מיוון לישראל: לחיי הספינות שבדרך

כבר באפריל 2018, כשרשות הטבע והגנים קיבלה את האחריות לפקח ולאכוף את חוקי הדיג בישראל והצטרפתי להקמת היחידה הימית ברשות, שמעתי דיבורים על ספינת ים עמוק – אבל הדיבורים האלה נראו כמשהו רחוק.

היחידה הימית רק החלה את עבודתה עם סירות RIB חצי קשיחות. מדובר בסירות קטנות יחסית, עם גגון קטן נגד השמש ושני מנועים של 70 כוח סוס. בהפלגה על סירות אלה יושבים קרוב למים וכל משב רוח, גל ושפריץ מורגשים היטב. אבל לעבודה בים נוח בקרבת החוף, הן בהחלט סיפקו את הסחורה.

"גלישת פלמחים" משנה את התמונה

בהסכם עם משרד החקלאות צוין שהרשות תרכוש ספינת ים עמוק שתאפשר לה לבצע את עבודתה בכל תחום המים הריבוניים של מדינת ישראל. אני זוכר שבזמנו חשבתי שיש לנו המון עבודה עם הסירות הקטנות  הרגשתי שעצם הנוכחות שלנו בים כעת מאוד משמעותית לשמירת הטבע – ובאותו זמן לא ראיתי את הצורך בכלי עבודה שיאפשר לנו יותר מכך. פשוט הרגשתי שרק עם הכלים שיש ברשותנו, העבודה היא אינסופית.

אבל עם השנים הבנתי את הצורך. הבנתי שאנחנו לא יכולים לצאת לים בכל מצב. הבנתי שאנחנו מוגבלים בעבודה במרחק רב מהחוף. הבנתי גם אנחנו לא תמיד מספיקים להגיע לאירוע בזמן. במקרים מסוימים, לא היתה לנו יכולת להגיע בזמן לבעלי חיים במצוקה. היו גם ימים שבהם ידענו שמתבצעת עבירת דיג, אך המרחק הרב מהחוף ומצב הים לא אפשרו לנו לבצע את תפקידנו.

הדברים החלו להשתנות לפני פחות משנתיים. בשנת 2022 הוכרזה "גלישת פלמחים"  כשטח ימי מוגן. שטח זה נמצא במרחק של בין 15 ל-35 מייל מהחוף, והיה לנו ברור שכדי להשפיע ולשמור על השמורה החדשה, הרשות חייבת שיהיה לה את היכולת להגיע אליה.

לכן, תוך כדי עבודת הפקחים בשטח, נעשתה גם עבודת מטה מאומצת שנועדה להכין מכרז ולאפיין את כלי השייט שיוכל לעמוד בדרישות. לבסוף, חברת "אופק יאכטות" זכתה במכרז – היא הציעה ספינה של חברת RAFNAR.

הפטנט של האיסלנדים

הסיפור של RAFNAR מתחיל בצפון האוקיינוס האטלנטי. למעשה, הכול התחיל באיסלנד, אי שבו עולם הימאות הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית משחר ההיסטוריה ועד היום. במקום שבו אנשים תלויים בים, שמתפתח לסערות אדירות בעוצמתן, חברת RAFNAR פיתחה מבנה מיוחד לסירות שיכולות לעמוד בתנאי הים ומזג האוויר הקיצוניים.

זה הזמן להכיר את פטנט ה– "OK HULL"של הספינה, הכולל מבנה ייחודי השומר על שיוט קרוב למים, מונע טריקות בגלים, משאיר את שדה הראייה פתוח וגורם לספינה "לחתוך" את המים כמו חמאה איסלנדית. לחברת RAFNAR יש מספנה ביוון, בה הם עובדים בשיתוף פעולה עם משמר החופים היווני ובונים עבורו ספינות. וכמו האיסלנדים, גם היוונים הם אנשי ים רציניים ביותר. עוד נגיע לזה.

בשלב זה הבנו ביחידה שאנחנו הולכים לקראת מבצע שעוד לא היה כמותו ברשות הטבע והגנים – שינוע של שתי ספינות מיוון לישראל דרך הים, בהפלגה. לכן, השקענו זמן רב ומאמצים גדולים בהכנה למבצע – וירדנו לפרטים הכי קטנים: איך תראה ההכשרה ביוון, מהו מסלול ההפלגה הנכון לארץ, כמה דלק, כמה מזון, אמצעי בטיחות, תרחישים ותגובות להם, אישור תוכניות ועוד.

