סימני הסתתים של מבצר מונפורט
03/02/2025ב- 31 מאי 1220, המסדר הטיוטוני – מסדר האבירים הגרמניים, קנה את נחלת מבצר המלך שבמעליא מידי משפחתו של האציל ג'וסלין מקורטנה, בעלי הנחלה מלפני קרב חיטין (1187).
נחלה זו חלשה על שטחים נרחבים מאד של הגליל העליון המערבי (איור 1), כך שגבולותיה המזרחיים הגיעו עד להר מירון, בצד המערבי נגעו במישור החוף, ואפילו בים התיכון בקטע שליד נהריה של היום. בצפון הגיעה הנחלה עד לנחל בצת ובדרום כללה את אזור כפר סמיע וירכא.
תעודה לטינית משנת 1229 מציינת שהמסדר הטיוטוני בונה את מבצר מונפורט, ובשנת 1230 האפיפיור גיאורגיוס התשיעי משגר מכתב ומעודד את מהמאמינים לעזור בבניית המבצר. בשנת 1244 מתקיים מפגש רשמי במבצר בנוכחות ראש המסדר ובשנת 1266 הוא מותקף לראשונה על ידי הממלוכים בעת כיבוש מבצר צפת הטמפלרי. ב- 23 יוני 1271 הסולטן ביברס הממלוכי מצליח לכבוש את המבצר ובתחילת יולי משלימים את עבודת ההרס, בכדי שהצלבנים לא ימצאו בו מקלט במידה ויחזרו לאזור במסע צלב עתידי. מאז ההרס, מבצר מונפורט יושב לו מנותק על שלוחת הר בנחל כזיב, מוקף נוף עוצר נשימה לכל עבר, ובשל הטופוגרפיה הקשה שלו, הוא לא נשדד. מאותו יולי 1271 ההיסטוריה קפאה בו ונתנה לטבע להשתולל בחופשיות בין קירותיו והריסותיו.
בשנת 1926 נחפר המבצר לראשונה על ידי משלחת ממוזיאון המטרופוליטן לאומנות בניו יורק, וזאת היתה החפירה הארכאולוגית הראשונה במבצר מהתקופה הצלבנית בממלכת ירושלים הצלבנית. בשנת 1995 התבצעה חפירה קטנה מלווה לשימור באולם הטקסים, ובין השנים 2011 ו- 2019, תשע עונות חפירה התבצעו במוקדים שונים בהנהלת צוות ממכון זינמן לארכיאולוגיה שבאוניברסיטת חיפה.
בין הדברים המעניינים ביותר שנמצאו על חלק מאבני המבצר הם "סימני הסתתים". אלה הם סימנים בצורות שונות שמופיעים אך ורק על אבנים שסותתו היטב, ושעליהם רואים בבירור את ההחלקה של פני האבן על ידי מכות עדינות של האזמל או בעיקר על די מסרק מתכת שנקרא "שאחוטה". אולם, יש לציין שלא על כל אבן שמסותתת היטב ישנו סימן סתת.
להלן סקירה כללית של סימני הסתתים במבצר והמשמעות האפשרית שלהם:
מגדל העוז (המבנה המסיבי החצי עגול באיור 2 למטה):
מגדל העוז ממוקם בנקודה הגבוהה ביותר בקצה המזרחי של המבצר, בנקודה הפונה לשלוחה ושממנה ניתן להגיע למבצר. המגדל בנוי מאבי דולמיט בגודל שמגיע לאורך של 3 מ' ורוחב ועומק של 1 מ', והן האבנים הגדולות ביותר ששימשו את הצלבנים במזרח הלטיני. אבן דולמיט שהנפח שלה הוא 3 קוב, שוקלת קרוב ל- 8500 ק"ג.
על חלק אבני המגדל רואים מספר צורות של סימני סתתים, הצלחנו לזהות מבינם את הסימן T, או T ולידו קו, אבל יש גם כוכב, משולש, צלב קטן, ועל אבן אחת מופיעה האות H ולידה שני קווים.
האגף המרכזי (חדרים B – J):
האגף המרכזי של מונפורט מחולק לתאים ולהם שמות לפי אותיות שנקבעו על ידי משלחת החפירות של 1926, כך שכל תא שימש למשהו אחר. מעניין מאד שסימני הסתתים שהאמריקאים תיעדו הם שונים מתא לתא (איור 3), והתיעוד מהסקר והחפירות שלנו מוסיף סימנים חדשים מכל תא, אבל מחזק את הראייה שהסימנים שונים מתא אחד לאחר.
אולם הטקסים (האולם מעל K, L):
האגף הבא בתור לכיוון מערב הוא אולם הטקסים עם האומנה המתמנת. זהו מבנה מפואר ביותר שכולו נבנה לפי הארכיטקטורה הגותית, ובו היו קשתות מצולעות שקישטו את האולם ותקרתו.
גם כאן ישנה סדרה גדולה של סימני סתתים שלא מופיעים במקום אחר במבצר (איור 3 אולמות K ו- L), אולם יש להוסיף שבחפירות משנת 2011 התגלה שאבני כל אחת מהקשתות היו מסומנות בתוו שונה מאבני הקשתות הסמוכות.
