מתחת לקו האדום: המאבק על הקצבת הזרמת המים לנחלי הצפון

בעוד שצפון הארץ מתמודד עם בצורת חריגה, מתגבר הוויכוח סביב חלוקת המים בין החקלאות לטבע. "היובש הקיצוני הזה הפתיע את כולם", מתאר ד"ר אסף צוער, מנהל אגף הסביבה ברשות הטבע והגנים. "הבניאס מתייבש בצורה משמעותית מאוד, נחל הדן נמצא בספיקות של סוף הקיץ כשאנחנו עוד רק בתחילת יוני, והירדן ההררי במפלסים נמוכים מאוד, חריגים אפילו לסוף הקיץ".

על רקע המצב הקשה, מתכוונת מועצת המים להפחית באופן משמעותי את כמות המים לנחלים, החלטה שמעוררת מחלוקת חריפה ותפגע במערכת האקולוגית.

חציית הקו האדום

המהלך המתוכנן של מועצת המים דרמטי, הורדת הזרימה המינימלית לנחלים מ-1.3 קוב לשנייה ל-0.8 קוב לשנייה. "קו הגבול התחתון שהוגדר בעבר לנחלים היה 1.3 קוב לשנייה, אך כעת יירד ל-0.8 קוב לשנייה", מסביר צוער, "כשיש לך מעט וגם לוקחים לך שליש מהמעט הזה, אז הנחל מתחיל להתקצר, הוא מתנתק מהגדות, האבנים נחשפות, עוצמת הזרימה יורדת ואז כמות החמצן יורדת. כל התהליכים האלה פוגעים בכל המערכת האקולוגית ובכל מה שחי במים".

פגיעה קשה במערכת האקולוגית

"מערכת זרימת מי הדן, המאופיינת במים קרים שזורמים מהר, העשירים בחמצן ועניים בנוטריינטים, נפגעת באופן חמור. כשהנחל זורם לאט יותר, היא משפיעה על בע"ח שצריכים זרימה חזקה, הנחל מושפע יותר מחול והאבנים מתכסות, חלק מהאבנים נסחפות בגלל הירידה במפלס והדבר משנה את כל הביולוגיה והמצב של הנחל".

התופעה גורמת גם לניתוק בריכות עם דגים מזרם הנחל. "אם הבריכות מתייבשות, כל הדגים מתים", מזהיר צוער.

הקטנת הזרם ישפיע גם על ענפים אחרים, הזיהומים בנחלים יגדלו והטיילות והכלכלה שמלווה את הטיילות הזאת תיפגע בצורה משמעותית. היום רוב החברות הקיאקים כבר לא פועלות בגלל הזרם המוחלש.

עידו שקד, מנהל שמורת החולה מוסיף ומזהיר: "שמורת החולה היא השמורה השנייה בישראל, יחד עם עין אפק, של בתי גידול לחים באמנת רמסר. צמצום אפשרי של כמויות המים לשמורה עלול לפגוע במרקם העדין של בתי הגידול, בעלי חיים וצמחים נדירים ומאפייני בית גידול לח".

מנותק ממערכת הארצית: חקלאות מול הטבע

הבעיה מחריפה בגלל המצב הייחודי של האזור. "זה אזור שלם בארץ שלא מחובר למערכת הארצית", מסביר צוער. "אם הוא היה מחובר למערכת הארצית היינו רבים פה על עלות המים. בגלל שזה אזור שהוא לא מחובר למערכת הארצית, בעצם אנחנו ממש רבים פה על המים עצמם ולא על העלויות שלהם".

החקלאים, שגם הם במצוקה, זקוקים למים לקיום פרנסתם. "אין פה בעיה של מי שתייה, אלא בעיה של מים לחקלאות שבאה על חשבון הטבע. אם המדינה הייתה מסתכלת על זה בצורה הוליסטית, היא הייתה צריכה לפצות את החקלאים, כי אותם ניתן לפצות. את הטבע לא ניתן לפצות, ולזרוק כסף לדגים או לצמחיה אם אין להם מים.

רשות המים, בתור המבוגר האחראי, צריכה לעשות פה סדר ולדרוש מהחקלאים ניהול נכון של המים. צריך לקחת בחשבון כמה הטבע צריך, לבדוק את ההקצאות לחקלאים ומה צריך לצמצם. ויכול להיות שגם לטבע יהיה צורך לצמצם בתקופות מסוימות ובמועדים מסוימים, אבל לא בצורה גורפת כזאת בלי שהייתה עבודה מעמיקה לפני כן.

"צריך להתחיל לעשות דברים גדולים שישנו את המצב – לא רק להחליט לאן הצינור זורם, אלא גם על חיבור למערכת הארצית שחייבת לקרות בעתיד. צריך להתחיל לקדם את זה ולא לחכות שתהיה עוד בצורת".

ערוצי נחלי הצפון מתייבשים, צילום רחפן: רשות הטבע והגנים

החשש מהעתיד

הדאגה הגדולה נוגעת לעתיד הקרוב: "השאלה הגדולה היא מה יהיה בשנה הבאה. אנחנו בשנת בצורת אבל אנחנו אחרי כמה שנים טובות, אז במאגרים התחלנו במצב טוב יחסית. שנה הבאה אנחנו כבר נתחיל במצב של חוסר ואוברדראפט, ואז השאלה הגדולה תהיה מה נעשה אז".