עיר דוד

מוקדי עניין מסודרים על פי סדר הביקור:

• תצפית בית הצופה
• מבנה האבן הגדול
• שטח G
• בית אחיאל
• החדר השרוף
• בית הבולות
• מצפור הקברים
• פיר וורן
• מעיין הגיחון
• ביצורי מעיין הגיחון
• נקבת השילוח (נקבת חזקיהו, עם מים)
• הנקבה הכנענית (היבשה )
• בריכת השילוח
• תעלת הניקוז ההרודיאנית
• דרך עולי הרגל
• מתחם החפירות ב"חניון גבעתי"

פירוט מוקדי עניין לפי סדר הביקור במסלול:

• תצפית בית הצופה: מהתצפית נשקפים ההרים והגאיות סביב העיר העתיקה. מצפון, נשקפות חומות הר הבית שעל הר המוריה ובינן לבין עיר דוד מתחם "העופל" שממנו העפילו אל הר הבית ובית המקדש, שמפלסו גבוה יותר. ממזרח נשקפים הר הזיתים ובתי שכונת סילוואן ("כפר השילוח"), המופרדים מעיר דוד (חלק נוסף בשכונת סילוואן המכונה "ואדי חילווה") ע"י המדרונות התלולים של נחל קדרון (עמק יהושפט). ממערב ומדרום נצפים מבני שכונת עיר דוד. הנחל בגיא בן הינום מתמזג עם נחל קדרון מדרום לעיר ומשם הם זורמים מזרחה לים המלח.

צורת הנוף, שהגנה על העיר הקדומה המצויה על גבעה וגאיות סביבה, היא שהעניקה למשורר ספר תהילים את ההשראה שכפי שה' מגן על עמו, כך ההרים מגינים על העיר: "ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו" (תהילים, קכ"ה, ב').

• מבנה האבן הגדול – שרידי ארמון דוד המלך?: בשנת 2005 נחשף באזור הכניסה הראשית לאתר על ידי הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר מבנה אבן גדול מתחת לשכבות מאוחרות יותר. השערתה הייתה שהמבנה הינו ארמונו של המלך דוד, וזאת בעקבות מיקומו וממצאים שונים שהתגלו בו. חלק מהחוקרים סוברים שהשערה זו אינה נכונה ומתארכים את המבנה לתקופות מאוחרות יותר.

• שטח G – קריית השלטון: זהו מתחם חפירות במדרון המזרחי של עיר דוד. המתחם נחפר לראשונה על ידי הארכיאולוגית הבריטית קת'לין קניון בשנות ה-60 של המאה ה-20, ומאוחר יותר על ידי הארכיאולוג יגאל שילה. במתחם נחשפו מבנים מפוארים מתקופת בית ראשון, שכנראה היו חלק מקריית השלטון באותה תקופה. השטח מכונה באות לועזית  Gבהתאם לסימון רשות העתיקות את שטחי החפירות בעיר דוד.

• בית אחיאל: בחפירה הארכיאולוגית התגלה מבנה בעל ארבעה מרחבים המאפיין את הבנייה בתקופה הישראלית (המאות ה-7–8 לפנה"ס). הבית מכונה "בית אחיאל" בגלל חרס שנתגלה בו ועליו כתוב "אחיאל", שכנראה מעיד על שם בעל הבית. מימין למבנה התגלתה אסלת אבן שהייתה מותקנת בראש בור ספיגה – "בית כסא" – בסמיכות לבית מגורים. הדבר מעיד על רמת החיים הגבוהה של דייריו.

• החדר השרוף: בחדר זה נמצאה העדות לחורבן של שנת 586 לפנה"ס. העיר חרבה בשרפה גדולה "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ" (מלכים ב', כ"ה, ח'–י').

בחפירה התגלה חדר שרצפתו מכוסה בשכבת אפר, ומתחת המפולת של הקומה השנייה התגלו שרידי רהיט עץ ארז שיובא מסוריה. ממצאים אלה מעידים על מעמדו הרם של בעל הבית.