למשל, אבני קשת אחת היו מסומנים בחץ וקשת (איור 4), אבני הקשת שליד היו מסומנים בדגם אחר (איור 5) ועוד קשת היתה מסומנת בצלב.
משמעות אפשרית של הסימנים
נשאלת השאלה ממה נובע השוני הרב בין הסימנים של האגפים השונים, והשוני בין הסימנים של התאים השונים שבאותו אגף?
סיבה אפשרית ועיקרית לשאלה בעניין השוני בין האגפים יכולה לנבוע מכך שהאגפים השונים לא נבנו באותו שלב בנייה, אלא התווספו ממזרח למערב לאורך יותר מעשור, ואפילו אולי 4 עשורים (בין 1226/7 – 1270/1). במקרה כזה, סביר מאד שקבוצות שונות של סתתים עבדו באגפים השונים וסביר מאד שהם לא ישתמשו באותו סימן.
אולם, הסיבה לשוני בין סימני הסתתים של התאים השונים מאותו אגף (בעיקר האגף המרכזי), יכול לנבוע מכך שבזמן קירוי המבנה בקמרונות וקשתות/צלעות אבן וגם בזמן חלוקת המבנה לחדרים/תאים, עבדו שם מספר קבוצות קטנות, כל קבוצה בתא אחר, מה שמתבטא בכך שבכל תא יש מספר סימנים, והוא שונה מהסימנים שבחדרים שליד.
העניין כנראה היה שונה באולם הטקסים, שם כל קשת סומנה בסימן אחר, דבר שיכול לנבוע גם הוא משתי סיבות; הראשונה היא שהקשת חייבת להיות עם מידות מחושבות לחלוטין ולפי תכנית מוגדרת מראש על ידי אדריכל, ואז אין באפשרות הבנאי להחליף בין אבני הקשתות השונות דבר שכן אפשרי בבניית קיר רגיל. לכן, סביר מאד שאבני כל קשת סומנו בסימן משלהן בכדי לדעת לאיזה קשת לשייכן. אבל אז, נשאלת השאלה למה לא כל אבני הקשת מסומנות, אלא רק חלק מהן? שאלה זו תוביל אותנו למחשבה בכיוון אחר, אך הוא מבוסס על מה שכבר הוצע. מפני שאבני הקשת אמורות להיות מוגדרות, אז היה כנראה צורך לשים את כולן ביחד מבלי לערבב עם אבני קשת אחרת, ואפילו, סביר מאד שהסתת סידר אותן בצורה שהבנאי לא יטעה בסדר שלהן. לכן לא היה צורך לסמן אותן, אם לא מסמנים את כולן. ואם הסימן היה למשל למיקום אבן מסוימת בתוך הקשת, אז היינו מצפים למצוא סימנים שונים באותה קשת. לכן, הגיוני ביותר במקרה הזה להציע שמפני שהקשת היא אלמנט דקורטיבי, מושקע ומסותת על ידי אומנים, אז כל אומן/סתת רצה להשאיר את החותמת שלו על חלק מאבני הקשת, כנראה כ- "לוגו" משלו וכסימן של יוקרה. זה גם לא לתשלום מפני שבתשלום עבור קשת אי אפשר לטעות, וסביר שהתשלום היה מוגדר ומוסכם מראש.
דבר נוסף מעניין הוא שישנו סימן (איור 6) שהופיעו אך ורק על אבני הכותרות של האומנות של אולם הטקסים ועל אבי קשתות מחודדות ומסותתות בעדינות לחלונות או קשתות גותיות. זה יכול להעיד שאחד הסתתים המומחים ביותר, הוזמן אך ורק לבצע עבודות אומנות.
אחד הסימנים המעניינים ביותר הוא T בתוך משולש כך שרגל ה- T יושבת במאונך על בסיס המשולש (איור 7), מה שמאפשר את זיהויו עם המסדר הטמפלרי. כנראה זו עדות שהטמפלרים נתנו יד למסדר הטיוטוני בבניית מונפורט, כמו שהאבירים הטיוטונים עשו כמה שנים לפני כן כשעזרו לטמפלרים בבניית מבצר עתלית.
סיכום:
לסיכום, אפשר להציע שנוכחות סימני הסתתים במונפורט היא מאד מעניינת ומיוחדת, כך שסימני כל תא שונים מהתאים האחרים, וכל אגף שונה מהאגפים האחרים, דבר המלמד אותנו על בנייה שהתבצעה בשלבים ועל ידי קבוצות שונות. בנוסף, סימני הקשתות באולם הטקסים והסימן שמופיע על האבנים מהאומנות הגותית מעידים על נוכחותם של אומני על שמוזמנים אך ורק לביצוע עבודות יוקרה ושככל הנראה חותמים על האבנים עם הלוגו שלהם. בנוסף לכך, ניתן לזהות קבוצות מוגדרות כגון הטמפלרים ואולי עוד אחרים.
אולי יעניין אותך גם
גני שמורה קשורים
דפים קשורים