פודקאסט חיות בר: עטלפים

להאזנה

    לתמלול הפרק >>

בקצרה

איך הוא נראה?

• העטלף הוא יונק מעופף בעל פרווה המניק את גוריו בחלב.
• בישראל קיימים 33 מינים, מתוכם 32 מיני עטלפי חרקים ומין אחד של עטלף פירות.
• עטלפי החרקים קטנטנים, שוקלים גרמים בודדים ובגודל של אצבע. עטלפי הפירות גדולים יותר.
• המראה הפיזי מגוון וכולל אוזניים גדולות, עגולות או ארוכות, אף פחוס ועיניים בגדלים שונים.
•  תזונתם מבוססת על חרקים (כמו יתושים) או על פירות וצוף.

איך הוא חי?

• העטלפים פעילים בלילה וישנים ביום במקומות חשוכים ושקטים כמו מערות, כוכים בסלע, מבנים נטושים ומוצבים צבאיים.
• נקבת העטלף היא אמא מטפלת מסורה הסוחבת את הגור על גופה ומזהה אותו לפי קולו בתוך מושבות ענק.
• עטלפי הפירות מפיצים זרעי פירות ומאביקים פרחים, ובכך מסייעים להתחדשות הטבע.
• עטלפי חרקים משמשים כמדבירים טבעיים המנקים את הסביבה ממזיקים ויתושים.
• העטלפים משמשים השראה למחקרים על אריכות ימים בזכות המערכות הגופניות הייחודיות שלהם.

עטלף במערת עטלפים סודית, בועז לנגפורד

איך הוא מגן על עצמו?

• עטלפי חרקים משתמשים במערכת סונאר משוכללת (אקולוקציה) המאפשרת להם "לראות באוזניים" ולזהות מכשולים זעירים וטרף בחושך מוחלט.
• עטלפי פירות מנווטים בעזרת ראייה מצוינת המפותחת מזו של בני אדם ובעזרת קליקים בלשון.
• כדי להמריא, העטלף נתלה הפוך ומשתמש בכוח הכבידה של הנפילה כתנופה לטיסה במאמץ מינימלי.
• מערכות הגוף שלהם מאפשרות להם לחיות זמן רב ביחס לגודלם, דבר המשמש השראה למחקרים על אריכות ימים.

מה מאיים עליו?

• פיתוח ובנייה דוחקים את העטלפים מבתי הגידול הטבעיים שלהם ומאלצים אותם למצוא מחסה במבני מגורים.
• כניסת בני אדם למערות בחורף מעירה את העטלפים משנתם וגורמת להם לבזבז אנרגיה יקרה, מה שעלול להוביל למותם.
• יחסי ציבור שליליים ופחד מבוסס מיתוסים גורמים לבני אדם להירתע מהם ולראות בהם מזיקים. בניגוד למיתוסים היסטוריים, העטלפים אינם קשורים לשדים, לכישוף או למבשרי מוות.
• הם אינם מזיקים לחקלאות כפי שנטען בעבר, אלא מעדיפים לאכול פירות בשלים מאוד שאינם מיועדים לשיווק.
• פתרונות להגנה כוללים חתימה על אמנות בינלאומיות להגנה על עטלפים וניטור שנתי של מושבות הלינה.
• רשות הטבע והגנים משפצת מוצבים נטושים כדי להפכם לאתרי קינון בטוחים.
•  עטלפים פצועים מועברים לטיפול בבית החולים לחיות בר ולאחר שיקומם משוחררים חזרה לטבע.

עטלפים במערת עטלפים סודית, צילום: בועז לנגפורד

האזינו לפרקים נוספים על חיות הבר וסיפורים מרתקים >>

תמלול מלא: הסכת "ארץ ישראלי מצוי" – פרק העטלפים

[פתיח מוזיקלי]

נעמה: רגע, רגע, תעצרי. את מסתובבת עם גלאי עטלפים?

אדר: לפעמים.

נעמה: לא, יש אנשים ששמעתי על גלאי מתכות, שמעתי. למה את מסתובבת עם גלאי עטלפים, אדר? מה עושים בלילות?

[מוזיקת רקע: "מה עושת האיילות בלילות. קן לציפור בין העצים, לאריה ולממותה, לגמל… איזו מקהלה"]

הַסְכֵּת ארץ ישראלי מצוי. גלי צה"ל ורשות הטבע והגנים נכנסים איתכם לסבך המקומי עם נעמה טוכפלד.

נעמה: כולם סימנו אותם כהאשמים העיקריים במגפת הקורונה, והאמת היא שעוד קודם לכן הם לא סבלו מתדמית חיובית במיוחד. העטלפים, אותם יונקים מעופפים בדמות ספק עכבר ספק ציפור, חובבי החושך שמצאו את עצמם מככבים בסיפורי אימה, ועל האחרונה גם במוקד האשמה של הפצת מגפה עולמית.

דובר מוקלט (רזי ברקאי): הווירוס מקנן אצלם, לא גורם להם לחלות במחלה, אבל אם אני אוכל אחר כך עטלף נגוע – וזה אחד החשדות שם, שמה שהיה בווהאן – אני אחלה במחלה.

דוברת מוקלטת: רזי, אני ממליצה לך לא לאכול אף פעם חיה חולה, כמו שלא לאכול חיה מורעלת, בין אם זה עטלף, חולדה, כלב או תרנגול.

