על פגרים, על חיות הבר ועל נחלת הכלל בנגב
06/10/2022בנגב, בשטח של כמליון דונם, שברובו מתגוררים בדואים, שחלקם הם מגדלי צאן, שכמותו מוערכת בין 250,000 ל 300,000 ראשי צאן.
בתמותה שנתית של 10% בעדר צאן ממוצע – נזרקת כמות גדולה מאוד, בלשון המעטה, של פגרים במרחבי הנגב, בשטחים השייכים לנחלת הכלל. לרוב הפגרים נזרקים על-ידי המגדלים בוואדיות הסמוכים ליישובים, ולא נלקחים להטמנה מסודרת או לכילוי בתשלום.
למה זה רע?
- הפגרים המפוזרים בשטח יוצרים מפגע תברואתי קשה עד כדי סכנה לבריאות הציבור, והפצת מחלות לעדרי בקר וצאן ולחיות בר (לדוגמא מחלת הברוצלוזיס). המפגע התברואתי מתבטא גם בהפצת ריחות, זבובים, פגיעה נופית, זיהום קרקע ומים.
- הפגרים הללו הם, למעשה, בשר זמין לחיות הבר ולכלבים משוטטים, מה שגורם להתרבותם המהירה של תנים, זאבים, צבועים וכמובן – כלבים משוטטים. כך נוצרים מינים מתפרצים וכך נפגעת קשה המערכת האקולוגית הטבעית, שהופכת ללא מאוזנת.
- כשיש ריבוי של מינים מתפרצים הם מחפשים מזון נוסף, ואז מתקרבים אל הישובים, וטורפים חיות משק של המגדלים, ומהווים גם סכנה לפעוטות העלולים להיות בקרבת חיות המשק או בישוב עצמו, אליו חדרו המינים המתפרצים, כשהכוונה בעיקר לכלבים משוטטים.
- כתוצאה מכך – המגדלים, שחוששים לחיי עדרי הצאן ולחיי ילדיהם – מפזרים פגרים מורעלים כדי להמית את הכלבים, אך לחיות הבר ולעופות השמיים אין מושג שהפגרים מורעלים, וכך – נוצרות הרעלות משנה וחיות הבר, נשרים ועופות דורסים נוספים מוצאים את מותם, והמערכת האקולוגית כולה נפגעת קשות.
כדי למנוע פגיעה קשה זו מפעילה רשות הטבע והגנים במימון המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות תוכנית של איסוף פגרי מקנה באמצעות משאיות המופעלות על ידי פקחי סניטציה. המיזם החל לפני כשבע שנים עם משאית אחת, ובמהלך השנים נוספו שלוש משאיות ופקחים, והורחב תחום פעילותן כך שבשנים 2019-2021 נאספו בממוצע כ- 300 טון פגרים מדי שנה. רובם הגדול של הפגרים הם כבשים, וגם – בקר וחיות משק כמו גמלים, חמורים, סוסים. פגרי הבקר מגיעים מרפתות בנגב וכל השאר מהתושבים הבדואים.
כשהפקחים אוספים את הפגרים, הם מפרידים בין פגרים שקיבלו טיפול תרופתי לבין פגרים שלא קיבלו תרופות. אלו עם התרופות נלקחים להטמנה מסודרת באתר ההטמנה אפעה בנגב, והם מהווים כ – 60% מהפגרים. הפגרים ללא התרופות, כ- 40% הנותרים, נלקחים לתחנות ההאכלה המפוזרות בכל מרחבי הנגב, מדבר יהודה והערבה, כ- 22 תחנות. התחנות ברובן בראשי הרים הנגישים למגוון החיות ובעלי הכנף. בחלק מהתחנות הוצבה שוקת עם מים לטובת חיות הבר הזקוקות למי שתיה ולמקלחת לאחר הארוחה. אט אט הן לומדות להסתמך על המזון, הפגרים, המחכים להן בתחנות אלו, ובצורה זו מתרחקות מיישובי אדם, אלא אם פחי האשפה עולים על גדותיהם ו"קוראים" להן לבוא….
מיזם נוסף, שנערך בשיתוף רט"ג ומשרד החקלאות במקביל למיזם המשאיות הוא מיזם חינוכי. סטודנטים בדואים, שעברו הכשרה ייעודית, הם אלו שנכנסים לבתי הספר, ומעבירים שיעורים ופעילויות הקשורים בנושא הסניטציה ובריאות הציבור. ההסברה של הסטודנטים מתמקדת בנושא צמצום מפגעים סביבתיים מפסולות חקלאיות פגרים ומוצרי לואי מגידול הצאן הבדואי, באמצעות הגברת המודעות ושיתוף פעולה מצד האוכלוסייה המקומית, עם פרויקט לפינוי פגרי צאן. והגברת המודעות לטיפול בפגרים כהתמודדות עם נזקי חיות בר לחקלאות ומניעת הרעלות ומחלות. הפעילות הסברתית נעשית בבתי ספר, ומתנסי"ם במגזר הבדואי. נערכות השתלמויות לצוותי המורים והמנהלים הבדואים בשיתוף מרכזי פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה), נערכים מבצעי ניקיון על-ידי תלמידי בתי הספר ועוד.
לצד פעילויות ההסברה לקהילה, צוות ההדרכה בתחום הצאן בשה"מ, מקיים פעילויות הדרכה למגדלי הצאן הבדואים, בנושא הטיפול בפסולות חקלאיות בכלל, ופגרי צאן בפרט, למניעת מפגעים סביבתיים והפצת מחלות לאדם ולחי. בנוסף לבעית זריקת הפגרים בשטח בנגב נפוצה זריקת פסולת בנחלת הכלל, הפסולת מהווה מטרד לא קטן לתושבים הבדואים החיים בסמוך. לרוב הם נוהגים לשרוף את הפסולת ובכך לזהם גם את האוויר ולסכן את הבריאות… אך בבעיות אלה מטפלת יחידת ינשו"ף – יחידה נגד שריפות ופסולת.
אולי יעניין אותך גם
קטגוריות