עצמאות בטבע- 75 שנה של הישגים באוויר ביבשה ובים

יבשה- ד"ר רוני קינג – וטרינר רשות הטבע והגנים

ד"ר קינג אתה למעשה הקמת את תחום הווטרינריה ברשות הטבע והגנים. נקודות ציון משמעותיות בעיניך?

"נושא מחלת הכלבת הוא אחד מהם. בשנות ה-90 עשינו פעולה די ראשונית של בחינת תרכיבי כלבת ביחד עם השירותים הווטרינריים לטובת חיסוני כלבת בשועלים ותנים. ניסינו פיתיונות שונים במחוז מרכז, נעזרנו גם במומחה אמריקאי ובשנת 98' אחרי בדיקות בטיחות רבות כבר בחרנו פיתיון תרכיב מוכן. שנה קודם לכן ב97' הייתה התפרצות רחבה של מגפת הכלבת ושלושה אנשים מתו בשנה וחצי כתוצאה מכך, זה נתן דחיפה לפרוייקט שמעבר להצלת חיי אדם, ושמירה על חיות המשק, מוצדק כלכלית, שכן הוא חוסך כספים רבים .

אכן עד היום הפרוייקט הזה נמשך עד היום כיוון שהכלבת אינה יודעת גבולות, ובהעדר פעולות מקבילות בכל האזור, חיות נגועות מגיעות מעבר לגבול. קשה לראות כיצד ניתן יהיה לוותר על חיסון חיות הבר.  בסה"כ יש לנו תוצאות יפות למעט שנים מסוימות שבהן הייתה התפרצות מקומית של כלבת.

נקודת הצלחה חשובה נוספת היא השבת  הראם הערבי לטבע הארץ, פרוייקט אליו אני קשור במיוחד. החל מכתיבת תכנית השחרור שלהם שעשיתי יחד עם דייוויד זלץ ולמעשה נטלתי חלק בכל השחרורים  של הראמים בפרוייקט ההשבה שלהם לטבע. זה פרוייקט שההצלחה שלו נפלאה, שחררנו כבר למעלה ממאה וחמישים פרטים לאורך השנים והתחלנו במצב שאין ראמים בכלל בנופי הארץ, הם נכחדו לגמרי והחזרנו אותם.

גם השבת היחמורים היא סיפור הצלחה נפלא, הצטרפתי אליו לאחר שהפכתי וטרינר הרשות אבל די מהתחלה הייתי בתמונה וגם פה מדובר באוכלוסיות  שמתאקלמות יפה מאוד בטבע. עוד סיפור הצלחה מבורך".

אתגרים ושאיפות לעתיד?

אנחנו צריכים להתמקצע יותר בתחום החזקת חיות בר בשביה העולם מתקדם ואנחנו צריכים גם. סגירת מרכז הטורפים בחי בר יטבתה הוא דוגמא לכך. אנחנו לא מחזיקים פינות חי, אנחנו מחזיקים גרעיני רביה כשהמטרה היא השבה לטבע".

השבה לטבע של צבי לאחר טיפול רפואי, דוקטור רוני קינג משיב לטבע צבי לאחר טיפול רפואי - צילום: שחר כפיר רשות הטבע והגנים

ים- ד"ר רותי יהל ויגאל בן ארי

ד"ר יהל, את עוסקת בתחום הים כבר שנים רבות, ברשות הטבע והגנים ועובדת מול ארגונים רבים. תוכלי לספר לנו על סיפורי הצלחה, או פרוייקטים מעוררי גאווה שנעשו בתחום הים?

העבודה שלנו ברשות הטבע והגנים בקידום הנושא הימי זכתה למספר הצלחות מרשימות בשנים האחרונות:

• קידום שמורות טבע ימיות – ממספר שמורות קטנות, מצומצמות שנושקות לקו החוף התקדמנו, לאחר שהשקענו רבות ביצירת תכנית אב לשמורות ימיות בכל שטח המים הריבוניים של ישראל בים התיכון, להכרזה של שתי שמורות טבע ימיות גדולות מאוד בראש הנקרה ובראש הכרמל, וקידומן של שמורות נוספות שיגנו גם על בתי הגידול המאפיינים של הקרקעית החולית בים התיכון וגם על גני הספוגים בעומק הים, אוצרות טבע מרשימים ויחודיים שלא היו מוכרים בכלל עד לפני כעשור. גם במים הכלכליים של ישראל הוכרז שטח שמור, שיגן על אוצרות טבע נדירים ב"גלישת פלמחים", עד למרחק של כ – 60 ק"מ מקו החוף של ישראל.
• פרוייקט ה"ביובליץ" – מאז 2015 אנחנו מקיימים פרוייקט ניטור ביולוגי של שמורות טבע ימיות, השוואה שלהן לאתרי ביקורת מחוץ להן ומעקב גם אחר אזורים שיתכן ויוכרזו בעתיד כשמורות. בסקר, שמאז 2019 מתופעל על ידי היחידה הימית שלנו, אנחנו מתעדים בים את הדגים, חסרי החוליות והאצות שבקרקעית הים. התוצאות מעידות על תפקוד טוב של השמורות בהגנה על המגוון הביולוגי הימי. בולטת במיוחד היא שמורת ראש הנקרה, זוהי השמורה הגדולה, הותיקה והנאכפת במהלך מספר השנים הרב ביותר מכל השמורות. השמורה מגנה על כלל בעלי החיים שבה, ובמיוחד על דגים ממינים מסחריים ועל מיני הדקרים השונים, שהם דגים חשובים הן מבחינה אקולוגית והן מבחינה מסחרית.

