דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם
10/07/2024ב-1964 התקיימה ישיבת המליאה של האקדמיה ללשון העברית. על סדר יומה: "שמות העופות 'נשר' ו'עיט'". שמותיהם העברים של העופות האחרים סוכמו שנים אחדות קודם לכן: "תושב הרים בודד" שוּנָה לצוקית, "קבן" הוסב לתמירון, "הופך-גרון" לסב-ראש, מי שהייתה "סנונית-ים" הפכה לשחפית ו"סנונית-שדות" לשדמית. רק זיהוי הנשר והעיט עורר ההסתייגויות רבות. הדיון בהם נדחה למועד מאוחר יותר.
הדיון התלהט. 35 פעמים ניתנה רשות הדיבור לחברי הוועדה ולזואולוגים שהוזמנו אליה. לאחרונים הייתה דעה ברורה: הנשר הוא: Gyps fulvus. הם הסתמכו, בין היתר, על דברי הנביא מיכה: "[…] הַרְחִבִי קָרְחָתֵךְ כַּנֶּשֶׁר […]". מכל העופות בארץ (למעט העוזנייה) רק ראשו של ה- Gyps קרח מנוצות. פלומה קצרה ולבנה צומחת עליו והיא מקנה לו מראה קרח. חברי הוועדה הדתיים התנגדו בכל תוקף להצעת זיהוי זה.
דעת הזואולוגים הסתמכה גם על 25 אזכורים נוספים של הנשר במקרא. אלה מעידים על שכיחותו הרבה, כפי שהיה עוד במאה ה-19. הנשר נצפה אז לעיתים קרובות בשמי הארץ ובצוקיה, כדבריהם של נוסעים אחדים וכפי שהנציחו בציוריהם.
יתר על כן – אחדים מאזכוריו של הנשר בתנ"ך מציינים פרטים העשויים לסייע בזיהויו. ספר איוב מציין" לְמֵרָחוֹק, עֵינָיו יַבִּיטוּ…וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים, שָׁם הוּא". זהו תיאור מדויק ל- Gyp, שהוא חד-עין ואוכל חללים, ובעיקר פגרים של בעלי-חיים. מתצפיות עולה כי נשר עשוי לזהות פגר של עז או צבי, המוטל בשדה ,מטווח של כ-7 ק"מ. ראוי להדגיש – הנשר אוכל פגרים בלבד, המוטלים בשטח. אזהרתו של אריק איינשטיין: "עוף גוזל,…רק אל תשכח, יש נשר בשמים, גור לך" טובה לשיר אך לא תואמת למציאות.
ירמיהו מציין את מקום קיננו: "שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע … כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ". וספר איוב מוסיף: "אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ. סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה". שניהם דייקו.
הנביא יחזקאל מדמה את נבוכדנאצר, מלך בבל ל"הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם". מוטת כנפי הנשר מגיעה כדי 280 ס"מ. היא מהגדולות בין העופות המוכרים בארץ (רק לשקנאי ולעוזניית הנגב מוטת-כנף גדולה יותר).
שלא כאזכוריו הרבים של הנשר, העיט נזכר במקרא שמונה פעמים בלבד. לדעת הזואולוגים הכוונה היא ל- Aquila ומספר אזכוריו תואם לשכיחותו היחסית בהשוואה לנשר. כך אז וכך גם היום. העיט אינו חברותי כנשר ואינו מתקבץ כמוהו במושבות קינון, באתרי-לינה או ליד פגר. העיט הוא הוא עוף טריטוריאלי. נחלתו של כל זוג משתרעת עד כ-150 קמ"ר. יתר על כן – העיט עט בדרך כלל על טרפו, במהירת רבה, לדורסו. זה מקור שמו, אף כי לעיתים הוא עשוי לאכול גם פגרים, כמצוין בברית בין הבתרים בבראשית:" וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים".
מקור התנגדותם העז של חברי הוועדה הדתיים היה כפול. רובם היו יוצאי מזרח ומרכז אירופה. באחדות מארצות מוצאם הוכתר Aquila chrysaetos, העיט הזהוב, כ"מלך העופות". "הכתרתו" החלה עוד בימיו של אלכסנדר מוקדון. זהו "הנשר הרומאי" המשמש כסמלן של ארצות רבות, כגון רוסיה, גרמניה, פולין, אלבניה ועוד. ואילו בתלמוד נאמר: "מלך שבעופות נשר". אז מיהו המלך?
