חוזרים למים בטקסס

כחלק מלימודי התואר השני שלי הגעתי למכון במדינת טקסס שבארצות הברית כדי לחקור רבייה של דגי מוסר נקוד ורד-דרם במסגרת מיזם לאכלוסם במפרץ מקסיקו. במהלך הלימודים התנדבתי שנתיים במכון ועשיתי מחקר על דגיגי המוסר הנקוד. לקראת סיום, התואר עבדתי שנה בתפקיד טכנאי דיג. בזמן עבודתי עסקתי בכל תחומי הפעילות של המכון, עד הצטרפותי לפני כחצי שנה ליחידה הימית ברשות הטבע והגנים.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת הצטמצמה אוכלוסיית רד-דרם (יש המכנים אותו בעברית "מוסר הים"; שם מדעי: Sciaenops ocellatus; באנגלית: Red-Drum) במפרץ מקסיקו מול חופי טקסס, והגיעה לשפל של כל הזמנים. הגורם העיקרי לכך היה דיג בלתי מבוקר של אוכלוסיית הבוגרים שמתאספת באזורים מסוימים במים הפתוחים לצורכי רבייה. אזורים אלו היו מוכרים גם לדייגים ולא רק לדגים, והדיג נעשה באמצעות רשתות הקפה (צ'ינצ'ולה), שבהן נלכדו רבים מהדגים שהתלהקו לשם רבייה – שלב קריטי בחייהם שבו הזכרים פוריים ובטנן של הנקבות מתפקעת מביצים.

טקסס גובלת בחופי מפרץ מקסיקו – אגן המחובר לאוקיינוס האטלנטי. רצועת חופיה משתרעת לאורך 591 קילומטרים והיא מלאה במפרצים החודרים קילומטרים רבים לעומק היבשה. ענף הדיג הספורטיבי הימי בטקסס מוערך בשווי של כשני מיליארד דולר בשנה, ועוסקים בו כ-1.2 מיליוני דייגים. לאור מצבו העגום של הרד-דרם בבר החליטה ועדה מטעם ממשלת טקסס על שני צעדים מהותיים: ראשית, דיג הרד-דרם הותר רק בשיטות ספורטיביות ולפי חוקי הדיג המקומיים, הכוללים מכסה יומית וגדלים מזעריים ומרביים ("מינימום-מקסימום") של הפרטים הנידוגים. מכסות הדיג וגודלי הדגים משתנים אחת לכמה שנים על פי מחקרים על בריאות אוכלוסיית המין. את המחקרים מבצעים חוקרים מאגף הדיג של טקסס ((Fisheries Management at TPWD.
הצעד השני היה אכלוס דגים. המטרה היא להחליף אוכלוסיות שנעלמו בבר ולחזק או לאושש אוכלוסיות קיימות במענה ללחצי דיג וטריפה. בשונה מהשבה לטבע ביבשה, שבה משיבים חיות בר ולא מתירים ציד בהן כלל, בים הדגים ממשיכים להיות חלק ממחזור הדיג, והאכלוס נועד לשמור על גודל אוכלוסייה בריא מבחינה אקולוגית בעודו ממשיך לספק עיסוק פנאי ומזון לדייגים המקומיים, אשר משתמשים בשיטות ספורטיביות בלבד במגבלות שלל ובפיקוח.
במסגרת השינוי הוקמו מכוני רבייה שמטרתם העיקרית היא לאכלס את הטבע בדגים לטובת חיזוק אוכלוסייתו הטבעית של המין. בתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה נוסד מכון רבייה ראשון והוא החל לשחרר דגי רד-דרם למי טקסס ב-1983. כיום שוכנים לאורך חופי טקסס שלושה מכוני רבייה והם משחררים כשישה מיליוני דגיגי רד-דרם מדי שנה לאורך כל חופיה. עד כה שוחררו לבר יותר מ-600 מיליוני דגיגים ממין זה.

