מושג ימי - בייטבול BAITBALL

שמי אלדד איתן, וזוהי שנתי השלישית בתפקיד פקח ימי בכנרת – אזור הידוע כגן עדן לחובבי דיג. מדי שנה נידוגים בכנרת כ-2,000 טון דגים, מחציתם לבנון הכנרת והשאר בעיקר אמנון הגליל ואמנון הירדן. דגים אחרים כגון הבינית, החפף הישראלי, הקרפיון (מין שברח מבריכות הדגים) והשפמנון הם אחוז קטן מהשלל. הדגה מהווה מרכיב חשוב במארג המזון של האגם והיא חלק מהותי בהמשך קיום המערכת האקולוגית שלו.

הספקנו הרבה מאז הגיליון הקודם... זיהום ים וחוף מקצה לקצה, שני אסונות ומלחמה קצרה... ננסה לנחש מה מחכה לנו בהמשך? או שאולי נתרכז במה שבאחריותנו ומה שבשליטתנו?

מול חופי מרכז הארץ יש תופעה גיאולוגית נדירה ומיוחדת היוצרת נוף תת-מימי ומערכות אקולוגיות ייחודיות.

בוקר יום ראשון למבצע ניקיון הזפת בחופי שמורת טבע חולות ניצנים. עונה לטלפון ושומע קול שמוכר לי מאמש. כבר לא מזהה, קיבלתי מאות שיחות בימים האחרונים מאנשים אכולי דאגה וחדורי רצון להירתם למאמץ לפינוי הזפת מחופי הארץ. הקול אומר: "זה אילן, הגענו – נשמח אם תוכל לבוא רגע". פוגש את אילן, רונן, מאיר ואמיר והם מבקשים שאתדרך את אנשיהם בשטח לכשיגיעו. אני חובר אל נקודת ההתכנסות. היא עדיין ריקה ואני תוהה אם מישהו יגיע בכלל. חרד מממדי הזיהום, האם נצליח להגיע גם לחופים אחרים שספגו "נחיתות"? [caption id="attachment_212413" align="alignnone" width="1024"] צילם אביתר בן אבי[/caption] ואז, כמו בסצנה מסרט, מגיח אלינו גוש ענקי של לבושי כחולים ומסתדר בצורת חי"ת בסדר מופתי. תדריך מקיף, התארגנות קצרה וכולם יורדים להסתער על חלקיקי זפת קטנים לצד אזרחים מודאגים, חיילים ועובדי חברות שונות. כולם באו לעבוד וללכלך את הידיים בניסיון עיקש להסיר עד כמה שניתן את מפגע הזפת שפגע בחופים. בן רגע מתגבשים בידי כולם כדורי זפת "להתפאר". העבודה סיזיפית, מייאשת לעיתים, אבל הם ממשיכים. ראשי הצוותים שלהם מזהים את הקושי ומאלתרים תחרויות ידידותיות, מי יאסוף יותר, והמפקדים נותנים לי זריקת עידוד – מנהלים את השטח, דואגים לכולם בלי אגו ובלי כלום. כולם עם כפפות על הידיים, נחושים לבצע את המשימה, ואני ניצב מולם קצת נבוך – מאיפה באתם?! איך מצאתם לנכון להגיע עד אלינו על אף הקושי שבדבר? לא משנה כמה פעמים אומר תודה, עדיין לא ארגיש שהבעתי את מלוא התודה. אשריי שזכיתי לעבוד עם אנשים ערכיים וטובים כל כך. [caption id="attachment_212429" align="alignnone" width="1024"] צילם אביתר בן אבי[/caption] גם כאן יש מצקצקים, אני בטוח. הבוז והזלזול באוכפי החוק בכלל ובמשטרה בפרט הם חרפה לנו כחברה ועלינו להוקיע אותם. שוטר הוא אדם ולכל אדם יש יום טוב או פחות טוב, שיכול להשפיע על העבודה שלו. לכל אדם יש דעות קדומות שצריך להילחם בהן ולמגר אותן. זהו אתגר חברתי וחייבים לתת על כך את הדעת, שכן שימוש בכוח, אכיפת חוקים והחלטות בעיתות משבר הם קושי אדיר לציבור, אך גם לאוכף החוק. הציבור צריך להודות למשטרה ולחבק אותה ורק כך לחזק אותה נוכח אתגריה. אני באמת מאמין שהוא רק ירוויח מכך. רוב הציבור קם בבוקר והולך ליום עבודה שהוא יודע בדיוק איך ייראה וכך גם ילך לישון. לעומתו שוטר נחשף ביום לאינספור אירועי קצה, בהם גם של אלימות. הוא מעורב בזירות שנכנסות לדם ולנפש, עובד בלילה, עובד בחג, חוזר הביתה ואז צריך לחייך ולאהוב את ביתו ואחר כך גם לעצום עיניים ולישון בלי לחלום, כי מי רוצה שתת-המודע יעלה את כל החרא שוב גם בלילה, ולקום שוב ליום שהוא לא יודע מה הרע שעוד יכול לבוא על העולם. כשהעניינים מסתבכים אתם תצטרכו את השוטר או השוטרת שיבטיחו את הסדר, אז תאהבו אותם כדי שהם יאהבו אותנו. בתפקיד שלי אני שואף תמיד לעשות את כל שביכולתי כדי להתמודד לבד עם אירוע, אך תמיד בידיעה שכשאצטרך עזרה, השוטר או השוטרת יגיעו לסייע. משטרת ישראל וצועריה – הטבע מצדיע לכם, תודה. שמרו על עצמכם ועל כולנו. [caption id="attachment_212425" align="alignnone" width="1024"] צילם אביתר בן אבי[/caption] [caption id="attachment_212421" align="alignnone" width="1024"] צילם אביתר בן אבי[/caption]