דובר מוקלט (רזי ברקאי): טוב, אני לא אוכל עטלפים בכלל.

נעמה: במרבה הפלא, כך טוענת מי שיושבת איתי באולפן, מסתבר שהם אלו שצריכים הגנה מאיתנו בני האדם ולא להפך. אדר, האם יש אמת בדברים?

אדר: יש אמת. אנחנו אה… עוד לא יודעים להגיד ב-100%, אבל כרגע, בגלל שאנחנו יודעים שנגיף הקורונה יודע לעבור בין מיני יונקים, אז אנחנו מאוד חוששים לעטלפים שאנחנו נדבר עליהם רבות היום ונשמע כמה הם חשובים ומיוחדים ומוגנים. אנחנו רוצים לשמור עליהם ולכן יש חשש, כמו שהנגיף עובר ממיני יונקים אל בני אדם, שהוא יעבור גם מאיתנו בני האדם אל היונקים.

נעמה: טוב, אז נמצאת איתי אדר סטולרו מליחי, מנהלת תוכן ברשות הטבע והגנים. אדר, הרבה מהעיסוק המקצועי שלך סובב סביב עטלפים, אז תרשי לי לשאול אותך שאלה של אדם מהיישוב: מה יש לך מעטלפים?

אדר: אה… זה לא היה מתוכנן וזה לא חלק מרכזי מובהק מהגדרת התפקיד שלי, אבל איזושהי משיכה ותחביב. האמת היא שהזיכרון הראשון שלי מעטלפים היה שעטלף פירות נכנס דרך חלון הבית בקומה 14 לבית של ההורים שלי, ונתפס באפודת צמר יפהפייה שסבתא שלי סרגה לי במיוחד, והוא היה עליי.

נעמה: וזה רגע שכל ילד צורח.

אדר: וזה רגע שבו אתה מסתכל על העטלף, הוא מסתכל עליך, ואנחנו עכשיו אה… חושבים "מה קורה?". אה… כן, זאת הייתה חוויה שנשארה לי הרבה זמן. אני לא זוכרת שנבהלתי, אבל אני זוכרת שזה היה אה… משהו שנשאר איתי הרבה זמן.

נעמה: את יודעת, זה מוזר, כי בעצם הדבר הראשון שאנשים עושים כשהם נתקלים בעטלף זה להיבהל, ואת מצאת את עצמך במבט סקרן אל החיה.

אדר: נכון. נכון. לצערם הרב הם זכו, הזכרת את זה קודם, ליחסי ציבור מאוד רעים.

נעמה: הצוענים האמינו שהעטלף נוצר מנשיקת שד שקיבלה הנערה בשנתה. הסקנדינבים הגנו על ביתם מפני כישוף על ידי נשיאת עטלף חי סביב ביתם, ולאחר שלושה סיבובים הצמידו אותו מעל חלון או דלת. ההודים האמינו כי כניסת עטלף לבית מסמלת מוות של אדם קרוב. היוונים סברו כי העטלף מלווה את המתים בדרכם אל השאול.

אדר: ובעצם הם בעלי חיים מאוד נחמדים בסך הכל. למעט מין אחד שבכלל לא קרוב אלינו שהוא נחשב ערפד (Vampire bats), והוא באמת נועץ את השיניים שלו ומקיז מעט דם ומלקק אותו, וזה רחוק מסיפורי הערפדים שהתפתחו מזה. הם לא עושים שום דבר, להפך, הם רק מסייעים לנו בני האדם ואנחנו נדבר על זה.

נעמה: תכף אה… בדיוק נשאל מה הם עושים למעננו בני האדם ולמה חשוב מאוד שנשמור עליהם, אבל קודם כל תני לי קצת פרטים יבשים: מה את יודעת על המין הזה, על התפוצה שלו בישראל?

אדר: תתפלאי לדעת שישראל נחשבת מעצמה של עטלפים. יש בה הרבה מאוד מינים של עטלפים. בכלל בעולם יש מגוון מאוד גדול של הקבוצה הזאת, ובישראל יש 33 מיני עטלפים. כדי לסבר את האוזן ושתוכלי להשוות: באירופה כולה או בצפון אמריקה אנחנו יודעים על 45 מיני עטלפים, ובישראל הקטנה כאן 33 מיני עטלפים, שמתוכם 32 הם מיני עטלפי חרקים ואחד עטלף פירות, שהוא השכיח שאנחנו רואים אותו רוב הזמן אה… סביב הפנס ברחוב, סביב עצי הפיקוס הגדולים.

נעמה: בארצנו הקדושה אנחנו מכירים עטלפי פירות.

ד"ר עמי דולב: ד"ר עמי דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים. ועטלפי חרקים שיש 32 מינים שונים, יש גם הבדל מבחינת צורת התקשורת שלהם. בעוד שעטלפי החרקים, שהם שייכים לעטלפים הקטנים, יש להם מערכת של סונאר – הם משמיעים קולות שאנחנו לא מסוגלים לשמוע, ובעזרת ההדים הם כאילו רואים באוזניים. הם רואים באוזניים את הסביבה.

נעמה: איזה דימוי ממש מגניב.

