צל חיוור במעמקים: סיפורה הכפול של הספינה ה"אופירה"

עבור מרבית המבקרים באילת, מפרץ אילת מזוהה עם שוניות אלמוגים צבעוניות, חופי רחצה ופעילות תיירותית. אולם מתחת לפני המים מסתתר סיפור אחר, כזה המתחיל באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ומסתיים בעומק של יותר ממאה מטרים בלב המפרץ.

בקרקעית הים, מול האזור המכונה כיום "הגנים היפניים", נחה ה"אופירה" – ספינה ששירתה את משמר החופים הישראלי, הוסבה לספינת טיולים, הוטבעה בשנת 1983 ונעלמה למשך יותר משני עשורים עד שהתגלתה מחדש.

"הסיפור של ה"אופירה" מעניין לא רק בזכות ההיסטוריה שלה, אלא משום שהוא מפגיש בין שתי נקודות מבט שונות: זו של הצוללים הטכניים, הרואים בה אתר לאתגר והרפתקה תת-ימית יוצא דופן, וזו של אנשי שמירת הטבע, הרואים בה עדות לשיטות פעולה שכיום אינן מקובלות עוד במפרץ אילת." מספר פלביו ורגה מייסד קבוצת  (Israel Wreck Exploration)  IWET Team צוללן מקצועי אשר חוקר ומתעד ספינות טרופות בחופי ארץ ישראל.

מגרמניה לישראל

הסיפור מתחיל בשנות ה־50 של המאה הקודמת. במסגרת הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה נבנו במספנת Burmester שבברמן שתי ספינות אחיות באורך 30.5 מטרים: "ירדן" ו"ירקון". עם הגעתן לישראל בשנת 1956 שובצו הספינות במשמר החופים של משטרת ישראל, והופעלו לצורכי ביטחון והגנה על המים הטריטוריאליים.

לאחר פירוק משמר החופים בשנת 1977 יצאה "ירקון" משירות ונמכרה ליזם אילתי שביקש להסב אותה לספינת טיולים. היא קיבלה את השם החדש – "אופירה". העברתה לאילת הייתה מבצע לוגיסטי יוצא דופן. מאחר שתעלת סואץ הייתה סגורה, הובלה הספינה מהים התיכון אל מפרץ אילת דרך היבשה, על גבי מוביל כבד שחצה את הנגב. באילת עברה הספינה שינויים משמעותיים והותאמה לפעילות תיירותית. במשך מספר שנים הפליגה עם מבקרים בין חופי אילת וסיני.

החרטום של אופירה בעומק 104 מטר, צילום תת ימי: יוהנס פלטן

סוף הדרך

עם דעיכת הפעילות התיירותית הושבתה הספינה וננטשה במרינה הצפונית. מצבה הידרדר בהדרגה, ובשנת 1983 התקבלה החלטה להטביעה בים. באותם ימים לא היו נהלים סביבתיים מחייבים כפי שקיימים כיום, ולא בוצעו תהליכי תכנון ובקרה הנהוגים כיום בהטבעת מבנים ימיים. לאחר גרירתה אל מרכז המפרץ נותקו כבלי הגרירה וה"אופירה" שקעה למצולות. מיקומה המדויק לא תועד, והיא נעלמה מעיני הציבור.

הספינה האבודה

רק בשנת 2006, במהלך סקר בתימטרי שביצעה ספינת המחקר "עציונה", אותרה הספינה מחדש. הסקרים העלו כי ה"אופירה" נחה בעומק של כ־104 מטרים על קרקעית חולית, סמוך למדרון תלול. בשל עומקה החריג, הספינה אינה נגישה לצוללים ספורטיביים.

ההגעה אליה מתאפשרת לצוללים טכניים בלבד, ודורשת הכשרה מיוחדת, ציוד מתקדם, ותכנון לוגיסטי מורכב.אחד האנשים שהקדישו שנים לאיתור ולתיעוד הספינה הוא פלביו ורגה, מייסד קבוצת {IWET (Israel Wreck Exploration Team. לדבריו, הניסיונות הראשונים להגיע אל הספינה נכשלו בשל תנאי ים קשים וזרמים חזקים. "הטבע לא עשה לנו חיים קלים", הוא מספר. "היו צלילות שבוטלו ברגע האחרון אחרי חודשים של תכנון. בעומקים כאלה אין מקום לטעויות".

