מצילים (שוב) את עגולשון

בשנת 2011 הגיע יורם מלכה, מנהל שמורת החולה ונדהם לגלות פרט נדיר: צפרדע הנקראת עגולשון שחור גחון, דו חי שנחשב מין נכחד מנופי ארץ ישראל כבר עשרות שנים ואף הוכרז בשנת 1996 על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN) כמין שנכחד מהעולם- חי בשמורת החולה.

צפו בסרטון שחרור העגולשון משנת 2011:

העגולשון נעלם מהנוף וגורמי ההכחדה העיקריים שלו היו ייבוש החולה והרס אזורי המחייה ולכן התגלית הנדירה היתה משמחת ועוררה התרגשות רבה. המין ששמו נגזר ממבנה לשונו הקצרה והעגולה, שאינה נשלפת מפיו וגחונו השחור, הועבר לגרעין רביה ובמהלך הזמן הוקמו עבורו שני גרעיני רביה: אחד בשמורת החולה והשני בגן החיות התנ"כי. ברשות הטבע והגנים בנו טרריומים מיוחדים (מכל שקוף וסגור המשמש לגידול חיות יבשה קטנות) והוקצה אתר נוסף שם יוכלו לגדול העגולשונים בנחת.

עגולשון שחור גחון, צילום: דרור גלילי

יפתח סיני, אקולוג מרחב גליל עליון, הסביר כי "בנינו עבור העגולשון מספר בתי גידול, ועקבנו אחריהם לראות האם הם מתרבים באופן טבעי".

אך עם תחילת המלחמה פקחי רשות הטבע והגנים שבשמורת החולה החלו לדאוג. כשהטילים והכטב"מים הנוחתים ומתפוצצים באזור העלו חשש ממשי לא רק לחיי אדם אלא לבעלי החיים הנדירים כמו העגולשון, מספיק טיל או כטב"ם שיפגע במקום הלא נכון בשמורה – וכמעט כל האוכלוסיה העולמית יכולה להיכחד ברגע אחד.

על כן יורם מלכה, יחד עם סיני, הכינו תוכנית פינוי של הצפרדעים לירושלים, חילוץ תחת איום טילים. "בגלל המלחמה והשריפות הגענו למסקנה שמסוכן להשאיר אותם שם. החשש העיקרי היה מהשריפות, וככל שהם גברו עלתה השאלה של מה עושים אם צריכים לפנות אותם. לא הרבה זמן לפני הפינוי מנהל השמורה ויורם הכינו פרוטוקול להעברה, והחלטנו לעשות העברה של חלק מהעגולשונים. העברנו כ- 20 פרטים אל גן החיות התנ"כי", הסביר סיני.

כמתבקש, מבצע הפינוי נקרא "מבצע עגולשון".

שחרור עגולשון שחור גחון, צילום: עמית דולב רשות הטבע והגנים

יפתח סיני מספר כיצד התנהל המבצע: "העמסנו אותם עם הרבה אוכל ומזון בטרריומים, בין היתר חגבים וצרצרים, ונסענו לגן החיות התנ"כי בשני כלי רכב. בגן החיות קיבלו אותם תחת אחריותם, והרעיון הוא שיחזירו אותם אלינו לאחר המלחמה. בינתיים הייתה כבר שריפה באזור השמורה, שלשמחתנו הצליחו להשתלט עליה. אבל לא יכולנו לדעת שגרעין הרבייה לא ייפגע. בנוסף לקחנו את חלק מהפרטים הגדולים ושחררנו אותם. עשינו את ההשבה הראשונה לטבע בשמורה, בבית הגידול שהכנו עבורם מבעוד מועד. השנה הזו היא שנה מיוחדת. לראשונה יש בית גידול שהקמנו בטבע עבור העגולשונים, ועשינו השבה ראשונה. אנחנו רוצים למזער את הסיכונים בגלל שזה מין כל כך מיוחד. מדובר באחד מעשרת הדו חיים הנדירים בעולם, ואנחנו לא רוצים שהוא ייפגע".

שחרור עגולשון שחור גחון, צילום: עמית דולב רשות הטבע והגנים

מלכה הוסיף כי "אספנו ראשנים לגידול בשבי, ויש שאלות לגבי התזונה, הגידול וההתפתחות. אנחנו רוצים לנסות להביא אותם להתרבות בשבי. אם נצליח – נוכל להעתיק אותם למקומות בהם נרצה לשחרר אותם בעתיד. במלחמה, השמורה הייתה פתוחה למבקרים עד לפני כחודשיים. וכיוון שאנחנו לא נמצאים שם ביומיום, הוחלט לקחת את גרעין הרבייה ולהעביר אותו לגן החיות בירושלים. תכננו את זה עוד לפני המלחמה. במקביל לפרוייקט אצלנו, אנחנו מגדלים ראשנים עד שהם משלימים גלגול לטובת גן החיות בירושלים, כדי שגם הם יוכלו להביא אותם למצב של רבייה".

