גן השלושה: חצבו, עבדו, טחנו ובילו כאן, הרבה לפנינו

 פרסמנו בעבר, במקומות רבים, כי שטח גן השלושה, כמו גם פארק המעיינות והעמק כולו, עשירים מאוד בשרידים ארכיאולוגיים והיסטוריים, משחר האנושות ועד לציונות. יש בכך היגיון והרבה פרקטיות. האדם נצמד תמיד למקורות מים ואזורים שולטים, לצדיי דרכים וקרקע חקלאית פורייה. את כל זה מצאו תושבי העמק הקדומים, בכל התקופות, כאן באזור גן השלושה. בכניסה למוזיאון לארכיאולוגיה, הבנוי על תל מקראי קדום, מוצגת מספר שנים, תערוכת צילומים, הממחישה כי גן השלושה הוא לא רק גן לאומי המתאים מאוד לשחייה ופיקניקים, הוא גם אזור עשיר בשרידים ארכיאולוגיים, הניכרים בשטח גם כיום לאחר הפיתוח האינטנסיבי שבוצע במקום. סיפרנו על ממצאים פרהיסטוריים, חלקם מוצגים במוזיאון, סיפרנו על תיאטרון מים רומאי (נאומכיה), סיפרנו על מערכת מערות ומחילות ואף כינינו זאת: "סחנה של מטה". תיארנו את  טחנות הקמח, מחצבות ושרידים נוספים בשטח הגן הלאומי. סיפרנו על מתחם מקודש: "אסקלפיאון" (סוג של חמת גדר רומאית), ששרת את תושבי העיר הסמוכה. על גדות הנחל, ועוד שרידים ארכיאולוגיים שנחשפו במקום.

ברשימה זו אציין בעיקר מתקן, שנחשף בשנים האחרונות, ופורסם במאמר שכתבנו לאחרונה, בכתב העת: "נקרות צורים".

בשטח גן השלושה, בגדה הצפונית, נחשף בהדרגה, מתקן תעשייתי חקלאי, המתבסס על כוח הנעה בזרם המים. כל האזור בגדה הצפונית, עבר שינוי ופיתוח אינטנסיבי והדרגתי. בשלהי התקופה העות'מנית עת בנו את טחנת הקמח המרכזית בלב הגן, שונה גם אזור הגדה הצפונית, ונבנו קירות, סכרים ותעלות. לאחר מכן שונו פני השטח עם פיתוח הגן ובניית הגשר המרכזי, המחבר את אזור המסעדה לחניה בצפון. כעשרים שנה לאחר מכן, בשנות השבעים המאוחרות, נבנתה בריכה מלאכותית בגדה הדרומית, אך הניקוז אליה עבר גם בגדה הצפונית שנחפרה חלקית. באזור הותקנו גם מגלשות מים, צינורות ועוד. לפני מספר שנים, בוצע בגדה הצפונית, פיתוח אינטנסיבי במיוחד ונוצר שביל גישה רחב אל המים, לרבות בניית מסלעת אבן גדולה ורחבה. לצורך כך שונו לחלוטין כל תוואי השטח המקוריים והוצאו מהגבעה עשרות טונות של עפר וסלעים טבעיים.

השטח שונה ללא היכר וצורתו הטבעית מקורית אבדה לחלוטין. בנוסף לכך בוצע לאחרונה, שימור הכרחי של טחנת הקמח בגדה הצפונית ולמעשה נעלמו לחלוטין השרידים הקדומים. עם זאת, עדין נותרו מעט שרידים, המרמזים ומעידים על העבר. דווקא הפיתוח האינטנסיבי בשנות האלפיים, הוא שחשף את הנקבה, שהייתה מוסתרת עמוק בסלע. חשיפתה שפכה אור ורמזה על מהות המתקן וחיברה בין העדויות השונות שנותרו בשטח. כלומר המתקן נחשף חלקית ובהדרגה, במהלך השנים, ורק לאחרונה, עולה ומתבהרת, תמונה אפשרית והגיונית, למהותו ואופיו. צוות הסקר של אביצור, בשנות החמישים, העלה את הסברה, כי מתחת לטחנת הקמח הצפון מזרחית, היה מתקן טחינה קדום. בשנות השמונים סקרו בגן קלונר , טפר ושחר, שעסקו בעיקר במחילות מסתור וחללים תת קרקעיים. הם בדקו את הנקבה הדרומית שהוליכה לכוון תל עמל ונחשפה כבר בחפירות עם בניית המוזיאון בשנות השישים המוקדמות. מתקן זה אינו קשור ישירות למתקן בגדה הצפונית, אם כי גם הוא נקשר אולי לפעילות חקלאית/ תעשייתית וניקוז מים אל הנחל. הסוקרים הופנו על ידי מנהל הגן הלאומי וחברי ניר דוד, אל פתחים נוספים ממערב, בגדה הצפונית, סמוך לטחנת הקמח המרכזית. הם מיפו אותם אך בפועל פרסמו מערכת פתחים ומנהרות שלא נמשכת ולא ברור מה מהותה.