אדר: הם יכולים כמעט לראות את חוט השערה, והם יכולים לזהות כל מכשול והם גם מזהים את היתוש שהם רוצים לטרוף אותו. לעטלפי הפירות בגדול אין את הסונאר הזה, אין להם את הפטנט הזה. הם עושים איזשהם מעין קליקים כאלה עם הלשון שבעזרתם הם יודעים גם כן קצת לנווט במקומות חשוכים, אבל זה לא באותה רמה. הם מפצים על זה בעיקר בעזרת ראייה מצוינת, טובה משלנו. לכן באנגלית תקראו להם "שועל מעופף" כי הפרצוף שלהם הוא כמו שועל.

נעמה: האמת היא שהעטלפים בכלל אה… בית הגידול והלינה שלהם הם בעצם כל מיני חוחים וחללים חשוכים וקרירים כמו מערות, ובעצם ההתערבות שלנו כבני אדם באיזשהו מקום דחקה אותם החוצה גם למרחבים אחרים.

אדר: את צודקת. העטלפים הם אה… חיות בר שישנים במהלך היום ופעילים במהלך הלילה, אוקיי? ובמהלך היום הם צריכים מקום שקט וחשוך, ובדרך כלל זה היה מערות או כוחים בסלע. אבל מאחר שאנחנו בני האדם דאגנו לפתח ולסלול ולבנות, אז הם מוצאים גם מדי פעם את מקומם בתוך המבנים. היה סיפור לא מזמן באשקלון, אני לא יודעת אם את זוכרת, על משפחה שיצאה לשפץ את הבית שלה וחזרה אחרי הרבה זמן ומצאה מושבה ענקית של עטלפים. כנראה שאה… שתי עטלפות נקבות או משהו כזה נכנסו לתוך המקום הזה, בדקו את הנכס, ראו כי טוב…

נעמה: וקבעו שלט בקיר "דירה להשכיר".

אדר: אה… ובאמת המליטו שם והייתה שמה קבוצה מאוד מאוד גדולה של עטלפים קטנים. כן, העטלפים הם ממליטים, הם לא מטילים ביצים וכאלה, כן?

נעמה: זה מאוד מבלבל כי הם מעופפים, אז אנחנו משייכים אותם אוטומטית לעולם של ציפורים, אבל הם יונקים לכל דבר ועניין כולל חלב.

אדר: אין כמו חלב אם. נכון, את יודעת שאמא עטלפה סוחבת עליה את הגור הרבה מאוד זמן, גם כשהיא הולכת לחפש מזון הוא עליה כל הזמן. תחשבי שאתה דבוק עליה ממש. כאילו, אני מנסה לדמיין את הדבר הזה בטח בתקופה הזאת, אבל ללא ספק זה מסירות נפש.

נעמה: וואו, אתמול דיווחו על המצב החדש שלנו, בתי הילדים, הפעוטונים ומעונות היום סגורים ממחר, אז אני ביום ראשון עשיתי הסבה מקצועית והפכתי להיות גננת. טפו טפו טפו אנחנו לא בבידוד.

אדר: לאמא לא נגמרים הכוחות, מי יודע מה יהיה שבוע הבא. האמא מטפלת. קודם כל תחשבי על זה שהיא תלויה בדרך כלל כשהיא באתר משכן – הרגליים למעלה והראש למטה. תקראו שוב את השיר של ע' הלל על העטלף: "בבוקר שאלתי את העטלף: איפה הראש? למטה! ואיפה הרגליים? למעלה! ומה שלומך? בדרך כלל טרללה!". ככה זה בדרך כלל במצב הרגיל. אבל מה קורה כשהיא צריכה להמליט? היא בעצם מסתובבת כדי להיעזר בכוח הכובד וממליטה כלפי מטה, והגור, איך שהוא נולד, הוא ישר נתפס בפרווה שלה, כי יש לה פרווה כמו שלנו, ונצמד אליה, אל הפטמות שנמצאות ליד בסיס הכנפיים שזה הגפיים הקדמיות, ומשם הוא אוכל. בהתחלה, אולי ביום הראשון, היא עוד מסוגלת לעוף איתו, אבל זה כבד נורא וזה מקשה מאוד, ואז היא פשוט משאירה אותו במערה במקום שהיא יודעת לזהות את הקולות שלו. היא הולכת לצוד את החרקים שהיא צריכה, בעזרתם היא מייצרת את החלב, חוזרת, וגם אם במערה יש 5,000 גורים, היא כנראה תגיע חזרה אל הגור שלה ותניק אותו והוא ייצמד אליה. ואחרי חודשיים-שלושה הוא יגיע לשלב שהוא יכול לעוף ומאותו רגע כל אחד לעצמו. הכי קרוב אלוהי, אמא.

נעמה: אני אשמח שתספרי לי על איזושהי חוויה מיוחדת שעברת אה… ככה במחיצת היונקים המסתוריים האלה.

אדר: אז יש הרבה. אני אחלק את זה לשתי חוויות, אוקיי? אחת, פעם ראשונה שנתקלתי בעטלף, שנגעתי בעטלף – זה היה כשהצטרפתי לסקר עטלפים שהיה בבניאס.

נעמה: אז מה זה סקר עטלפים? חדשות הערב, חזרנו, ועכשיו כמו שהבטחנו, פרשנו הפוליטיים, אני בצור עם סקר דרמטי. מה בפיך בצור?