שחרור עגולשון שחור גחון, צילום: עמית דולב רשות הטבע והגנים

בגן החיות התנכי כבר המתינו בהתרגשות למשלוח הנדיר מסוגו ונערכו לקליטת הפרטים שהוצאו מהשמורה.

סיני מדווח: "ממה שאני יודע הם שרדו את המעבר והוא בינתיים מוצלח אנחנו מקווים מאוד לקבל אותם בחזרה ברגע שתסתיים המלחמה וסכנת השריפות תשכך. גרעין הרבייה בשמורה הוא גרעין יחסית קטן, עם מעט פרטים, עשרות כל שנה. לא כולם הצליחו לשרוד".

חשוב לציין כי אין הרבה מידע לגבי המין שכמעט ונכחד והתגלה שוב בנופי החולה.
"הרבה ממה שאנחנו עושים זה ניסוי וטעיה. למרות שיש הרבה התייעצות עם חוקרים שמלווים את זה, גם ברשות, בירושלים וגם עם מומחים בחו"ל. אחת הבעיות של הגרעין הוא שחלק מהפרטים, כאשר הם גדלים – הרגליים מתחילות להתנוון. חלקם מתו. יש מעט מידע על המין הזה. לא ידענו אפילו איך הם מתרבים. לקח זמן עד שיורם מצא ראשנים והתחלנו להבין את מחזורי הגלגול שלהם. הם יכולים להגיע למשקל של 140 גרם, זה הדו חי הכבד ביותר אצלנו. היום אנחנו יודעים כבר לזהות זכר ונקבה, אבל זה מאוד קשה. מדובר בצפרדע שמאוד נחבאת אל הכלים, היא מוסווית היטב, ובמים רק הראש והעיניים בחוץ".

שחרור עגולשון שחור גחון, צילום: עמית דולב רשות הטבע והגנים

אריאל קדם, רכז שמירת הטבע מגן החיות התנ"כי, מרחיב על שיתוף הפעולה: "בשנה שעברה קיבלנו 20 צפרדעים, במטרה לגדל אותם אצלנו. לשמחתנו צברנו ניסיון. כך יכולנו לקבל מהחולה את הצפרדעים שלהם. אנחנו מגדלים אותם בצורה מבוקרת, שני פרטים בכל טרריום עם טמפרטורה מבוקרת. זאת בניסיון לפצח את תהליכי הרבייה והגידול שלהם. תינוקות מביאים לטיפת חלב ורואים איפה הם על הגרף. יש לזה חשיבות לכל בעל חיים. אנחנו רוצים להבין את עקומת הגדילה של העגולשון. מתי בכלל הם בוגרים מינית? שנתיים? שלוש? אין לנו מושג באמת".

עגולשון שחור גחון, צילמה שרית פלצי מיארה רשות הטבע והגנים

קדם מוסיף: "גילינו שגדול יותר לאו דווקא טוב יותר. פרטים שגדלו מהר יותר, פיתחו בעיות ברגליים האחוריות ולא הצליחו לאכול. היינו צריכים ללמוד לא לתת להם יותר מדי ולא מעט מדי מזון. אנחנו גם לא ממש יודעים מה הם אוכלים, אילו מינים ובאיזה היקף? עשינו להם אפילו בדיקת סי.טי. מי שסבלו מבעיות, סבלו ממחסור בסידן. בינתיים זה עובד טוב. יש להם חדר משלהם, מסודר, עם המון טרריומים. לטפל בהם זה כמו מפעל קטן. בינתיים החבר'ה שהגיעו בחולה עדיין בסדר. נאחסן אותם כמה שצריך, בתקווה שזה יהיה קצר יותר. למעשה כעת כל האוכלוסיה בשבי נמצאת במקום אחד אצלנו. אין עוד מקום בעולם שהם קיימים בו, חוץ מכמה פרטים בהחולה. זו הקבוצה היחידה בעולם. וכל חודש שעובר אנחנו לומדים עליהם עוד".
בתקווה שהמין הנדיר מסוגו בעולם ימשיך לשרוד כפי שהצליח עד כה ואף לשגשג בנופי ארץ ישראל.

עגולשון שחור גחון, צילום: דרור גלילי