תחנה 6: עץ השיזף
מדריך קולי – TripTalk בתל לכיש
להאזנה לחצו כאן >>
להאזנה מונגשת בעברית, לחצו כאן >>
שומר: [המטיילים הגיעו לעץ השיזף, סוף]
יומנה של נעמי: הלכתי היום להביא מים מן הבאר. בדרך חזרה הביתה, עברתי שוב ליד העץ ההוא – העץ הגדול והמפותל שתמיד עומד לבד, מול הרוח. זו הפינה המוצלת היחידה כאן. כך שלפעמים מפתה מאוד לעצור כאן לרגע ולנוח בצל (נאנחת מעייפות). הם יכולים לספר סיפורים. אני לא פוחדת מהשיזף הזה.
שומר: חברים, חברים, לא להתקרב! הביטחון שלכם הוא התפקיד שלי, יש מידע מודיעיני…
מדריך: יותר נכון שמועות, יותר נכון אגדה ישנה
שומר: אתה רוצה לתת לי לסיים?
מדריך: סליחה.
שומר: ששדים מתגוררים בעץ הזה, בבקשה חברים לא להתקרב.
מדריך: בעבר שכן כאן הכפר הערבי קוביבה. האגדה מספרת…
שומר: [בקשר: מידע מודיעיני מאומת!]
מדריך: שתושבי הכפר היו שולחים את ילדיהם להביא מים מן הבאר וכדי לזרז אותם לחזור הביתה, סיפרו להם כי שד שוכן בעץ השיזף הזה והוא שומר על המים שבבאר. הבאת המים מהבאר הפכה ל-"מבחן אומץ" של ילדי הכפר.
שומר: אני את שלי אמרתי. [בקשר: רות סוף]
הכוונת ביניים: רדו במדרגות ותגיעו אל הבאר. היו זהירים כשאתם מתקרבים אליה. הבאר הזו עמוקה מאוד, היא חפורה 44 מטרים אל תוך האדמה.
יומנה של נעמי: הבאר שלנו עמוקה מאוד והיא משמשת את תושבי העיר. אני לא יודעת מה היינו עושים בלעדיה. בימי החורף היא ממש חוסכת לנו את כל ההליכה אל הנחל.
מדריך: בעבר, הבאר הזו הגיעה עד למי התהום! לאורך השנים התמלאה הבאר באדמה וחדלה מלפעול. באר היא דבר שדורש תחזוקה, ולאורך השנים, כשהיישוב נעזב ולא היה מי שיתחזק אותה – היא נסתמה, וחדלה מלהגיע אל מי התהום.
מכאן אפשר ממש ליהנות מהנוף שלמרגלות התל.
יומנה של נעמי: היתרון הגדול של הבאר שלנו הוא שהיא נמצאת בתוך חומות העיר, כך שאם יגיע אויב ויטיל מצור על העיר ולא נוכל לצאת ממנה, יש לנו מקור מים בתוכה זה גם נחמד שלא צריך ללכת רחוק… הבאר קרובה. אגב, ליד הבאר, כמעט כמו ליד שער העיר, מעניין מאוד… שם נפגשות הנשים… ממלאות כדים ותוך כדי מספרות סיפורים מעניינים. לפעמים הן גם שרות…
מדריך: העיתונאי בן שלו מספר על עמנואל ושרהל'ה זמיר אלמגור, שיצאו לירח דבש במושב לכיש. הם הגיעו לבאר עתיקה. עמנואל רצה לבדוק את עומק הבאר וזרק לתוכה אבן. מיד התעופפו מתוכה יונים במאות. היה שקשוק כזה שאתה לא מתאר לעצמך. זה גרם לעמנואל להתיישב במכונית ולכתוב שיר. את ההמשך הוא כתב ליד פסנתר שמצא בלכיש וכך נולד השיר "אל אדמות לכיש". אפשר למצוא את השיר ביוטיוב, ספוטיפיי ובפלטפורמות השונות.
הכוונה: אם הגעתם לבאר, חיזרו בחזרה אל עץ השיזף ועלו בשביל לכיוון שממנו הגעתם, במפגש השבילים פנו שמאלה על פי השילוט. כשתגיעו למרגלות הארמון פנו שוב שמאלה ולכו בכיוון החצים הירוקים.
טקסט נגיש
תחנה 6: עץ השיזף
גיא: הגענו אל עץ השיזף.
זהו העץ המיוחד ביותר בתל לכיש.
עץ גדול, כהה, עם ענפים מפותלים שגדל כאן כבר הרבה מאוד שנים.
יעל: וואו, תסתכל ימינה ושמאלה – זה המקום היחיד כאן שיש בו צל! אני רק אתיישב לי כאן לרגע לנוח.
גיא: גם אתם יכולים לעצור לרגע ולנוח בצל של העץ הזה. ועכשיו אחרי שהתיישבתם למנוחה קצרה, אספר לכם אגדה ישנה.
[קיו מוזיקלי]
בעבר, היה כאן באזור כפר, לא רחוק מהעץ הזה יש באר מים.
האגדה מספרת שתושבי הכפר היו שולחים לכאן את הילדים שלהם כדי להביא מים מהבאר. בבאר היו מים טובים לשתייה. פעם לא היו ברזים בבתים, כדי לשתות היו צריכים ללכת לבאר, ולהביא ממנה מים. איך היו מביאים מים מן הבאר? הבאר עמוקה מאוד! נכון, בעזרת דלי וחבל. היו קושרים חבל אל הדלי ומורידים את הדלי עד שהגיע למים שבתחתית הבאר. כשהדלי היה מלא מים, היו מושכים את החבל בחזרה למעלה.
הילדים מן הכפר מאוד אהבו לבוא לכאן, והיו יושבים בצל למשך הרבה זמן, ממש כמו שאתם יושבים עכשיו, ושוכחים להביא את המים הביתה. מה עשו ההורים של הילדים מהכפר?
הם המציאו סיפור, וסיפרו לילדים שיש מפלצת שחיה בין ענפי עץ השיזף הגדול, ושהיא שומרת על המים שבבאר.
הילדים, שפחדו מהמפלצת, היו ממלאים מים מהבאר וחוזרים הביתה במהירות.
יעל: אימא'לה… מפלצת? באמת? כאן?
גיא: (צוחק) אין לכם מה לדאוג. ההורים המציאו את המפלצת כדי להפחיד את הילדים, היא לא באמת קיימת.
הכוונת ביניים: רדו בזהירות במדרגות עד שתגיעו אל הבאר. הבאר עמוקה מאוד, אז צריך להיזהר כשמתקרבים אליה.
יעל: יאאאא הנה הבאר
גיא : נכון, הגענו לבאר, אפשר להציץ פנימה ולנסות לראות כמה היא עמוקה. אפשר לצעוק לתוכה ולשמוע אם קורה משהו לקול שלכם… הוא משתנה?
יעל|: (צועקת עם הד) יה-הו! י-על! יעל!
הכוונה: אם הגעתם אל הבאר, חיזרו בשביל עד עץ השיזף, ואז עלו חזרה לכיוון שממנו באתם, עד שתגיעו אל הבסיס של הארמון. זוכרים אותו? כשתגיעו שוב אל הארמון – פנו שמאלה פעם נוספת, והמשיכו לפי החצים הירוקים.