אדר: פחות, אבל קרוב. אוקיי. אה… בעצם סקר עטלפים הוא סקר שבו אנחנו אה… אוספים מיני עטלפים ובודקים איזה מין נמצא באיזה מקום, לפעמים שוקלים אותם, אוספים כל מיני נתונים. זה כמובן נעשה בהיתר וברישיון, אי אפשר לעשות את זה ככה סתם כי זאת חיית בר והיא גם מוגנת. אבל זה נעשה במסגרת סקר שרשות הטבע והגנים עשתה יחד עם מרכז היונקים לפני הרבה שנים כבר. ובעצם פרסנו רשת על שפת הנחל, על הבניאס. למה פרסנו רשת, את שואלת?

נעמה: למה פרסתם רשת? כדי לדגום אותם?

אדר: העטלפים… לא כדי לדוג אותם, כי העטלפים חובבי חרקים וחרקים נמצאים סביב המים. וכשאנחנו פורסים את הרשת והם מתעופפים, הם נתקלים ברשת, ואז אפשר להוציא אותם בזהירות וממש לאסוף אותם ולערוך רישום איזה מין מצאנו ולשקול אותו וכולי. ואז פעם ראשונה ראיתי עטלף ממש מקרוב, על כף היד, כמה הוא קטן, כמה הוא עדין ואי אפשר לחשוב עליו דבר רע. זה פשוט דבר נורא חמוד.

נעמה: האמת היא שאני גם קצת מתחילה להתאהב בזכותך, אני מודה.

אדר: ואז גם גיליתי דבר נורא מעניין. כשסיימו לשקול את העטלף הקטן הזה, ששוקל גרמים בודדים, הוא באמת ממש קטן, בגודל של אצבע – הניחו אותו על הקרקע. וזה מאוד סקרן אותי, אמרתי: למה בעצם לא נותנים לו תנופה שיעוף כמו שמשחררים ציפור? ואז הסבירו לי שלעטלף אין את היכולת להניע את הכנפיים שלו ופשוט להתעופף. מעניין, נכון?

נעמה: אז מה, הוא כמו יונק שהולך על הקרקע? משהו כזה? אוקיי.

אדר: אז הניחו אותו קרוב לעץ והוא טיפס על העץ, ומגובה, מאחד הענפים, הוא פשוט נתלה הפוך. חשבת פעם למה עטלפים תלויים הפוך?

נעמה: או, גם לזה אני אשמח.

אדר: אז הוא פשוט משחרר את הרגליים שלו ונופל, ותוך כדי תנופה, האנרגיה שהוא משקיע בלהניע את הכנפיים ולהתעופף היא הרבה יותר נמוכה. וזה משהו חדש שלמדתי במפגש המאוד קרוב הזה לעטלפים.

נעמה: אז הם הרבה יותר פגיעים ממה שבעצם חשבנו. כי גם את מדברת על יכולת התעופה שלהם, שהם בעצם מנצלים את הנפילה, את כוח הכבידה כדי להתרומם ולעוף, וגם הגודל שלהם, שהם נורא נורא קטנים. אה… אני קראתי שיש להם מערכת סונאר מאוד מאוד משוכללת, ובעצם היכולת שלהם לנווט היא כל כך גבוהה שהם כאילו עפים וזה נראה כאילו עוד שנייה נתקלים באיזה קיר או בנו, ובשנייה האחרונה הם תופסים את הזווית ובעצם הם מנצלים את כל המרחב לתעופה שלהם.

אדר: נכון, זה דבר שהוא מאוד מעניין אצל העטלפים. אה… בעצם אה… נעשה רגע הפרדה, אמרנו עטלפי חרקים ועטלפי פירות, אוקיי? עטלפי חרקים הם הקטנטנים, אנחנו כמעט לא רואים אותם. עטלפי פירות הם העטלפים הגדולים, הם אלה שאנחנו רואים ברחוב מתעופפים סביב העצים וכולי. וכשאנחנו נכנסים למערה – יצא לך להיכנס פעם למערה שיש בה עטלפים? ושומעים צעקות כאלה וכל מיני – אלה קולות שמשמיעים עטלפי הפירות. אבל עטלפי החרקים משמיעים קול שהאוזן שלנו לא מסוגלת לשמוע, והדרך היחידה שלנו לזהות את הקול שלהם אה… היא באמצעות גלאי. זה מין מכשיר מיוחד כזה שהקולות של העטלפים נקלטים בו והוא מתרגם את זה לסוג של קול שנקלט באוזן שלנו. בעצם מה העטלף עושה? הוא משדר קול, הקול הזה פוגע בעצם שנמצא בסביבה שלו וחוזר אליו. זה נקרא אקולוקציה (Echolocation). אוקיי?

נעמה: אוקיי, למדנו ביטוי. אקולוקציה.

אדר: ואז בעצם העטלף  יכול לדעת מה עומד מולו באמצעות הקול החוזר. אה… והפעם הראשונה שנתקלתי בדבר הזה זה היה כשעוד לפני שהגעתי לרשות הטבע והגנים, הייתי בקורס עם בני שלמון, שהוא נחשב לאחד המומחים. אה… ובעצם הוא לימד אותנו פעם ראשונה מה זה עטלפים ואיך הם צדים וכל מיני, והוא השתמש בגלאי הזה, בגלאי הקולות הזה, והוא הראה לנו איך נשמע בגלאי הקול של העטלפים, האקולוקציה הזו.

נעמה: התרגום הקולי של… נכון.

