שמורת הרי אילת - ארץ בראשית

ייחודו של אזור אילת מתבלט היטב במפה הגיאולוגית של ארץ ישראל. בשעה שרוב אזוריה ההרריים של ארץ ישראל צבועים בירוק ורוב גבעותיה בחום-בהיר – צבעים המסמלים סלעי משקע ימיים – גיר, דולומיט וקירטון, ההרים באזור אילת צבועים בגווני אדום וסגול. צבעים אלה מציינים סלעים המוכרים בשם "משפחתי" כולל כגרניט או כשחם. אלה הם הרים קדומים. גיל סלעיהם נאמד, לפי הגיאולוגים, בכ-600 מיליון שנה.

מפת אילת ועין נטפים, באדיבות המרכז למיפוי ישראל

אבל לא צריך להיות גיאולוג כדי להבחין כי ההרים באזור זה שונים מכל המוכר והידוע מאזורי הארץ האחרים. קו-הרקיע שלהם משונן ומחודד. צבע מורדותיהם התלולים והחשופים כהה ומשתנה משעה לשעה.

הר יהושפט, צילם עוזי פז

והר נוסף

הר שלמה, צילם עוזי פז

פסגות שונות במרחב שמורת הרי-אילת מתחרות ביניהן – ממי התצפית היפה ביותר? מהר שלמה? מהר יואש? מגשרון עילי? או ממצפה הר יהורם, שהוקם לזכר ירון בר-דוד וערן עופר, ששרתו ביחידה מובחרת, ונפלו בעת מילוי תפקידם במסע ניווטים בשמש הקופחת.

תצפית מהר יהורם לזכר ירון בר-דוד וערן עופר, צילם עוזי פז

מתי עדיף להגיע אליה? בבוקר או בערב? עדיף גם וגם… בכול מקרה לא בצוהריים. ביום יפה תוכלו לראות ממנה את מפרץ אילת, את ירדן ואף את סעודיה.

דרך הפטרולים המקבילה לנחל גשרון, צילם עוזי פז

 ארץ בראשית – כבר אמרנו?   

במשך השנים התנהלו מאבקים לשמר ארץ זו בבתוליותה, עם מסלולי-טיול רגליים בלבד. כל מפקד חדש – בפיקוד דרום או במרחב-אילת, חשש מהקטע הזה של הגבול בהעדר לאורכו דרך-פטרולים וגדר-בטחון. האזור היה פרוץ למעשי איבה וטרור. כמה כאלה אכן התרחשו. לאחריהם כולם השתכנעו, גם "הירוקים", כי אין ברירה. דחפורים נעצו את מלתעותיהם והתוצאה נראית בלב התמונה. כרגע זה כביש צבאי סגור לתנועה אזרחית. נקווה כי יום יבוא ואפשר יהיה לטייל בו חופשי. שווה גם שווה.

ומבט נוסף על דרך זו. אכן – יש למה לצפות…

דרך הגבול, צילם עוזי פז

דרך הגבול. היא אכן גבול. גבול כפול. בצעד אחד ניתן לעבור על פני כ-500 מיליון שנים – מסלעי משקע הימי, הלבנבנים (מימין) לסלעי "גרניט" כהים משמאל. בצעד קצת גדול יותר נעבור גם גבול מדיני – בין ישראל לחצי האי סיני – המשתרע מעבר לגדר.

