"נארי" - התערוכה הסתיימה

לפרטים על התערוכה החדשה "הצליל השמיני"  >>

מיצב הוידאו והסאונד נָארִי, המלווה בעיבודים חדשים ומקוריים לשיריו של עידן רייכל, תוצג על קירות מערת הפעמון שבגן הלאומי בית גוברין בין החודשים יולי לנובמבר

יצירתם של האמנים מירב שחם, אלי חזיזה ועידן רייכל
ניהול אמנותי: יאיר מוס | אוצרת: הילי וורטמן מויאל | ניהול פרויקט והפקת תוכן: כרמי וורטמן

על היצירה

וַיְהִי בִּימֵי הַנְּדוּדִים, בַּלַּיְלָה הַשְּׁבִיעִי לְחֹדֶשׁ הַדְּמָמָה, שָׁבוּ בְּנֵי עַם הַדְּמָמָה לְאַרְצָם, וַיִּמְצְאוּ מְעָרוֹת רַבּוֹת, אֶלֶף בְּמִסְפָּר. וּמְעָרוֹת אֵלֶּה לֹא כַּמְּעָרוֹת אֲשֶׁר יָדְעוּ בְּנֵי אָדָם.

כִּי יֵשׁ מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הָאֲדָמָה מְדַבֶּרֶת וְהָאֲבָנִים זוֹכְרוֹת, מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ מִתְגַּלִּים סוֹדוֹת הֶעָבָר וְהֶעָתִיד כְּאֶחָד. אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי אֶרֶץ אֶלֶף הַמְּעָרוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶל מְקוֹר מַחְצַבְתָּם שֶׁנִּשְׁכַּח, אֶל הָאֲדָמָה וְאֶל הָאֱמֶת הַצְּרוּפָה אֲשֶׁר בְּלֵב הֶהָרִים.

התערוכה "נארי" מספרת את סיפורם המיתי של אנשי הדממה, עם שנאלץ לנדוד ממולדתו בעקבות משבר שפוקד אותו ויוצא לחפש אחר דרך חיים חדשה. דרכם של אנשי הדממה מובילה אותם אל ארץ אלפי המערות, שם מתגלים הסלעים והחיות כנושאי זיכרון עתיק. המערות הופכות מקום של בחינה והתבוננות על יחסיהם – עם הטבע, אלוהים, החברה סביבם או מול עצמם.

צפו בסרטון:

היצירה של האמנים מירב שחם ואלי חזיזה, המוקרנת על קירות מערת הפעמון בגן לאומי בית גוברין, מהדהדת עולמות של שבר ובנייה מחודשת. היא מציבה את הצופה בלב ארץ שוממה – מרחב שבו המוכר מתפרק ומתחיל חיפוש אחר ערכים חדשים המותאמים למקום ולזמן. השאלה  "לאן צועדים מכאן?" נענית בתנועה מעגלית: המבט נע קדימה אך שואב השראה מחוכמה עתיקה הטמונה במערות ובתרבויות שחלפו דרכן.

שם התערוכה "נארי" מגיע מהמונח הגאולוגי שמציין את השכבה העליונה של סלע הקירטון הרך אשר נוצרת בחשיפה למי הגשמים ולאוויר. כתוצאה מכך היא מתקשה ונושאת את סימני הזמן. בתוך הקירות טמונים זיכרונות וסיפורים שנחצבו ונחרטו בסלע במשך אלפי שנים. המפגש עם אנשי הדממה מציף את מה שהודחק ונשכח. כך, דרך ההתכנסות במעבה האדמה, שב העם ונזכר במהות המקורית שאבדה לו.

בחלל המסתורי של מערת הפעמון יושמעו לצד הווידאו ארט שירים של עידן רייכל, בעיבודים חדשים שנוצרו במיוחד עבור התערוכה, עם כלים מסורתיים מרחבי העולם. רייכל, בדומה לאנשי הדממה, שר על מסע, על געגוע מתמיד ועל הצורך העמוק בקשר אנושי ובתחושת בית.