• בית הבולות: בחפירה הארכיאולוגית התגלה לדעת החוקרים ארכיון ובו 51 בולות, חותמות עשויים טין או חרס שסגרו כלים או מכתבים על מנת לוודא שלא ייפתחו עד הגעתם ליעד. על הטין הוטבע שמו של השולח. כאשר פרצה השרפה בזמן חורבן בית ראשון נשרף חומר רב, אך החום הכבד הִקְשָה את הטין של הבולות והן שרדו. הבולות משמשות עדות היסטורית לשמות בכתב עברי קדום, המוכרים לנו מהמקרא. למשל, הבולה הנושאת את שמו של "גמריהו בן שפן" סופר המלך. ייתכן שזה מתייחס ל"וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית יְהוָה בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה הֶחָדָשׁ בְּאָזְנֵי כָּל הָעָם" (ירמיהו, ל"ו, י').

• מצפור הקברים: תצפית במזרח על שכונת סילוואן הערבית, המצויה על המדרון של נחל קדרון. בעבר התבצעה הקבורה מחוץ לעיר ונחל קדרון היה קו הגבול של העיר. בדופן ההר התגלו מעל 50 מערות קבורה, המיוחסות למשפחות רמות מעלה. פתח הקבורה היה מעוטר וסותת במבנה אדריכלי מסוגנן. בחלק מהקברים נמצאו כתובות המנציחות את שם הנקבר, לדוגמה " … יהו אשר על הבית", וייתכן שמדובר בשמות כמו יהושיהו, עזריהו או אחרים ששימשו בתפקידים בכירים בעיר דוד. דוגמה נוספת היא קבר בת פרעה (כחלק מהאדרה והערצה למלך מצרים, פרעה, במסורת הערבית, נקשר שמו למבנים מונומנטליים עתיקים).

מסוף המאה ה-19 ועד מאורעות 1936–1939 הייתה בסילוואן שכונה קטנה של יהודים שעלו מתימן. במאורעות, חלק גדול מהיהודים עזב את השכונה בלחץ שלטון המנדט הבריטי.

• פיר וורן: פיר אנכי קדום בגובה כ-13 מ', שנקרא על שם החוקר הבריטי צ'רלס וורן שחשף אותו בשנת 1867. תקופה ארוכה הניחו החוקרים כי הפיר הינו חלק ממערכת המים הקדומה שאפשרה לתושביה הכנעניים של העיר יבוס לגשת למי מעיין הגיחון בתקופת מצור. מאז חפירות 1995 ההנחה המקובלת היא שהפיר נחצב רק בתקופת ממלכת יהודה, ואילו הכנענים שאבו מים מבריכה גדולה החצובה בסלע בתחום ביצורי העיר.

• מעיין הגיחון: תנאי לקיומה של כל עיר הוא הימצאות מים. קיומה של ירושלים הקדומה היה תלוי במעיין הגיחון, הנחשב לאחד המעיינות הגדולים והשופעים בגב ההר המרכזי. על פי הממצאים, כבר בתקופות פרה-היסטוריות הייתה בסביבתו התיישבות אנושית, וזו גדלה והתרחבה מן התקופה הכנענית ואילך. במעיין הומלך המלך שלמה: "וירכיבו את שלמה על פרדת המלך דויד ויוליכו אותו על-גיחון; וייקח צדוק הכוהן את קרן השמן מן האוהל וימשח את שלמה ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה" (מלכים א', א', ל"ח–ל"ט). ההנחה היא ששמו של המעיין ניתן לו עקב שפיעת המים שבעבר פעמה ו"הגיחה" מפעם לפעם.

• ביצורי מעיין הגיחון: בחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בשנים האחרונות נחשפה מערכת ביצורים אדירה, שהקיפה את מעיין הגיחון והגנה עליו מפני אויבים. כחלק ממנה נמצא מגדל עצום בנוי מסלעי ענק. ביצורי מעיין הגיחון תוארכו לתקופה הכנענית – תקופת הברונזה (המאה ה-18 לפנה"ס).

• חומות ירושלים הקדומה: בשטחי האתר נראים קטעים מחומותיה של ירושלים מתקופות שונות, בהם חומות מהתקופה הכנענית ומתקופת שלטון ממלכת יהודה (המאה ה-8 לפנה"ס).

• נקבת השילוח – נקבת חזקיהו: נקבת השילוח היא נִקבּה ארוכה ומפותלת (533 מ', ובקו אווירי 320 מ'). הנקבה נחצבה על מנת להזרים את מי מעיין הגיחון הנמצאים בעמק קדרון לתוך עיר דוד. החשש הגדול של המלך חזקיהו היה שהמים הרבים מהמעיין ישמשו את הצבא האשורי, לכן הוביל את מבצע חציבת הנקבה שהכניסה את מי הגיחון אל בריכת השילוח שנמצאת בתוך חומות עיר דוד: "וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת-מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה-מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד" (דברי הימים ב', ל"ב, ל').