יהודי מזרח אירופה לא הכירו את נשר המקראי. תחומי תפוצתו מוגבלים לאגן הים-התיכון. כך הם "אימצו" את מלך העופות של ארצות מושבם. בכרכובים של בתי הכנסת וברקמת הפרוכת של ארונות הקודש בקהילות בארצות אלה, שאמורים היו לאייר את דברי יהודה בן תימא: "[…] הוי עז כנמר וקל כנשר" מצויר ורקום Aquila או בכינויו באזורים אלה Adler ולא Vulture.
סיבה נוספת להתנגדות "הסקציה הדתית" לזהות את הנשר עם Gyps fulvus היה כינויו של הרמב"ם. במאה ה-13, עת רצו לפאר ולרומם את שמו כינוהו "הנשר הגדול". אולם הנשר אוכל פגרים… ראשו אדום לעיתים מדם, מראהו ומזונו עשויים לעורר רתיעה, סלידה ופחד. היעלה על הדעת שבעל חיים זה יהיה קשור עם הרמב"ם?
לאחר דיון ארוך ומייגע הוחלט, כקובל גם בימינו -כשרוצים להתחמק מקבלת החלטה קשה – להחזיר את הנושא לדיון נוסף בוועדת-משנה. וועדת-המשנה הזו קמה, לפי בקשתי, רק בשנת 1982, לקראת הופעת כרך העופות באנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל (שהיה לי הכבוד לכתבו ולעורכו). בהחלטתה הסתיים הוויכוח. השמות, כפי שהם מוכרים כיום, נקבעו ואושרו סופית: נשר הוא Gyps fulvus ואילו בני הסוג Aquila נקראים עיט, שמות בהם הקהילה האקדמית ותלמידיה השתמשו עוד קודם לכן.
אחד ממיני העיט הנראים בארץ. סימנם של העיטים "האמיתיים" הוא "מכנסי"-נוצות על רגליהם. עיט בגרמנית הוא Adler, באנגלית Eagle ואילו נשר באנגלית הוא Vulture.
היו ימים…
את העדות הזואולוגית המקיפה הראשונה על עולם החי של ארץ ישראל, לרבות הנשר, כתב הכומר הבריטי הנרי בייקר טריסטראם, בעקבות סיורו בארץ ב- 1863-64. הוא ציין: "מדהים הוא מספרם של הנשרים בכל אחד מחלקיה של ארץ ישראל… בכל מקום בו היינו הסתחררה להקת נשרים מעל ראשינו".
בספריו ובמאמריו טריסטראם מוסיף ומספר על מושבות קינון אחדות ברחבי הארץ. הגדולות שבהן היו במעלה נחל עמוד ובהר ניתאי שבשמורת הארבל. "לקול רעש ירייה נסקו מכל אחת מהן מאות נשרים". והירייה לא הייתה ירייה לשם כבוד… טריסטראם היה זואולוג גדול אבל שומר טבע "קטן".
גם בצוקי צפון הכרמל ובמערבו היו שתי מושבות גדולות. מושבות נוספות היו בוודי קלט (נחל פרת) שליד יריחו ובמקומות אחדים בעבר הירדן. כך הוא תיאר את נחל עמוד : "הצוקים מלאים במערות בכל הגבהים, מערות שאדם לא יכול להגיע אליהן, והן משמשות כמחסה למאות נשרים בעלי הדרת מלכים, לפרסים מעטים, לבזי צוקים ומיני עיט אחדים […]. עמוד גבוה ובודד הזדקר כאי מתוך הגיא, והיה מיושב נשרים מכל צדדיו שני זוגות נשארו על ראש הצוק והביטו בנו מלמעלה בשלווה כשרכבנו ליד העמוד"
עוד בשנות ה-70 קננו כאן זוגות אחדים של נשרים. לא עוד.
לפי עדותו של טריסטראם גם בהר ניתאי הייתה מושבה גדולה, שמנתה יותר מ-100 זוגות נשרים.
עדות נוספת על מספרם הרב של הנשרים בארץ היא של הארכידוכס רודולף (Rudolf). הוא שהה בארץ שבועות אחדים באפריל 1881 ומספר כי "הנשר מגיע במאותיו יום יום לירושלים מכל הכיוונים בבקשו אחר נבלות. במעופים לירושלים הבחינו בבית לחם, במר סבא ובים המלח…"
לאן ולמה נעלמו הנשרים?
בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20 היו עדיין בכרמל שלוש מושבות נשרים – בחוטם הכרמל, בשפך נחל אורן ובמעלה נחל יגור. היו בהן כ-65 זוגות נשרים. אחרוני הנשרים שבהן נותרו עד לראשית שנות ה-50 של המאה ה-20. מאז לא נותר מהם זכר. מעבר לכך יש נתונים מספריים מעטים בלבד לגבי מספר הנשרים שדגרו באתרים נוספים ברחבי הארץ, כגון בנחל כזיב, בנחל דישון או בנגב ובמדבר יהודה. לפי אחד האומדנים מספרם הכולל הגיע כדי 1000 זוגות. גיורא אילני מספר, בספר זיכרונותיו, כי ב-1956 ראה ליד ראש מעלה העקרבים כ-100 נשרים על פגר של גמל, ולידם כ- 15 עוזניות. כך או אחרת מספר הנשרים בארץ פחת מאז קום המדינה בשיעור חד.
לאחר מלחמת 6 הימים התברר כי בגולן מצויות מושבות קינון אחדות. הגדולה שבהן הייתה בנחל גמלא. בסוף שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 קננו בה 33-15 זוגות והאוכלוסייה ברחבי הגולן מנתה כ-120 נשרים. מראה מרהיב היה לצפות בנשרים המתכנסים ללינה בצוקי גמלה. הם דאו מטרים מעטים ממקום התצפית – מעליה, בצדדיה ומתחתיה. אפשר היה לראות את גבם ו"את הלבן בעין" גם ללא משקפת… אכן היו ימים…
מאז קום המדינה פחת מאד מספרם של הנשרים בארץ. סיבות אחדות חברו לפְּחָת זה. אחת מהחשובות שבהן, ולרוב לא מתייחסים אליה, היא הצמצום במזון שעמד לרשותם. עדרי הצאן והבקר התמעטו, הטיפול הווטרינרי השתפר ונאסר, בחוק, להשליך פגרים בשדה. לא היה עוד צורך בסניטרים מהטבע.
סיבה נוספת להתמעטות הנשרים, ואולי אף חמורה יותר, היא הרעלה. עוד בימי המנדט הבריטי נהגו להשליך פיתיונות מורעלים כנגד תנים, שנשאו את נגיף הכלבת. על הרעל לא נכתב "לתנים בלבד". גם בעלי חיים אחרים אכלו ממנו והרעל המית כל מי שאכל ממנו. והפגרים שנותרו בשטח רעילים ומרעילים, בהרעלה משנית, כל מי שאוכל מהם. במהלך השנים הורעלו כך ומתו נשרים רבים.
הרעלות חמורות אף יותר אירעו בעקבות ניסיונות להרעיל זאבים, שטרפו בני-בקר בגולן. 35 נשרים מורעלים נמצאו כתוצאה מכך ביולי 1998. 28 מהם מתו, אך במסירות רבה הצליחו לשקם שבעה מהם. הנשרים המתים היוו כשבעה אחוזים מכלל אוכלוסייתם בארץ ברותם ימים. וסביר כי לא כל הנשרים שמתו אותרו.
ומאז היו הרעלות נוספות. בשנת 2004 אחד הרועים פיזר רעל במזרחו של הגליל העליון, עקב חיכוכים עם שכנו על שטחי מרעה. פרות אחדות מתו. לפי האומדן פגריהם הרעילו יותר מ-30 נשרים. זה קרה בעונת הקינון וכך נפגעו גם 14 קנים.
בין 2001 ל-2015 נמצאו ונאספו 213 נשרים מתים ופגועים. 40%-70% מהם נפגעו בהרעלה. ב-2019 התרחשה הרעלה נוספת בגולן בה מתו שמונה נשרים ושנים נוספים נפגעו, וזאת מתוך אוכלוסייה שכללה אז רק כ-20 נשרים.
"פורשים כנף" על הנשרים
מפגע נוסף היא התחשמלות נשרים בקווי חשמל. התברר כי עופות בעלי מוטת כנפיים של כשני מטרים ויותר, מתחשמלים עת הם מנסים להשתמש בעמודי חשמל כעמדות תצפית, ללינת לילה, או בעת יבוש כנפיהם לאחר רחצה במים ונוגעים בו זמנית בשני כבלי-חשמל. ב-1982 הוצב קו חשמל חדש בגולן. תוך חודשים אחדים התחשמלו ממנו 85 נשרים. בין 1981 ל-2002 נמצאו כ-160 נשרים שהתחשמלו בו וההערכה היא כי מספרם היה אף כפול, שכן לא כולם אותרו.