שכבות גיר וחרסיות, צילם עוזי פז

בסמוך שכבות גיר וחרסיות. אלה שקעו אופקית על קרקעית הים אך כוחות אדירים "הרקידו" וקימטו  אותם. סדום זה לא כאן. היא נמצאת כ-200 ק"מ מכאן. אבל נראה כי שוליה של מהפכת סדום הגיעו גם לכאן. ואם לא די במפגש הגיאולוגי ה"בין-דורי", הרי הכוחות האדירים שפעלו בשטח מימשו את הדימוי  "הֶהַרִים רַקְדוּ כְּאֵילִים, גְּבַעוֹת כִּבְנֵי צֹאן"…

נופים באבני החול

גבעת רחבעם הלבנה, צילם עוזי פז

בין הרי הגרניט הכהים, למרגלות הר יהושפט, מתרוממת גבעת רחבעם הלבנה. בשעתו כינינו אותה  "התבור הקטן". דומה שאין צורך בהסבר. למרגלותיה סלעים רכים וססגוניים. הם בנויים מאבן חול צבעונית – שריד למדבר עתיק-יומין שהשתרע כאן אי-שם בעבר. למטיילים שהגיעו לאילת בראשית שנות ה-50 הציעו למכירה שתי מזכרות – אלמוגים, שנעקרו בפראות מהריף ומכירתם נאסרה ב-1957, ובקבוקי חול צבעוניים. המהדרים הצליחו לדחוס לבקבוק צבעים מצבעים שונים כשהם מעוצבים בצורות שונות, לרבות גמלים ועצי דקל. כל הצבעים בהם השתמשו היו צבעים טבעיים של אבני החול שנכרו באזור, אך כדי להרבות גיוון, הוסיפו לעיתים גם אבקת צבע כחול. שיהיה.

שלוש קבוצות של סלעים יש באזור אילת: שחם, גיר ואבני חול. אבני חול נוכל למצוא גם במכתשים, אך כאן הם לא רק רבודים כסלעים בעלי גוונים שונים, בהתאם לריכוזי תחמוצת המתכות שהסתננו לתוכם, אלא גם יוצרים "פסלים סביבתיים" כעמודים, פטריות, ספינקסים ועוד. אבן החול היא אבן רכה וניתנת בקלות לעיצוב. המים וגם הרוח "שיחקו" בה ועצרו שלל אתרים מרהיבים. הקניון האדום הוא אחת מתוצאות משחק הזה. עמודי שלמה הם תוצאה נוספת.

עמודי שלמה, צילם עוזי פז

מדריכי התיירים באילת הצביעו בשעתו לתיירים תמימים על "השולחן" לידו אירח שלמה את מלכת שבא. לא מקבלים עונש על דמיון יתר…

ואם שלמה וּמַלְכַּת שְׁבָא אשר "וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים…" אז למה שלא יהיה גם גמל שלמה. כן – יש חרק בשם זה. ייחודם שרגליהם הקדמיות אינן משמשות להליכה אלא הפכו לזרועות טרף. בשעה שהם אורבים לטרף הזרועות מקופלות אל החזה והראש נע ימינה ושמאלה, בדומה לאדם הקורא בספר תפילה. שמו על כן, בשפות אחדות, קשור לתפילה: שמו המדעי הוא  .Mantis שפירושו ביוונית ובלטינית הוא 'נביא'. באנגלית הוא נקרא praying mantis  – הנביא המתפלל. בהליכתו על הקרקע כל כולו אינו אלא חרק קטן, צבעי הסוואתו מושלמים וקשה להבחין בו. אבל אם נצליח לאתרו, ולשלוח לעברו שתי אצבעות צמודות ממעל– מעין חיקוי של מקור-ציפור, הוא יגיב מיד…  יפרוש בפתאומיות את כנפיו התחתונות, שצבען אדום, כתום ושחור – שילוב צבעים המקובל בבעלי חיים להתריע על רעילות, בבחינת – ראו הוזהרתם. אך יש גם המזייפים ומתחזים בצבע זה, ובהם גם גמל שלמה זה.

גמל שלמה מדברי בעמדת התגוננות ואזהרה, צילם עוזי פז

בקעת תמנע עשירה גם ב"פסלים" נוספים. גדולים גם קטנים. הכול מעשי הטבע ובעיקר – המסה על יד המים. גם אם הגשמים מעטים באזור זה, הרי מימיהם, בתוספת מלחים שבקרקע "עושים את העבודה" ומעכלים חלקים מהסלע. הרוח מוסיפה שיפורים ונותנת את ה-touch  האחרון.