בשנת 1880 התגלתה כתובת בכתב עברי קדום, ובה תיאור הרגעים האחרונים של המבצע ההנדסי המורכב ואת המפגש בין שתי קבוצות החוצבים. הכתובת המקורית מוצגת במוזיאון לארכיאולוגיה של איסטנבול.

יש אפשרות ללכת לאורך הנקבה בתוך המים הרדודים הזורמים בה ולדמיין את מפגש החוצבים. לא מומלץ לפוחדים ממקומות סגורים וצרים.

• התעלה הכנענית – התעלה היבשה: תפקידה של התעלה היה להשקות חלקות חקלאיות בנחל קדרון באמצעות תעלות פתוחות שחוברו אליה. התעלות הפתוחות היו בדופן המזרחית של התעלה ושאריות המים הוזרמו לבריכת אגירה.

התעלה נחפרה בתקופה הכנענית – תקופת הברונזה (המאה ה-18 לפנה"ס). חלקה הצפוני של התעלה נמשך כתעלה מקורה באבני ענק ואילו חלקה הדרומי חצוב בסלע כמנהרה סגורה.

• בריכת השילוח: זוהי בריכה עתיקה באפיק הגיא מדרום לעיר דוד שאליו נוקזו מי מעיין הגיחון דרך נקבת השילוח. הבריכה נבנתה כחלק ממערכת המים של ירושלים בימי בית ראשון (המאה ה-8 לפנה"ס) בתקופת המלך חזקיהו: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ, וְכָל-גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַבְּרֵכָה וְאֶת-הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת-הַמַּיִם הָעִירָה" (מלכים ב', כ', כ').

הבריכה ריכזה את מי המעיין והיא היוותה את אחד המוקדים החשובים בירושלים. בשל חשיבותה היא שופצה והורחבה בשלהי ימי בית שני (על כן היא מכונה "הבריכה ההרודיאנית"), וסביר להניח שהיא שימשה את עולי הרגל הרבים שהגיעו ממרחקים לירושלים.

החל משלהי המאה ה-19 היוותה הבריכה מוקד משיכה למשלחות חפירה מרחבי העולם. בשנות ה-90 של המאה הזו חשפה קבוצת ארכיאולוגים בריטית-אמריקאית בראשות פרדריק ג'ונס בליס וארצ'יבלד קמפל דיקי כמה מדרגות של בריכת השילוח. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 חפרה במקום הארכיאולוגית הבריטית קת'לין קניון. בשנת 2004, במהלך עבודות תשתית שקיימה חברת "הגיחון" במקום, נחשפו מחדש כמה ממדרגות הבריכה. בעקבות כך, פתחה רשות העתיקות בחפירה בניהולם של רוני רייך ואלי שוקרון. במסגרת החפירה נחשפו הפאה הצפונית של בריכת השילוח וחלק קטן מן הפאה המזרחית שלה הבנויות כמדרגות.

בשיא תפארתה היה גודלה של הבריכה כ-5 דונם, והיא הייתה מאופיינת בבניית אבן מרשימה. היום המים נשפכים לבריכה מלבנית מהתקופה הביזנטית המצויה מייד ביציאה מהנקבה. בשנת 2023 החלה חפירה ארכיאולוגית חדשה שנועדה לאפשר לראשונה חשיפה מלאה של בריכת השילוח, כדי שבעתיד היא תהווה חלק ממסלול הליכה בעיר דוד.

• תעלת הניקוז ההרודיאנית: התעלה מכונה גם "תעלת הניקוז הגדולה". עד כה נחשפו ממנה מעל ל-700 מ' והיא עוברת מתחת למרכזה של העיר הקדומה בתוך גיא הטרופיון. עם התפתחותה של ירושלים והקמת הר הבית ניקזה התעלה את מי הגשמים של העיר דרומה אל עבר הקדרון ואל מחוץ לעיר. בעת המרד הגדול שימשה התעלה מקום מחבוא למורדים ברומאים ובתוכה נתגלו ממצאים רבים המספרים על העיר ירושלים ועל חורבנה: כלים תמימים (שלמים), מטבעות רבים, פעמון זהב זעיר שהיה תפור לבגד של אדם רם מעלה, חרב רומאית בנדנה וכן טביעת חותם בלשון הארמית ובה כתוב "דכא ליה" (= טהור לה'), כנראה אישור לטהרתו של קורבן או חפץ הקשור לבית המקדש.