הגדה הצפונית, ממזרח לטחנת הקמח המרכזית. במצוק מעל ומימין למפל, מצויים שני הפתחים שנבדקו על ידי טפר ושחר, בשנות השמונים. כאן הייתה סוג של בריכת הרמה, שהזרימה את המים דרך הפתחים, אל הנקבה, צילם דרור סגל

רק בשנות האלפיים ב, 2016/17,  עת החלו כלים כבדים, לחפור את הגבעה הצפונית, נחשפה המחילה החדשה למחקר. זוהי נקבה לא גדולה, שנחצבה במקור, בכוון כללי  מזרח- מערב, במקביל לערוץ הנחל על הגדה הצפונית. למרות שנקטעה, יש להניח כי נמשכה לאורך הגדה הצפונית, בכל השטח שבין טחנת הקמח המרכזית, במערב, אל מתחת לטחנת הקמח הצפון מזרחית. אך אין לה קשר פונקציונאלי או אחר, אל שתי הטחנות הקיימות בשטח כיום.

האזור בו יוקם, גן השלושה: הצילום משנות השלושים, מאזור תל עמל, לכוון מערב. רואים את מבנה טחנת הקמח המרכזית ואולי שרידים מהסכר הקדום שהרים את המים.

מימין בתמונה ניכרת היטב, הגבעה הסלעית בגדה הצפונית. מתחת לה, נחצבה הנקבה. מרבית הגבעה הוסרה במהלך הפיתוח ונבנתה במקום מסלעה. אז נחשפה הנקבה. המתקן הנחקר, מצוי במזרח, מחוץ לתמונה בפינה הימנית התחתונה. (צילום: רפאל ארנסט סלוס).

תמונה היסטורית, של הגדה הצפונית בנחל עמל, ומבנה טחנת הקמח הצפון מזרחית, לפני הפיתוח של הגן הלאומי ועבודות השימור. מתחת למצוק הסלע, נחצבה המחילה שהוליכה את המים במקביל לאפיק, אל המתקן הקדום, ארכיון ניר דוד ועזבונו של צבי בהיר, מנהל הגן הראשון

התמונה צולמה בשנות השבעים של המאה העשרים. מבט לכוון מזרח. הגבעה הטבעית עדיין קיימת, משמאל, בגדה הצפונית. מתחת מצויה הנקבה שטרם נחשפה, צילם עזריה אלון

טחנת הקמח הצפון מזרחית בגדה הצפונית של הנחל. התמונה צולמה לפני פעולות השימור ובניית המסלעה הגדולה ממערב לה. מתחת למבנה הטחנה, היה ככל הנראה המתקן הקדום יותר., צילם דרור סגל

מהות המתקן וזמנו

הצענו כי מדובר במערכת שלמה, שפותחה כמתקן חקלאי וכלכלי. נראה כי באזור גשר האבן המרכזי כיום, וטחנת הקמח הראשית בגן השלושה, היה בעבר, סכר על האפיק הטבעי, שהרים את מפלס המים ויצר סוג של בריכת הרמה. ממנה זרמו המים אל הפתחים הניכרים כיום בגדה הצפונית, ממזרח לטחנת הקמח הראשית בגן. מהפתחים זרמו המים בנקבה צרה יחסית, מזרחה, בגדה הצפונית, במקביל לערוץ הנחל. הנקבה הוליכה את המים בזרם מספיק חזק ומהיר, אל טחנה קדומה, שנבנתה בגדה הצפונית, סמוך ומתחת לטחנת הקמח המאוחרת בצפון מזרח הגן הלאומי כיום. בדקנו את גובה הערוץ וגם בלי בריכת הרמה גדולה, ישנו שיפוע קל טבעי בערוץ הנחל, בכוון מזרח. המים שזרמו במחילה הצרה, הספיקו ליצר כוח ולסובב גלגל טחינה. מה טחנו במתקן? במאמר העלינו את האפשרות, שהיה קשור בתעשיית הפקת סוכר מקנה סוכר. מסקנה זו נבעה בין השאר משום שלמחיצת הקנה, נדרשת פחות עצמה ואין צורך להטיל מים רבים מגובה רב. היא נובעת גם מסיבות כרונולוגיות ומתיארוך המתקן:

התיארוך

לא נחשפו במחילה חרסים או ממצאים אחרים, מה שמחזק את המסקנה כי שמשה אך ורק להולכת מים ולא למסתור או אחסון. נתגלה ליד המתקן במזרח, נר חרס המתוארך כנראה לתקופה הממלוכית וראשית עות'מאנית. כמו כן נתגלו בשטח הגן הלאומי, שרידים רבים מימי הביניים מהתקופה הממלוכית והעות'מאנית הקדומה. למשל ממש ממול, בגדה הדרומית, חפר רמי ערב, מבנה אותו הגדיר: חוות טוחן ממלוכית. בכל השטח מתגלים מידי פעם, חרסים תואמים לאותן תקופות. באזור בית שאן עדויות רבות לתעשייה וגידול קנה הסוכר באותן תקופות. בחצר המוזיאון פריט בזלת ייחודי, שיוחס לתעשייה זו.

פריט עשוי אבן בזלת, חלול בחלקו הפנימי. שמש ככל הנראה לתעשיית הפקת הסוכר, צילם דרור סגל

בנוסף לכל זאת, במחילה נוצרו נטיפים קטנים שיצרה זרימת מים הממושכת, מים שעשירים בסידן ומינרלים. הנטיפים נשלחו לבדיקת תיארוך בשיטת: אורניום/ תוריום. למרות סטיית התקן הסטטיסטית, גם התיארוך המדעי המוחלט, הבלתי תלוי, מצביע על התקופה הממלוכית עד ראשית העות'מאנית. עדויות היסטוריות רבות, מתארות את ההשקעות שעשו השליטים הממלוכים לטובת פיתוח החקלאות: גשרים, מובילי מים ומתקנים, גם באזור בית שאן. בשל כל זאת, הנחנו כי מתקן הטחינה הקדום, שמש קרוב לוודאי לריסוק קנים והפקת סוכר, בימי הביניים.

סיכום ומסקנות

המאמר בנקרות צורים, מציע כי במקום היה מתקן שהוא בפועל, מערכת שלמה, יחסית מתוחכמת לתקופתה, המהווה פתרון חקלאי – תעשייתי, המתבסס על היתרונות של כוח המים, המצויים במקום, בשפע, בקביעות ובזרימה יציבה. פתרון טבעי וזול יחסית לכל אנרגיה אחרת באותן תקופות. המים הוזרמו בגרוויטציה מאפיק הנחל. הם הוזרמו במחילה/ נקבה צרה מזרחה, יצרו אנרגיית הנעה וטחינה במתקן ונשפכו חזרה לאפיק הנחל הזורם מזרחה. תופעה דומה, מאוחרת יותר, ניתן לראות, כמה מאות מטרים דרומה, בערוץ נחל השוקק. שם יצרו בריכת הרמה והזרימו את המים בתעלה פתוחה, מזרחה,  בגובה  100 -מתחת פני הים, לאמה וטחנת קמח ייחודית על הגדה הדרומית של הנחל. גם שם נשפכו המים, לאחר הנעת גלגלי הטחינה, חזרה לאפיק הנחל הטבעי. גודלו המשוער של המתקן בנחל עמל, בגן השלושה, תיארוכו והעדויות ההיסטוריות, הביאו את כותבי המאמר, להשערה כי שמש להפקת סוכר מקנים שגודלו בסביבה. עם זאת, לפחות כותב מאמר זה מוכן להניח כי בניית המתקן ותחזוקתו, כמערכת שלמה, הייתה יקרה ומטעם השלטון המרכזי באזור. לא מן הנמנע כי היה ורסטילי ועונתי. כלומר קיימת אפשרות כי בנוסף למחיצת הקנים, שמש גם לטחינת דגנים, לסחיטה משנית של גפת זיתים, ואולי גם לתעשיות שונות דוגמת בדים ועורות?.  גם המחילה/ נקבה בגדה הדרומית, בין התילים, נפרדת ושונה ממערכת זו, גיאוגרפית, אוריינטאלית וכרונולוגית. עם זאת גם בה נחשפה תעלת ניקוז צרה וחצובה, בקרקעית הנקבה, דבר העשוי להעיד על מתקן תעשייתי והזרמת עודפי נוזלים לערוץ הנחל.

נראה כי פרסום בעתיד, של החפירות שבוצעו בקרבת מקום, בתוספת סקרים וחפירות חדשות בשטח הגן, יוכלו לשפר מאוד את ידיעותינו אודות מערכת זו ותולדות ומהות ההיסטוריה האנושית בשטח גן השלושה כיום.

אזור המחילה/ נקבה בגדה הצפונית, לאחר השלמת הפיתוח ובניית המסלעה. מאחורי פח האשפה בתמונה הימנית, נמצא כיום פתח הנקבה, צילם דרור סגל