הדימויים האמנותיים יחד עם קולו המרגש של עידן רייכל יוצרים יחד מסע חושי שבו כל צעד מזכיר לנו את קריאת העבר והבטחתו לעתיד. מסע שבו האמנות, הטבע והמוזיקה נפגשים כדי להאיר את הדרך לחיפוש מתמיד אחר משמעות וקשר עמוק לטבע ולשורשים.

 לסיפור שכתבה האמנית מירב שחם ממנו קיבלה את ההשראה הקליקו >>

תערוכת "נארי" בבית גוברין, צילום סטודיו 40 40 דניאל אסולין

על האמנים

עידן רייכל

מוזיקאי, פזמונאי, מלחין, מעבד ומפיק מוזיקלי. הקים והפיק את "הפרויקט של עידן רייכל" שזכה להצלחה עולמית. רייכל נחשב לאחד האמנים הבולטים, המצליחים והאהובים בישראל, והמוזיקאי הישראלי הכי מוכר בעולם. הוא זכה לאורך הקריירה שלו בחמישה פרסי אקו"ם, פרס משרד החינוך והתרבות ותואר לשם כבוד בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת בר־אילן על תרומתו למוזיקה הישראלית. השירים המוכרים והאהובים שלו זכו לעיבודים מיוחדים והקלטה מחודשת במיוחד עבור התערוכה במערת הפעמון בבית גוברין. כל הטקסטים בתערוכה הם טקסטים מקוריים שנכתבו על ידו.

מירב שחם (bananamoon)

מעצבת ובמאית פתיחים לסדרות טלוויזיה וקולנוע ואמנית וידאו, בעלת סטודיו bananamoon לעיצוב ואנימציה. בין עבודותיה הפתיחים של הסדרות: פאודה, שעת נעילה, ילד רע, שמיים אדומים, האמת, גוף שלישי, האחיות המוצלחות שלי ועוד.

מוזיקאית ואמנית סאונד, העלתה בשנה האחרונה את המופע הרב תחומי ״אי.שקט״ במוזיאון תל אביב עם המוזיקאים יובל שנהר ואביעד סינמנס. מרצה בתחום הברודקאסט במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר.

אלי חזיזה

אמן וידאו וסטודנט בשנה הרביעית במחלקה לתקשורת חזותית במכללת שנקר. עבודותיו של חזיזה נעות במרחב בין ריאליזם למופשט, ובין אורגני לדיגיטלי.

יוצרי תערוכת "נארי" בבית גוברין – עידן רייכל, מירב שחם ואלי חזיזה, צילום 4040studio

על אמנות בגן הלאומי

אמנות במערת הפעמון

כבר בתקופות קדומות, זיהו תושבי השפלה את מאפייני המסלע שבסביבתם. המערות זכו לשם מערות הפעמון הודות לצורתן שהיא תוצר של אופן החציבה. החוצבים פערו פתח קטן בשכבה העליונה הקשה (נארי) משהגיעו אל שכבת הקירטון הרכה, חצבו בה בהרחבה באמצעות איזמלי ברזל שהותירו את סימני החציבה האלכסוניים הניכרים בקירות המערה. בחומר החציבה השתמשו לבנייה ואילו החללים האדירים שנותרו שימשו בעיקר לאחסון אך גם לבתי מלאכה ולבורות מים מטויחים.

באוגוסט 2020, מתחם מערות הפעמון הפך גם למרחב תצוגת חוץ יוצאת דופן המציג עבודות אמנות מקוריות מבוססות מקום. מסלול הטיול הוכשר והוסדר לכניסת מבקרים בחשכה, השביל הואר בתאורה ממוקדת, בעוצמה ובגוון המונעים זיהום אור ופגיעה בסביבה הטבעית.

היצירה במערה חושפת את המבקר לאמנות עכשווית המשתלבת באופן טבעי בתוצרי אומנות החציבה ומציגה יצירה משותפת של האדם בעבר ובהווה ומאפשרת חוויה מסוג אחר הכוללת התבוננות אחרת ביצירה ובמקום.

