מושג ימי: עגינה ים-תיכונית
עגינה ים-תיכונית (Mediterranean Mooring) היא שיטת עגינה נפוצה במיוחד בנמלים ובמרינות באגן הים התיכון, אך ניתן לראות אותה בשאר גם העולם.
עגינה ים תיכונית, צילום איליה בסקין
בשיטה זו, הסירה או היאכטה נכנסת אל המרינה באופן אנכי, ירכתיים אל הרציף (ולא בצמוד אליו לאורך הצד). החרטום מקובע באמצעות עוגן או חבל אחורי (mooring) המחובר לבלוק בטון בקרקעית, והירכתיים נקשרים לרציף בשני חבלים. כך נוצרת עגינה יציבה, חסכונית במקום ונוחה לעלייה וירידה מהסירה.
עגינה ים תיכונית נועדה למקומות עגינה לא מסודרים, מפרצים, לגונות או מעגנות קטנות. במרינות יש איסור להתמש בעוגן הסירה כדי שלא יסתבך בקוביות הבטון וחבלי המורינג.
יתרונות השיטה:
- מאפשרת ניצול מרבי של שטח הרציף – אפשר לעגון יותר סירות באותו שטח.
- ירידה נוחה מהסירה אל הרציף, במיוחד ביאכטות גדולות.
- נוחות בעגינה במרינות עמוסות, בהן אין מקום לעגינה צידית.
- אפשרות לעגינה במקומות שאינם מוסדרים.
אתגרים:
- דורשת מיומנות בניווט לאחור.
- תיאום טוב בין הצוות, במיוחד ברוחות צד.
- במידה ואין mooring אז צריך לזרוק עוגן ואז עלולים העוגנים להצטלב עם עוגנים של סירות סמוכות.
שיטה זו הפכה לסמל עגינה מקומי, והכרתה חיונית לכל שייט הפוקד את מרינות הים התיכון.
אולי יעניין אותך גם
קטגוריות