זיקיות

אמונה נפוצה היא שהזיקיות משנות את צבע גופן לפי צבע הסביבה בה הן נמצאות, אבל במחקר מדעי נמצא שהאמונה אינה נכונה. בניסוי מדעי מבוקר שעשיתי בזיקית הים תיכונית (Chamaeleo chamaeleon) מצאנו שזיקיות ירוקות לא שינו את צבען לצהוב או לבן או כחול כאשר שמו אותן בסביבות עם הצבעים האלה. רק כאשר שמו אותן על סביבה חומה חלק מהן כן שינו את צבע גופן לחום.

רעות אלון רשות הטבע והגנים, צילום: רעות אלון רשות הטבע והגנים

אף על פי שהזיקיות לא משנות את צבע גופן לפי הרקע הן כן משנות אותו לפי המצע עליו הן נמצאות, בשילוב עם התנהגות מתאימה. בניסוי מצאתי שכשהזיקית על שיח או עץ היא ירוקה או חומה, אך בזמן שהיא יורדת ממנו לכיוון הקרקע גופה מוסיף עליו פסים וכתמים כהים. כשהיא מגיעה לבסוף לקרקע ונעה על גביה הכתמים הכהים כבר גדולים למדיי, ולעיתים היא אף הופכת לחומה לחלוטין.

זיקית, צילום: שלומי יצחק רשות הטבע והגנים

יכולת ומאפייני שינוי צבע הגוף ודגם הצבע של הזיקיות הם ייחודים בעולם החי, ולמעשה שינויי הצבע מתפקדים כמו לוח מודעות דו-צדדי אלקטרוני שעליו מתחלפות הפרסומות. כאשר הזיקיות מחליפות את המראה שלהן בין צבע גוף ודגם צבע אחד לאחר המראה עשוי לסייע להן בהסוואה, או לשמש כהחלפה בין מסרים שהן מעבירות לזיקיות אחרות. הצבע ודגם הצבע שהזיקית עוטה עליה בכל זמן נתון מספר עליה הרבה דברים וזיקיות מדברות בינן לבין עצמן בצבע ובדגמי הצבע שעל גופן, המשמשים כשפה ביניהן. במחקר מצאנו 16 דגמי צבע שונים של הזיקית הים תיכונית ועבור כחצי מהם פענחנו מה הזיקית אומרת בעזרתם. למשל, נקבות שאינן מעוניינות להזדווג עם זכר אותו הן פוגשות יהפכו לשחורות לגמרי עם נקודות קטנטנות כתומות וירוקות. זכרים שליטים ישנו את צבעם לירוק-צהוב זרחני במפגש עם זכר אחר ואילו זכרים נחותים ישנו במפגש כזה את צבעם ללבן עם פסים שחורים דקים.

זוג זיקיות, צילמה ד"ר תמי קרן-רותם, רשות הטבע והגנים

אלמנט מסוים בדגם הצבע של כל פרט במין זיקית ים תיכונית הוא ייחודי לה ואינו דומה לזה של זיקיות אחרות, כך שאפשר להגיד שכל זיקית נראית אחרת, בדיוק כמו בני אדם. במחקר שעשינו מצאנו ששני הפסים הבהירים העוברים לאורך גופה של הזיקית, הבנויים ממקטעים לא רציפים, אינם דומים בין הזיקיות כך שאין זיקית אחד הדומה לחלוטין לאחרת. פסי האורך המקוטעים האלה גם שונים בכל זיקית בין צידה הימני לצידה השמאלי, כפי שאצל בני אדם פרופיל ימין אינו זהה לפרופיל שמאל. הממצא הזה מרמז שהזיקיות יכולות להבדיל בין האחת לשניה באמצעות דגם הפסים הבהירים הייחודי לכל אחת מהן אבל אי אפשר לדעת אם הן אכן עושות בזה שימוש לזיהוי פרטני. יחד עם זאת בעת מפגש בין פרטים בעונת הרבייה פעמים רבות הפרטים משנים לדגם צבע אחר (מבין שלל דגמי צבע אפשריים) אך רובם ככולם דגמים המעלימים את הפסים הלבנים הייחודיים לכל אחד. על כן ככל הנראה במפגשים מעין אלה חשוב יותר להעביר לפרט השני את המסר הנכון לגבי הזוויג שלך או המוכנות להזדווג על פני מי אתה.