תערוכת "נארי" בבית גוברין – שי אייזקס, צילום: שי אייזקס

•  אמנים: מירב שחם, אלי חזיזה, עידן רייכל
• ניהול אמנותי: יאיר מוס
• אוצרות: הילי וורטמן מויאל
• ניהול פרויקט והפקת תוכן: כרמי וורטמן
• עיצוב גרפי וקריאייטיב: Avira Studios
• צילום סטילס: דניאל אסולין סטודיו 4040
• צילום וידאו: דור רביבו
• יח"צ:  PORTER NOVELI   
• עיצוב סאונד ומסטרינג: יאיר גורן
• ייצוג עידן רייכל: כספית ייצוג אמנים

__________

היצירה "דברי ארץ אלף המערות" הוקלטה במיוחד עבור מערות הפעמון בבית גוברין וכוללת את השירים:

• בישימון – מילים ולחן: עידן רייכל
• עד שיפריד בינינו ים – מילים ולחן: עידן רייכל
• מי נהר – מילים ולחן: עידן רייכל
• מכל הכוכבים בלילה – מילים ולחן: עידן רייכל ואבי אוחיון
• מדברים בשקט – מילים ולחן: עידן רייכל
• אור כזה – מילים ולחן: עידן רייכל
• שירה, מילים וקריינות בין השירים – עידן רייכל

נגנים

• פסנתר ושירה: עידן רייכל
• כלי הקשה: דוד דגמי
• כלי נשיפה: אייל סלע
• קאנון: אמיר אלייב
• כינור: ספי עספורי

מנהל ומייסד הגלריה בבית גוברין: תומר סרגוסטי – מנהל גן לאומי בית גוברין

ועדת היגוי רשות הטבע והגנים:

• תומר סרגוסטי
• עדי שריקר
• אדר סטולרו מליחי
• אור כהן
• עמית לבקוב

תערוכת "נארי" בבית גוברין, צילום: שי אייזקס

__________

סיפור ההשראה ליצירה

ארץ אלף המערות – מירב שחם

אנשי הדממה

הקדמה

בַּיָּמִים אֲשֶׁר אַחֲרֵי הַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶל הַטֶּבַע, נִכְתְּבוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לְמַעַן יֵדְעוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים כִּי יֵשׁ מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ הָאֲדָמָה מְדַבֶּרֶת וְהָאֲבָנִים זוֹכְרוֹת, מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ מִתְגַּלִּים סוֹדוֹת הֶעָבָר וְהֶעָתִיד כְּאֶחָד. אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי אֶרֶץ אֶלֶף הַמְּעָרוֹת, אֲשֶׁר בָּהּ שָׁבוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶל מְקוֹר מַחְצַבְתָּם, אֶל הָאֲדָמָה וְאֶל הָאֱמֶת הַצְּרוּפָה אֲשֶׁר בְּלֵב הֶהָרִים.

וְדַע, כִּי מְעָרוֹת הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל נֶחְצְבוּ בַּקִּרְטוֹן הַרַךְ, אֲשֶׁר יִתְחַמְּצֵן בְּמַגָּע עִם אֲוִיר וּמַיִם וְיִתְקַשֶּׁה. וְשִׁכְבָתוֹ הֶעָבָה, שֶׁתִּקָּרֵא נָארִי, מְכַסָּה כְּמָגֵן עַל הַקִּרְטוֹן אֲשֶׁר נֶחְצְבוּ בּוֹ הַמְּעָרוֹת. וְכָךְ נוֹצְרוּ הַמְּעָרוֹת, פִּתְחֵיהֶן עֲגֻלִּים כְּעֵינֵי שָׁמַיִם, מַבִּיטִים מִן הַתִּקְרָה, וְחַלְלֵיהֶן עֲמֻקִּים כִּתְהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלָה.

פרק א

עֵת הַחֲזָרָה

וַיְהִי בִּימֵי הַנְּדוּדִים, בַּלַּיְלָה הַשְּׁבִיעִי לְחֹדֶשׁ הַדְּמָמָה, שָׁבוּ בְּנֵי עַם הַדְּמָמָה לְאַרְצָם, וַיִּמְצְאוּ מְעָרוֹת רַבּוֹת, אֶלֶף בְּמִסְפָּר. וּמְעָרוֹת אֵלֶּה לֹא כַּמְּעָרוֹת אֲשֶׁר יָדְעוּ בְּנֵי אָדָם.

