היום העולמי לשמירה על בתי הגידול המימיים

"אלפים חיים ללא אהבה; אף לא אחד יחיה ללא מים", כתב המשורר האנגלי ויסטן יו אודן. ואכן, אין זה סוד כי קיומנו על פני כדור הארץ תלוי באופן מכריע במים מתוקים; זהו התנאי הראשון להישרדות האדם, החי והצומח.

מרתק לדעת כי רק 2.5% מהמים בכדור הארץ הם מים מתוקים (השאר הם מי ים). באותו פלח צר, הרוב המכריע (כ-70%) של המים מופיעים כשלגים וכקרחונים בקטבים (ולכן אינם זמינים לשימוש), כ-30% מהמים שוכנים בעומק האדמה כמי תהום, ורק 0.3% הם מים עִליים המצויים באגמים ובנהרות.

באופן טבעי, נושא המים המתוקים קשור קשר הדוק לבתי גידול מימיים. לפי ההגדרה המקובלת, בית גידול מימיים (באנגלית: Wetland) הוא "אזור שמוצף במים כל השנה או באופן עונתי. המים מעצבים בו את הרכב החי והצומח, ולכן מתפתחים בו חברות חי וצומח שאופייניים לאזורים מוצפים ולקרקעות רוויות".

אחד היתרונות של בתי גידול מימיים, טמון בכך שהם משמשים את האדם לשמירה על איכות המים, מאחר שמתרחשים בהם מגוון רחב של תהליכים (כימיים, פיזיקאליים וביולוגיים) שתורמים לשיפור איכות המים תוך כדי הזרימה. כלומר, משמשים לא רק מקור מים אלא משפרים את איכותם. אך זהו אינו יתרונם היחיד. למעשה, בעולם כולו בתי הגידול המימיים מביאים תועלת רבה בתחום הכלכלי, החברתי והמדעי: הם תורמים לחקלאות בשמירה על המגוון הגנטי של הדגים, מהווים מקורות לכבול (חומר אורגני המשמש גם להסקה ולדישון), ואף מהווים יעד תיירותי ומקום לבילוי בחיק הטבע. בתי גידול מימיים הם מערכות אקולוגיות שתומכות במגוון ביולוגי גבוה במיוחד. מתקיימים בהם  מגוון נרחב של מיני ציפורים, יונקים, זוחלים, דו-חיים, דגים, חסרי חוליות וצמחים, רבים מהם נדירים או בסכנת הכחדה בישראל.

הגדרת בתי גידול מימיים כוללת מגוון רחב של טיפוסים של בתי גידול, למשל אגמים, נחלים, ביצות וגם בריכות חורף (בריכות עונתיות). בריכות חורף הן בבריכות המתמלאות מי גשמים בחורף ומתייבשות בהדרגה במהלך קיץ. בין שמדובר בשלולית זעירה ובין שמדובר במקווה מים רחב ידיים, בריכות חורף מהוות בית גידול המשופע במינים של בעלי חיים וצמחים:. בעבר השתרעו אלפי בריכות חורף בישראל על שטחים נרחבים. רבים מהם נעלמות כתוצאה מפיתוח ובינוי.

ישראל התברכה בשפע מעיינות המזינים נחלים הזורמים אל הים התיכון במערב, ואל נהר הירדן, הכנרת וים המלח – במזרח. במשך אלפי שנות התיישבות בחבל ארץ זה – מאז שפעלו במרחב זה התרבויות העתיקות – מצא לו האדם מקום משכן ליד מקורות המים הטבעיים וניצל אותם לקיומו.

האדם בפעולותיו פוגע באופן ניכר במבנה של כלל בתי הגידול המימיים ובתפקודם. פגיעה מסוג אחד קשורה לכמויות המים. בארץ, רובם המכריע של המעיינות והנחלים מנוצלים על ידי האדם או מושפעים מפעילותו. רוב מי המעיינות נאחזים (מי המעיין מוטים לצינור, בעוד שהמעיין והנחל שאותו הוא הזין מתייבשים), מי שיטפונות נתפסים, ואפיקי נחלים מוסדרים (למשל באמצעות יישור פיתולים טבעיים של האפיק) כדי להעביר מים במהירות לשם מזעור נזקי הצפה.

