שמורת טבע דיפלה

מוקדי העניין המרכזיים

• ביצות הדיפלה
• נחל דליה
• גשר קדום
• טחונת א-שיח'
• גבעת הפרחים

פירוט מוקדי העניין המרכזיים

ביצות הדיפלה – במונח "דיפלה" כלולות שתי שמורות טבע: הצפונית – שמורת שפך נחל דליה, המשתרעת על פני 171 דונם; והדרומית – שמורת ביצת נחל דליה, המשתרעת על פני 108 דונם. בשנת 2009 הוכרזו הביצות כשמורות טבע.

הביצות האלה הן שריד לביצות עבר שהתקיימו באפיק הזרימה ההיסטורי של נחל דליה ונקראו בערבית באסת אל־דיפלה (ביצת ההרדופים) ובאסת אל־האווי. ביצות דומות אפיינו בעבר את מרחב מישור החוף הצפוני של ישראל ובכללן גם ביצת הכבארה הסמוכה.

ביצות הדיפלה מוקפות בימינו בבריכות דגים. במשך שנים רבות מרוקנים מגדלי הדגים את מי בריכות הדגים אל הביצות ופוגעים במקורות הים הטבעיים של השמורה – נביעות ומי שיטפונות של נחל דליה.

נחל דליה –נחל דליה מתחיל את דרכו ליד קיבוץ עין השופט, אוסף אליו נחלים נוספים ובהם נחל תות ונחל שלף, חוצה מערבה את גבעות הקירטון של רמת מנשה ונשפך לים התיכון לאחר מסע של 18 ק"מ. ליד השפך לים התפצל הנחל בעבר לשתי זרועות. הזרוע הדרומית נקראה נהר אל־טנטורה והצפונית – דיפלה.

גשר קדום – במקום שבו נחל דליה מגיח מרכס הכורכר, מעט ממזרח לבריכה של עין טפת, נחצבה בערוץ הנחל פרצה עתיקה ברוחב כ־4 ובעומק כ־7 מ'. מעל לפרצה נטוי גשר מקושת, בנוי אבני כורכר. הגשר נשען על מגרעות שנחצבו במיוחד למענו.

נראה כי הגשר הזה נבנה על יסודות של גשר או סכר מהתקופה הרומית. ליד הגשר נמצאו שרידים דלים של בית בד (על פי ענת פלד, חוקרת תעשיית הסוכר בתקופה הצלבנית, לא בית בד היה שם אלא מטחנת קנה סוכר, שהופעלה בתקופת הצלבנים בכוח המים). גשר דומה ניצב בעבר ליד טחונת א־שיח' שבפארק הדייג. יש להניח שהגשרים שירתו את תושבי הכפרים בסביבה, בדרכם אל טחנות הקמח של נחל דליה ושל נחל תנינים.

טחונת א-שיח' – טחנת הקמח נמצאת בתחום פארק הדייג של קיבוץ מעיין צבי (הכניסה לפארק בתשלום). שתי תעלות חצובות בסלע הובילו מים לאמה של הטחנה. אמה אחת הובילה את מי מעיינות נחל דליה שנובעים מצפון לטחנה. השנייה, כנראה מהתקופה הביזנטית, באה מדרום. במשך מאות שנים עמדה הטחנה בשיממונה, עד שהשיח' איברהים אבו רבאח השתלט עליה בשלהי המאה ה־19 והכשיר אותה מחדש. הטחנה פעלה עד 1918.

גבעת הפרחים – גבעת הפרחים הוא כינויה של הגבעה הגבוהה ביותר ברכס הכורכר של השמורה. הרכס עובר במקביל לחוף במרחק כ-800 מ' ממנו. הגבעה נמצאת כ־1.5 ק"מ מדרום לפארק הדייג ואפשר להגיע אליה בדרך העפר המלווה את בריכות הדגים של מעגן מיכאל. הדרך עבירה למכוניות פרטיות. בגבעה ובמדרונות שמסביבה מתקיימת בתה אופיינית לרכסי הכורכר של השרון (ראו פרק הצומח).