וְעַם הַדְּמָמָה, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד מֵהֶם נוֹשֵׂא זִכְרוֹן דּוֹרוֹת, נָדְדוּ נְדוּדִים רַבִּים. בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר דָּרְכָה כַּף רַגְלָם, נִטְבְּעָה צוּרָתָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְהָיוּ יְמֵי נְדוּדֵיהֶם מְלֵאֵי מִלְחָמוֹת, וְלֹא מָצְאוּ מָנוֹחַ עַד הַגִּיעָם לְאֶרֶץ אֶלֶף הַמְּעָרוֹת.

וַיַּרְא עַם הַדְּמָמָה כִּי טֶרֶם בּוֹאָם עָבְרוּ בַּמְּעָרָה עַמִּים רַבִּים. בָּהּ שָׁלְטוּ מַמְלֶכֶת הָאוֹבְלִין וְשִׁבְטֵי הַמִּזְמוֹרִים, רוֹכְבֵי הָאָתוֹן וְזוֹרְעֵי הַבָּרָק, שׁוֹמְרֵי הַבְּאֵר וּמְלַקְּטֵי הָעֳפָאִים – וְכֻלָּם הֵנִיחוּ סִימָנָם בְּקִירוֹת הַמְּעָרָה.

פרק ב

פֶּלֶא הַחַיּוֹת

וַיְהִי בַּלַּיְלָה, וְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם זוֹרְחִים דֶּרֶךְ הָאֲרֻבּוֹת, וְהִנֵּה חַיּוֹת הַלַּיְלָה בָּאוֹת בְּעַד הַפְּתָחִים הָעֲגֻלִּים. וְהַחַיּוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְרְאוּ "נוֹשְׂאֵי הַנְּבוּאָה", הָלְכוּ עַל הַקִּירוֹת כְּאִלּוּ הָיוּ הַקַּרְקַע, וְנָעוּ בַּתִּקְרָה כְּאִלּוּ הָיְתָה מַיִם.

וַיִּלְחַשׁ הָרוֹאֶה מֵחַכְמֵי עַם הַדְּמָמָה: "הֵם יַלְדֵי הַסּוֹד הָרִאשׁוֹן. עֵינֵיהֶם קוֹרְאוֹת אֶת הַסְּלָעִים וְאָזְנֵיהֶם שׁוֹמְעוֹת אֶת הָאֲדָמָה. בְּגוּפָם עוֹבֵר קוֹל הַדּוֹרוֹת".

פרק ג

מֵי הֶחָזוֹן

בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי לַשִּׁיבָה, הֵחֵלּוּ הַמְּעָרוֹת לִבְכּוֹת. טִפּוֹת כַּדְּבַשׁ נָזְלוּ מֵהַתִּקְרָה, וּבִנְפִילָתָן הָפְכוּ לְחֶלְקִיקִים חַיִּים.

וְהַנּוֹזְלִים הָיוּ כְּנַחֲלֵי זְמַן, מַיִם חַיִּים שֶׁשּׁוֹטְפִים אֶת גְּדוֹת הַנֶּפֶשׁ. וַיֹּאמְרוּ חַכְמֵי עַם הַדְּמָמָה: "הַבִּיטוּ אֶל הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים, כִּי הֵם יְמֵי חַיֵּינוּ. גַּם אִם נִשְׁתֶּה אֶת כָּל הַיָּם, הוּא לֹא יַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנֵנוּ לְמָה שֶׁמֵּעֵבֶר".

וְהַחֶלְקִיקִים הִתְחַבְּרוּ לֶעָנָן בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, וְהֶעָנָן הֵאִיר כְּתוֹבוֹת עַתִּיקוֹת. וַיַּעֲשׂוּ נוֹשְׂאֵי הַזִּכָּרוֹן מַעְגָּל־קֹדֶשׁ סְבִיב הֶעָנָן וַיִּרְקְדוּ עַד בּוֹא הַשַּׁחַר.