אדר: נכון, נכון. אני אתאר לכם את הסיטואציה – הם לא רואים אותי אז אני אנסה לתאר. אנחנו עמדנו מתחת לפנס. מתחת לפנס יש הרבה חרקים, נכון? שמתעופפים בלילה. העטלף אוהב חרקים, אמרנו, נכון? אז הוא מתעופף למעלה, מחפש את החרק. עכשיו אנחנו עם הגלאי עומדים מתחת ומחכים לשמוע איך נשמע הקול שהוא משמיע כדי לפגוע בחרק שיחזור אליו כדי שהוא עוכל לתפוס אותו. אז כשהעטלף מחפש זה נשמע בגלאי ככה [קולות אלקטרוניים של חיפוש – תקתוקים איטיים]. עכשיו הקול הזה הוא קול משתנה מעטלף לעטלף, בין מינים שונים של עטלפים, אבל המין המסוים הזה – אני אפילו לא זוכרת מה הוא היה – זה נשמע ככה. כשהוא התעופף לקראת החרק זה נשמע ככה [קולות מהירים ורציפים – 'באז' של התקרבות], וכשהוא תפס אותו זה נשמע ככה [קול ציוץ חד וקצר – רגע הלכידה].

נעמה: וואו, ממש סצנה 

אדר: אני ממש זוכרת את זה עד היום, את הרצף קולות המעניינים האלה. והאמת היא שאני עושה את זה עד היום. היום אני בעצמי מסתובבת עם גלאי ומשמיעה לאנשים את הקולות המעניינים של העטלפים וגיליתי שזה מאוד מעניין אותם.

נעמה: רגע, רגע, תעצרי. מסתובבת עם גלאי עטלפים?

אדר: לפעמים.

נעמה: לא, יש אנשים ששמעתי על גלאי מתכות, שמעתי. למה את מסתובבת עם גלאי עטלפים, אדר?

אדר: אוקיי, כמו שאמרתי, אני לא חוקרת עטלפים, אני חובבת. אה… ובמסגרת העבודה שלי אה… אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים לקרב את האנשים אל העטלפים, אוקיי? כי כמו שאמרתי, יחסי ציבור די רעים. אנחנו רצינו לשפר את זה ורצינו להסביר להם שהעטלפים הם לא אה… בעל חיים כל כך נורא, להפך. אה… ובמסגרת העבודה שלי כמנהלת תוכן אה… יצרנו כל מיני ימי פעילות שמסבירים לקהל הרחב בדרך מעניינת, שכוללת הדרכות ומפגש עם חוקרי עטלפים ושחקנים ומשימות מאתגרות ופעילות במשימות משפחתיות שמדמות את הפעילות המשפחתית של העטלפים. ובמסגרת הזו לא פעם יצא לי גם לקחת איתי קבוצה של משפחות בערב, כשהערב יורד סביב אגם או נחל – כמו שסיפרתי קודם זה מקום מצוין למצוא את עטלפי החרקים כי הם מחפשים את החרקים ליד הנחל, ליד מקורות מים – ואז אנחנו שומעים על העטלפים ומסתובבים עם הגלאי ומחכים שייקלט בו איזשהו קול. ואז יש לי בתוך הקופסה של הגלאי גם איזושהי אה… רשימה עם תמונות של מיני העטלפים שאני יודעת לחבר לפי הקול את העטלף המסוים, וזה כמו קסם. אני יודעת להגיד "עבר מעליי עכשיו עטלף כזה וכזה". וזה, את יודעת, זה רגע שמאוד מחבר אותך בעצם לבעל החיים הזה 

נעמה: נכון, כמו כל דבר שאנחנו מפחדים ממנו. אנחנו מפחדים מהרבה דברים שאנחנו פשוט לא מכירים ולא יודעים.

אדר: נכון. וכשאתה נחשף ואתה מתקרב ואתה שומע את הפרטים המרתקים, אתה מגלה שזה לא רק מעניין, שאתה אפילו מחבב אותו, שיש לך איזשהו קשר, ואנשים בסוף מפגש כזה יוצאים עם חיוך והם מאוד מתרגשים.

נעמה: אז קודם כל, אה… אני באמת אשמח לשמוע מה בעצם עושה העטלף בשבילנו בני האדם. שאת יודעת, אנחנו חיים בעולם של אינטרסים והרבה פעמים כבני אדם אנחנו לא רואים את האינטרסים של העולם שסביבנו, אבל למעשה מדובר באינטרס משותף. אז זה מחזיר חזרה למזון של העטלפים.

דובר מוקלט: אני רוצה לשאול אתכם משהו: מה אתם אוכלים עכשיו מול הטלוויזיה? עטלפים אוכלים או פירות או חרקים. עזוב שטויות, יותר פירות.

אדר: העטלפים שאוכלים פירות הם מפיצים את הזרעים. למשל ממש לא מזמן הלכתי לטייל ברחוב עם הילדה שלי. יש עץ פיקוס ענק בקצה הרחוב, ועמדנו מתחת לעץ וראינו את העטלפים, עטלפי פירות שהם גדולים ואי אפשר לפספס אותם, עפים מעלינו. דרך אגב, אני אתן לך טיפ: בערב בחושך ציפורי שיר לא עפות, ואז כמעט כל יצור מעופף שתראי שהוא לא גדול כמו אה… עוף לילי גדול…

נעמה: יהיה עטלף. וואלה.