המספר שלהם בשמורה גדול הרבה יותר וגדלי הגוף שלהם גדולים יותר, וכך הם מגיעים לגדלי רבייה מרשימים ומעמידים גם את הדורות הבאים של דקרים, גם מחוץ לגבולות השמורה.

• שיתוף פעולה פורה עם מוסדות המחקר האקדמיים והממשלתיים– אנחנו עומדים בקשר רציף עם חוקרים רבים בתחומי הדגים, חסרי החוליות והאצות בים, מבצעים סקרים ביחד, מחקרים ומעקב שוטף אחר מצב החי והצומח, ומפעילים אמצעים וציוד מחקר מתקדם כמו ספינות מחקר ורובוטים תת ימיים, לטובת תיעוד ומחקר של בתי גידול עמוקים, כאלה שלא ניתן להגיע אליהם בצלילה.
• הקמת היחידה הימית– לפני חמש שנים הוקמה ברשות הטבע והגנים יחידה ימית העוסקת בפיקוח ואכיפה על שמורות הטבע הימיות ערכי הטבע הימיים ובפיקוח על הדיג, סמכות אותה קיבלה ממשרד החקלאות. סמכויות אלה מאפשרות ליחידה להגן על בית הגידול הימי ולסייע למשרד החקלאות ואגף הדיג לשמור על ממשק דיג בר קיימא. בנוסף, הקמת היחידה הביאה לתוספת משמעותית של פקחים וכלי שיט בים התיכון בכנרת ובאילת ומאפשרת לרשות הטבע והגנים לבצע את תפקידה ולהשפיע על שמירת בית הגידול הימי בעזרת הסמכויות שניתנו לה. בחמש השנים שבה פועלת היחידה ניתן לחוש שינוי משמעותי בשמירה על הטבע בים וביחד עם קהילת אוהבי הים והדייגים אנו מקווים להמשיך ולשפר את מצבו של בית הגידול הימי.

"המערב הפרוע" של הים התיכון שבו לא ניתן היה להשגיח על מצב הטבע השתנה לחלוטין, ואנחנו עם הפנים מערבה, גם במרחקים גדולים יותר מהחוף.

עבודה כזו כוללת בתוכה לא רק הצלחות אלא גם אתגרים ואפילו כשלונות, תוכלי לשתף בכמה מהם?

חשיבות הטבע בים, שבעבר לא היתה מובנת לגופים ממשלתיים רבים בישראל, שקידמו בו הקמת נמלים, תשתיות התפלה, קידוחי גז וכד' מובנת היום הרבה יותר. למרות זאת, קשה לנו מאוד להסביר מדוע יש להגן על שטחים גדולים בים, גם אם אין בהם ערכי טבע מיוחדים, אלא בית גידול של קרקעית רכה "סתם", למרות שבתי הגידול האלה הם הנרחבים ביותר בים.

מה האתגר הבא שאת רואה לנגד עינייך?

האתגר הגדול שלנו הוא להמשיך לקדם שמורות טבע ימיות על פי מדיניות התכנון ותכנית האב לשמורות שפרסמנו לפני כעשור, לחקור אותם באופן שוטף עם טובי החוקרים כדי שנוכל להפעיל בהם ממשקים טובים ויעילים לשימור הסביבה הימית, לבצע בהם פיקוח ואכיפה שוטפים, ובמקביל, תכניות ניטור שיעקבו באופן שוטף אחר מצב השמורות. וכמובן, להמשיך להיות שותפים לקבלת ההחלטות לגבי פעולות הפיתוח הימיות מכל הסוגים, משלבי התכנון ועד להקמתן בשטח.

רותי יהל

אוויר- יגאל מילר, מנהל פרוייקט הרביה ברשות הטבע והגנים

ספר לנו על פרוייקטים מוצלחים בתחום העופות בסכנת הכחדה?

הפרוייקט המרכזי הוא כמובן הקמת גרעיני הרביה לעופות דורסים שנמצאו בסכנת הכחדה חמורה בישראל. אוהד הצופה, אקולוג עופות ברשות הטבע והגנים קרא לי לדגל, אמרתי, ברור, והתייצבתי לתפקיד. זה היה משהו ראשוני מאוד, חצי משרה עם הג'יפ הפרטי שלי. ככה התחלנו.

"היום יש כבר מעל 30 כלובי אקלום ולמעלה מ100 עופות דורסים שאנו מקווים שיחזרו להתרבות באופן טבעי בנופי ארצנו. הדרך היתה ארוכה וקשה אבל היום אנו במצב אחר לגמרי, אנו בתהליך חקירה מתמיד, ורוכשים כל הזמן ידע וכלים נוספים. במהלך השנים למדנו למשל שחשוב למשל מאוד לפתח אצל הנשרים בכלוב האיקלום את השרירים שלהם, כדי שבזמן ההשבה לטבע ידעו להתמודד. בנינו להם מין חדר כושר לפיתוח שרירי החזה.

ההצלחות הגדולות שלי הן דווקא עם הרחמים, שם יש לנו הישגים בקנה מידה עולמי. יש מינים שאיתם אנחנו תקועים, למשל בזי צוקים. הצלחה נמדדת בשאלה אחת: מי יגיע לבגרות מינית ויעמיד צאצאים. גם בכרמל עד 2010 היינו תקועים ואז היתה קפיצה. גם עכשיו, לא הכול אנחנו יודעים".

הדוקטור של הנשרים,, יגאל מילר מחזיק נשר, צילום עדי אשכנזי