדת עם אתגרים רבים, מתגלה החקלאות הימית היבשתית כמגדלור של תקווה. אז מדוע לגדל אצות בישראל? נבין בכתבה הבאה עם ד"ר לי ליבנה מתחנת מוריס קאהן (אוניברסיטת חיפה).
בימים לא פשוטים אלה, אנו נחשפים לסיפורים מרגשים על ישראלים רבים שחברו יחדיו כדי לעזור לחקלאים שאיבדו את כוח העבודה החיוני שלהם בשדות. אבל אחרי המלחמה הזו, עדיין יהיה עלינו להתמודד עם ההשפעות ארוכות הטווח של אקלים חם יותר. וזה המקום לשאול: כיצד נוכל להסתכל אל הים כדי לעזור לנו לקיים את הקהילות שלנו ולספק ביטחון תזונתי לשנים הבאות?
"אומנות טיפוח החיים הימיים"
בדיוק כמו במקרה שבו הפרחנו את המדבר, חוקרים עוסקים באתגר הזה במשך עשרות שנים. חקלאות ימית יבשתית היא כמו להביא את האוקיינוס למדבר: זוהי אומנות טיפוח החיים הימיים, מדגים ועד אצות, בסביבות מבוקרות בקפידה ביבשה.
למה זה חשוב לישראל? באקלים הצחיח שלנו, שבו החקלאות המסורתית מתמודדת עם אתגרים רבים, מתגלה החקלאות הימית היבשתית כמגדלור של תקווה. לא מדובר רק בגידול דגים או אצות; מדובר בגידולם בצורה יעילה יותר, עם פחות השפעה על כדור הארץ – ולעשות זאת באופן בר קיימא. העיסוק בחקלאות ימית ביבשה, ובמיוחד גידול אצות ים, יועיל לחברה בכמה דרכים.
בראש ובראשונה, אצות מתגלות כמזון-על וכשחקן מפתח בחקלאות הימית היבשתית. זהו מזון עשיר בחומרים מזינים ורב-תכליתי ביישומיו. מסיבה זו, גידול אצות טומן בחובו פוטנציאל עצום לייצור מזון בר קיימא. הוא מציע לנו "מעצמה תזונתית" (Nutritional Powerhouse) לבריאות ולביטחון תזונתי, מכיוון שהוא עמוס בוויטמינים, מינרלים וחלבונים, ותומך בתזונה מאוזנת, בעיקר לצמחונים. בנוסף, כאלטרנטיבה בת-קיימא לירקות או פירות, גידול אצות אינו דורש מים מתוקים או אדמה לעיבוד. כמו כן, הצמיחה המהירה שלו מסייעת לקיבוע פחמן – ותורמת לבריאות הסביבה.
מדובר גם במזון רב-תכליתי בבישול – אצות מוסיפות טעמים ייחודיים לארוחות וניתן לעבד אותן למוצרים שונים. מעבר לקסם הקולינרי שלה, שילוב האצה במערכות חקלאות ימית משפר את כלכלות החופים. יתרה מכך, יכולתה לספוג עודפי נוטריאנטים משפרת את איכות המים (נוטריאנטים עודפים כמו זרחנים וחנקנים נשטפים למקווי המים מהשדות החקלאיים והביוב העירוני).
בזכות השפע העולמי שלהן, אצות מתגלות כפתרון מבטיח ובר-קיימא להזנה של בני האדם ושל כדור הארץ כאחד.
הקשר הישראלי
בישראל ספציפית, מספר חוקרים מתמודדים עם האתגר הזה. פרופסור מוקי שפיגל מתחנת המחקר הימי של מוריס קאהן (אוניברסיטת חיפה), מוביל כעת מענק אירופאי גדול של COST בפרויקט SeaWheat, שמטרתו שילוב האצות בצלחות שלנו ביתר קלות והגברת הקבלה הציבורית של האצות כ"מזון העתיד".
מענק זה אף יצר את רשת המחקר הראשונה אי פעם של Ulva – סוג של אצה ירוקה שופעת המכונה בציבור הרחב "חסת ים". רשת זו מתמקדת בעבודה משותפת כדי לטפל בחשיבותה של Ulva באופן בין-תחומי – הבנה טובה יותר של הביולוגיה של אצות ים אלו, השימוש שלהן כמזון ובמזון לבעלי חיים, במערכות לחקלאות ימית, הפוטנציאל הביו-אקטיבי שלהן וכיצד לווסת את הייצור והשימוש שלהן בעתיד. זו אינה שאלה של "איך" אלא של "מתי" גידול אצות יהווה חלק משמעותי מתחום המזון. אין ספק שהחדשנות הישראלית תביא אותנו לשם.
