מבצע להצלת שבלול החרמון וסגורית הארבל

רועי פדרמן אקולוג ברשות הטבע והגנים:
סגורית הארבל הוא מין חילזון ייבשתי אנדמי לאזור הארבל – מאזור נחל עמוד תחתון ועד אזור ברניקי.
מכיוון שאזור מחייתו מוגבל, הסיכון לקיום המין יחסית גדול וישנה חשיבות גדולה לשימורו בגרעין רבייה על מנת ללמוד על דרישות המחייה של מין זה ועל מנת לשמר את המין במקרה של פגיעה בשטח או קטסטרופה שתגרום לפגיעה משמעותית או הכחדה של המין. במקרה כזה ובמידה ובית הגידול יאפשר קליטה של המין חזרה נוכל להשיב לטבע פרטים מגרעין הרבייה.

מרשות הטבע והגנים מוסיפים כי שבלול החרמון הגדול בשבלולי ישראל, בעל קונכייה מרשימה בגובה וקוטר של עד 5 ס"מ. בשנות ה- 80 נערך מחקר בשמורת הטבע על הביולוגיה של השבלול, אשר תוצאותיו פורסמו ברבים. לאחר הפרסום נאספו פרטים רבים של שבלול זה מתוך השמורה, כדי לנסות ולגדלם באופן מסחרי.
בשנים שלאחר מכן השבלול לא נמצא בשמורה.

רשות הטבע והגנים החליטה לאשש מחדש את אוכלוסיית המין והקימה חלקות השבה לשבלול בשמורה. בחורף 1997 הוקמו שתי חלקות השבה, מגודרות נגד כניסת חזירים ונימיות, הניזונים מהשבלולים, במשך חודשיים נאספו כ- 50 שבלולים באזור נחל סער והבניאס, שסומנו והושבו לשתי החלקות.
בשנים לאחר ההשבה האוכלוסייה מנוטרת בכל חורף ונמצאת יציבה.

שבלול החרמון חי באזור החרמון בגובה 300 – 1,500 מטרים מעל פני הים.
בית הגידול האופייני לו הוא שטחים פתוחים המכוסים בעשבוניים חד שנתיים.
בשל גודלה העצום של הקונכייה השבלול אינו מטפס על צמחים ושיחים, וניזון מחומר צמחי, בעיקר על הקרקע.
עונת הפעילות קצרה. במהלכה יוצא השבלול מהאדמה עם ירידת הגשמים החזקים הראשונים, מזדווג לאחר כשבוע ועם ירידת הטמפרטורות ל – 0 מעלות צלזיוס, הוא מתחפר ונכנס לתרדמה עד לחורף הבא. בקיעת הצעירים מתבצעת כשלושה שבועות לאחר ההטלה.