• הרחוב המדורג: הרחוב מכונה גם "דרך עולי הרגל". זהו הרחוב המרכזי של עיר דוד והוא מצוי בתת-הקרקע. הוא מתחיל בבריכת השילוח בדרום ומסתיים למרגלות הר הבית בצפון ומתוארך לימי בית שני. בחפירות הרחוב התגלה ריצוף לוחות אבן גדולים כמקובל בבנייה מונומנטלית ברחבי האימפריה הרומית. בצידי הרחוב היו חנויות לטובת תושבי העיר ועולי הרגל.

החלק הדרומי של הרחוב העתיק נפתח לביקור במטרה לאפשר חוויה המזכירה את חוויית עולי הרגל שהעפילו לבית המקדש. החלק העיקרי של הרחוב עדיין מצוי בחפירה ואינו פתוח לביקור. אורכו הכולל של הרחוב הוא כ-600 מטרים ורוחבו כ-8 מטרים. התגלו בו שרידי מבנה כנסיית השילוח מהתקופה הביזנטית, שאף מופיעה במפת מידבא.

התפיסה הרווחת במחקר טענה כי תושבי גבעת עיר דוד, המוכרת מכתבי יוסף בן מתתיהו כ"עיר התחתונה", היו עניים, אך הממצאים החדשים שמכילים חפצי יוקרה – שברי שולחנות אבן מעוטרים, תכשיטים ומטבעות שנמצאו בחפירה הארכיאולוגית – מעידים כי לפחות חלק מהאוכלוסייה שהתגוררה באזור בתקופה זו הייתה אמידה.

נוסף לממצאים אלו, נמצאו באתר החפירות גם מטבעות כסף, שהבולט בהם הוא שקל כסף שהוטבע בעיר צור בשנת 33 לספירה, ואשר, על פי העדות במסכת בכורות, שימש לתרומת מחצית השקל לבית המקדש בשלהי ימי בית שני: "אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי".

לצד אלה התגלו, בין היתר, תכשיטים כדוגמת טבעת משובצת אבן יקרה שנחשפה בתוך מקווה טהרה, וכלי חרס ובקבוקונים ששימשו לאגירת בשמים או שמנים.

• מתחם החפירות ב"חניון גבעתי": המתחם נמצא מול הכניסה לעיר דוד. שמו בא משם החניון ששימש את באי העיר העתיקה טרם תחילת החפירות. בשטח מתקיימות חפירות נרחבות לטובת הקמת "מרכז קדם" – בניין מבואה ומרכז המבקרים לגן לאומי סביב חומות ירושלים העתיקה. בחפירות שהחלו בשנת 2007 נחשפו שרידים מתקופות רבות החל בתקופת הברזל (ימי בית ראשון, המאות ה-6–10 לפנה"ס) וכלה בתקופה המוסלמית הקדומה (המאות ה-11-7 לספירה).

הממצאים העיקריים הם (מהמאוחר לקדום): שוק מהתקופה המוסלמית הקדומה; מבנה מידות מהתקופה הביזנטית שבתוכו התגלה מטמון מטבעות זהב; חווילה (villa) רחבת ידיים מהתקופה הרומית המאוחרת, הכוללת חדרים מפוארים עם ציורי קיר (סֶקוֹ), טיח מכוּיָר (סְטוּקוֹ) ורצפות פסיפס; שרידי מבנים, מקוואות ובורות מים משלהי ימי בית שני; ביצור עצום הכולל חומה משופעת מאמצע ימי בית שני – יש המזהים אותו עם החקרא (המצודה) הסלווקית שבנה אנטיוכוס ה-4 בשנת 167 לפנה"ס ואשר נגדה לחמו החשמונאים עד חורבנה וסילוק החיילים היוונים מירושלים; ובתי ציבור ומגורים מימי בית ראשון. בשלבים האחרונים של החפירה התגלה מערך מרשים של תעלות חצובות בסלע ששימושם אינו ברור.