חיילי מילואים הצילו גורת צבוע מפוספס

הצבועה סובלת ממספר שברים נוספים וכרגע מתאוששת ומחלימה בבית החולים עד שתתייצב בתקווה שלאחר מכן שתוכל לשוב לטבע. הצוות לא הצליח להסתיר את התרגשותו מהחמלה הרבה שהחיילים שלנו מפגינים שוב ושוב כלפי בעלי החיים.

 חיילי פלוגה א בגדוד המילואים 9213 הופתעו מאוד כאשר מצאו גורת צבוע מפוספס מוטלת לצד הכביש במהלך סיור שגרתי על הגדר. נתנאל מצגר מגדוד המילואים סיפר כי היה ברור שהצבועה פצועה ונראה שהיא מאוד סובלת והחברה פשוט לא יכלו להישאר אדישים לכך. ערן ארביב אחד הלוחמים בגדוד אסף אותה בזהירות באפוד הקרמי שלו והצבועה הפצועה חזרה עם חיילי הפלוגה אל הבסיס בו הם נמצאים, שם הם סידרו לה מקום נוח ומרופד בתוך הש"ג.  בסופו של דבר חיילי הגדוד יצרו קשר עם רועי גלעד פקח אזור בנימין של רשות הטבע והגנים שהבהיל את הצבועה לבית החולים לחיות בר בספארי ברמת גן.

חיילי מילואים הצילו צבוע, צילום: צוות בית החולים לחיות בר, ד״ר מתן אור, חיילי גדוד 9213

בבית החולים הצבועה עברה סדרת בדיקות מקיפה שכללה גם צילומי רנטגן ונראה כי לוחיות הגדילה בעצמות הרגליים שלה היו פתוחות מה שמעיד על כך שהצבועה ששוקלת כ 13 ק"ג צעירה מאוד, בת מספר חודשים בלבד. בצילומים אובחן שבר ברגל הקדמית ימנית ונראו שברים מדאיגים בעצמות האגן מכיוון שהאחרונים יכולים להשפיע על יכולת הדריכה כמו גם נשיאת המשקל ברגליים האחוריות.

הנחמה הקלה מצילומי הרנטגן של גורת הצבועים הייתה העובדה שלא נראתה הצרות של תעלת האגן. המשמעות של זה היא שהצבועה תוכל להמליט בעתיד ללא חשש לסיבוכים מסכני חיים במהלך ההמלטה .שיקול שיש לקחת בחשבון לפני שמחליטים לבצע איזשהו הליך כירורגי או בכלל לפני שמחליטים מהי דרך הטיפול המתאימה ביותר עבור הצבועה, והאם ישנו סיכוי שבתום הטיפול תוכל לשוב לטבע.

צבוע, צילום: צוות בית החולים לחיות בר, ד״ר מתן אור, חיילי גדוד 9213

לאחר הבדיקות וקבלת טיפול ראשוני ותומך אושפזה הצבועה בחדר שקט, מחומם ומבודד כדי למנוע ממנה סטרס מיותר. הרעיון המנחה בטיפול בכל חיית בר במיוחד בטורף על כמו צבוע, הוא לנסות לא להתערב במידה ואין צורך מוחלט בניתוח בעיקר בשל סיבוכים אפשריים שלא ניתנים למניעה. במקרה הזה מעבר לטיפול בפציעות הקשות ישנו אתגר נוסף שהוא למנוע החתמה של הצבועה. החתמה היא מצב בו בעל החיים מתרגל לחברת בני האדם ואף מזהה את עצמו ככזה מה שעלול לסכן אותו וגם אנשים שיפגשו עימו בטבע בעתיד. במיוחד מאחר והצבועה כה צעירה הסיכוי להחתמתה גבוה כך שנדרשה תוכנית פעולה המשלבת טיפול רפואי אינטנסיבי אך עם מגע מינימלי בין הצוות לצבועה.

לפני מספר ימים, לאחר שפרוטוקול הטיפול האידיאלי עבורה התגבש, הוכנסה הצבועה לניתוח לתיקון השבר ברגלה הקדמית. ד"ר מתן אור מומחה לאורתופדיה וטרינרית שגם נתן את חוות דעתו המלומדת ומלווה את הצבועה לאורך כל הדרך, ביצע אותו בסיועה של ד"ר שירה גונן שלום ווטרינרית בבית החולים.