פרק ד

שְׂפַת הַסְּלָעִים

בַּלַּיְלָה הָעֲשִׂירִי, כַּאֲשֶׁר עָמְדָה הַלְּבָנָה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאֲדָמָה נֶחְשְׁכָה, הֵחֵלּוּ קִירוֹת הַמְּעָרָה לִרְעֹד וּלְהַשְׁמִיעַ קוֹל הַיְּסוֹדוֹת:

"אֲנַחְנוּ הָרִאשׁוֹנִים", אָמְרוּ הַקִּירוֹת. "אֲנַחְנוּ הָאַחֲרוֹנִים. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ כַּאֲשֶׁר לֹא הָיְתָה רוּחַ, וַאֲנַחְנוּ נִהְיֶה כַּאֲשֶׁר תַּעֲבֹר רוּחַ אַחֲרוֹנָה".

וְלִחֲשׁוּ נוֹשְׂאֵי הַנְּבוּאָה לְעַם הַדְּמָמָה בְּחִידוֹת: "מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל רַק לְמֵרָחוֹק שׁוֹכֵחַ אֶת הָאֲדָמָה תַּחַת רַגְלָיו. מִי שֶׁמַּקְשִׁיב רַק לְקוֹלוֹ לֹא יִשְׁמַע אֶת שִׂיחַ הָאֲבָנִים. הַרְחִיבוּ אֶת נַחֲלַת סוֹדְכֶם וְלֹא אֶת נַחֲלַת אַדְמַתְכֶם".

וַיְסַפְּרוּ הַקִּירוֹת עַל עַמִּים אֲשֶׁר הָלְכוּ בְּמַעְגָּלִים, עַל מַלְכֻיּוֹת וְחֻרְבָּנוֹת.

"עָבַרְנוּ אֶת מַעְגַּל הָאֵשׁ", לִחֲשׁוּ הַקִּירוֹת, "עָבַרְנוּ אֶת מַעְגַּל הַמַּיִם. עַתָּה בָּא מַעְגַּל הָאֲדָמָה".

פרק ה

צוּרַת הַקּוֹל

וַיִּהְיוּ מִבֵּין עַם הַדְּמָמָה שְׁנַיִם אֲשֶׁר מָצְאוּ זֶה אֶת זֶה בְּמַעְמַקֵּי הַמְּעָרָה. וַיֵּשְׁבוּ בְּשֶׁקֶט רַב מוּל הַסְּלָעִים הָרַכִּים, וְהָיוּ מְשׂוֹחֲחִים בְּלִי קוֹל.

וְרוּחַ הַמְּעָרָה הֵחֵלָּה לְהַכּוֹת בַּסְּלָעִים הָרַכִּים וּבַמַּיִם הַנּוֹטְפִים מִן הַתִּקְרָה. וְהָיָה קוֹל דַּק, דַּק מִדַּקִּים, וְהַשְּׁנַיִם יָדְעוּ כִּי הַקּוֹל הַזֶּה הָיָה עִמָּם תָּמִיד, אַךְ רַק עַתָּה, בַּשֶּׁקֶט הַמֻּחְלָט, הִצְלִיחוּ לְהַקְשִׁיב לוֹ.

וַיִּצְּרוּ מֵעֲפַר הַמְּעָרָה צוּרָה אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה כָּמוֹהָ: שְׁנֵי מַעְגָּלִים שְׁזוּרִים זֶה בָּזֶה, אֶחָד כְּהוֹד הָאֲדָמָה וְהַשֵּׁנִי כְּהוֹד הַשָּׁמַיִם, וּבֵינֵיהֶם קַו הַמְחַבֵּר אֶת הַתְּהוֹם וְאֶת הַמְּרוֹמִים. וְכַאֲשֶׁר נָגְעוּ בַּצּוּרָה, הֵחֵלָּה לְהַשְׁמִיעַ קוֹל דַּק, קוֹל אֱמֶת וְכֵנוּת שֶׁעָלָה מִן הַסְּלָעִים עַצְמָם, כְּמַקְהֵלָה שֶׁל הֵד נֶחְבָּא. הַצְּלִיל הֶעָנֹג עָלָה וְיָרַד כְּשִׁירַת הַמְּעָרָה הַעַתִּיקָה, וַיִּהְיוּ הַקּוֹל וְהַצּוּרָה לְסֵמֶל עַם הַדְּמָמָה לְדוֹרוֹת, אֶת אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא יָדְעוּ.