אחרי הכנות וארגונים רבים הגיע הרגע. בתחילת ספטמבר 2023 יצאנו 10 פקחים לעיר הנמל לאווריו (Lavrio) שביוון. שם עברנו חמישה ימי הכשרה עם קפטנים יווניים ממשמר החופים ועם נציגים מחברת RAFNAR שבנו את הספינות. למדנו על כל המערכות, הכרנו לעומק את מבנה הספינות ותרגלנו את הפעלתן.

צילום: למידה על הספינות החדשות מהמהנדס היווני שתכנן אותם. צילם גיא לויאן.

למידה על הספינות החדשות מהמהנדס היווני שתכנן אותם, צילם גיא לויאן

"דניאל" משנה את התוכנית

תוך כדי האימונים שלנו ביוון, התחוללה הסופה "דניאל" ובאזורים שונים במדינה התרחשו נזקים  איומים: כבישים נסחפו, לא היה חשמל ואנשים ברחו מבתיהם. משפחתו של אחד הפקחים במשלחת נתפסה בעין הסערה במהלך החופשה שלהם בחצי האי פיליון, ובשלב מסוים אפילו תכננו איך אנחנו מחלצים אותם בעזרת הספינות. בסופו של דבר, הכל בא על מקומו בשלום.

באזור שבו התאמנו, מזג האוויר היה סביר יחסית. עד שלילה אחד, במהלך אימון לילי, ירד גשם כבד שהלך והתגבר. הקפטן היווני קיבל לפתע SMS ממשרד ההגנה היווני: "לכו להסתגר בבתים ואל תצאו משם עד להודעה חדשה". באופק ראינו שהחלה סופת ברקים ונכנסנו חזרה למרינה. אתה הרי ממש לא רוצה להיות לבד בים בזמן סופת ברקים, ועדיף להתחבא מאחורי יאכטה שיש לה תורן גבוה יותר.

אימון לילה בגשם במהלך הסופה "דניאל". צילם גיא לויאן

בדרך חזרה מהאימון ראינו שכל הרחובות זורמים, הכבישים מוצפים, הגשם המשיך לרדת בחוזקה והיו רכבים שנתקעו בצד הדרך. החלטנו לעלות במעלה ההר וחיכינו במקום גבוה עד שהזעם יחלוף. בהמשך הצלחנו לנווט את דרכנו חזרה לדירה שבה ישנו. אבל הלילה הזה היה רק קדימון לקראת מזג האוויר שעוד יגיע – והאתגר שצפוי לנו בהמשך הדרך.

מי שולט בים?

במהלך ימי ההכשרה סגרנו פינות אחרונות לקראת ההפלגה ארצה: המון לוגיסטיקה, תיאומים וציוד בטיחות שנדרש להפלגה בינלאומית. אבל יש דבר אחד חשוב ביותר שעליו אין לנו שום שליטה: מצב הים.

מעמד מסירת הספינות, חילקנו כובעים לעובדי המספנה שהתרגשו מאוד מבניית הספינות. הם הביאו לנו כובעים וארגז אוזו קטן. צילם גיא לויאן.

ככל שמועד היציאה המתוכנן התקרב, בדקנו את התחזית בתכיפות רבה יותר, ניתחנו מפות סינופטיות והבנו את הדילמה שעומדת בפנינו. היום הראשון למסע נראה היה סוער ובימים שאחריו הסערה אף צפויה להתחזק. ידענו שאם לא נצא כמתוכנן, ניאלץ לדחות את ההפלגה ביותר משבוע. הרוח המלטמית שהחלה לנשוב מצפון הים האגאי השפיעה בעיקר על המסלול של היום הראשון, בין לאווריו לאי קוס. בהמשך המסלול נראה היה שמזג האוויר ישתפר.

החלטנו שיוצאים כמתוכנן ועושים התאמות כדי להבטיח את בטיחות ההפלגה. את היום הראשון החלטנו לחלק לשני מקטעים: לבצע עצירה באי נקסוס ולצמצם את מספר האנשים בקבינה. שלושה אנשי צוות הגיעו לקוס במטוס. הותרנו ליוונים – שמכירים את הים באזור זה ואת הספינות עצמן – להוביל את ההפלגה.

