צלמית ראש סוס מתל מגידו

צלמית זו כוללת פרופיל ראש של סוס. הצלמית נשברה באזור הצוואר ואין לדעת מה היה המשכה. מצידה השני של הצלמית לא מופיע כל עיבוד, עובדה המצביעה על כך שראש הסוס הוצג מצד אחד בלבד.

להערכתי, לאור מקבילות קרובות, מדובר בצלמית מהתקופה האסלאמית המאוחרת – ככל הנראה מהתקופה העות'מאנית – לאור העובדות הבאות:

• שרידי זיגוג ירקרק על ראש הסוס; הזיגוג הפך לנפוץ בעיקר בימי הביניים.
• הסוס שבצלמית הוא מגזע הסוס הערבי ((Arabian Horse – לסוסים הערביים ראש מעודן בצורת טריז, מצח רחב, עיניים גדולות, נחיריים גדולים, חרטום צר וקטן (איור 2).
• הקמת נפת לג'ון באזור מגידו בתקופה העות'מאנית.

הסוס הערבי -Arabian Horse, צילום-מרשתת

כיבוש פלשתינה על ידי העות'מאנים אירע בשנת 1516 במסגרת המלחמה הממלוכית – עות'מאנית. בשנה זו יצא מדמשק הצבא העות'מאני בהנהגת הסולטאן סלים הראשון  ("האמיץ") וירד לאורך החוף. בקרב שנערך בח'אן יונס, הובסו הממלוכים והארץ סופחה לאימפריה העות'מאנית.

לאחר הכיבוש הוכפפה הארץ מבחינה מנהלית לפלך דמשק. פלך זה כלל שמונה נפות, שלוש נפות ממזרח לירדן וארבע ממערבו. אחת הנפות המערביות מוקמה בלג'ון (מגידו) וחלשה על כל עמק יזרעאל.

הסוסים היוו מרכיב מרכזי בתפקוד האימפריה העות'מאנית, הם שימשו למטרות מגוונות הכוללות:

• צבא – הסוסים היוו את עמוד השדרה של צבא האימפריה ושימשו עבורה ככוח מכריע ומאיים.
• דואר – סוסים מהירים שימשו להובלת מכתבים בדרכי הדואר ברחבי האימפריה.
• תחבורה – הובלת אנשים ומטען ברחבי האימפריה.
• סמליות – הסוס נתפס כסמל שלטון ואצילות בקרב בני המעמד הגבוה (איור 3).

פרגלי אבראהים פאשא רכוב על סוס, ציור של זבאלד בהאם, 1529

"הסוסים חכמים יותר מבני האדם, שהרי מעולם לא הימר סוס על האדם הלא נכון" (מארק טווין).

ולסיכום – להערכתי, יש לתארך את הצלמית הדו-ממדית שלפנינו לתקופה העות'מאנית – עת קיומה של נפת לג'ון במרחב גן לאומי תל מגידו. הצלמית הייתה חלק מכלי זואומורפי רב-רושם ויוקרתי שרק שבר קטן ממנו נותר בידינו.