הניתוח ארך כארבע שעות שעות ובסיומו רגלה של הצבועה גובסה בחוזקה מכיוון שהצוות בבית החולים כבר יודע שלסת עוצמתית של צבוע יכולה לפרק בקלות כל חבישה או גבס.

לדבריו של ד"ר מתן אור אורתופד וטרינרי מומחה: "בזמן הניתוח ראינו כי השבר היה סמוך לעצבים מרכזיים והייתה פגיעה משמעותית ברקמה הרכה בסביבת השבר. השבר יוצב ותוקן עם שתלים שונים כדי לעמוד בעומסים המצופים מחיה עוצמתית כזאת. במקביל בדקנו שוב את האגן שהרגיש יציב, ללא תזוזה של השברים או הצרות. החלטנו להמשיך ולעקוב אחרי מצב האגן שלה ולא לנתחו בשלב זה.

למרות שהיינו מעדיפים לראות את כל חיות הבר הארצישראליות בטבע כשהן בריאות, אני שמח להיות חלק מהמענה שניתן לחיה המופלאה הזו. תחושת השליחות היא זו שמובילה את כולנו ונעשים כל המאמצים כדי שהצבועה תוכל לשוב לטבע."

הצבועה הועברה להתאוששות והחלמה מהניתוח וכבר נצפתה נושאת משקל, דורכת והולכת על הרגליים האחוריות – נתון מאוד מעודד. הצוות ממתין לראות כיצד תחלים רגלה הקדמית.

אם וכאשר תחלים לגמרי צפוי לה תהליך ארוך ולא פשוט בכלל של איקלום מפאת גילה הצעיר, בו היא עדיין צריכה להיות עם אמה ולרכוש את הכלים המתאימים כדי שתוכל לשרוד בטבע.

על אף עוצמתם הרבה ובניגוד מוחלט למוניטין השלילי שיצא לצבועים גם בגלל הסרט מלך האריות (שם מופיעים צבועים נקודים), צבועים מפוספסים נחבאים אל הכלים. הם בעלי חיים ביישנים שימנעו מעימות עד כמה שניתן כאשר לא דוחקים אותם לפינה.

חיילי מילואים הצילו צבוע, צילום: צוות בית החולים לחיות בר, ד״ר מתן אור, חיילי גדוד 9213

צבוע מפוספס

הוא הטורף היבשתי הגדול בישראל. הם סוליטריים (יחידאים) כך שבטבע ניתן לצפות בהם לבד או אם וגור שמשחרים יחד למזון. לעיתים נדירות ניתן לראות קבוצת אמהות שחוברות זו לזו בתקופות מסוימות או כדי לעזור אחת לשניה.

על פי ה IUCN (איגוד שמירת הטבע העולמי) מספר הצבועים המפוספסים בעולם הוא כ- 10,000 וגודל האוכלוסייה הכוללת נמצא במגמת ירידה. במזרח התיכון הצבוע המפוספס נמצא בדרגת סיכון חמורה יותר.

דווקא בישראל ישנו שיפור בגודל האוכלוסיה בשנים האחרונות ונראה שהיא מתחילה לשגשג. הסיבה בגללה ישנם צבועים רבים בישראל, סדר גודל של כמה מאות, היא גם ההגנה שניתנת למין הזה אך גם בעיות סניטציה. הצבועים הם אוכלי כל ובעיקר נבלות ופגרים. כל המבנה של גופם ושל הלסת שלהם מתאים לאכילת נבלות ופיצוח עצמות. בארץ הם ניזונים גם מצבים ובעלי חיים נוספים שהם מצליחים להגיע אליהם וכמובן שגם מפסולת אנושית.

הפגיעות העיקריות מהן סובלים הצבועים בארץ הן הרעלות, מלכודות ודריסה. זו מתרחשת כאשר הצבועים מחפשים פגרים של בעלי חיים שנדרסו בשולי הכביש ונדרסים בעצמם, כמו במקרה הזה.