שומרי הטבע של ישראל 

שמירת טבע היא מילה גדולה שמאחוריה אינספור פעולות קטנות ויומיומיות. פגשנו את הנשים והאנשים שעושים את זה, כדי לשמוע מהם איך אפשר לשמור על זאבים, על בית הגידול של הכנרת, כיצד הם רותמים חידושים מדעיים ואת הקהילות המקומיות לסייע להם, האם הם אופטימיים ומה עדיין מרגש אותם אחרי כל כך הרבה שנים. 

אלון רייכמן
אקולוג טורפים במחוז צפון

הגעתי לגולן בסוף שנות התשעים בתקופה שבה הקונפליקט בין משק האדם והזאבים היה בשיאו עקב טריפות רבות של זאבים במשק האדם. המשימה הראשונה שלי הייתה לחקור את הזאבים ולאסוף מידע שיאפשר לבנות תכנית ממשק. 

כיום ישנם בצפון מעל ל-100 זאבים בוגרים בכ 24-18 להקות. בגולן אוכלוסיית הזאבים הצפופה ביותר, אך ישנם זאבים גם בגליל העליון, בגליל התחתון ובכרמל. ממשק הזאבים נועד לשמור על אוכלוסיית זאבים בריאה בצפון ישראל תוך כדי מזעור הנזק למשק האדם ולחיות הבר. לצורך ביצוע הממשק יש ניטור רציף של האוכלוסייה. 

אחת המשימות החשובות בממשק הזאבים היא להפחית את הקונפליקט עם החקלאים. זאבים ותנים יוצרים נזקים לחקלאים וכדי להתמודד עם זה חקלאים משתמשים לעיתים ברעלים שפוגעים בנשרים ובע"ח אחרים. פגר מורעל שמושאר בשטח יכול לחסל את כל אוכלוסיית הנשרים בצפון, ולפגוע גם בדורסים אחרים. פקחי רשות הטבע והגנים משקיעים מאמצים רבים בפיקוח נגד הרעלות. חלק מההתמודדות כולל משדור של זאבים תנים שעוזרים לנו למצוא הרעלות. הזאבים פעילים בעיקר בלילה וקשה לעקוב אחריהם, המישדור עוזר לנו בניטור האוכלוסייה ובהתמודדות עם הנזקים.

אלון רייכמן

זהבה סיגל
אקולוגית הר הנגב

השמירה על החי והצומח בהר הנגב היא מורכבת ומאתגרת. אני משמשת כגוף מקשר בין המחקר האוניברסיטאי לשטח, מסייעת לאנשי ניהול השטח, עוקבת אחר תהליכים בטבע. אנחנו מבצעים באופן קבוע ניטורים, מחקרים, ספירות, עוקבים אחרי מינים בסכנת הכחדה ועוד ומייצרים תכניות עבודה בהתאם. יש לנו היום בהר הנגב גני מקלט לצמחים בסכנת הכחדה, השבת מינים לטבע ועוד. אחת המשימות החשובות היא עבודה מול גופי יזמות ופיתוח, אנחנו בודקים איך אפשר לדייק את התכניות כדי לצמצם את הפגיעה בטבע, או אם יש צורך להתנגד לתכנית. 

באופן אישי אני מאוד אוהבת פעולות של הסברה ומפגש עם הציבור. בפסח הקרוב אהיה בתחנת הסברה בממשית, אעביר הרצאות ואנסה להעביר ידע חשוב על שמירת טבע. אחד הפרויקטים הקרובים לליבי בו לציבור יש תפקיד משמעותי הוא אפליקציה למעקב אחרי יעלים בשטחי ישוב. במצפה רמון ובמדרשת שדה בוקר היעלים נכנסות לישובים, ואנחנו רוצים לעשות את המיטב כדי שהממשק הזה יהיה נכון. את האפליקציה הזו כל אחד יכול להוריד ובעזרתה לדווח על כל מפגש עם יעל. בצורה הזו נקבל המון מידע שאין לנו היום ונוכל לפעול לפיו. השקנו את האפליקציה לפני כחודש וממש עכשיו אנחנו במאמצים להטמיע אותה בשטח. 