אחד מאלה היא הפטרייה. המים עולים באופן נימי מהבסיס, ויחד עם המלח, המסו ודקקו את הרגל.

הפטרייה 'הצומחת' בבקעת תמנע (באור של זריחה), צילם עוזי פז

ויש גם פטריה "לא אפויה". עדיין בתהליך יצירתה לקראת היותה פטריה מושלמת. אני, בדמיוני, רואה בה "ספינקס" השומר על הבקעה.

סלע מיוחד בהרי אילת, צילם עוזי פז

וכדאי לא להסתפק במראה כללי, אלא גם להתקרב לפני הסלע. יש עליו מרקם יפה של תבליטים וחללים המאפשרים כר נרחב לדמיון. הכינוי "המקצועי" של אלה טאפוני שמקורו בשפה הסיציליאנית ופירושו חלון.

טאפוני בדרך לאתר הכרכרות בתמנע, צילם עוזי פז

אבן החול, הנענית בקלות להמסה על ידי המים ושחיקה על ידי הרוח, שימשה גם את האדם שהותיר אחריו חרותות, זה המונח שהאקדמיה קבעה לציורי הסלע. יש כאלה בתמנע והיו כאלה בנחל גשרון, עד ש"חבבי טבע" הצליחו להשחיתם כמעט עד תום.

חרותות סלע באזור אילת, צילם עוזי פז

הריכוז היפה ביותר של חרותות סלע באזור אילת נמצא בוואדי טוויבה שבסיני, קילומטרים אחדים דרומית לנקודת הגבול בטאבה. האם זה מעשה רועים משועממים או שיש להם משמעות דתית-פולחנית? החוקרים נוטים לאפשרות השנייה.

עמודי עמרם, צילם עוזי פז

גם עמודי עמרם הם "יצירה" של המים

ומול עמודים – ה"קַסֶטָה" הבנויה אף היא מאבני חול.
בפסים הכהים תרכובות ברזל רבות, ובלבנים מעטות, אם בכלל.

ה'קַסֶטָה' הבנויה מאבני חול, צילם עוזי פז

ולא תמו העמודים והגילופים בסלעי אבן החול. כך יש התחלה של עמודים בנחל רודד. מענין יהיה לשוב לכאן בעוד דורות אחדים ולראות למה יתפתחו?

עמודים בנחל רודד, צילם עוזי פז

בנחלים בין הרי אילת

מדרונות הרי אילת תלולים וחשופים. למרגלותיהם מתפתלים נחלים, ובנחלים זורמים מדי פעם שיטפונות. לעיתים אף 3-2 שיטפונות בשנה לעיתים רק שיטפון אחד. ויש שים בהם אין שיטפונות כלל. אמנם כמות המשקעים באזור קטנה ואגני ההיקוות של הנחלים אינם גדולים, ובכל זאת יש שיטפונות.

מי השיטפונות זרמו וחלפו אך חלק ממימיהם חלחל בין חלוקי הנחל ונשמר בתוכם שנים אחדות. ואם יש מים בקרקע יש גם צמחים, ואפילו עצים.

צמחים בהרי אילת, צילם עוזי פז

אחת מההגדרות הבוטניות מגדירה מדבר כאזור בו אין עצים גדלים, אלא בתנאים טופוגרפיים מיוחדים. הוואדיות שבין הרי הגרניט באזור אילת עונים לסייג בזה. שני מיני עצי שיטה גדלים בנחלים אלה: שיטה סלילנית ושיטה סוככנית. הראשונה על גזע והשנייה, כשמה, בצורת סוכך. עצי השיטה, על שני מיניה, ממלאים תפיד חשוב ביותר לבעלי החיים השונים. הם מספקים צל ומזון עשיר במים ובחלבונים לבעלי החיים, למגוון גדל של בעלי חיים, מחרקים שונים ועד ליעלים, שלא לדבר על עיזים וגמלים.