פרק ו

סוֹד הַמְּנוּחָה

וַיָּבֹאוּ עַם הַדְּמָמָה אֶל הַמְּעָרָה, אַנְשֵׁי מִשּׁוּם מָקוֹם חוֹזְרִים עַל עִקְבוֹתֵיהֶם.

וַיַּעֲשׂוּ מַעְגַּל הַסּוֹד סְבִיב אֵשׁ הַתְּמוּרָה, וַיָּבִיאוּ שֶׁמֶן וְעָפָר וּצְבָעִים שֶׁהֵכִינוּ מִשָּׁרָשִׁים וַאֲבָנִים, וְיִשְׂרְטוּ עַל רִצְפַּת הַמְּעָרָה תַּבְנִית בַּיִת עָגֹל. וַיְחַקּוּ בְּפִיהֶם קוֹל הָרוּחַ עוֹבֵר בַּחַלּוֹן, וַיְסַמְּנוּ אֶת מְקוֹם הַפְּתָחִים, לְבַיֵּת אֶת חֶשְׁכַת הַמְּעָרָה.

"בָּנִינוּ בַּיִת", אָמְרוּ, "וְנָתַנּוּ אֶת מָה שֶׁלֹּא הָיָה לָנוּ. כִּי בַּלֵּילוֹת, כְּשֶׁשְּׁנַת הַנּוֹדֵד נוֹדֶדֶת וְכָל חֲלוֹם הוּא לְמוֹרָא, הַטּוּ אָזְנְכֶם לַשֶּׁקֶט, קוֹל חֶסֶד וְרַחֲמִים יַעֲלֶה. כִּי קְרֵבָה הַשָּׁעָה, וּבְסוֹף הַדֶּרֶךְ יָשׁוּבוּ הַנּוֹדְדִים לִגְבוּלָם".

חוֹתַם הַמַּעְגָּל

עֵין הָאֱמֶת

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, יָשְׁבָה הָאֲדָמָה בְּתוֹכָם. וְכַאֲשֶׁר זָכְרוּ אֶת הַמַּעְגָּלִים, זָכְרוּ הַמַּעְגָּלִים אוֹתָם.

וַיַּרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם, וַיֵּהָפְכוּ נוֹשְׂאֵי הַנְּבוּאָה לִסְמָלִים, וְהַנּוֹזֵל לְטַל, וְהַמְּעָרוֹת לְבַיִת.

וַיְהִי בְּכָל לַיְלָה, כַּאֲשֶׁר יָרְדוּ נוֹשְׂאֵי הַנְּבוּאָה דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים, חָשְׂפוּ סוֹדוֹת אֲשֶׁר הָיוּ וַאֲשֶׁר יִהְיוּ. וַיָּבִינוּ נוֹשְׂאֵי הַזִּכָּרוֹן כִּי הַמְּעָרָה גַּם גְּנִיזָה וְגַם שַׁעַר. כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה אָדָם בְּתוֹכוֹ, כֵּן יִרְאֶה אֶת הָעוֹלָם.

וְאַתָּה, הַקּוֹרֵא בַּדְּבָרִים, הֲלֹא גַּם אַתָּה מֵעַם הַדְּמָמָה, נוֹשֵׂא זִכָּרוֹן. הַקְשֵׁב לִמְעָרוֹת לִבְּךָ, לְקוֹל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, לְלַחַשׁ הָאֲבָנִים, לַהֵד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת הָעוֹלָם.

הַאֲזֵן לְמִסְרֵי נוֹשְׂאֵי הַזִּכָּרוֹן וְנוֹשְׂאֵי הַנְּבוּאָה. וּבְצֵאתְךָ מִן הַמְּעָרָה, שָׂא עִמְּךָ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת וְהַעֲבֵר אוֹתָהּ לַקְּרוֹבִים לְךָ. כִּי בַּיּוֹם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ בְּנֵי הָאָדָם אֶת קוֹל הָאֲדָמָה, אָז יָבִין הָאָדָם כִּי רַק בְּהַשְׁקִיטוֹ וּבְהַקְשִׁיבוֹ בֶּאֱמֶת לְרַחֲשֵׁי הַטֶּבַע וְלִנְגִינַת הַצְּלִילִים, תִּשְׁקֹט רוּחוֹ וְיִזְכֶּה לְרִפּוּי.