כל התחשמלות כזו, הגורמת למותו של העוף, וגורמת גם להפרעה בקו החשמל. כך נגרמים גם נזקים קשים למשק. על מנת למנוע, או לפחות לצמצם את הבעיה, חברו בשנת 1996, בחסותה ובמימונה של חברת החשמל, רשות הטבע והגנים יחד עם החברה להגנת הטבע לפרויקט ארוך טווח "פורשים כנף על הנשרים" – להגן עליהם מהתחשמלות ומפגעים נוספים. במסגרת זו פיתחה חברת החשמל אמצעי מיגון שונים לעמודי המתח הגבוה והמתח העליון. אלה מאפשרים לעוף לנחות על העמודים בביטחון, מבלי לגעת בחוטים. עד לתחילת 2005 מיגנה חברת החשמל יותר מ-4,000 עמודי מתח גבוה ועשרות רבות של עמודי מתח עליון שנמצאו כבעייתיים ביותר. זהו פיתוח ייחודי וראשון מסוגו בעולם, שהביא להקטנת הנזקים לקווים אלה בכ-90% וצמצם מאד את מספר התחשמלויות הנשרים ועופות אחרים.
לאחר כל המפגעים האלה נותרו בסוף 2023, לפי נתוני ספירות המבוצעות על ידי רשות הטבע והגנים, 49 נשרים בצפון הארץ וזוהו 20 קינים. בנגב ובמדבר יהודה נמנו 94 נשרים ואותרו 20 קינונים.
S.O. S
כדי לעודד את אוכלוסיית הנשרים הוקם עבורם מרכז רבייה בחי-בר כרמל, אליו מובאים נשרים פגועים ומורעלים, שהצליחו לאושש באותם בבית החולים לחיות-בר בספארי ברמת-גן או בגן חיות התנכי בירושלים.
מאז 2010 הוטלו בגרעין הרבייה של "פורשים כנף" יותר מ-200 ביצים. חלקן ניטלות מהקן מיד לאחר ההטלה ומועברות לאינקובטור, לטיפול ידני. אם הביצה ניטלת מהקן ימים לאחר הטלתה הנקבה ממהרת להטיל ביצת מילואים. כך אפשר להכפיל את ה"יבול" השנתי. ההורים מטפלים בגוזל שבוקע בכלוב ואילו בגוזל האחר, שבקע באינקובטור, מטפל איש החי-בר או אי/ גן החיות התנכ"י.
הגוזלים שבקעו בשבייה, הן בכלובים והן באינקובטור, מועברים, בהגיעם לגיל המתאים, לכלובי אקלום ומהם משוחררים לטבע. עד שנת 2023 שוחררו 157 נשרים.
כחלק מניטור הנשרים בישראל וכבסיס להבנת הדמוגרפיה שלהם, סומנו בישראל מאז 1992 מעל ל-1,300 נשרים בטבעות ובתגי כנף. כ-70 נשרים נושאים גם משדריGPS המאפשרים מעקב אחר כל אחד מהם, באשר הוא, בכל רגע נתון – בישראל כמו גם בחו"ל.
אם לא די באלה אף יובאו מחו"ל, בין השנים 2019-2015 126, נשרים לתגבר את האוכלוסייה המתמעטת בארץ.
אחדים מהנשרים ששוחררו מגרעין הרבייה בחי בר התנחלו בכרמל והחלו לקנן במצוקיו. ב- 2006 פרח גוזל ראשון מאחד הקינים. האלה תוך שנים אחדות מספר הקינים הגיע לכ-10. לאחר כ-70 שנה בהן נעלמו הנשרים מהכרמל שוב הם מקננים בצוקיו. בכל ביקור בחי-בר כרמל, בשעות אחר הצהריים, אפשר לראות נשרים דואים מעל ונוחתים על כלוב הרבייה – בטווח אפס מהמטיילים.
פעילות נוספת לשמירת הנשרים היא הקמת תחנות האכלה. פגרי פרות שמתו ברפתות נאספים על ידי עובדי הרשות ומובאים לתחנות האכלה קבועות. חמש כאלה יש בצפון הארץ. כך מספקים להם מזון וכך מצטמצם החשש כי לא יורעלו מבעל חיים מורעל.
ב-2023 זוהו 37 קיני נשרים ברחבי הארץ. 26 מהם בנגב ומדבר יהודה. 11 נוספים בכרמל. מהם הורעלו במרץ 2024 14 נשרים כרחבי הנגב.
ואף על פי כן – הנשרים הם דוגמה טובה כי שמירת הטבע אינה בהכרח רק "קרבות נסיגה". כי יש מקום, ואף ראוי לנקוט בצעדי ממשק לעידוד אוכלוסיות – הן מהחי והן מהצומח. יש "שכר" וסיפוק לעמל.
אולי יעניין אותך גם
גני שמורה קשורים
דפים קשורים