בעולם כולו נהרסים מדי שנה מאות קילומטרים רבועים של בתי גידול מימיים – תוצאה ישירה של פעילות האדם. הנתונים מראים כי במאה השנים האחרונות השתנה אופיים של יותר ממחצית בתי הגידול המימיים בעולם המערבי ונפגע תפקודם. בישראל, פעולות הפיתוח והבנייה המואצות מביאות לאובדן מסיבי של בתי גידול מימיים, ואלו שנותרו סובלים מתפקוד לקוי ומקיטוע.

הידעת?

היעלמותה של אוכלוסיית הדו-חיים או צמצום גודלה משמשים מדד לבריאותה של המערכת האקולוגית כולה. לכן, קבוצה זו של בעלי חיים, כגון קרפדות ואילניות, זוכה לתשומת לב רבה במעקב אחר יציבות בתי גידול מימיים. הדו-חיים הם חוליה חשובה בשרשרת המזון. באוכלם חרקים, הם שומרים על הסביבה מפני "התפוצצות אוכלוסין" של מפיצי מחלות ומזיקים.

מאז קום המדינה היה נהוג לשאוב מים שפירים שהזינו את הנחלים ובה בעת להזרים אליהם שפכים וקולחים.

לפניכם רשימה חלקית של בתי הגידול המימיים בישראל שנפגעו עם השנים:

מקורות הירדן: פגיעה קשה בעקבות הטיית מים לחקלאות ולצריכה ביתית.

ביצת החולה: פגיעה קשה במערכת האקולוגית בשל ניקוז המים וייבוש הביצה.

מוצא הירדן מהכנרת: מאז הקמת סכר דגניה והטיית המים למוביל הארצי, הזרמת ביוב ומי המוביל המלוח נפגע נהר הירדן, ועושר המינים של בעלי החיים והצמחים שאפיין אותו הצטמצם.

נחלי הגליל: שאיבות היתר בקידוחים הרבים שנקדחו בהרי הגליל גרמו לירידה של מפלסי מי התהום אל מתחת לרום שפיעת המעיינות, וכך הביאו לייבושם. נותרו קטעי נחלים בודדים שבהם נותרה זרימה חלשה, כמו נחל עמוד ונחל כזיב, הנחשבים פאר נחלי הגליל. בתי גידול רבים נוספים, כמו בשמורת עין אפק ונחל הנעמן, נחל הקישון ונחל תנינים, נפגעו קשה.

נחל הירקון: אחת הדוגמאות הבולטות לנחל שהשפיעה הטבעית בו פסקה. כיום הנחל מוזן במי קידוח באופן מלאכותי. עד שנות החמישים של המאה שעברה זרמו בו מי מעיינות בכמות של כ-25,000 מ"ק לשעה (220 מיליון מ"ק לשנה). כיום מוזרמים בחלקו הנקי (המזרחי) מים שפירים.

אין ויכוח על העובדה שתפקידם של בתי הגידול המימיים בחיינו הוא חיוני לאין ערוך. ללא ניהול נכון של מערכות רגישות אלה, העולם עלול לשנות את פניו באופן דרמטי.

מאחר שאובדן בתי גידול מימיים אינו הפיך, כל החלטה של ממשלות וארגונים סביבתיים באשר לאופן הניהול של משק המים העולמי והאזורי תשפיע על עתידנו במישרין. ההשפעות על אובדן בתי גידול מימיים הן עצומות, ואת חלקן אף אי-אפשר לחזות. בין השאר, קובעים החוקרים כי ההשפעות כוללות שינויי אקלים, הכחדתן של מערכות אקולוגיות ייחודיות, היעלמותם של מיני בעלי חיים וצמחים רבים, פגיעה במקורות מזון (מקורות דיג למשל) ופגיעות דרסטיות בנוף.

באופן פרדוקסלי מעט, הפעולה הראשונה שנדרשה כדי למנוע המשך פגיעה בבתי הגידול המימיים הייתה לפעול למען חקיקה שתשמר את מקורות המים הטבעיים, ובכך תשקם את הזרימה הטבעית של המים בנחלים. במילים אחרות: אנו, בני האדם, שלוקחים ומנצלים את מי הנחל לטובתנו, צריכים להשאיר מספיק מים בנחל או להשיב מים אליו (במקרי קיצון) כדי לשמור על חיוניותו. אין ספק כי במציאות שבה אנו חיים כיום, הדאגה להספקת מים לנחל הופכת להיות המשימה החשובה ביותר בשמירה עליו.

