שרידי כנסייה צלבנית בחורבת שלאלה (חוות משמר הכרמל)

בשנות ה-30' וה-40' של המאה ה-20, נוסדה במקום נקודת התיישבות עברית. היישוב נעזב לאחר מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בעקבות החלטת המוסדות המיישבים (קיבוץ בית אורן הוקם על גבעת שלאלה בשנת 1939, עד אשר עבר למקומו הנוכחי).  בשנות ה-60' של המאה ה-20, נכללו קרקעות חורבת שלאלה בתחום פארק הכרמל.

חורבת שלאלה היא למעשה תל ארכיאולוגי ייחודי בכל הר הכרמל, הכולל רצף התיישבותי היסטורי של כ-4000 שנה, החל מהאלף השני לפסה"נ ועד לעת החדשה. חוקרי שלאלה, שמעון דר ויגאל בן-אפרים, חפרו באתר בין השנים 2010-2002, מכלול של מבני ציבור ומגורים, כ-45 מ' צפונית-מערבית למבנה חניון הלילה המודרני.  מכלול זה (שטח 3) כולל שרידים מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית (Dar 2009; דר ובן-אפרים 2018, 69-56).  לפי החופרים, בתקופות ההלניסטית המאוחרת, הרומית והביזנטית ניצב בשטח 3 מבנה ציבורי פולחני שכיוונו מזרח – מערב, אשר תוכניתו הכללית עברה שינויים בהתאמה לתקופה. במקום נתגלה (בשימוש משני) פריט אבן ייחודי – פדסטל אבן או מזבח שתוארך על-ידי החופרים לתקופות ההלניסטית המאוחרת והרומית כחלק מסממני הפולחן במבנה. בתקופות האסלאמיות: ממלוכית ועות'מאנית, שימש שטח 3 כאזור מגורים בבניה פרטית הכוללת יחידות מגורים וחצרות.

שרידי כנסייה?

בחינת המבנה מהשלב הביזנטי, הובילה את החופרים לשער שמא מדובר בכנסייה ביזנטית מאוחרת וזאת לאור כמה סימנים:

• בחלקו המזרחי של המבנה נמצאו שרידי קיר קשתי שנחשד כאפסיס המאפיין כנסיות. קיר זה, שנחפר על-ידי המשלחת באופן חלקי בלבד, שונה באופן בנייתו מקירות המסגרת של המבנה (המתאפיין בסיתות שוליים) ונראה ששולב במכלול רק בשלב מאוחר יותר (להלן).
• בחפירות נמצא עמודון סורג של כנסייה או של שולחן מנחות.
• בתוך המבנה נתגלה תליון צלב ממתכת (חרף העובדה שפרסום הוצע לשייכו דווקא לתקופה הצלבנית).

בסיכום הדברים, לא הכריעו החוקרים בזיהוי המבנה ככנסייה מהתקופה הביזנטית והותירו סוגיה זו כשאלה פתוחה.  חשוב לציין שתיארוך הקיר הקשתי (ה"אפסיס"), הוא המפתח להבנת שיוכו הכרונולוגי והאתני של הבניין משלב זה.

ביקור חדש בשטח

בעת ביקורי באתר בחודש יוני 2025 התבוננתי מחדש באבן הפדסטל (גובה 93 ס"מ), זיהיתי תבליט שחוק של צלב – אולי בתוך מסגרת עגולה (איורים 2-1).  ניכר שהתבליט עבר השחתה וטשטוש, כתוצאה משימוש הפריט כחלק ממבנה מאוחר יותר בתקופות האסלאמיות. בשלב זה קשה לקבוע את זמנו של תבליט צלב זה, אך לא מן הנמנע גם שיש לייחסו דווקא לתקופה הצלבנית (להלן).

פדסטל האבן ועליו תבליט שחוק של צלב, ילום: דרור בן-יוסף

הצעת שחזור תבליט הצלב על פדסטל האבן, ציור: שיר לפיד

כשהראיתי את הפדסטל לבועז תמיר, מנהל חוות משמר הכרמל, הוא הפנה את תשומת ליבי לחוליית עמוד בשימוש משני (גובהה 77 ס"מ וקוטרה 39 ס"מ) שנמצאה במדרון הצפוני של האתר (כ-10 מטרים ממבנה שטח 3) ועליה חריתה של צלב קרוסלט.  צלב קרוסלט הוא צלב שראשו וזרועותיו מוצלבים גם הם, והוא נפוץ בעיקר בתקופה הצלבנית (איורים 4-3). במטבעות נפוץ צלב מטיפוס זה בעיקר בין המאות ה-11-10 לסה"נ. לאור זאת, נראה שיש לתארך את חוליית העמוד עם חריתת צלב הקרוסלט לתקופה הצלבנית – ולתהות שמא מקורו של עמוד זה בכנסייה צלבנית שפעלה במבנה של שטח 3.

