גלגולו של פסיפס עזה
24/12/2023לפי התצלומים ועל סמך הכתובות נראה כי מדובר בבית כנסת יהודי, והדמות הפורטת על הנבל היא דויד.
רקע:
בשנת 1966 נתגלתה רצפת פסיפס על חוף ימה של עזה, ונחשפה על ידי מחלקת העתיקות של מצרים. בידיעה קצרה שהוציאה מחלקת העתיקות המצרית בכתב עת מדעי, נכתב כי נחשפה רצפת פסיפס של כנסיה מהמאה ה-5 עם תיאורים של חיות, דמות קדושה פורטת על נבל וכתובת בעברית וביוונית. לפי התצלומים ועל סמך הכתובות קבע פרופ' אבי יונה כי מדובר בבית כנסת יהודי, והדמות הפורטת על הנבל היא דויד. בשנת 1967-8 נערכה חפירה מטעם אגף העתיקות והמוזאונים בשיתוף עם הממשל הצבאי בעזה, לשם הצלת הממצא ושימור האתר. רצפת הפסיפס הוצאה ע"י רשות העתיקות מהשטח בשנות ה-80, על גבי לוחות בטון והוחזרה לתצוגה בישוב נצרים, משם הועברה רצפת הפסיפס לרוקפלר ולבסוף בשנת 2008 הועברה למוזיאון השומרוני הטוב
במהלך החפירה שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים נחשף מתקן תעשייתי ורחוב בסמוך לבית הכנסת, אך ככל הנראה שרידים אלו נבנו לפני בית הכנסת.
ממבנה בית הכנסת נשתמרה רק רצפת הפסיפס וגם היא באופן חלקי. אך על פי שרידי הרצפה נראה כי מבנה בית הכנסת היה גדול ממדים רוחבו כ-30 מטר, אורכו כ-26 מטר, כיוונו מזרח-מערב, והיו לו חמישה מרחבים; אולם תווך רחב ושתי סיטראות מכל צד, כשמרחבים אלו ככל הנראה הופרדו באמצעות בשורות עמודים. חשוב לציין כי רוחבו של המבנה היה גדול מאורכו, בשונה מרוב בתי הכנסת בארץ באותה תקופה.
קטע הפסיפס ששרד בחלקו המערבי של אולם התווך המרכזי, מתאר את דויד המלך בדמות אורפיאוס, לבוש בגדי קיסר ביזנטי ופורט על נבל, מעל כלי הנגינה נכתב בכתיב מלא "דויד". סביב המלך ניצבים גור אריות, ג'יראפה ונחש מאזינים לנגינתו. פסיפס זה מוצג במוזיאון ישראל, ובמוזיאון השומרוני הטוב מוצגת רפליקה של קטע מהפסיפס.
פסיפס המדליונים של הסיטראה הדרומית:
בסיטראה הדרומית של המבנה נשתמרה רצפת פסיפס, הנמצאת כיום בחצר מוזיאון השומרוני הטוב, המעוטרת בשריגי גפן היצורים מדליונים עגולים, כשבכל מדליון מתואר בעל חיים: גור אריות יונק מלביאה, ג'ירפה, טווסים, נמר, דב, זברה ועוד. הרצפה מוקפת כולה במסגרת בעלת דגם הנדסי. רצפת פסיפס זו דומה בסגנונה לרצפות פסיפס עתיקות שנחשפו בבית הכנסת בנירים (מעון), והפסיפס בכנסייה בשלאל בתחומי הגן הלאומי הבשור (פארק אשכול), שניהם בני אותה תקופה. על פי דמיון זה ניתן לשער, כי שלושת רצפות הפסיפס הנמצאים באתרים סמוכים זה לזה בוצעו על ידי אותם אומני פסיפס שפעלו בעת ההיא.
ניקוי, ייצוב, שימור והצגה:
תהליך שימור הפסיפס כלל הזרקות חומר למילוי חללים והתנפחויות בפסיפס, החזרת טסארות שהתנתקו. הפעולה העיקרית והמקיפה ביותר הייתה ניקוי משקעים והצטברויות על פני הפסיפס. בוצעו מספר סבבים של פעולה ייחודית להסרת משקעים של אבק ולכלוך, שהתבססו על משטח הפסיפס ויצרו רקמה (צמידה) ומראה דהוי של אבני הפסיפס הצבעוניות. פעולה זו מתאפיינת על ידי הנחת קומפרסים ספוגים בתמיסה ייחודית לריכוך הצמידה, לאחר מכן הסרה מכאנית בגירוד זהיר, באמצעות סכין מנתחים (סקלפל) באזורים מסוימים בהם הצטברה שכבת צמידה עבה.
החידוש בעבודת השימור והניקוי של הפסיפס, הוא באמצעות מכונת קיטור ייחודית, שהושאלה מצוות שימור צפון. המכונה שמשמשת בין השאר להסרת גרפיטי וצבע שנמרח על קירות ונכסי מורשת עתיקים הובאה לבחינת יעילותה בניקוי והסרת שכבת הצמידה ממשטח הפסיפס.
צוות השימור בסיוע יהונתן אורלין ממחוז צפון, ביצע בדיקות זהירות שנעשו באמצעות מכונת הקיטור יחד עם מברשת עדינה ושואב רטוב בצמוד לקיטור. עד מהרה התגלתה יעילות השיטה, ובכך התאפשר ניקיון יסודי של הפסיפס והסרת שכבת הצמידה, ללא שימוש מוגבר של מים שעלול היה לחדור לשכבת התשתית של הפסיפס ולעורר בעיות שימור לא רצויות, בנוסף ליכולת ניקוי של שטח גדול בהרבה מניקוי מכאני, בזמן קצר וביעילות גדולה.
את הפרויקט ביצע צוות השימור של מחוז יו"ש – ישי יהב-מטות, נאפז סרור, וואיל בסטי, ג'ניה כריס, נלי קויפמן. אביתר כהן – ממונה מורשת יו"ש. ושלומי איגר איש החזון – מנהל אתר השומרוני הטוב.