אדר: אז עמדנו מתחת לעץ הפיקוס וראינו את העטלפים מתעופפים בחדות מכל מיני כיוונים ממש מעל הראש שלנו, ואחר כך הם גם מתיישבים מעל איזה פרי קטן של העץ ונאחזים בו ומכרסמים אותו. ולאט לאט הצטרפו עוד ילדים שעברו ברחוב והייתה לנו אחלה הצגה. אז אה… העטלף כזה שאוכל את הפרי של הפיקוס, אחר כך הולך ומשאיר את הזרעים במקום אחר, והזרעים של הפירות שהוא אכל – לא רק של הפיקוס, הם אוכלים הרבה פירות אחרים – הזרעים האלה אחר כך מופצים והם באמת נשאים.

נעמה: אז כן, הם מלכלכים קצת…

רוני קינג: רוני קינג, וטרינר רשות הטבע והגנים. יש להם מערכת עיכול קצרה, הם אוכלים והם פולטים מיד את המזון שהוא קל מהצד השני. ויש פסים חומים יפים על בתים שנמצאים ליד עצי הזדרכת וליד עצי פרי אחרים, ואנשים מאוד לא אוהבים את זה. יצא לך פעם לטפל בעטלף?

נעמה: אז טיפול במובן שכזה שאני אוהבת לקחת דגימות?

רוני קינג: אני למעשה דוקטור עטלף, אני נחשב לערפד כי אני לוקח דם להרבה בעלי חיים. אז כערפד אני לקחתי דם לעטלף. אפשר לקרוא לזה גם נקמה מתוקה. רוני, יש את האחרים ששותים צוף והם מלקטים אה… את הצוף מתוך הפרחים, ואבקה נדבקת אליהם לגוף והם מעבירים אותם. הם כמו מאביקים למעשה.

אדר: הם משמשים כמאביקים, בדיוק, נכון. חוץ מזה, אמרנו שהם אוהבים לאכול חרקים. אז את יודעת מה זה עטלפים בסביבת הבית שלך שאוהבים חרקים? יש לך שקט…

נעמה: שקט מיתושים וכל מיני חרקים.

אדר: בכל זאת, אבל אנשים מתלוננים על הנזקים של העטלפים, והחקלאים הרבה פעמים אה… נמצאים איתם באיזשהו מסלול התנגשות. אז אנחנו יודעים שזה לא כל כך נכון. את יודעת, פעם חשבו שמטעים שנטעו ליד מערות שיש בהן לינה של עטלפים, שהעטלפים מזיקים לחקלאות. היום אנחנו יודעים שמה שהעטלפים אוהבים לאכול, עטלפי הפירות, אוהבים את הפירות הבשלים. הם לא אוכלים את הפירות שאינם שמישים.

נעמה: נכון, אז אה… אולי בכל זאת מועילים לחקלאות, הם לא מזיקים לפרי שהוא אמור למכור לי ולך בהמשך. את רואה? עוד משהו שחשבנו. את יודעת, הכותרת של זה היא נשמעת כאילו עטלפי הפירות מזיקים לפירות, אבל למעשה הם גם סוג של סניטציה.

אדר: כלומר הם מנקים כביכול את הפירות הבשלים וניזונים מהם. יש עוד דבר מעניין שהם מועילים לנו.

נעמה: ספרי לי.

אדר: גודל העטלף בהשוואה לאורך החיים שלו – הוא חי הרבה מאוד זמן.

נעמה: מה זה אומר?

אדר: זה אומר שחוקרים שלומדים על כל המערכות שפועלות בגוף העטלף יכולים ללמוד איך להאריך את אורך החיים שלנו.

נעמה: וואו. כי אנחנו יונקים. זה כבר עתידני לגמרי.

אדר: נכון, אבל זה כבר נעשה. זאת אומרת, הם משמשים השראה בהיבט הזה של המחקר של אריכות ימים, לאורך חיים.

נעמה: אז את אומרת שקיומם של העטלפים יכול להביא לנו את סוד אריכות הימים? לגמרי, וואו. רק איך עשית את זה מתושלח? ספר לנו, מתושלח, תכניס אותנו קצת לעניינים. האם את רואה גם שינוי עמדות של אנשים ביחס לעטלפים?

אדר: חד משמעית. ממש בהתחלה, לפני יותר מעשור, אה… פנה אליי אחד האקולוגים ברשות הטבע והגנים ואמר: "בואי נעלה את המודעות לחשיבות השמירה על העטלפים". יש אמנה בינלאומית באירופה שכל מדינות אירופה חתומות עליה לשמירת העטלפים, ורצינו להצטרף לאמנה הזאת. באותה שנה ישראל לא הייתה חתומה עדיין על האמנה ורצינו לגייס לובי ולקדם את החתימה. ואז באמת יצרנו אה… רעיון ראשוני לייצר יום שקוראים לו "יום העטלף". אני אספר שלא כולם אהבו את הרעיון, וככל שהעמקנו ידענו שזה הולך להיות יום גדול ממש. ובאמת בנינו יום מאוד עשיר עם כל מיני תחנות – הזכרתי קודם אה… מפגש עם חוקר עטלפים. ממש לא יכולנו להביא עטלפים חיים כי הפעילות הייתה באמצע היום וגם אנחנו נגד פגיעה בחיות הבר, כן? הבאנו פוחלצים והבאנו חוקר עטלפים שאפשר יהיה לדבר איתו, והבאנו פקח שיספר. וסיפרנו מה קורה לעטלף שהוא פצוע. אם פגשת עטלף פצוע, מה עושים איתו?