בשנות ה-90 נכנס לתוכנית האכלוס גם המין המקומי לדרום ארצות הברית של המוסר הנקוד (שם מדעי: Cynoscion nebulosus ; באנגלית: Spotted Seatrout), ולאחרונה נכנס גם המין שטצד דרומי (שם מדעי: Paralichthys lethostigma ; באנגלית: Southern Flounder). למין זה תהליך התפתחות שונה משל דגים אחרים: הדג בוקע כדג רגיל, אבל בגיל 35 ימים בערך הוא עובר היפוך: אחד מצידי גופו נעשה לגחונו באופן שגופו השטוח מותאם לחיים בקרקעית הים, ושתי העיניים שלו ממוקמות בצד העליון ולא בשני צידי הגוף. תהליך זה דורש טיפול ארוך בגידול בשבי תוך כדי האכלה מבוקרת, ולכן מספר הדגיגים המשוחררים לטבע – כ-50 אלף דגיגים בעונה – נמוך בהרבה ממספר דגיגי הרד-דרם והמוסר הנקוד.

במכוני הרבייה נעשים שלושה שלבים עיקריים: גרעין רבייה, טיפול בפגיות וגידול דגיגים. כל שלב ממוקם בשטח מוגדר ופועל באופן שונה מהאחרים. גרעין הרבייה שוכן בתוך מבנים מקורים ובטמפרטורה ותאורה מבוקרות. במבנים ניצבים מכלים ובכל אחד מהם יש חמישה פרטים של רד-דרם (שלוש נקבות ושני זכרים). מחזוריות השנה צומצמה במכון ל-150 ימים. משטר הטמפרטורות והתאורה מתחיל ב-°C30 וב-14 שעות אור ופוחת עד °C18 ותשע שעות אור. לאחר מכן הטמפרטורה שוב עולה ופרק הזמן המואר שב ומתארך. בשלב זה מתחילה רבייתם הטבעית של הדגים, המתרחשת בחסות החשכה. הנקבות משחררות את הביצים לגוף המים והן מופרות מהזרע שפולטים הזכרים. לפנות בוקר הביצים מועברות לכלי שיקוע, שבו הביצים המופרות צפות על פני המים ואילו הביצים הלא מופרות ושאר לכלוכים שוקעים. הביצים המופרות מועברות למכלים גדולים. מספר הביצים המרבי בכל מכל עומד על 1.3 מיליון.

כ-24 שעות לאחר ההטלה בוקעות הפגיות (הלארוות) מן הביצים. בערך 40-36 שעות אחרי הבקיעה הפגית מפותחת לחלוטין: העיניים והפה נפתחים והיא מוכנה לצאת לאכול. בשלב זה הפגיות מועברות לבריכות חיצוניות שהועשרו בחומרי דשן לשם קבלת אוכלוסיית אצות ומיקרואורגניזמים להזנת הפגיות. כעבור 35-25 ימים אורכם של הדגים מגיע לכדי 35 מילימטרים. בשלב זה הדגיגים מועברים למכלי הובלה, מוסעים לכל חופי טקסס ומשוחררים אל המים. על מנת לשמור על המגוון הגנטי באוכלוסיית הבר, 20 אחוזים מכלל גרעין הרבייה מוחלפים מדי שנה בדגים חדשים מהטבע, והדגים שהוצאו מהגרעין משוחררים אל הטבע.

עד כה שוחררו לבר יותר מ-600 מיליוני דגיגים של רד-דרם ויותר מ-50 מיליוני דגיגי מוסר נקוד. לאחר שחרורם אל מימי מפרץ מקסיקו הם מצטרפים אל אוכלוסיות הבר ומחזקים אותן על ידי הוספת פרטים במענה ללחצי דיג וטריפה טבעיים. חלק מהדגים המשוחררים מגיעים לבגרות מינית ומצטרפים לאוכלוסיות המתרבות בטבע. במחקרים שנעשו במימי טקסס נמצא כי דגי רד-דרם שהגיעו מחוות הרבייה מרכיבים בין 5 ל-15 אחוזים מכלל הדגים הבוגרים באותו אזור. נוסף על כך הדגים מהווים שלל נחשק, והדייגים שלוכדים אותם יוצאים מרוצים ונשכרים מהיוזמה.

תודה לד"ר דני גולני שהציע שמות בעברית למיני הדגים המוזכרים בכתבה (בשלב זה אין למינים אלו שמות עבריים רשמיים).