כתובת השילוח

גילוי הכתובת בשנת 1880 מיוחס לקונדר שיק, אך ישנם סיפורים רבים לגבי הילדים שמצאו אותה והביאו אותה לידיעתו. על מנת לפענח את כתובת, נעשו כמה העתקי גבס ובסופו של דבר היא פוענחה על ידי הבלשן הבריטי ארצ'יבלד ה. סייס.

נוסח הכתובת: […] [תמה/דבר] הנקבה. וזה היה דבר הנקבה. בעוד [מנפם החוצבם את ה]גרזן אש אל רעו ובעוד שלש אמת להנק[ב נשמ]ע קל אש קרא אל רעו, כי הית זדה בצר מימן ומ[שמ]אל. ובים הנקבה הכו החצבים אש לקרת רעו גרזן על [ג]רזן. ו[י]לכו המים מן המוצא אל הברכה במאתים ואלף אמה. ומ[א]ת אמה היה גבה הצר על ראש החצב[ם].

בכתובת תיאור דרמטי של שתי קבוצות של חוצבים העובדים משני כיוונים בחציבה בסלע עד למפגש ביניהם. הכתובת מתוארכת למאה השמינית לפנה"ס ויוחסה לבניית הנקבה על ידי חזקיהו המלך (ראו מל' ב' כ' ודב"ה ב', לב)

בשנת 1890 נגנבה הכתובת על ידי אלמונים שעקרו אותה ממקומה. בניסיון העקירה, נשברה הכתובת למספר חלקים.

היות ועל פי החוק העות'מאני הכתובת הייתה רכוש של האימפריה, ברגע שנודע דבר השוד, נפתחה חקירה מאומצת שבסיומה נמצאה הכתובת והוחזרה לשלטונות.

הכתובת שוחזרה חלקית על בסיס הרפליקות שנעשו לטובת הפיענוח שלה. עם סיום שיקומה היא הוצגה בבניין העירייה ולאחר מכן היא נשלחה למוזיאון לארכיאולוגיה של איסטנבול שם היא מוצגת עד היום.

נקבת השילוח, צילום קובי הראתי

לקריאה נוספת:

• שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, עמ' 13–16.
• יחזקאל קוטשר, כתובות ירושלים מימי הבית הראשון, ספר ירושלים א', עורך מ' אבי-יונה, ירושלים-תל אביב, תשט"ז, עמ' 170-169
• דוד אוסישקין, מפעלי המים של ירושלים בימי חזקיהו, קתדרה 70, 1994
• רוני רייך ואלי שוקרון, נקבת השילוח: הערות והארות בדבר חציבתה, א' מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, דברי הכנס השמיני, ירושלים, תשס"ז (2007), עמ' 161-133