יחד נשמור על פרחי הבר

• כל החיים מתבססים על הצמחים.
• הצמחים הם היצרנים היחידים במערכת אקולוגית, היחידים המסוגלים ליצור חומר אורגני ממים ופחמן דו-חמצני בתהליך פוטוסינתיזה.
• הצמחים מהווים בסיס לפירמידת המזון. אורגניזמים אחרים ניזונים מצמחים ישירות או מבעלי חיים שאכלו צמחים.
• ללא צמחים אין מערכת אקולוגית, אין חיים כמו שאנחנו מכירים אותם.

כדי לעשות סדר בדברים יש להכיר כמה הגדרות יסוד בסיסיות, שכן התחום מורכב למדי, ורבים נוטים לבלבל בין צמחים מוגנים לצמחים בסכנת הכחדה. אך תחילה חשוב להסביר כי הגנה על צמחים באשר הם – יפים, נדירים, מוגנים או נפוצים – היא ערך חשוב בפני עצמו.

צמח בסכנת הכחדה הוא, כפי שנרמז בשמו, צמח שעלול להיעלם מהארץ או אף מהעולם אם לא נירתם לשמור עליו ועל בית הגידול שלו. בפי אנשי המקצוע הוא נקרא "צמח אדום". אין קשר ליופיו או לחשיבותו האקולוגית – הוא פשוט נתון בסכנה כחלק מאובדן המגוון הביולוגי בעולם. כיצד נקבעת רמת הסכנה המרחפת מעל "צמח אדום"? בישראל נהוגים כמה קריטריונים (כגון נדירות ופגיעות) המתמצים במדד אחד הקרוי "המִספר האדום". טווח המספרים הוא 1–10, דירוג מובן ונוח להשוואה בין הצמחים השונים.

צמח נדיר הוא צמח המצוי במספר מועט מאוד של אתרים. במקרים מסוימים הצמחים הנדירים אף אינם מצויים בסכנה (כך למשל לוענית הסלעים או בוצין אופקי, הגדלים במצוקים שהגישה אליהם כמעט אינה אפשרית).

צמח מוגן מעל 600 מינים מצמחי ישראל הוכרזו ערכי טבע מוגנים. אלה הם מינים שאסור לפגוע בהם בכל מקום שבו הם מצויים. רשות הטבע והגנים אחראית לעדכן את רשימת ערכי הטבע המוגנים מדי כמה שנים. בפעם האחרונה עודכנה הרשימה בשנת 2019, ועד אז היא כללה מגוון רב של צמחים, רובם בעלי פרחים מרשימים, עצים וצמחי תבלין. מדוע בעצם נולד הצורך להגן על צמחים ועל פרחים? כיום הדבר נשמע אולי מוזר, אך רק לפני כמה עשורים קטיף של פרחי בר, כגון כלניות ונרקיסים, היה בילוי משפחתי מקובל. בראש ובראשונה הייתה הכוונה להגן על המינים היפים, הגדולים והאטרקטיביים ביותר, בהם נרקיסים, רקפות, כלניות ותורמוסים שנקטפו ללא אבחנה ונמכרו ברחבי הארץ. בשנת 2019 התווספו לרשימת ערכי טבע מוגנים כלל הצמחים הנמצאים בסכנת הכחדה.

תפקיד הפרחים בחיי צמח ובמערכת אקולוגית:

פרח הוא אבר רבייה של צמח עילאי. תפקיד שלו הוא לייצר זרעים שבאמצעותם צמח מעמיד צאצאים ומפיץ את עצמו. לרוב הצמחים יצירת זרעים והפצתם היא הדרך הרבייה הבלעדית. זאת גם דרך הרבייה המועדפת משיקולים גנטיים – מאפשרת לשמר מגוון גנטי באוכלוסיות הצמחים.

פרחים בנויים מחלקים זכריים (אבקנים המייצרים אבקה) ונקביים (עמוד עלי המייצר ביציות). בתהליך האבקה אבקה מועברת מאבקנים לצלקת של העלי ובהמשך התהליך מתרחשת הפרייה המובילה ליצירת זרעים.

תהליך האבקה מרכזי ביצירת זרעים והוא מתרחש בדרכים שונות אצל מינים שונים:

•  בהאבקת רוח. הפרחים מואבקי רוח קטנים, חסרי עלי עטיף צבעוניים, צירי אבקנים ארוכים ומתנדנדים ברוח.
• בהאבקה על ידי בעלי חיים (בעיקר קבוצות שונות של חרקים). לפרחים מואבקים על ידי בעילי חיים יש אמצעי משיכה של בעלי חיים: עלי עטיף צבעוניים וגדולים, ריח, צוף ואבקה מהווים מזון, מבנה מספק מסתור, דמיון לחרקים מסוימים. חלק מהפרחים מותאמים להאבקה על ידי קבוצת בעלי חיים מסוימת, חלקם מואבקים על ידי מגוון רחב של בעלי חיים.

קיים מחסור במאביקים במערכות אקולוגיות רבות כתוצאה מפעילות האדם:
שימוש רחב בקוטלי חרקים בחקלאות ובתחזוקת תשתיות
הרס בתי גידול וצמצום שטחים טבעיים עתירי פריחה
קיטוע של בתי גידול (יצירת מחסומים אותם המאביקים לא יכולים לעבור)

• מינים נוצרים ונכחדים בתהליכים טבעיים, אך בעידן המודרני הסיבה העיקרית להכחדת מינים היא פעילות האדם וקצב הכחדה גבוה מאוד.
• בקנה מידה עולמי האיומים העיקריים על המגוון הביולוגי הם הרס בתי גידול, פליטות גזי חממה הגורמים להתחממות גלובלית ושינוי האקלים, התפשטות מינים פולשים.
• בקנה מידה מקומי בישראל קיימם אותם האיומים העיקריים על מגוון בילוגי בכלל ועל מגוון צמחים בפרט, אך הם מועצמים בשל היות ישראל מדינה קטנה (בשטחה) וצפופה (גודל אוכלוסייה לשטח). האיומים הם:
• הרס בתי גידול בתהליכי פיתוח ובנייה (ישובים, אזורי תעשייה ומסחר, כבישים, מסילות רכבת, הכשרת שטחי חקלאות, שדות סולאריים ועוד)
• שינויים בשיטות עיבוד חקלאיות (מעבר לחריש עמוק, גידול אחיד בשטחים גדולים, שימוש בחומרי הדברה ובחומרי דישון סינטטיים)
• יבוש גופי מים וביצות
• זיהום בתי גידול מימיים
• השפעה של ניצול ישיר של ערכי טבע (קטיף) נמוכה יחסית לגורמים אחרים למעט מינים שנקטפים למטרות מסחריות כמו אזוב מצוי או עכובית הגלגל. זה בזכות הגנה חוקית על מינים אטרקטיביים וזמינותם במשתלות מסחריות ומודעות ציבורית (הצלחת הקמפיין הציבורי: צא אל הנוף אך אל תקטוף).
• מינים בסכנת כחדה הם המינים הרגישים ביותר לגורמי הכחדה מסיבות שונות
• נדירות
• דרישות סביבתיות ספציפיות מאוד
• זיקה/התאמה לבית גידול מאוים ונדיר ביותר
• מנגנוני רבייה מורכבים
• כושר תחרותי נמוך