נעמה: נשמע קצת על זה מפי מתנדבת בבית החולים לחיות בר שקיבלה עטלף פצוע ופשוט טיפלה בו כמו תינוק קטן.

מתנדבת: הוא נמצא על ידי אנשים, כנראה נפל מעץ גבוה, נפל כנראה מאמא שלו. וכשהוא הגיע אלינו, אה… כל הפנים שלו היו פצועות, היה לו דם באף, בפה והכל שטפי דם. והדם שישב לו בפה, הוא כנראה שאף לריאות אז היו לו נוזלים בריאות, דם, אז היה לו קשה לנשום, דלקת ריאות, וגם נשברה לו שן, למסכן הקטנצ'יק הזה. הוא רק בן חודש. קבענו לו אנטיביוטיקה פעמיים ביום, דווקא אהב אותה, הייתה מתוקה. והתמדנו עם ההאכלות בלילה וההאכלות היומיות והחימום. וגם ההתאמנות – מה שאנחנו עושים לו פה ככה, התאמנות של הכנפיים, וגם אנחנו עוזרים לו לבד לעשות את ההתאמנות הזאתי. הנה בדיוק. ותוך כדי גם הוא עושה את הקקי שלו על עצמו, אז זהו, צריך גם לנקות אותו.

נעמה: פתאום אתה מגלה שזה ממש לא הבעל חיים שחשבת.

אדר: נכון, כשאתה מסתכל עליו מקרוב אתה רואה שהוא באמת אה… חמוד. הוא ממש חמוד. וכשאתה שומע על כל התועלות שלו וכל המיוחדות והגיוון… את יודעת כמה מגוון המראה של כל מיני עטלפים? יש אחד עם אוזניים גדולות וארוכות ועגולות, ואף פחוס, וצבעים שונים וגדלים שונים ועיניים, וזה מרתק רק לפתוח איזה גוגל ולחפש "מיני עטלפים" ולראות את כל הצורות. אפשר לשבת על זה שעות. אגב, זה חלק מאוד מרכזי כשאני מספרת על עטלפים.

נעמה: יש לך הרבה שעות עטלפים.

אדר: אולי הייתי רוצה יותר, אבל כשאני מספרת על העטלפים אני מראה המון שקופיות במצגת, כי הרי אנחנו לא יכולים להראות את החיה באמת, אז אנשים נדהמים. הקולות שאני שומעת זה "וואו, תראו, תראו".

נעמה: כן, כי אנחנו רגילים לראות את העטלפים כאיזושהי חטיבה שחורה ומכונפת אחת שתלויה על תקרה של איזה מערה, ושם פלוס-מינוס נגמר הידע שלנו בערך. נכון. אז אני רוצה לשאול אותך עכשיו על פרויקט מאוד מעניין שמסתבר שלא הכל שחור, תרתי משמע. ואת סיפרת לי בעצם על פרויקט משותף שמתקיים עם צה"ל ועם אקולוגים שלנו של רשות הטבע והגנים, שבמסגרתו בבסיסים נטושים של צה"ל מתקיימות מושבות עטלפים. תספרי לי.

אדר: קודם כל זה באופן כללי דבר שקורה היום הרבה. פעם אמרנו, אה… בעיקר מי שהתעסק בנושא של טבע וסביבה הכיר את הפתגם המוכר מקהלת רבה, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך ואבוד, אבל היום זה לא אבוד. היום אנחנו יודעים הרבה פעמים, לא יודעת אם להחזיר את הגלגל אחורה, אבל קצת לתקן וקצת להשיב חזרה מינים שנעלמו מהעולם ולהעשיר אה… בתי גידול שהם יוכלו לשוב אליהם חזרה. אז באמת באזור הבקעה היו הרבה מאוד מוצבים שהם כבר לא בשימוש, וגילו שהרבה עטלפים מצאו בהם אה… בית.

[מוזיקת רקע: "ולא אכפת לי המוצב ולא אכפת לי המצב…"]

אדר: לפני יותר מ-10 שנים כבר, הרבה יותר.

עמוס סבח: שלום, עמוס סבח, אקולוג מחוז יהודה ושומרון ברשות הטבע והגנים. אבנר איצ'ר, שהיה פקח ברשות, שם לב לתופעה הזאת שנכנסים למוצבים האלה ופתאום ראה שעטלפים מטיילים שם כאילו נמצאים בתוך איזושהי מערה. הדבר הזה עניין אותו והוא הפנה את הנושא הזה לאחד ממומחי העטלפים, דוקטור ערן לוין. והגענו למקום הזה עם מכשירים להקלטות, פנסים על הראש וכל מה שצריך כדי לזהות את העטלפים האלה. וההפתעה הייתה גדולה מאוד אה… שמה מושבות של מיני עטלפי חרקים. אגב, עטלפי חרקים בישראל הם מינים שנמצאים ב"ספר האדום" של החולייתנים, זאת אומרת אלה מינים שנמצאים בסכנת הכחדה, ולנו ברשות הטבע והגנים יש עניין לשמר את המינים האלה ולהגן עליהם. אנחנו רושמים את כל הפרטים שנמצאים שם והמינים השונים ועוקבים לאורך השנים מה קורה עם המינים האלה, שבחלקם הגדול הם מינים שנודדים מצפון ומגיעים דרומה כדי לעבור את ימי הקיץ וההמלטות שלהם דווקא במוצבים האלה של בקעת הירדן. אה… בחורף הם נוטשים את המוצבים האלה, בחורף המוצבים כמעט ריקים מעטלפים. אה… פה ושם נמצא איזה עטלף עצלן שנשאר שם, אה… כל היתר עוזבים חזרה צפונה. הפוך מההיגיון שלנו, ככה העטלפים אוהבים וזה ככה מה שקורה.