בקיץ 2004 – ביוזמת רשות הטבע והגנים, נציבות המים, המשרד הגנת הסביבה ובתמיכת גופים נוספים – שונה חוק המים, ומאז הפך הטבע להיות צרכן מים לגיטימי (נוסף על המגזר העירוני, החקלאי והתעשייתי) ונציב המים חויב לספק כמויות מים באיכות ובכמות הנדרשות לשיקום מערכות הטבע והנוף ולקיומן. במסגרת זו פועלת הרשות להשיב מים לבתי הגידול המימיים, למשל באמצעות שחרור מעיינות שמימיהם אחוזים וקידום הסדרים שמטרתם הגדלת ספיקות המים הזורמים בנחלים. בדרך זו סייעה הרשות לשילוש ספיקת המים הזורמת בשמורת החולה, והבטיחה זרימת מים בשמורת עין גדי. בנחל דן הושגו הסכמים לחלוקת מי נחל בין צרכנים: הספקת המים לאדם "הורדה" למורד הנחל, וקטע נוסף בנו זכה בזרימה שופעת.

יש מקרים קיצוניים שנלקחו מהם  כל מקורות המים הטבעיים. למשל בנחל הירקון ירד מפלס מי התהום אל מתחת לקו שפיעת המעיינות כך שאלה אינם יכולים עוד לנבוע באופן טבעי. במקרים קיצוניים כאלה מקיימת רשות הטבע והגנים מערכת של הקצאות מים לגנים ולשמורות שמשמעותה הזרמה של מים באופן מלאכותי בשיתוף עם נציבות המים, במטרה לשמר גופי מים ומערכות אקולוגיות שאין דרך אחרת להחיותם. חשוב לדעת כי בפועל הקצאת מים נעשית בעזרת צינור. באמצעות הקצאות מים זכה למשל נחל עיון במים בימי הקיץ, ונשמר קטע "רטוב" בנחל כזיב ובצת. כאמור, מרבית זרימות המים השפירים בנחל הירקון וחלק הארי של זרימות המים שבשמורת עין אפק מקורן בהקצאה. עם זאת, לפי רשות הטבע והגנים הספקת מים בדרך של הקצאה היא ברירת מחדל ומוצא אחרון, ומטרתה היא להשיב לבתי הגידול המימיים מי מקור ובדרך הטבע (כלומר, זרימת מי מקור בנחלים, באופן טבעי). כלומר, הפתרון אליו שואפת רשות הטבע והגנים ואותו מנסה לקדם היא שימוש מושכל במים ושיקום האקוויפר, כך ששפיעת המים תחזור להיות טבעית וכדרך הטבע.

רשות הטבע והגנים שותפה עם רשות המים בקידום תכנית אב מים לטבע, הכוללת הגדרת הצרכים האמיתיים של הנחלים ובתי הגידול המימיים בהתייחס לכמויות המים – על פי חלוקה עונתית, ובהתייחס לאיכות המים הנדרשת לקיום מיני החי והצומח בהם. הכוונה היא שכל בית גידול ישוקם באמצעות הזרמת מי מקור (המים שזרמו בו באופן טבעי). אין ספק כי אימוץ ההנחיות המקצועיות במסמך זה יוסיף וישפר את מצב הנחלים לאורך זמן.

פעילות בעלת אופי שונה הכרוכה בשיקום נחלים היא הסרת מזהמים ומפגעים מהנחלים, שיקום פיזי שלהם, שיקום בתי הגידול בהם ושיפור המורכבות המבנית. שיפור מורכבות מבנית מהווה חלק משיקום פיזי (הכולל אלמנטים כמו שיפועים שונים, תשתית ורוחב גדות). החשיבות לכך היא כמובן יצירה של מגוון בתי גידול בתוך הנחל המביאה להגדלת מגוון המינים שמתקיים בו.

רשות הטבע והגנים פועלת במסגרת המנהלה לשיקום נחלי ישראל שבמשרד להגנת הסביבה לקידום היבטים אלה בנחלים שונים. כן שותפה הרשות בקידום תכניות אב שמטרתן שיקום אקולוגי של נחלים והנגשתם לציבור.

פעילות ביולוגית אחרת הקשורה בשיקום בתי גידול מימיים היא טיפול במינים מקומיים מתפרצים או במינים זרים שפלשו לבית הגידול ומסכנים את יציבותו. למשל, בשמורת הבטיחה שבצפון הכנרת פועלת הרשות לדילול יערות אשלים, שהתפשטו עקב ניהול אגם הכנרת במפלסים נמוכים, במסגרת המאמץ לאושש את מגוון מיני הצומח שאפיין את השמורה.