נקבת יעל אוכלת עלים של שיטה סלילנית מבין קוציה, צילם עוזי פז

נקבת יעל אוכלת עלים את העלעלים של שיטה סלילנית מבין קוציה. היא ממשיכה לאכול בביטחון, מבלי להניע עין או אוזן, אף כי עצרנו לידה והמצלמה תקתקה. אני זוכר כיצד לפני כ-65 שנים יעלים היו נסים כאן, בנחל שלמה, מטווח מאות מטרים.

עד לראשית שנות ה-50 כמעט בלתי אפשרי היה לצלם יעל מטווח קרוב. כל מי שרצה לאייר יעל בכתבה או בספר השתמש בציור מתוך ספרו של טריסטראם שסייר בארץ ב-1863-64. הצילום הראוי הראשון של יעל צולם רק ב-1958 כאן – ליד אילת. תמונה זו שימשה מודל לסמלה של רשות שמורות הטבע.

יעל בנחל שלמה, צילם עוזי פז

מן הסתם צאצא של היעל המשמש כסמלה של רשות הטבע והגנים.

לעיתים כתם אדום לוהט מפתיע על עצי שיטה. הוא נראה כלא שייך לאזור. מה לאדום השופע הזה ולמדבר? זוהי "תרומתו" של הרנוג השיטים. צמח זה נראה כמטפס המשתרג על ענפי השיטה, אך גם אם תטיבו לחפש לא תראו שום גבעול המשתלשל ממנו לקרקע.זהו טפיל למחצה. את המים הדרושים לו הוא מוצץ באברים מיוחדים – מצצנים שמם, במישרין מענפי השיטה. אבל – עליו ירוקים. משמע הוא מטמיע ויוצר את מזונו בכוחות עצמו. ההרנוג הוא על-כן טפיל למחצה.

פריחה של הרנוג השיטים, צילם עוזי פז

מוצאו של הרנוג השיטים הוא באזורים טרופיים בהם מצויים פרחים לא מעטים שציפורים, לא חרקים, מאביקים אותם. כך גם ההרנוג. הוא מואבק על ידי צופיות, אך בשונה מהמקובל לחשוב, הצוף נמצא בפרחים שעדין בשלב הירוק והצעיר של חייהם. רק לאחר שהפרח הואבק הוא הופך ל"דגל" אדום, המאותת לצופיות ומושך אותן אל הפרחים הירוקים.

הפתעה נוספת תוך הצחיחות הזו היא ציפור שחורה כפחם שזנבה לבן כשלג. צבעים כה נוגדים לרקע המדבריזוהי סלעית שחורת בטן – ציפור של אזורים סלעיים לאורך הבקע הסורי-אפריקאי.

סלעית שחורת-בטן. פרט צעיר. לבוגרים כפה לבנה, צילם עוזי פז

סֶנָא – אחד מצמחי המרפא הקדומים (בעבר נקרא, ומוכר לרוב, ככסיה), צילם עוזי פז

גם צמח זה נראה כנטע זר, בתנאי-המדבר הקיצוני השוררים באזור אילת. אינו שכיח אך אם נתעקש נצליח למצאו. שמו כיום סֶנָא –  אחד מצמחי המרפא הקדומים (בעבר נקרא, ומוכר לרוב, ככסיה).

נחל בין הרי אילת לאחר שיטפון, צילם עוזי פז

בערוץ הנחל פרחים. גם זחלי פרפרים שבקעו מביציהן וזוללים עתה  עלים וגם פרחים. הם חייבים להזדרז ולהגיע לגודל המתאים להתגלם בטרם הצמחייה הירוקה תתייבש.

זחל פרפר 'חוגג' על פרעושית גלונית, צילם עוזי פז

זחל פרפר "חוגג" על פרעושית גלונית – הפרחים המכורסמים והגללים מעידים על כך. ברקע אזוביון המדבר.