זהבה סיגל

תום זילברברג
פרוייקטורית נחל אשלים 

בעקבות זיהום נחל אשלים הבינו שצריך עכשיו מישהו שיהיה אחראי על הנחל ועל השיקום שלו. העבודה כוללת קשר עם המארג (גוף בתוך אוניברסיטת תל אביב שמרכז את הניטור בנחל) ולעזור לחוקרים מבחינת התמצאות בשטח וחשיבה על כיווני מחקר נוספים. אנחנו מתקדמים בתהליך של שיקום אקטיבי במעלה הנחל, זה אומר הוצאת חומר מזוהם והחלפת הקרקע. בשביל זה יש צורך בהתקשרות עם ספקים, בניית תכנית העבודה וכו'. העבודה כוללת גם ניטור של הנחל מבחינת בטיחות למטיילים בו כדי לוודא שאין להם סכנה. 

העבודה היא מול גופים פנימיים ברשות וגם מול המשרד להגנת הסביבה, רשות המים וגופים נוספים. חלק גדול מהעבודה שלי הוא לשים דגש על הצרכים של נחל אשלים. לכל אחד מהגופים המעורבים פה יש המון משימות בכל רגע נתון. התפקיד שלי הוא לוודא שכל מה שצריך לקרות בנחל אשלים, אכן קורה. 

תום זילברברג

אוריה ואזנה
פקח אזורי מרכז הגולן 

אחת המשימות המרכזיות שלי היתה פרויקט ההרעלות שהתחלתי ב2016 ושנפסק בעקבות הקורונה, בעיקר באזורים של מרעה לא חוקי בשטחי אש. אנחנו מבצעים סריקות מהקרקע ומהאוויר וסריקות בעזרת כלבים. אנחנו ממשדרים טורפים בעזרת טכנולוגיה שנקראת טלמטריה, מעקב אחרי טורפים שיכול לפעמיים להוביל להרעלה בעקבות שידור תמותה שלהם. במידה ויש לנו מידע על פגר בשטח, נעשה את כל המאמצים כדי להגיע אליה לפני הנשרים, ולגלות האם הפגר מורעל. הסניטציה הזו חשובה כיוון שכל פגר כזה יכול להוות פלטפורמה להרעלה של אוכלי פגרים – נשרים, רחמים, עיטים. 

חלק גדול מהעבודה הוא להיות בקשר עם הבוקרים ולייצר כמה שיותר שיתופי פעולה איתם. חשוב לי שהם יבינו שאנחנו איתם והם לא מתמודדים לבד עם הנזק שגורמים להם הטורפים. הרבה פעמים אנחנו מסייעים להם בכיבוי שריפות בשטח ונעזרים בהם על מנת להוציא פגרים, קבלת מידע חשוב וכו'. יש לנו היום שיח פתוח עם רבים מהם וקשר קבוע שהוא משמעותי מאוד. 

גוף נוסף שהוא משתמש משמעותי בשטח זה צה"ל. העבודה איתם היא צמודה ויומיומית ובעצם הם מהווים עבורנו עוד עיניים בשטח. בסופו של דבר יש פה 3 גופים שחשוב להם שיישאר פה שטח פתוח – צה"ל, הבוקרים ורשות הטבע והגנים. שיתוף הפעולה בינינו הוא חיוני להצלחה, וכשאנחנו עובדים ביחד, כולם מרוויחים. 

אוריה וזאנה. שחרור גור תנים מהגדר עם סוריה. צילום: סמדר מנדל.

גסטון קן
אחראי על חצר שיקום במרכז ההצלה הארצי לצבי ים 

נולדתי בארגנטינה ובגיל 20 עליתי לארץ ישראל. תמיד הייתי טיפוס של ים, ורציתי מאוד שגם העבודה שלי פה תהיה קשורה לים. למרכז ההצלה לצבי ים הגעתי בהתחלה כמתנדב, אחרי שנה וחצי התפנתה משרה קטנה וכמובן שמיד נכנסתי אליה. היום אני כבר במשרה מלאה, עם הרבה אחריות וידע שנצבר עם השנים. מבחינתי, אני לא זז, ונשאר עם צבי הים עד הפנסיה. 