יוצאים לדרך: ים של אדרנלין

לפני עלות השחר, מתרגשים לקראת ההרפתקה שצפויה לנו, ראינו בדרך למרינה את ענפי העצים משתוללים ברוח. הגענו למרינה בחושך, ערכנו בדיקות אחרונות לספינות בזמן ששמענו את הוונטות של היאכטות במרינה דופקות בחוזקה על התרנים. נעמדנו כולם על הרציף, תדריך קצר, תפילת הדרך ליורדי הים ויצאנו לדרך.

כבר בפתח המרינה הרגשנו את עוצמת הרוח והגלים. יצא לי להפליג בסערות בעבר, אבל אני מודה שהפלגה כזאת, על כלי שיט קטן, שהגלים בה שוטפים את הסיפון ואת הקבינה של הסירה – עוד לא חוויתי. השעות הראשונות היו מרגשות ומלאות בהתלהבות ואדרנלין. ההתנהגות של כלי השייט במים הייתה יוצאת דופן. לא האמנתי שכלי יחסית קטן יוכל להפליג במהירות כזו גבוהה בגלים שלפעמים עוברים מעל גג הסירה. השמש עלתה למרכז השמים, הנופים בדרך התחלפו והגענו לאי נקסוס, שם עשינו הפסקה לנוח ולאכול משהו. למרות שהצטיידנו באוכל להפלגה, אף אחד לא רצה לקחת סיכון ולהתחיל לנשנש בים כל כך גבוה.

אפולוניה מפליגה בין הגלים, צילם איליה בסקין

גם החלק השני של ההפלגה היה קשוח. בסופו, כשהגענו למרינה של קוס, הבנו את הכוונה של המהנדסים ב-RAFNAR, שאמרו לנו שהספינות חזקות ויכולות להחזיק מעמד בים הסוער. השאלה היא אם אנשי הצוות שבתוך הספינות ישרדו… היינו מותשים מיום ארוך של טלטולים בספינות, הספקנו לעשות טיול קצר בטיילת של קוס והלכנו לישון מוקדם לקראת עוד יום ארוך בים.

ביום השני להפלגה מקוס לאי קסטלוריזו (Kastellorizo) התברכנו בתנאי ים נוחים הרבה יותר. קסטולריזו הוא אי יווני יפהפייה בעל היסטוריה מרתקת. הוא גם האי המזרחי ביותר ביוון ונמצא רק שלושה קילומטרים מחופי טורקיה. עגנו את הספינות לצד סירה של משמר החופים היווני ובסמוך לחיל הים היווני, והפלגנו על סירה קטנה עם דייג מקומי שלקח אותנו לראות את המערה הכחולה.

טיול קצר בטיילת של האי היווני קוס, צילם איליה בסקין

הכרמל מגיח באופק

היום השלישי להפלגה היה היום הארוך ביותר – מקסטלוריזו ביוון ללימסול בקפריסין יש לחצות ים פתוח ולעבור יותר מ-200 מייל. יצאנו כרגיל, לפני שהשמש עלתה, ולשמחתנו התברכנו בים טוב. ההפלגה עברה בשלום.

היום האחרון להפלגה: לימסול – חיפה. ראינו בתחזית מזג האוויר שצפויים לנו משבי רוח חזקים באמצע הדרך, וכך אכן היה. ב-GPS, נמל הבית נראה קרוב, אך היה זה יום ארוך עם תנאי ים לא פשוטים. כעבור כמה שעות הבחנו ברכס הכרמל באופק. צוות מהיחידה הימית שנשאר בארץ קיבל את פנינו בים מחוץ למפרץ חיפה. אחרי עיכוב קל בשל אימון של חיל הים, נכנסו יחד לנמל חיפה.

ספינת הפיקוח יוצאת למשימת לילה, צילם איליה בסקין

מאז שהבאנו את הספינות ארצה אנחנו ממשיכים ללמוד ולהתאמן איתן במרץ. מהר מאוד חווינו את השינוי בכללי המשחק: כעת אנחנו יוצאים לעבוד בכל מצב ים שאנו נדרשים לו, מסוגלים להגיע אל היעד במהירות וכל העבודה שלנו בים מתבצעת בכמה רמות מעל מה שהכרנו עד כה.

כעת, משקיבלנו כלי עבודה מעולים, עלינו להמשיך לעבוד קשה ולהוכיח שאנחנו ראויים לתפקיד שלנו: לשמור על הטבע בים