צוללי IWET: יוהנס פלטן, מייסד קבוצת IWET פלביו ורגה, בריין הנסן פאבל פרנקל. דר ישראל ירושלמי, IWET

המפגש עם ה"אופירה"

בשנת 2014 הצליח צוות IWET להשלים משימת תיעוד מקיפה של הספינה. לדברי ורגה, כבר בעומק של כ־70 מטרים החלו אנשי הצוות להבחין בצללית הגדולה של כלי השיט. "היא הופיעה מתוך הכחול כמו רוח רפאים", הוא מתאר. "למרות השנים שעברו, היה ברור מיד שמדובר באופירה".

הספינה נמצאה כשהיא עומדת על הקרקעית במנח יציב יחסית. חלקים ממנה ניזוקו עם השנים, אך רבים ממאפייניה המקוריים עדיין ניכרים. בין הממצאים הבולטים שתועדו היה גרם המדרגות הלולייני שהפך לסימן ההיכר של ה"אופירה" בשנים שבהן פעלה כספינת טיולים במפרץ אילת. "זה היה רגע מיוחד. המדרגות שהיו פעם חלק מחוויית הנופש של תיירים הפכו לחלק מנוף תת-ימי עמוק ושקט לחלוטין". במהלך התיעוד נמצאו גם פריטים שונים שנותרו בספינה מאז שנות פעילותה, בהם כלי אוכל וציוד מכני.

המדרגות הלולייניות בחרטום הספינה, צילום: פלביו ורגה

לא רק סיפור של צלילה

עבור אנשי שמירת הטבע, הסיפור של ה"אופירה" אינו מסתכם בהרפתקה תת־ימית. ד"ר אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים, רואה בספינה עדות לשינוי משמעותי שעברה תפיסת ניהול הסביבה הימית בישראל.

"סיפורה של ה'אופירה' הוא תמונת מראה לתהליך העמוק שעברה תפיסת שמירת הטבע בישראל", הוא אומר. "בשנות ה־80 הטבעת כלי שיט ישנים נעשתה לעיתים כפתרון פינוי פשוט, ללא מטרות אקולוגיות מוגדרות וללא מיפוי מדויק כפי שהיה נדרש כיום".

לדבריו, העובדה שהספינה נעלמה למשך עשרות שנים ורק במקרה אותרה מחדש ממחישה את ההבדלים בין הגישות שהיו נהוגות בעבר לבין הסטנדרטים המקצועיים המקובלים כיום. זבולוני מדגיש כי העומק שבו נמצאת ה"אופירה" מונע ממנה לשמש אתר צלילה עבור הציבור הרחב, וכי רשות הטבע והגנים מתנגדת כיום להטבעת כלי שיט במפרץ אילת ובשטחי שמורות טבע.

"מפרץ אילת הוא מערכת טבעית רגישה וייחודית בקנה מידה עולמי", הוא אומר. "המדיניות כיום היא לצמצם ככל האפשר התערבויות מלאכותיות העלולות לפגוע במערכת האקולוגית".

בין הרפתקה לשיעור סביבתי

יותר מארבעה עשורים לאחר שהוטבעה, ה"אופירה" ממשיכה לעורר עניין בקרב חובבי היסטוריה ימית, צוללים ואנשי סביבה. עבור הצוללים הטכניים היא מייצגת אתגר יוצא דופן ומפגש נדיר עם פרק נשכח בהיסטוריה הימית של ישראל.

עבור אנשי שמירת הטבע היא משמשת תזכורת לדרך הארוכה שעברה החשיבה הסביבתית מאז שנות ה־80. כך או כך, בעומק של יותר ממאה מטרים מתחת לפני הים ממשיכה ה"אופירה" לספר שני סיפורים בו־זמנית: סיפור של הרפתקה אנושית במעמקים, וסיפור של שינוי בתפיסת האחריות כלפי הים.