העבודה כוללת ניקיון יומי של הבריכות ושל הצבים עצמם. צבי הים שאני בעיקר עובד איתם בחצר השיקום שוקלים בין 20 ל-90 ק"ג, כך שזו עבודה פיזית קשה מאוד. אנחנו נותנים להם תרופות, בודקים אותם, מודדים ועוד. חלק חשוב מהעבודה הוא לדאוג להם למזון. כל המזון שאנחנו מקבלים הוא מתרומות, מדובר בכ-9 טון דגים ו-32 טון חסה בשנה. בממוצע יש כל שנה במרכז כ-180 צבי ים, זו המון עבודה והיא נעשית על ידי צוות המרכז וקבוצה של כ-90 מתנדבים ומתנדבות שעושים עבודה מסורה ומדהימה והם חלק בלתי נפרד מהצבייה. 

שיקום של צב אורך בין 4 חודשים לשנה וחצי. בדרך כלל הם מגיעים חלשים ואפתיים מאוד, ולאט לאט מתחזקים ונהיים אקטיביים יותר. צריך להרגיל אותם לאט לאוכל ולסביבה החדשה. אנחנו משתדלים להמעיט ככל האפשר במגע איתם, כיוון שבסופו של דבר הם חיית בר לכל דבר, והמטרה שלנו היא שהם יחזרו בסוף לטבע ולא יתרגלו לבני האדם. 

בסיום השיקום אנחנו מחזירים את הצב לים וזה החלק הכי מרגש ומשמח. לראות צב שהגיע אלינו חלש ופצוע, זוחל ישר אל הים, בריא וחזק – זה פשוט מדהים. 

בכל העולם, מי שמתעסק בהצלת צבי ים זה כל מיני עמותות. בישראל המדינה לקחה על זה אחריות וזה דבר מאוד יפה ומיוחד. במרכז ההצלה עובדים אנשים  המגיעים מרקעים שונים לחלוטין ומכל המגזרים וכולנו עובדים יחד למען מטרה אחת. גם הציבור הולך ונהיה מעורב, יש יותר מודעות, אנחנו מקבלים יותר דיווחים כל שנה. לאנשים אכפת מצבי הים. אני מאוד אופטימי.

גסטון משחרר צב ים

יפעת ארצי
אקולוגית עופות להקניים 

אני ברשות הטבע והגנים מאז 2005. באותה תקופה כמעט לא הייתה התייחסות לכנרת כאל מערכת אקולוגית מגוונת, בית גידול ייחודי של צמחים ובעלי חיים, אלא יותר כמאגר מים ונופש. התחלנו מלחקור את בית הגידול הזה. פעם בחודש היינו לוקחים סירה, שטים לאורך חופי הכנרת וסופרים את כל מה שראינו. לאט לאט ערכנו עוד מחקרים, כמו מחקר על תזונה של קורמורנים, ובסופו של דבר הצלחנו להכניס את הטבע למערך השיקולים של הגופים שעוסקים בכנרת. אני חושבת שלסקרים ולניטור שלנו היה חלק חשוב בתהליך הזה שבו הבינו שהכנרת היא לא רק מאגר מים. כיום אנחנו מבצעים את הספירות האלו פעמיים בשנה, בקיץ ובחורף. 

העבודה שאני עושה היא אקולוגיה יישומית. המטרה שלי היא לערוך מחקרים וסקרים כדי שנוכל להבין טוב יותר את הצמחים ובעלי החיים שצריכים את ההגנה שלנו. 