זאת ועוד, החופרים דיווחו על ממצא של שלושה מטבעות מהתקופה הצלבנית במכלול: שני מטבעות כסף נקראו על-ידי א' ברמן (Berman 2009): האחד מהעיר לוקה שבאיטליה, מהמאה ה-12 לסה"נ;  והשני של ממלכת קיפרוס מימי שלטונו של המלך איג' הראשון, בין השנים 1205 – 1218 לסה"נ.

חוליית העמוד עם חריתת צלב קרוסלט, צילום: בועז תמיר

תיארוך קיר האפסיס

כאמור, קיר האפסיס המזרחי הוא המפתח להבנת אופיו האתני של המבנה. כשבחנתי את הקיר מקרוב גיליתי שקיר זה בנוי מאבנים בשימוש משני ודומה שהוא הוגש לקירות המעטפת המסותתים רק בשלב מאוחר יותר.

במרכז האפסיס יש אבן בנין אחת בעלת סיתות שוליים (איור 5) שהונחה במקום בשימוש משני. סיתות השוליים מופיע בקירות המעטפת של המכלול בשלבים הקדומים יותר ותוארך על-ידי החופרים לתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית.

אבן עם סיתות שוליים (בשימוש משני), משולבת בקיר האפסיס, צילום: דרור בן-יוסף

סיכום

נתונים רבים שעלו מן השטח מצביעים דווקא על קיומה של כנסייה בזיליקלית מהתקופה הצלבנית במכלול הבנוי של שטח 3, בשטח של 17X14.5 מ'.

• חוליית עמוד עם צלב קרוסלט צלבני.
• פדסטל/מזבח עם תבליט צלב.
• שלושה מטבעות צלבניים.
• תליון צלב ממתכת מהתקופה הצלבנית.
• תיארוכו היחסי של קיר האפסיס לתקופה הצלבנית.

שרידי כנסייה צלבנית במקום, יש בהם כדי להצביע על נוכחות צלבנית מבוצרת על גבעת שלאלה כולה (חווה? מנזר?) ואולי גם על המבנים הנושקים לגבעה בנחל אורן, כגון טחנת הקמח ואמת המים.

לב הכרמל השתייך בתקופה הצלבנית לסניורה של חיפה, שכללה יישובים סמוכים נוספים:

• חורבת אלון, בה נתגלו חרסים מהתקופה הצלבנית;
• חורבת דובה, המזוהה עם Digegia מהמקורות הצלבניים (גרבויס ואלעד 1980, 45-44);
• מצודת ראש מיה בחיפה, הנמצאת כ-8 ק"מ צפונית לחורבת שלאלה, מעידה אף היא על היאחזות הצלבנים בכרמל.

בתקופה הממלוכית שינה המכלול את פניו והפך לאזור של בתי מגורים פרטיים. סביר להניח שמבנה הכנסייה עבר שינוי מרחיק לכת, כחלק מזהותו החדשה של הבניין.

הפניות:

• אביצור ש'. 1963. סקר מתקני כוח המים בארץ ישראל, מכון אבשלום, תל אביב.
• גרבויס א' ואלעד ע'. 1980; "תקופת ימי הביניים והתקופה הממלוכית", אטלס חיפה והכרמל, סופר א' וקיפניס ב' (עורכים), חיפה, 45-44.
• דר ש' ובן-אפרים י'. 2018; שלאלה – עיר כרמל הקדומה, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה.
• Berman A. 2009; The Coin Finds from Horvat Shallale. In: Dar 2009. Shallale: Ancient City of the Carmel, BAR International Series, 1897, Oxford. Pp. 310-313.
• Dar S. 2009; Shallale: Ancient City of the Carmel, BAR International Series, 1897, Oxford.

[1] אביצור (1963, 63-62) הציע לתארך את הטחנה בנחל אורן לתקופה הצלבנית; דר ובן-אפרים (2018, 97-96) שחפרו את המבנה, הציעו לתארכו לתקופה העות'מאנית ואת יסודותיו לתקופות הרומית והביזנטית.

[2] דוגמאות להפיכת כנסייה למכלול מגורים בתקופה הממלוכית יש בכנסייה הצלבנית שעל תל יקנעם; התופעה תועדה גם בחר' סומקה, שעה שבית הכנסת הפך למכלול מגורים בתקופה הממלוכית.