אדר: אז באמת במסגרת אה… שיתוף פעולה של צה"ל עם פקחים של רשות הטבע והגנים וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב שמתמחים בעטלפים, נכנסו לתוך המבנים האלה ועזרו להם קצת. מה זאת אומרת? אה… על הקירות ככה אה… עשו להם שיפוץ.

[מוזיקת רקע: "שני צעדים מהחלון שלי עומד שופל…"]

אדר: תלו רשתות וחוטים ויצרו קצף מכל מיני חומרים מיוחדים שיתקשה וידמה משטח שהוא לא חלק במיוחד, ובאמת תוך זמן מאוד קצר ראינו שהעטלפים אה… חיבבו את זה ומתאקלמים יפה. מתאקלמים יפה ונתפסים ונתלים על כל הנישות האלה, ובאמת אה… זאת הייתה הצלחה מאוד יפה. עכשיו, זכרתי את הסקר שהשתתפתי בו בבניאס. סקר עטלפים נעשה מדי שנה. אנחנו כל הזמן עוקבים. כל שנה האקולוגים שלנו עורכים ניטור ומעקב אחרי מקומות שיש בהם הרבה מאוד עטלפים, נקודות לינה של עטלפים, ובודקים איזה מינים של עטלפים חיים בכל מקום כזה. יש תיעוד ואנחנו עוקבים, וככה אנחנו יכולים לראות אם יש מין מסוים שנמצא בסכנת הכחדה יותר מאחר וכולי.

נעמה: אני חייבת להגיד, אדר, שאני איתך כחצי שעה ואני כבר מאוהבת עד מעל הראש בעטלפים. אם היית רוצה להשאיר לנו מסר אחד, איזה מסר היית משאירה כדי שבאמת נשמור על האוכלוסייה המאוד מאוד מיוחדת הזאת של העטלפים?

אדר: כן, אז קודם כל אה… אפשר להכיר וללמוד, הם נהדרים ומעניינים. אבל מה שחשוב, אחד הדברים שחשובים זה באמת לשמור על המקום שבו הם נמצאים. אמרנו מערות – מערות סגורות, מערות שיש בהן לינה של עטלפים של הרבה מאוד מינים של עטלפים, סגורות לכניסה במהלך החורף כי העטלפים ישנים שנת חורף. במהלך החורף קשה להם למצוא מזון, חרקים או אה… פירות, ואז הם מעדיפים להיכנס למין תרדמה כזו. ואז אם אנחנו ניכנס לתוך מערה, נרעיש, נעיר, נעשה כל דבר והם יתעוררו, אנחנו למעשה גוזרים עליהם גזר דין מוות, משום שהסיכוי שלהם עכשיו למצוא מזון ולהחזיר אנרגיה לגוף הוא אפסי. ולכן אה… מה שחשוב זה לזכור להימנע מהפרעה לעטלפים גם במהלך היום כשהם ישנים את שנת היום שלהם, ובעיקר בעונת החורף כשהם ישנים את שנת החורף שלהם. הדבר השני זה שאם נתקלתם בעטלף פצוע אה… או במצוקה, אז יש למי לפנות. מתקשרים לכוכבית 339, שזה מוקד המידע של רשות הטבע והגנים, ופקח או מישהו מטעמו יגיע לאסוף את העטלף הפצוע, והוא יילקח לטיפול בבית החולים לחיות בר שנמצא בספארי. והם יודעים לטפל היטב בעטלפים, ובמקרים שבהם העטלפים מבריאים, מתחזקים ומשתקמים, הם גם מחזירים אותם חזרה אל הטבע וזה הכי כיף.

נעמה: טוב, אדר סטולרו מליחי, מנהלת תוכן ברשות הטבע והגנים ועטלפולוגית חובבת, אפשר לומר.

אדר: עטלפולוגית?

נעמה: עטלפולוגית, ככה אומרים את זה? תודה רבה לך על השיחה הזאת, עם הרבה השראה והרבה אהבה, אני למדתי המון.

אדר: אני מקווה שגם המאזינים למדו ואני גם מאוד מקווה שאנחנו נדע לשמור ולייצר סביבנו אזור יותר הוליסטי גם לבעלי החיים, שבסופו של דבר זה גם הבית שלהם. תודה רבה לך.

נעמה: בשמחה. עטלפים עפים נמוך כשהעיר שלך נרדמת. עד כאן להפעם, מקווה שנהניתם להאזין להסכת של רשות הטבע והגנים בשיתוף גלי צה"ל. תודה לטכנאי שלנו אורי אגסי, תודה לאורן גביש ואבישי גילון מרשות הטבע והגנים, תודה לך אדר סטולרו מליחי, תודה להילה טריאס. העורכת אני נעמה טוכפלד ונשתמע בפרק הבא.

[מוזיקת סיום: "האיילות בלילות לציפור בין העצים, לאריה ולממותה, לגמל ולשיפו… איזו מקהלָה. הַסְכֵּת ארץ ישראלי מצוי, גלי צה"ל ורשות הטבע והגנים נכנסים איתכם לסבך המקומי."]