אני מאוד אופטימית. בשנים האחרונות הוכרזו חלק מהמינים בכנרת כערכי טבע מוגנים, הוכרזה שמורת טבע ימית הבטיחה, החלה לפעול יחידת פיקוח על הדייג שחוללה מהפכה. אני רואה שהכנרת כבית גידול מתייצבת ומשתפרת. אנחנו שותפים במאמץ לשמור עליה טוב יותר. את השינוי אפשר ממש לראות בעיניים. השנה, למשל,  ראינו לראשונה מאז 2008 מושבות קינון בבטיחה:  קורמורן גמדי, לבנית קטנה, אנפת לילה ועוד. 

אחד הדברים שהכי מרגשים אותי זה לראות את הלהקה הראשונה של השקנאים שמגיעה לפה בנדידת הסתיו. הספירה שלהם מאוד חשובה כיוון שלמעשה כל אוכלוסיית השקנאים הנודדת העולמית עוברת בישראל. זו אוכלוסייה חשובה והיא בסכנת הכחדה. ישראל היא התחנה האחרונה לפני שחוצים את חגורת הסהרה בדרכם למזרח אפריקה כך שזו תחנת תדלוק ועצירה חשובה מאוד. כבר 15 שנה אנחנו סופרים אותם, וכל שנה מחדש אני מתרגשת לראות אותם מגיעים.

יפעת ארצי וגיורא גיסיס זל. צילם איליה קשקרוב

מור אוחנונה
מנהלת שמורת טבע חי-בר יוטבתה 

שמורת טבע חי-בר יוטבתה היא בעצם מרכז אישוש ואקלום לחיות בר. יש פה חיות בר שחיו בעבר בישראל ומוזכרות בתנ"ך כמו דישונים, פראים, ראמים, יענים, ערודים ועוד. את חלקם אנחנו גם משיבים לטבע. יש פה גרעין רבייה של ראמים לבנים, שממנו משיבים לטבע כמה פרטים מדי שנה. היום יש כבר אוכלוסיה יציבה של ראמים לבנים שחיים ומתרבים בטבע, וזה דבר מדהים ומרגש מאוד. 

אנחנו מגדלים פה גם צב יבשה מדברי. זהו מין שכיום הוא אנדמי לישראל, הוא בסכנת הכחדה ולכן יש חשיבות מאוד גדולה לשמור עליו. בקרוב יוקם פה גם גרעין רבייה של נשרים, כחלק מהמאמץ לאושש את אוכלסיית הנשרים בישראל. 

בנוסף, חי-בר יוטבתה מהווה תחנת מעבר לחיות שנפצעו וטופלו בבית החולים לחיות בר בספארי, וזקוקות עכשיו לתקופת שיקום והחלמה. הן מגיעות לפה ומקבלות טיפול שיאפשר להן להתחזק ובתקווה שבסופו נוכל להשיב אותן לטבע. 

העבודה היומיומית של עובדי החי-בר כוללת דאגה לחיות, מעקבים, האכלה, תחזוקת גדרות, מתן תרופות, עבודה מול וטרינר רשות הטבע והגנים. זו עבודה מאוד לא זוהרת, היא יומיומית ושוחקת, אבל היא גם ממלאת סיפוק ויש רגעים מאוד מרגשים. לראות ראם לבן שמשוחרר לטבע, או בקיעה של צב יבשה מדברי זו חוויה מדהימה. או לראות בעל חיים שמגיע אלינו פצוע ואחרי כמה חודשים חוזר לטבע. זה נותן המון כח ותחושת גאווה במה שאנחנו עושים פה. 

אחד המינים המיוחדים שנמצאים פה זה צבי השיטים. יש כיום בארץ אוכלוסייה קטנה של 32 פרטים, וכנראה עוד אוכלוסייה קטנה בערב הסעודית. כדי שהם לא יכחדו הם נמצאים היום בתוך שטח מגודר יחד עם פרטים של צבאי הנגב. אנחנו מוודאים שיש להם מספיק מזון ומים, בודקים שהגדרות תקינות, מסייעים במחקרים שעושים עליהם, עוקבים דרך מצלמות אם נכנסו טורפים לשטח, ואם כן פועלים כדי הוציא אותם.