במילים אחרות, האדם נדרש להתערב לטובת הטבע, כדי לתקן את מה שהוא עצמו קלקל. ולא מדובר כאמור רק בחשיבות נופית, אלא בשיקום אמיתי של בית הגידול, הכולל השבה של המערכת האקולוגית על כל רכיבי המבנה והתפקוד שלה.

בחורף 1971 נחתמה בעיר רמסר (Ramsar) שבאיראן אמנה בינלאומית בנושא בתי הגידול המימיים. אמנה היסטורית זו מייצגת עד היום מאמץ עולמי לשיתוף פעולה לשימור בתי הגידול הלחים באמצעות ניצול חכם של משאביהם. הנושא שעמד לנגד עיני החותמים, ובהם מדינת ישראל, הוא הפגיעה המסיבית בבית גידול מיוחד זה, שנבעה מייבוש שטחים ומניקוזם, מזיהומים שונים וגם מניצול יתר של החי והצומח. כיום חברות באמנת רמסר עשרות מדינות, שלכל אחת מהן שטחי אחו לח המוגדרים "שמורות רמסר".ב-2 בפברואר, שהוא יום החתימה ההיסטורי, מצוין בכל העולם "יום בתי הגידול המימיים העולמי".

ניכר כי שמירה מיטבית על בתי הגידול המימיים כרוכה בגישות רב-תחומיות ובפתרונות יצירתיים המערבים גורמים רבים.

הידעת?

אמנת רמסר הביאה לשינוי בתפיסה של שטחים שרובם כונו עד אז "ביצות". כיום יש בעולם יותר מאלפיים אתרים של שטחים מימיים וביצות שהפכו לשמורות טבע ("שמורות רמסר"). שמורת החולה ושמורת עין אפק בעמק עכו נמנות כשמורות רמסר.

גם בישראל ב-2 בפברואר בכל שנה מצוין "יום בתי הגידול המימיים" (World Wetlands Day).  השנה נציין את היום בפעילות לציבור בשמורות ובגנים במהלך חודש פברואר 2026. מטרתו העיקרית של יום זה, הנערך בחסות אמנת רמסר, היא לעורר את מודעות הציבור הרחב לנושא, ולהצביע על הקשר ההדוק בין בתי גידול מימיים לבין ניהול משק המים העולמי – קשר חיוני שאינו זוכה ליחסי הציבור הראויים לו. 

פרטים נוספים כאן באתר >>

ברמה העולמית האתגר העיקרי הוא לשמור על התוואי שקבעה אמנת רמסר ולהטמיעו בהחלטות לאומיות, אזוריות ומקומיות, אך גם האדם הפרטי יכול ליצור שינוי. אפשר למשל להשפיע על משק המים הארצי במישרין, ובכך על בתי הגידול המימיים בעקיפין, בין היתר באמצעות חיסכון במים – התקנת מתקנים חוסכי מים בבית, הימנעות מהשקיה מיותרת של גינות פרטיות ועוד.

נוסף על כך, ידוע כי "ידע הוא כוח", כוח שעשוי לשנות תפיסות, מודעות ותהליכים. כך, היכרות עם נושא בתי הגידול המימיים תגביר את חשיבותו בקרב בציבור, ובכך תחולל גם שינוי דעת קהל.

למתעניינים מומלץ לבקר באתר  www.ramsar.org ובאתרי אינטרנט נוספים הקשורים לבתי גידול מימיים.

ואולי הדבר הטוב ביותר הוא להכיר את הנושא מקרוב – לבקר ולטייל להנאתכם בבתי גידול מימיים וללמוד עליהם. שמורת החולה המרשימה בצפון, שמורת עין אפק היפה בצפון מישור החוף, בריכת הנופרים הקסומה בגן לאומי הירקון ושמורת עיינות צוקים המפתיעה בצפון ים המלח הן רק חלק מהרשימה. לצדם, ובמיוחד בעונה הגשומה, מומלץ לבקר בבריכות החורף שברחבי הארץ: בגן לאומי תל אפק (אנטיפטריס), בריכות צרטה וברקת (בין אלעד לשוהם), בריכת רוברטס שבשמורת חולות ניצנים (בין ניצן לאשדוד) ואחרות.