מעלי הפרעושית ניתן לקבל בחליטה לקבל "תה" טעים. הם משמשים גם כתרופה עממית לכאב-פרקים, כאב-בטן, נזלת ושיעול. השם פרעושית הוא תרגומו של השם המדעי שמקורו באירופה, שם רווחה אמונה כי ריחו של אחד מקרוביו מגרש פרעושים.

לוֹבֶד המדבר, צילם עוזי פז

צמחי נוסף בנחלים באזור אילת הוא לוֹבֶד המדבר. הוא צומח רק במדבריות החמים בארץ. לובנו מהשערות הרבות והלבנות, המלוות את הפרחים. הן מעניקות את המופע הלבן המיוחד לצמח זה בנוף המדברי.

צמח נוסף, שכיח למדי, ולאו דווקא במדבר, היא הפגוניה הרכה. זהו בן שיח קטן, כדורי וקוצני, אך פרחיו שווים מבט שני.

פגוניה רכה וליד טוריים זיפניים, צילם עוזי פז

בערוצי הוואדיות צומחים צמחים נוספים. פחות אטרקטיביים אולי במראם אך בעלי חשיבות אקולוגית רבה. אחד מאלה הוא הרכפתן המדברי. לא הוד לו ולא הדר. ענפיו ארוכים זקופים וירוקים. אפשר לחלוף על פניו מבלי להקדיש לו כל תשומת לב, פרחיו קטנים וחסרי עלי כותרת. הצבע הצהוב הנראה לעין הוא של האבקנים. מסתבר כי ברכפתן יש הפרדת רשויות – יש צמחים ולהם פרחים זכריים בלבד ויש צמחים עם פרחים נקביים. גם לאלה וגם לאלה צופן גדול המפריש צוף רב. הוא מעניק, בתקריב, בוהק לפרח. תמיסת המוהל מתגבשת לסוכר. יש חוקרים הסבורים כי זהו המן שלפי המסורת אבותינו אכלו במדבר.

חשיבותו של הרכפתן רבה ביותר כמקור מזון עשיר וחשוב למגוון רב של בעלי חיים: צבאים ויעלים אוכלים את ענפיו ועליו. חרקים נמשכים לשפע הצוף שבפרחיו, ואת פירותיו הכדוריים והלבנים אוכלים עופות שונים כטריסטרמית והבולבול אך עיקר חשיבותו באזור זה היא לחרדון-הצב ההדור.

רכפתן המדבר – צמח זכרי. הצבע הצהוב הוא של האבקנים, צילום ליאור אלמגור

חרדון צב הדור בפתח סדק בגרניט המהווה את מחילתו, צילם עוזי פז

חרדון זה אינו נושא את תוארו "הדור" לשווא. הוא מתהדר, ובעיקר הזכר, בצבעים  שונים ובהם צהוב, ירוק, סגול, חום ושחור. קצת מוזר לחשוב כי החרדון המגושם הזה מטפס על ענפיו הדקים של הרכפתן, עד לקצה גבעוליו, לאכול את פירותיו. בשונה ממיני חרדונים אחרים, המתפרנסים מחרקים ומחסרי חוליות אחרים, חרדון הצב, כמוה כצב, צמחוני. תפוצתו העולמית מוגבלת לחופי ים סוף ובארץ הוא נמצא רק באזור אילת.

בסמוך לו אפשר לעיתים לראות חרדון נוסף, חרדון סיני. בעוד חרדון הצב כבד ומגושם לחרדון סיני גוף דק ועדין ורגליים ארוכות. בשעה שחרדון הצב ההדור מתהדר בצבעיו כל ימות השנה חרדון סיני מקבל ראש כחול רק לקראת עונת הרבייה. האם זהו מקור הביטוי "ראש כחול".

חרדון סיני, ראש כחול בעונת הרבייה, צילם עוזי פז