זיקית, צילמה ד"ר תמי קרן-רותם, רשות הטבע והגנים

בזיקיות מהמין זיקית ים תיכונית יש שני סוגי זכרים השונים זה מזה בטקטיקת הרבייה. זכרים בעלי גוף גדול נצמדים במשך כל עונת הרבייה לנקבה אחת או יותר ושומרים עליהן מפני התקרבות של זכרים אחרים תוך הנסת זכרים אחרים שמתקרבים אליהן ולחימה בהם. לעומתם, זכרים בעלי גוף קטן אינם שומרים על נקבות אלא מסתובבים בשטח בחיפוש אחר נקבות שאף זכר אינו שומר עליהן או שוהים בקרבת נקבה מוגנת ומחכים לשעת כושר בה הזכר השומר עוזב זמנית את המקום כדי לפקוד את הנקבות ולהזדווג עימן. מעניין היה לגלות שבהתבגרות המינית של הזכרים, כאשר הם בני כמעט שנה, כולם מתפתחים להיות זכרים מהסוג שאינו שומר על נקבות. רק החל משנתם השניה ואילך חלק מהזכרים משנים את טקטיקת הרבייה ומתחילים להיות מהסוג השומר על נקבות. שיעור הגדילה של הזכרים האלה יכול להיות גדול פי שניים ויותר משיעור הגדילה של הזכרים שנשארים נחותים (וקטנים).

זיקית, צילמה ד"ר תמי קרן-רותם, רשות הטבע והגנים

זאת ועוד, הזיקית הים תיכונית היא המין היחיד הידוע כיום, מבין יותר ממאתיים מיני זיקיות בעולם, בו יש באוכלוסייה גם זכרים עם טקטיקת רבייה של שמירה על נקבות ולחימה עם זכרים אחרים וגם זכרים נחותים שאינם שומרים על נקבות. לשני סוגי הזכרים האלו יש בעונת הרבייה סט שונה של דגמי צבע, וזו הסיבה ככל הנראה לרפרטואר הגדול של דגמי צבע גוף הקיים במין זה, המרכיב את שפת הצבע העשירה שלהם. רפרטואר זה מכיל לפחות 16 דגמים שונים והוא הגדול ביותר שתועד עד כה בקרב מיני זיקיות בעולם. וזה עוד לא הכל – כפי שבשפה מדוברת של בני אדם יש מבטאים שונים לפי איזור, כך גם רפרטואר דגמי הצבע שונה קצת בין אוכלוסיות שונות של הזיקיות הים תיכונית, והוא מושפע הן מבידוד בין אוכלוסיות בטבע והן מקיומן של טקטיקות רבייה שונות בזכרים.

זיקית, צילמה ד"ר תמי קרן-רותם, רשות הטבע והגנים

עוד מידע

הזיקית הים תיכונית (Chamaeleo chamaeleon) נפוצה בישראל בכל החבל הים-תיכוני במקומות עשירים בצמחייה גבוהה, וגם ביישובים בפארקים, גנים ואפילו בגינות פרטיות.

הנקבות מטילות עשרות ביצים בקרקע וכמעט שנה מאוחר יותר בוקעים האבקועים, אשר חיים בחודשים הראשונים על גבי עשבייה ורק לאחר כשלושה חודשים עוברים לצמחיה גבוהה יותר וחיים שם לצד הבוגרים. בחודשי חייהם הראשונים מימדי הגוף של האבקועים קטנים מאוד וקרובים לאלו של הטרף של זיקיות. ואכן נמצא בתצפית ובניסוי שלזיקיות יש נטיה לקניבליות, כאשר הבוגרים טורפים צעירים קטנים מאוד. היות שהצעירים חיים על עשבים נמוכים ואילו הבוגרים על גבי שיחים ועצים גבוהים יותר יתכן שהמפגשים ביניהם הם בשיעור נמוך וכך גם אירועי הקניבליות.

בחולות מערב הנגב ובצפון הנגב יש תת-אוכלוסייה נפרדת של מין זה המכונה זיקית סיני.

הזיקיות ניזונות מחרקים וחסרי חוליות קטנים, ולעיתים אף מפירות קטנים של צמחי בר.

בחבל הים-תיכוני האיום העיקרי על מין זה הוא הרס בית הגידול, כתוצאה מפיתוח, בנייה, וחקלאות. בנוסף, במקומות מסוימים המין סובל מפגיעה ע"י מינים מתפרצים או פולשים, למשל חתול הבית, עוקב אפור ואנפית הבקר.

אוכלוסיית הזיקיות בנגב סובלת בצורה משמעותית יותר מהרס בית הגידול, עקב בניית יישובים חדשים והרחבת יישובים קיימים, סלילת כבישים וקיטוע, פעילות צבאית, חקלאות, כריית חול, פעילות רכב שטח, והקמת חוות סולאריות.

זיקית, צילום: ערן גיסיס רשות הטבע והגנים